יש מסורת מאוד ברורה שכיפת הסלע בנויה על מקום המקדש. מסורת זו מובאת בכתבי ראשונים ואחרונים, ויש ספר שלם המבסס את העניין "המסורת על מקום המקדש" - מהרב יוסף פלאי והרב נועם שפירא, נמצא ברשת באתר של הרב ברנד.
אחרי שיודעים שכיפת הסלע בנויה על קדש הקדשים, גם אם לא יודעים בדיוק באיזה מטר, ניתן להחמיר ולעלות תוך שמירה על טווח בטחון ברור. כדעה זו נוקטים רוב העולים להר הבית.
גם הרב זלמן קורן נוקט כשיטה זו, אלא שלאחרונה הוא פרסם מאמר ובו הוא מוסיף עוד חומרה בנוגע לשטח החיל, השטח המקיף את העזרה, שהכניסה אליו לרוב הדעות אסורה מדרבנן - ובזה דעתו אינה מוסכמת על הרבנים העולים.
הרב שלמה גורן סבר, שכיפת הסלע בנויה על מקום המזבח ולא על קדש הקדשים. ולשיטתו יש להחמיר ובצד המערבי יש להתקרב יותר לכותל.יש שחוששים לדעתו, אך הרוב הגדול של העולים אינו חושש.
הרב שילת עולה רק לדרום.
עלייה זו נובעת מכך, שגם אם אנחנו לא יודעים כלל היכן מקום המקדש בהר הבית, הרי שבמשנה במידות ב,א כתוב שרובו מן הדרום - והכוונה היא, כפי ההבנה המקובלת, שרוב השטח הדרומי בהר הבית פנוי מן המקדש. ממילא, יש לנו שטח ודאי שאין להסתפק לגביו בנוגע למקום המקדש - גם אם אין לנו כל מידע על המסורת של מקום המקדש.
בגדול זה עיקר חילוקי הדעות.
ישנו גם ויכוח עד כמה מותר להתקרב לרמה המוגבהת בהר הבית - אם עד הרמה ממש, או שמא צריך להתרחק מרחק בטחון של 10-12 מטר.