או שהייתי אהוב על הבריות
לא הייתי רוצה שיכתבו על המצבה
פה נטמן פלוני, איש חסד, אוהב המקום והבריות ונאהב על ידם.
לא קשה לומר בוקר טוב בחיוך למנקה רחובות
לא נדרש מאמץ להאיר פנים ולעזור בסבלנות לאנשים זרים. רגעיים. חולפים. גם לא לחברים ולעמיתים.
הספד ראוי
לימוד זכות אמיתי על המצבה
שבח איתו הייתי רוצה לעלות למעלה
הוא
פה נטמן פלוני
שפעם אחת, בתאריך חסר משמעות
בעיר פלונית, חסרת משמעות
ברחוב פלוני, חסר משמעות
במטבח פלוני, חסר משמעות
נכנס לתאקל והתווכח ויכוח חסר משמעות
עם אמו היקרה רבת המשמעות
ולאחר כמה דקות קריטיות, מהרבה בחינות
הקשיב לה
השתדל לשמוע אותה
ניסה קצת להבין אותה
לא כ"כ הסכים איתה
אבל הרכין ראשו, לקח צעד אחורה
ועשה כרצונה.
ולא שמלאך צבאות הוא פלוני זה
לא שוודאי צדק, כמו שדימה בנפשו שהוא צודק, ולא אמו, בעלת נסיון החיים והתבונה למעלה מפעמיים מגילו
ואובייקטיבית התגברותו חסרת משמעות
שכן אם קצת היה חושב, היה מבין שאין לו זכות לפצות את פיו בכלל
אך פלוני חי את חייו בצורה סובייקטיבית
וביחס אל עצמו- התגבר.
וזה המיטב שאפשר יהיה לומר אודותיו
כי מה לתורה בלא מידות
ומידות טובות החוצה ולא פנימה- עם האנשים הקרובים אלינו, היכן שבאמת צריך, וראוי, וקשה, ואנו לוקחים לעיתים כמובנים מאליהם, ויודעים שיקבלונו כפי שאנחנו, ביופיינו גם בכיעורנו, ולכן לעיתים מרשים לעצמנו לשחרר, לנקז, לפרוק מתחים ומאמצים, להיות פחות נעימים, פחות סבלניים, פחות מאירי פנים ובאים לקראת- זו החמצה גדולה בעבודת המידות, פספוס ואי הבנה מה חשוב ומה פחות, מי חשוב ומי פחות.
אך מה לו לפלוייני הקטן שמשתדל לעבוד, ולהשתפר ולהתקדם. וה' יהיה בעזרו שיצליח.
וימשיך לעבוד, בעזר הבורא יתברך ובהשתדלותינו.
וסיפור זה, רגע קטן אך גדול מאד מהחיים
יהיה מליץ יושר יותר מכל דבר ועניין
שכן נשמה שנתת בי טהורה היא
ואתה עתיד לטלה ממני
ולהחזירה בי לעתיד לבוא.
וכל הנהרות
תורה, תפילה, גמילות חסדים
ומידות
הולכים אל הים
הנשמה.
והים איננו מלא.



