וסתמא מי שמחזיק מחשב, זה כמו להכניס לבית מדרש אנציקלופדיה. זה מכיל דברים שחשובים ללימוד תורה, אבל זה מכיל גם הרבה דברים שלא קשורים ללימוד תורה, גם אם הם חשובים, והם באמת חשובים בפני עצמם, אבל זה לא קשור ללימוד תורה. אבל יש מקום לומר, שכיוון שבמחשב זה נתון בידו, שלא לפתוח דברים שאינם לימוד תורה, לכן היה מקום להקל, אבל מאידך הדבר ידוע שכשהמחשב מול האדם הוא "גולש" ממקום למקום בתוך המחשב, ואינו נשאר במקום אחד, ואם כן שוב יש חשש, ועל כן זה תלוי, שבאמת אם זה בית מדרש שנהוג בו והכל יודעים שזו הדרך וכך המנהג וידוע שהאדם שמכניס את המחשב אינו משתמש במחשב כי אם ללימוד תורה בלבד, אז סביר להתיר, אבל לא אחרת.

בפועל אנשים עלולים להסתכל "רק לרגע" במשהו אחר, ויש גם אנשים שאינם מקפידים גדולים, למשל אתה מכיר את אלו שקוראים את "מצב הרוח" או את "גילוי דעת" בבית הכנסת? ויש גם יותר גרוע מזה, אז בקיצור המטרה הרשמית לאנשים מקפידים זה באמת לימוד תורה, אבל מכיוון שישנם גם אנשים אחרים - וגם מקפידים עלולים להיגרר קצת - לכן אמרתי שנראה שזה יותר תלוי במנהג המקום, בהנחה שגם המרא דאתרא יודע מי יושב בבית מדרשו ובודאי ימצא את שביל הזהב עבורם.

שאם יש מישהו שיצא מדעתו זה מי שהוציא מהמחשב את הכל חוץ מהוורד

עכשיו בנוסף מה שיש לי להגיד - מחשב זה כלי כללי שבסתמא מכניסים בו הרבה דברים, כי כל אדם יש לו הרבה דברים להכניס במחשב. להכניס דברי תורה במחשב זה כמו להכניס ספרי קודש לבית מגורים. בית מגורים לא הופך להיות בית מדרש גם אם יש בו המוני ספרים, ובית מגורים לא הופך להיות בית כנסת גם אם יש בו מקום מיוחד עם ספר תורה. כי זה עדיין בית מגורים, וזה לא מכובד להפוך חלק מבית מגורים לבית כנסת, כי זה הופך את הבית כנסת לנגרר אחרי הבית מגורים. אז מותר להכניס ספר תורה לבית מגורים, אבל לא מתפללים אלא באופנים מיוחדים. כנ"ל מחשב - המחשב משול לבית מגורים. מותר להכניס למחשב כמה דברים שאתה רוצה וגם דברי תורה וגם דברים ששייכים לבית מדרש. אבל אם אתה רוצה לחבר יחד את המחשב והבית מדרש - זה פשוט לא מתחבר. זה לא מכובד עבור הבית מדרש לנהל אותו בתוך מחשב. ולכן אתה לא יכול לנהל לימוד בית מדרשי בתוך מחשב. אתה יכול מכאן ועד אחר כך לפתוח מעין בית כנסת, מעט מקדש מעט, אבל לא בית כנסת ממש. 

לו יצוייר שיש לך שני מחשבים, ובאחד יש רק דברים שמתאימים לבית מדרש - אז אפשר להבין. אבל אם יש לך מחשב אחד - אז ראוי לחשוש לכך שמחשב מבחינה זאת הוא כבית כללי, כבית מגורים, שכמו שאדם שיש לו בית מגורים אחד יכול לפתוח בית נוסף עבור בית כנסת לעצמו, אבל בן אדם שרוצה לפתוח בית כנסת בתוך בית מגוריו היחיד - זה אינו ראוי, וכך גם אין ראוי להשתמש במחשבך עבור בית מדרש, (וראוי להחמיר אפילו אם השתגעת והוצאת ממנו הכל) אלא אם כן זה אדם שכל עיסוקיו בתורה בלבד.

ובית המדרש ואף עשו בהם שפטים.

כנ"ל ההתנגדות למכוניות וכל שאר טכנולוגיות.

תמיד היו כאלה שהקצינו את הפחד מטכנולוגיה, והם תמיד הפסידו בטווח הרחוק. קיצונות לא מועילה

בוא נתחיל מזה - בית המדרש

שאתה צריך לפעמים בשביל לימוד תורה (לכל הפחות הערוך וחב'). אולי גם נוציא ספרי מוסר?

אין במחשב שום בעיה. אם יש בעיה היא באינטרנט והוא בקלות יכול להיות מנוטרל.

שאר מידע כמו פרוייקט השו"ת ואוצר החכמה - ממש לא בעיה להכניס לבית מדרש והמון בתי מדרש מחזיקים מחשב כזה.

ספרי מוסר זה דברי קודש לידיעתך, וחבל שיש אנשים שאינם מבינים זאת. ספרי מוסר אינם שונים ממהר"ל

הערוך וכל אלו הם בנויים אך ורק על דברי התורה. הם כמו "מילון תלמודי". זה משהו שכל מהותו היא לבאר את התורה

את הקשר וההקצנה המוזרה הזאת להשוות בין מחשב עם ספרי קודש בתוכו לבין הארי פוטר.

זאת הגזמה אשכנזית טהורה לשמה. לכן, כמו שאמרתי, אתה מוזמן להצטרף לדעת קודמייך שניפצו שעונים בבתי מדרש, ואז יצאו נגד המכוניות...

ואתה אמרת שאם אין בה דברים נגד התורה אז מותר להכניס לבית מדרש כי "למה לא".

עכשיו בוא נחשוב שנייה: אני נתתי דוגמא הגיונית לחלוטין - אנציקלופדיה. דבר שניתן להשתמש בו ככלי עזר לתורה. ואתה מניח שאם ניתן להשתמש בו ככלי עזר לתורה "אז למה לא". עכשיו לידיעתך יש מלא אנציקלופדיות תלמודיות וכדומה. למה שלא תכניס אותם במקום האנציקלופדיה הנכבדה-כבודה-במקומה-מונח שלך? עכשיו בוא ניקח דוגמא אחרת במקום אנציקלופדיה. יש מתירים לקרוא הארי פוטר בעברית בשבת, מכיוון שאפשר ללמוד מזה "לשון הקודש". עכשיו נניח שאתה חושב שזה לא מכובד. אבל נגיד לא הארי פוטר. נגיד סיפורי הרב להמן. ילדותי? בסדר תיקח את הסיפורים המקוריים לפני העיבוד. ראוי להכניס לבית מדרש? באוייצר שליד אולי כן. בבית מדרש ודאי שלא. אני מניח שגם את "מחולל התמורות" לא תכניס לבית מדרש. מזל באמת. עכשיו למה אנציקלופדיה שונה? בגלל שאתה חושב שהאקדמיה צריכה להיכנס לתוך בית המדרש? לא, היא לא

אין שום סיבה לא להכניס מחשב, וכמו שכתבתי למטה, אני מכיר פוסקים, חלקם חרדים, שמשתמשים במחשב בבית המדרש.

לא טענת שום טענה שבאמת מצביעה על חוסר הגיון בדברים. זכותך להתיר מחשב בבית מדרש, אבל זה לא קשור למה שאני אמרתי.

הבעיה היחידה לשיטת האוסרים היא מראית עין וערבוב בין מחשב "טוב" למחשב "רע".

שכאן יוצא שכרם בהפסדם. כי מרוב בערות בנוגע למחשבים, יש יותר סכנה שיפלו במחשב "רע".

וכאן ניכר מהלך שקורה במשך כל ההיסטוריה, הקיצונים גורמים לבערות, ומרוב בורות קורים הרבה נזקים, ואז גם ככה הם מיישרים קו עם כל העולם כי אי אפשר בלי.

תראה לי את הקיצוני הכי קיצוני בעולם, אפילו סאטמר, שילך בלי שעון היום.

וגם אצלם, אפילו שהרב שלהם כתב במפורש נגד מכוניות, ברור לך שנוסעים במכוניות. נכון? בדיוק...

אני מניח שגם לך יש טענות צודקות בחיים, ואולי גם זה. ואולי לא. אבל בכל מקרה זה עדיין לא קשור למה שאמרתי

אם אין לאדם מקום שישמר לו, אפילו חפץ שלכל הדעות הוא לא ראוי (לא מדבר על אסור, אלא לא ראוי), והוא לא יתרכז כל התפילה ו/או יפספס מניין, מישהו יחמיר?

ועשיתי את זה במשך יותר מעשור ואף פעם אף אחד מרבותיי לא אמר לי על זה כלום, ורובם המוחלט פוסקים וחלקם גם רבני עיר.

ושואל אותם שאלות הלכתיות על גבי שאלות, וחופר להם על גבי חפירות. וחלקם גם העירו לי על דברים הרבה יותר קטנים וקלים.

סמוך עלי, הם לא סוברים שזה אסור.

אתה עושה פלפולים מוגזמים כדי שהם יסברו אחרת ממה שהם סוברים

גם אם הם סוברים ככה אני סובר אחרת, עם כל הכבוד..

אני יודע שיש לי דעות שונות בהרבה דברים ואני אוחז שהם גם נכונות. ממש כמוך...

ואם תסבור ככה גם אח"כ, לחיי!

אבל אני באמת אשמח אם תעשה ישוב הדעת בעניין

אלא על העולם סביבך. איך מתנהגים במקום קדוש. לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובתרמילו ובפונדתו וכו'

כמובן יש לנו חכמים בימינו שיכנסו וישבו לדקה כדי שהקב"ה יבין שהם מוכנים אפילו להתעכב בבית מדרש אם זה יתיר להם לחלל את קדושתו. זה לא מתיר את זה

אני לא מבין איך הגעת מלימוד תורה לחילול קדושה

הר הבית זה לא בית מדרש ולא בית כנסת, אבל זה מלמד אותנו את הדרך הנכונה להסתכל על דברים. אני חושב שמי שנפגש בהלכה הזאת, צריך להתעמק בה לפני שהוא מחליט שזה לא כמו בית כנסת וזהו. אז בהר הבית אסור אפילו בפאונצ', ובבית כנסת לא נכנסים בילקוט. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את ההגיון. זה לא היגיון זה תחוש. זה רגש. אבל לאנשים היום פשוט אין רגש

והיא ההפך ממך.

מכיר את הנזיפה הירושלמית "לא דייך מה שאסרה לך התורה"? הרמב"ם כתב על זה שזה אחד הדברים הכי יפים שהוא ראה אי פעם.

למד את הרמב"ם ההוא כדי שתבין באמת איך מתקדשים במותר לך.

אח"כ קרא ספרי מוסר של מקובלים, כדי שתבין איך אפילו הם ראו את זה.

דע שאם אתה מקצין לחינם, זה בגדר "עתיד אדם ליתן דין וחשבון" של הירושלמי בקידושין.

בנקודה שאמרתי אני  באמת מסכים איתך

בכל אופן הדיון נהיה מעגלי... לילה טוב!

אווירה חשובה יותר ממחשב שעוזר בלימוד

בהתחשב בנתון

"שזה פוגם באווירה"

ובכן - צריך לשאול: האם זה פוגם באווירה? 

ומבחינתו כל הדברים האפשריים הם חושבים ומתקבלים על הדעת באותה מידה - אדם כזה יחשוב על מחשב שעל דבר שכולל *כל מיני דברים*

לעומת זאת מי שמבחינתו החיים נועדו רק לתורה, אז גם המחשב נועד רק לתורה, ואם במקרה יש בו דברים סתמיים זה לא בעיה שלו. 

בדיוק כמו שאם אני מדבר עם תלמיד ישיבה או עם סטודנט או עם עיתונאי, אז לכל אחד המילה "מאמר" *בסתמא* אומרת משהו אחר. כי כל אחד לפי האסוציאציות שזה מעלה אצלו.

ולכן בית מדרש ששם התפיסה מתאימה לכך שמחשב הוא דבר שנועד קודם כל לתורה, אז זה בסדר, ובגלל שבהרבה מקומות זה לא כך, אז צריך להיזהר ולבדוק מה קורה במקום שאתה בא אליו

סוגיות כאלה לפי צורת השאלה אפשר להסיק, הוא שאל "האם זה מכובד"? כלומר יש פה קודם כל בעיה, לדעתו, והוא שואל אם יש דרך להגיד שבכל זאת יהיה מותר

מבחינת בית הכנסת/בית המדרש כן, זה כמו לשאול אם מתאים להכניס לשם מחברת או כלי כתיבה. אדרבה, המחשב הוא כלי מאוד יעיל ללימוד.

אבל מבחינת הציבור זה כבר תלוי בנוהג שבמקום, לא ראוי לעשות מעשה חריג גם אם זה דבר מותר וטוב כשלעצמו.

@alezish

יש הרבה רבנים שפשוט כותבים ספרים ודברי תורה וחיבורים ומאמרים תוך כדי לימוד...

לא מסכים?

מכיר 3 פוסקים שאחד מהם מפורסם מאוד שבבית מדרש יושבים עם מחשב פתוח.

ועוד כמה וכמה ת"חים שהם לא פוסקים שגם עושים את זה... חלק עם השקפה קנאית אפילו חח

עם כולל אברכים שלומדים הלכה ברמה של פוסקים.

מה החשיבות של מרכז על נניח דרכי הוראה (לא יודע אם לומדים שם עם מחשבים, סתם מביא דוגמא)? הכמות של התלמידים?

מילא נניח ישיבה קטנה וחדשה שהתלמידים בה "ככה ככה" ולא סגורים על עצמם, הייתי מבין.

אבל איך אפשר למדוד חשיבות של בתי מדרש "רגילים"? לפי הרב הכי גדול שיושב שם? לפי העיסוק התורני שלו? לפי אחוז הת"חים? לפי מספר התלמידים? לא כל-כך מבין את זה

אם ככה אז כמו שאמרתי, יש מלא מקומות חשובים יותר ממרכז שיש להם מחשבים בבית המדרש

למרות שבעצמי מעדיף ספרים כי זה יותר נעים בידיים

רוב הלומדים לא מבינים במחשבים ומחשב הוא גם עסק יקר לפעמים, מה שלא רלוונטי לכל לומד תורה

לא כל כך הבנתי את הראיה... בישיבה שלמדתי בה היו הרבה עם מחשבים רק לא ישבו בבית מדרש כי לא היה צורך. בד"כ משתמשים במחשב בבית המדרש לסיכום סוגיות, כתיבת מאמרים וספרים וחיפושים במאגרים תורניים כלשהם

אדם שמחשבותיו בחיים כוללות כל דבר אפשרי - בית המדרש

ויש רב אחד שהוא פוסק מאוד מפורסם שראיתי הקלטות שלו עובד על מחשב במזרח של בית המדרש...

מכל הפוסקים שאני מכיר ויודע לגבי השימוש שלהם במחשבים יש רק אחד שנגד מחשב בצורה גורפת (רובם מהציבור החרדי, אגב).

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.