נשאלת השאלה: אם 40 יום קודם יצירת הוולד מכריזים על זיווגו, מדוע אומרת הגמרא (סוטה ב, א) שקשה זיווגו כקריעת ים סוף?
אומר הזוה"ק (חלק ב דף קע, ב): "כְּגַוְונָא דָּא, קָשִׁין זִוּוּגִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, מַה קְרִיעַת יַם סוּף קָטִיל לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, וּמְקַיֵים לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, אוּף הָכָא בְּזִוּוּגִין, כְּתִיב (תהלים סח) מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, וְתָנֵינָן בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַיִּית הַאי, וְיָהִיב אִתְּתֵיהּ לְהַאי. וּלְזִמְנִין לַחַיָּיבָא מִזְדַּמְנָא לֵיהּ אִתְּתָא מָעַלְיָא...".
בביאור דבריו כתב הרב יעקב יואל שני שליט"א (במאמר שפירסם השבוע): "לענ"ד זה הסבר הזוהר הקדוש: הקב"ה מזווג זיווגים לפי יראת השמיים של המשפחות של הבחור והבחורה. "ענבי הגפן בענבי הגפן" וענבי באושים בענבי באושים - זה הזיווג הראשון שהקב"ה מכריז 40 יום לפני שהוא שולח חלק מהנשמה לרך הנולד, בשעה טובה, ואת חלקה האחר של הנשמה הוא שולח לרכה שנולדה בשעה טובה.
שני הנולדים גדלים, והנה זה/ו נתן/ה ריחו/ה, וזו/ה נתן/ה חוחה/ו. אחד מבני הזוג הצפוי, עזב את דרך אבותיו, והשני – דבק בדרך אבותיו. האם הקב"ה אומר "ייקוב הדין את ההר" ? – יתחתנו מבלי להתחשב במציאות החדשה ? – לא ולא ! עכשיו הקב"ה צריך למצוא מתאימ/ה לצדיק שנותר בלי חלקי נשמתו האבודים, וכן מתאימ/ה לרשע שנותר בלי חלקי נשמתו המיותמים. לפעמים, הקב"ה צריך להמית אדם כדי שאשתו, שֶׁתִּוָּתֵר אלמנה תוכל להתחתן עם הראויה לה. בו-זמנית הקב"ה צריך לדאוג לעינב הגפן, שנותר בדד, ולעינב הבאוש שנשאר מְיוּתָם. נראה אתכם עוסקים ב"שידוכים" לבאושים, האם זה יהיה קל לכם ? – זה יהיה קשה, גם לקב"ה, רב החסד, זה קשה".
יהי רצון שנזכה למצוא זיווגנו משורש נשמתנו מהרה!
