מול ה' נחשב דרך הכי טובה. רצון להיות נחשב בחברה, מתחת. פחד מעונש מתחת.

ויאמינו ב-ה' ובמשה עבדו..

זה הפסוקים שעולים לי כרגע.. לא רואה איפה פה נכנסת העבודה זרה.. 

סליחה שנדחפתי פשוט הייתי חייבת להעיר על הנקודה הזאת.. 

עריכה: אה מתן כבר כתב.. 

אם הבנתי אותך נכון את שואפת למורא שמיים כי זה העיקר.. 

ומבחינתך זה גם הקודם והראשון שצריך להיות..

אבל קשה מאוד להיות בדרגה כזאת, גם אם אנחנו חושבים שיש לנו קצת יראת שמיים,

כנראה שזה רק יראת החטא וגם זאת דרגה נמוכה מאוד...

לכן יש את הצדיקים שכבר השיגו דרגות מאוד גבוהות ביראת שמיים ואהבת ה',

וזכו לקדושה שעוטפת אותם, 

ולכן גם זכו להיות הצינור בשבילנו...

שמעתי פעם רב שאמר שמצוות יחוד ה' זאת מצווה מאוד קשה, 

לפעמים אנחנו משתמשים בסיסמאות, אבל לא מבינים שאנחנו רק משתמשים בסיסמא אבל רחוקים כרחוק שנות אור מליישם אותה...

 מבחינתי המושג "יראת שמיים" מתפרשת לא נכון אצל הרבה אנשים.. 

קשה מאוד מאוד מאוד להשיג יראת שמיים אמיתית

אה ולפי הסדר שאני הבנתי, את לא צריכה קודם יראת שמיים ואז יראה מהרב,

הפוך, הרבה יותר קל להשיג יראת חכמים כי הם בגוף בשר ודם זה יותר מוחשי בשבילנו...

אם את מחכה להשיג קודם יראת שמיים ואז להגיע ליראת חכמים אז לא יודעת אם זה אפשרי.. 

כשהתכוונתי לירא מהרב, לא התכוונתי מתוך חיצוניות או מתוך צביעות

שבחוץ אני עושה מה שבאלי ואז ליד הרב אני משחק אותה צדיק.. 

בכל אופן בין המילים שלך אני מזהה את השקפה, ואני מזהה שהיא שונה משלי..

לכן אני מעדיפה לא להכנס לדיון הזה,כי הוא הרבה יותר עמוק וקשה לדון עליו בכתב...

ההשקפה שלי היא השקפה של אמונה בצדיק האמת שזה הדרך והצינור להגיע לתיקון של האדם וכמובן לכל הדרגות הגבוהות.. והרבה מתנגדים לזה, וחושבים שזה עבודה זרה וכו'.. לכן אני מעדיפה לא להכנס לדיון הזה.. 

שבוע טוב ומבורך!! 

"יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם"

זה נכון שהמצב המתוקן הוא שהיראה היא רק מה' ית' אבל "בתחבולות תעשה לך מלחמה" ואם

אדם צריך לדמיין רב או חניך כדי להימנע מנפילה- עדיף להשתמש בזה ולהימנע מנפילה מאשר

ליפול כי אני מחכה להיות מספיק ירא מה'

הסכמתי איתך על העיקרון. אבל לא לשפוך את התינוק עם האמבטיה.

מותר להשתמש בזה.

גם הסיפור על רב חיסדא בגמרא- שזעק "נורא דבי רב חיסדא" כדי שיבואו אנשים וימנעו אותו

מליפול. 

צריך לדעת שזו מדרגה גדולה להיות במקום שאתה ירא כל כך מה' שאתה לא חוטא.

ואם רב חיסדא היה זקוק לעצה הזו, מי אנחנו שנתנגד לעצה הזו נגד היצר?

אני לא חולק עלייך שבאידאל צריך להיות במקום שיראת שמים תהיה גדולה מספיק,

אלא על הדרישה הזו מאנשים באופן אבסולוטי.

הלוואי שנזכה להגיע לשם.

ועד אז, נמשיך בתחבולות להילחם ביצר הרע.

הרי הייתה לו יראת שמים כזו גדולה?

הרי שלא תמיד מספיק רק היראה מה' ית' כדי להימנע מלחטוא.

ועל השאר הרי כבר הסכמנו, שמבחינת האידאל צריך להיות ירא שמים יותר מבשר ודם.

אבל זה לוקח זמן ועבודה גדולה, ולא כל אחד נמצא שם.

אז מה עדיף? 

אדם שלא חוטא כי משתמש ביראת בשר ודם או אדם שחוטא כי להשתמש ביראת בשר ודם

זו "עבודה זרה".

כמובן שלא צריך לעבוד תדמית. אבל אם היא עוזרת לאדם להיות צדיק, למה לא להשתמש בזה

ככלי?

אני חושב שיש השלכות שאת צריכה להיות מודעת להם כשאת כותבת.

אני מבין את המסר שאת רוצה להעביר, ומסכים על העיקרון.

אבל הביצוע מסוכן בעיני.

יש לי הרגשה שאת לוקחת רבנים למקום לא חיובי כל כך .. 

אז לא, לא נראה לי שהבנת נכון את כוונת חז"ל

היסטורית יוסף לא חשב על זה זה מסר של חז"ל דרך הסיפור של יוסף, כדי לעזור לנו ברגעים של התמודדות.

ו.. המסר העמוק שחז"ל נותנים לנו כאן, זה שאדם שרוצה להתעלות מעל הכאן ועכשיו, מעל הבהמיות והאימפוליסביות, מעל החשק הרגעי, חייב לחשוב קדימה על מעשיו, להתלות במשהו גדול יותר ממנו, בערך שחשוב יותר מרגע אחד, באיזה שהיא תכלית מסויימת שהרבה יותר חשובה מהכאן ועכשיו.

זה נכון בכל התמודדות בחיים. האם ללכת לכאן ולעכשיו - או להיות אדם ולחשוב קדימה.

אבל יש פשט ויש דרש. זה שני מלכים שונים, ושתי כתרים שונים. ושתי טריטוריות שונות.

זה אקסיומה בסיסית מאוד בקריאת התנ"ך ומדרשי חז"ל. {יש פעמים שהם באמת מסבירים - אני מדבר על דרש}

אני נותן לכל טרטוריה את המרחב שלה, ואת מלוא תשומת הלב, אני לא מערבב את שניהם.

 אני לא הופך את חז"ל לאידיוטים ח"ו ומעוותים בקריאת הפשט, אני הופך את חז"ל למורי דרך ערכיים במסר שיש בדרש. חוסר אמונה בחכמתם של חז"ל ולבזות את חז"ל זה לומר שהם לא יודעים לקרוא פשט מקרא, ושהם מתיימרים לומר מה חשב או הרגיש אדם היסטורית 1500 שנה! לפניהם בסיטואציה מסוימת, למרות שאלו דברים שלאדם אין השגה בהם.

אני לא הופך את אגדות חז"ל לשלגיה ושבעת הגמדים ואת חז"ל למספרי סיפורים היסטוריים מהעבר, אני הופך את חז"ל למעבירי מסר ערכי עמוק להווה. 

אם תרצה אוכל להפנות אותך לספרים והרצאות נהדרות בנושא. 

רק אעיר - אין מה להשוות בין מסר של חז"ל שנאמר מתוך עניים של תורה, בנוסף אני סובר שהוא נאמר דווקא כאן על הפסוק הזה מתוך חשיבה מעמיקה וכוללת על כלל המקרא.

הדברים שלך על אמונת חכמים במסגרת הדרש, ועל רוח הקודש האופפת את הדרש תמוהים ביותר,מהמוחש, מהמושכל, ובעיקר מהמסור. {בלי קשר לכך שיש בנינו תהום בפרשנות המושג רוח הקודש ואחד מאיתנו טועה} 

מהמושכל, דרשות חז"ל מלאות במחלוקות, אם זה רוח הקודש האומרת להם את מה שאירע למה ישנן מחלוקות? {דוגמה קלאסית בפרשתנו על וה' ברך את אברהם בכל, עיין במדרש ועיין ראב"ע ורמב"ן} 

מהמוחש, הרבה פעמים חז"ל מדמים את אדום ואת עשיו - למלכות רומא למרות שברור לנו שאין קשר בין השנים. התשובה היא שחז"ל אומרים שעשיו עבר 5 עבירות בו ביום מדמה את החייל הרומאי שבוזז אונס ורוצח. זוהי שיטת חז"ל בדרש להשתמש בתנ"ך כדי להעביר מסר דרכו, לא היה להם ספרי מוסר כמונו.   

מהמסורת- הטענה שלך קשה מאוד.

כדי לטעון כמוך אני צריך למחוק מסורת שלימה של דרך לימוד, מסורת שעוברת מראשוני הגאונים ואד אחרוני הראשונים בכל מקום שהם. שיש הבדל מהותי בין דרש לפשט, והדרש של חז"ל איננו מפרש את פשט הפסוקים ואין בו רוח הקודש כלשהיא, והפשט המקרא הוא הבנת הכתוב כמות שהוא.  - רס"ג רב שרירא גאון, רב שמואל בר חופני, רב האי גאון, רש"י, רבי יוסף קרא, רשב"ם {עיין בפסוק ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה} ראב"ע, רמב"ן, רד"ק, הרמב"ם ובנו.

אני מציע לך בחום רב לקרוא את הספר "עד היום הזה" - של הרב אמנון בזק. - בפרק פשוטו של מקרא ומדרש אגדה. {המקורות משם}

בנוסף אני מציע לך להאזין להרצאתו של פרופסור אוריאל סימון "פשט ודרש שני מלכים שני כתרים"

יש בימינו - סוג של צרות אופקים.

מצד אחד יש אנשי פשט המזלזלים בדרש.

מצד שני יש אנשי דרש הקוראים את המקרא בעניים של דרש.

כל אחד מהם מקבל רק צד אחד של התמונה.

החכמה היא להכיל את שני הצדדים ולא לערבב בניהם.

ונסיים בדברי רש"י - שמות ו' - ג- ד {הובא בספר עד היום הזה}

"לכן אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו, והדרשה תדרש, שנאמר הלא כל דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע - מתחלק לכמה ניצוצות.

שבוע טוב!

כי אפילו בסיפור של יוסף הצדיק ואשת פוטיפר עלתה דמותו של יעקב אבינו מול עיניו וזה מה שעזר לו להתגבר על היצר ולא להיכשל איתה.

ברור שיוסף הוא צדיק בפני עצמו, וזה ניסיון מטורף. אבל עובדה שזה עזר לו.. 

אחרי מעשה צריך לסלוח לעצמך. 

@מתנת שמיים אם תשברי = מה זה יתן לך השנאה עצמית הזו???!!!

לא ברור מהניסוח של @מתנת שמיים האם זה באמת לא מפריע לו, או שלחילופין ה"אדישות" הזאת באה כדי לחפות על זעזוע גדול ועל השלמה שבדיעבד.

השני מצוין (אתה אכן צודק שהלקאה עצמית לא מועילה), הראשון בעייתי מאוד.

היא צריכה לדעת כמה הוא מחובר לתורה בנקודה הפנימית שלו.

לא איך הוא מגיב אחרי פעולה כלשהיא. זה לא אינדיקציה

חספוס לעבירת עברות אומר משהו על עבודת ה' של אותו אדם. 

השאלה הגדולה למה את חושבת ככה?

זה יכול לנבוע מאלף סיבות אחרות

למה שתתלבט כל כך אם היא מרגישה שהעבירה שעברו מכאיבה לו לפחות כמו שהיא מכאיבה לה?

הסיבה שזה ערבב אותה היא כי היא לא חושבת שזה מזיז לו בכלל...

זה יכול להיות מאלף סיבות.

הדרך באמת לבדוק זה לבדוק את הנקודה הפנימית

נשמע שהם קרובים מאוד והיא מכירה אותו טוב.

זה יכול להיות מאלף סיבות.

והיא בעצמה לא יודעת.. היא פתחה את השרשור  בגלל שהיא לא יודעת וזה מתסכל 

ויותר גרוע מהנפילה- זה היחס שלו לזה אחרי זה כאילו זה "לא כזה נורא".

זה דוקא יכול להדליק לך נורות אדומות!

כי מי שחושב שזה לא כזה נורא- הסיכוי שלו ליפול שוב הוא גדול.

וזה לא שאחרי החתונה הכל מותר, גם אחרי החתונה יש זמנים של התגברות...

מה היחס שלו. 

יכול להיות שהוא ניסה להרגיע את הכאב שלה. שהוא מנסה להיות חזק בשביל שניהם ולא להישבר כמוה. וזה מתפרש אצלה בצורה מבולבלת.. 

אסור לנו לקפוץ למסקנות ולהשלכות כאלה!  יש רק אחד בוחן כליות ולב!

ולגיטימי שיכול לקרות כי זה בא מאהבה

אין טעם להלקאה עצמית, זה לא מקדם אף אחד מכם

ועם כל הכבוד לתגובות המצטדקות בקשר ליחס שלו לנפילה (שדרך אגב זה הכל פרשנויות, שלה ושל כל אחד מהפירוש שלו למה שקרא בפוסט שלה).

זו לא סיבה להפסיק את הקשר או לפקפק במה שיש לך איתו. את יודעת הרבה יותר טוב מה יש ביניכם ולהפך מישהו שאין לך סיכוי ליפול איתו הוא גם מישהו שאין לך מה לחפש איתו....

לקבל על עצמכם בקבלה גמורה-

1. שלא נופלים יותר.

2. שלא נפגשים אחרי השעה 10 בערב ולפני השעה 10 בבוקר.

3. שלא נפגשים במקום שעלול להיות ייחוד, אפילו לא לרגע, תמיד ברחוב ותמיד באזור שמסתובבים אנשים

שמכירים אתכם.

4. ללמוד ביחד הלכה.

5. שאם נופלים באותו רגע עוזבים מיד את הדייט.

ותדברי איתו על העובדה שזה לא קשה לו.

יכול להיות שבאמת לא אכפת לו- ואז תשאלי את עצמך מה זה אומר.

ויכול להיות שבאמת אכפת לו, וקשה לו עם זה, אז הוא "קשוח" ו"לא מתרגש".

מניח שאם קרה מה שקרה אפשר להבין שאתם מתאימים וחושבים על חתונה.

בכל אוייפן, נראה לי שזה משהו לפורום סגור לבנות. צורם לי מאוד שכשבחור כתב הודעה כזאת סה"כ לפני יום-יומיים זה ננעל ישר. למה הצביעות?

תפרדו, תחשבו כל אחד לבד על הקשר, האם הוא רוצה אותו. האם אתם רוצים להתחתן, תעברו מהרגש לשכל.

ואחרי תקופת ניתוק תחזרו עם כוחות חדשים וחכמת חיים ועצות ותובנות איך לנהל את המשך הקשר.

מה שבטוח, זה שנפלתם לא אומר שאתם פחות טובים. ולא אומר שלא יתאים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."