מבין... זה שאתה אומר בשם רב זה אחלה

אבל יש מחלוקת בין הרבנים..

עד כמה שאני הבנתי.. @תמים רוצה לנסות להבין מה הכי נכון בשבילו עם כמה נימוקים לפה ולפה

שוב. תלוי את מי אתה שואל

כשאתה אומר שרב אומר לעשות ככה... לא עזרת לו..

הוא רוצה לבדוק ולהבין מה למה וכמה... מבין?

נימוקים ל2 הצדדים

טור בית יוסף, עוד כמה ראשונים, נושאי כלים לשוע. נושאי כלים לרמבם וכו וכו... אתה מקבל את הסגנון חשיבה שלהם

שובר ת'ראש על דברים קשים.. גם.. אבל.. בעיקר אתה מבין איך הם חושבים. קולט את הסגנון מחשבה בתת מודע שלך...

אני אגיד לך עוד משהו
אני לא בדיוק איך הרב עובדיה היה לומד. לאיודע..

אני בעה רוצה ללמוד בשיטה שונה, כמו הרב מאזוז.

גם את זה אני לא ככ יודע איך עושים את זה... רק אני יודע שמדקדקים בלשון רשי ותוספות ומבינים את הבסיס כמו שצריך, ומשם רצים קדימה.

קודם כל מה הבעיה בלימוד כזה? אנחנו הולכים לפיו למעשה.. וניתן להבין את כל הראשונים מאחורי המשקפיים של מרן הבית יוסף.

אבל נניח וכן.. לומדים גם נושאי כלים על השוע. יש המון ברוך ה

אתה לומד דברים מכל פיפס

אתה לומד דרכי משה הארוך... שמע... זה לא עובד ככה. לא רק מהשיעורי עיון שלך בישיבה אתה מקבל את השכל

אבל שוב, אני לא חושב שיש טעם בדיון הזה כי זה מחלוקת בין גדולי עולם

אני רק משקף צד. דעה.

האמנם?!

הרב משה לוי זצל.. בטח שמעת עליו..

מישהו אמר לו.. שאסור לפסוק (או שזה היה ללמוד. נראלי ללמוד. או לעסוק. לא זוכר כבר) הלכה עד גיל 40.

הרב לא הקשיב לו..

והרב נפטר בגיל 39.....

אם הרב היה מקשיב לו - היה חסר לנו במדף - מנוחת אהבה, ברכת ה, תפילה למשה.....

הוא על אותה דעה כמוך - רק אולי טיפה יותר מרחיק לכת..

אני יכול לומר שמגיל צעיר אתה מתחיל עם זה - ואז כשאתה מגיע לשנים הגבוהות אתה "שוחה בחומר" ומצליח ובעה תגדל. ו..אולי אפילו לומר שכל הפלפול הזה חסר טעם...

וכשאתה מפריד אתה בעצם מראה מה השיטה שמתאימה לגדול דור ומה לאדם פשוט.

כל אחד יכול להיות גדול!!

(כמובן שאני לא מדבר על אנשים שיהיו בעתיד בעלי בתים ולהם צריך יותר מסלול של הלכה.. זה פשוט)

עצם ההפרדה מראה ש א מתאים לגדולים ו ב לפשוטים.

תבחר את השיטה שהכי טובה לאברך כדי שיוכל לגדול בעה בעתיד. זה מה שקורה בישיבות.. מגיעים לשם אברכים ואז הם לומדים בשיטה מסויימת כדי שיוכלו לגדול.

חוצמזה.. אם לשיטתך גדול דור לא צריך לפלפל - אז למה אברך פשוט כן?

אמרתי שלא ציינת גיל, רק הוא היה קצת יותר קיצוני בדעתו ומשך את זה עד 40 למרות שאתה אמרת רק ההתחלה

"יש כאלה שאולי מתאים להם ישר אליבא דהלכתא,אבל הם לא הרוב."

הרבנים שלי חולקים עליך.

זה להכניס ראש בין ההרים הגבוהים..

היום, כמדומני, שזאת זליגה חרדית לישיבות הדת"ל...

אבל מאותה ראיה גם רואים את חולשתו.

האורחות צדיקים אומר שאין בזה אפילו "דרוש וקבל שכר"

וקשה לי להאמין שהרצי"ה כתב ככה למרות שמרן הראי"ה כתב בחריפות נגד הפלפול הזה.

לא חושב שיש ראשון שכתב בעד זה (מוזמנים להחכימני), רק באחרונים התחילו למצוא לזה תירוצים ויישובים.

לא לשכוח שיש סברות בראשונים שזה בגדר ביטול תורה.

תגדיר מה הפלפול שאתה מדבר עליו, שלדבריך הראי"ה כתב בחריפות נגדו, ואינך חושב שיש ראשון שכתב בעדו.

[זה קשור גם לתשובה לשאלה שלך, וגם חשוב מאוד לכל הנושא].

הישיבות היום, גם אצל החרדים.

בניגוד לפלפול שמחובר לפשט (עיון ספרדי) או פלפול שבא לחדש דברים

רוב מה שמגדירים היום בריסק זה פלפולים חסרי שחר שמחפשים להם שם כדי שיהיה להם "גב"...

אין מי שיכל לעשות בישיבות.

כשאתה אומר בריסק אתה מתכוון לשיטת ה"פלפול הרחוק" כנראה

דברו על שיטה אחרת לגמרי, שלא קשורה לחיפוש ההגדרות הישיבתי.

עד כמה שהידוע לי, השיטה שכונתה פלפול, והייתה נפוצה בדורם של המהר"ל והמהרש"א  והם יצאו נגדה, היא שיטה שקושרת בין סוגיות רחוקות בדרכים מורכבות, ולא שיטה של הגדרת המושגים.

גם שהרב קוק מדבר באדר היקר על ה'פלפול הרחוק', ונותן לו מקום מוגבל מאוד [אגב, יש להדגיש, שהוא איננו שולל אותו לגמרי]. זה לא נראה שהוא מדבר על הדרך הישיבתית. בהקשר שם הוא מדבר על שיטה שכבר לא הייתה חדשה בזמנו, והאדר"ת עסק בה בצעירותו, כך שוודאי היא איננה השיטה מבית מדרשו של רבי חיים מבריסק [האדר"ת היה מבוגר בכעשור מרבי חיים מבריסק]. נראה לי שמדובר שם זה השיטה שהוזכרה.

ולגבי הסגנון הישיבתי שעוסק בהגדרות-

אני לא יודע למה אתה מתכוון במילים 'לא מחובר לפשט'. אם אתה מתכוון שהוא עוסק בשאלות שאין קשר בינם לבין מה שמופיע בסוגיית הגמרא ובדברי הראשונים, הם אינם מסבירות בה דבר ואינן מתבססות על הוכחות מתוך הסוגיא עצמה, אז ממה שאני מכיר מהספרים הקלאסיים של השיטה הישיבתית, הם מגיעים לדבריהם מתוך שאלות ששייכות לדברי סוגיות הגמרא והראשונים.

דוגמאות - 

אחד היסודות המפורסמים של ה'שערי יושר' מתחיל מלענות על השאלה מדוע אומרים בספק ממונות המוציא מחבירו עליו הראיה, והרי לכאורה זהו ספק דאורייתא של איסור גזל, וספק דאורייתא לחומרא.

אחד היסודות המפורסמים של רבי חיים מבריסק בהגדרת הכוונה בתפילה, שייך לסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם האם הכוונה מעכבת בתפילה רק בברכה ראשונה של שמונה עשרה, או בכל הברכות.  [זהו, אגב, חידוש שאם מקבלים אותו, היש לו השלכות הלכתיות משמעותיות].

לא לכל הדיונים בהגדרות יש השלכות למעשה, וגם לאלה שיכולות להיות השלכות, הרבה פעמים הדברים לא כ"כ מוחלטים ולכן לא מסתמכים עליהם למעשה. ובכל זאת, לפעמים יש להגדרות הישיבתיות השלכות הלכה למעשה. 

כנראה שהראי"ה קוק ובנו הרצי"ה ראו עדיפות שמוקד הלימוד יהיה בדרכי עיון אחרות. [איני יודע את יחסם המדוייק, שמעתי גרסאות שונות של האמירה הזו].

ובאמת, באופן יחסי, בישיבת מרכז הרב דרך העיון הזה תפסה פחות מקום מאשר בישיבות אחרות. ועדיין לא מדובר על עיון אליבא דהלכתא או 'עיון ספרדי'.

כך סביר [ראיתי שצויין מקור לכך, לא בדקתי אותו] שהרצי"ה סבר שקודם מקבלים שכל של תורה, על ידי עמל עיוני בסוגיות רבות, וכך האדם מגיע מוכן לבירור המסקנות העולות מהסוגיות.

עוד יש להוסיף, ולא בסתירה למה שכתבתי, שהראי"ה קוק ראה חשיבות גדולה בלימוד אליבא דהלכתא.

הערה נוספת על לימוד ישיבתי-

אם לא מבינים טוב את פשט הסוגיא, וישר מנסים להיות "ישיבתיים" ולחקור את החקירות הכי מופשטות, באמצעות הניסוחים הכי ישיבתיים, זה באמת יכול להיות מנותק מהפשט מעורפל וחסר פואנטה. חשוב להתחיל בהבנת הפשט, להפעיל תמיד את השכל הישר, ולנסות תמיד להגיע להבנה בהירה. ואם יש חקירות מופשטות לא מובנות, אפשר להשאיר אותן למי שמבין אותן [או שהאדם עצמו, בשלב מאוחר יותר יבין אותן].

בכל אופן, נראה לי ברור שהרב קוק, שהתנגד להביא רב שימסור שיעור בפלפול בתחילת הדרך במרכז, התכוון למה שאני הבנתי

את אחד מאבות השיטה ה"ישיבתית" כראש ישיבה במרכז הרב.

והסיבה לכך היא, כפי שכותב הרב חרל"פ בהקשר הזה - "כי מרן שליט"א [=הראי"ה קוק] רוצה, וזה אדיר חפצו, שעיקר מהלך לימוד הישיבה תהיה ע"פ סדרו ודרכו של הגר"א זצוק"ל. ואם אמנם יודע ומרגיש גם נחיצות גדולה לסדר הפיתוח של דרכי ההסברות וההבנות ההגיוניות, אבל עיקר רוח הישיבה רוצה הוא שיבוסס ע"פ מהלכו וכו'"

מאידך, אני חושב שהדברים שנאמרו ביחס ל'פלפול הרחוק' באדר היקר, מתייחסים למשהו שונה, וגם היחס שם הוא שונה בהתאם. ביחס ל'פלפול הרחוק' האמירה היא שיש לו ערך אומנותי וערך של חיבוב התורה. אבל לא משמע ש"יש לו נחיצות גדולה" או משהו מעין זה.

והגר"ח מוולוז'ין היה תלמידו של הגר"א.

ההבדל בדרך הלימוד בין הגר"א לבריסק משמעותי ובולט, כפי שאפשר להתרשם מספריהם.

בויקיפדיה - "השימוש בשיטה מצוי לעיתים בקרב האחרונים, אך רבני העיר בריסק לבית סולובייצ'יק שכללו אותה ועסקו בה באינטנסיביות רבה. ניצני השיטה ניכרים כבר בספר בית הלוי, שכתב הראשון לשושלת בריסק - רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. עיקר התפתחותה ושכלולה נעשו על ידי בנו - רבי חיים מבריסק, ונכדו - הרב יצחק זאב סולובייצ'יק."

הפסקה המצוטטת

הרב חרל"פ אומר ביחס לשיטתו של הרב קוק-

1. הרב קוק רוצה "שעיקר מהלך לימוד הישיבה תהיה ע"פ סדרו ודרכו של הגר"א זצוק"ל".

2. אמנם יודע ומרגיש גם נחיצות גדולה לסדר הפיתוח של דרכי ההסברות וההבנות ההגיוניות", (להבנתי, וע"פ ההקשר, הכוונה לשיטת הלימוד מבית מדרשם של ישיבות ליטא],

אמנם הוא רוצה שעיקר רוח הישיבה שהוא הקים תהיה בשיטת הגר"א ולא בשיטה הישיבתית החדשה, אבל בכל זאת גם בדרך הישיבתית הוא רואה נחיצות גדולה .

שיטת לימוד שלישית, שהרב קוק מדבר עליה באדר היקר, היא ה'פלפול הרחוק', שהוא משהו שלישי, ולהבנתי זו שיטה שהרב קוק רואה לה ערך צדדי ביותר, כאומנות וחיבוב התורה. מאוד נראה לי מתאים שהגר"א כתב נגד השיטה הזו, אם כי איני זוכר כרגע מקור. לא שמעתי על ישיבות שלומדים בהם כך היום.

השיטה הישיבתית של ישיבות ליטא לא הייתה קיימת בזמנו של הגר"א כשיטה, ולכן לא סביר שכתב נגדה.

משהו רביעי, שכנראה אתה נתקלת בו , זה לימוד בדרך לימוד שמבוססת על דרכם של ישיבות ליטא, אבל כשהוא נעשה בצורה מאוד לא מוצלחת.

ראה הקדמת האגלי טל.

לא יודע מה היה בליטא, אני יודע מה קרה בישיבות בתקופה שאני הייתי בהן (גם חרדיות), וגם כשזה נעשה "בכישרון" עדיין רוב ככל הראשונים היו נגד זה (לא מכיר אחד שהיה בעד, אבל פתוח לחידושים)

ר' חיים אמנם מאריך בספרו בעניין של תיקון העולמות וכו'

אבל לא הגיוני שיסבור שאין בלימוד התורה מטרה של ידיעת ההלכה...

זה העיקר בלימוד!! ואוי ואבוי שלי שלומד שלא על מנת לקיים.

ובל אופן, קצת ראיות מהספר

בתחילת הדברים כותב ר' חיים מוואלוז'ין

"אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר 'ודבר בהן' רוצה לומר הדבור בעניני המצות והלכותיהן יהיה לשמן, פי' לשם הדברי תורה, היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול"

משמע, להבין מה צריך לעשות..

וגם אח"כ הוא מדבר על זה שאם אין לאותו אדם יראת שמים, התורה לא תתקיים בו

וזה מה שכתוב "אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה"

משמע שעיקר הלימוד הוא כדי לקיים..

אבל לא נראה לי שיש מחלוקת..

נראה לי פשוט שזה במקרה שאני כבר בקיא ורק נשאר לי להוסיף פלפול..

מה שנקרא  "דרוש וקבל שכר"

אבל אם הבחירה היא "האם כדאי לדעת יותר הלכה, או להתפלפל ולהיות חסר בידיעת ההלכה"

אני בטוח שגם ר' חיים היה אומר ללמוד הלכה...    "אין בור ירא חטא" 

בעיקרון פה דיברתי על לימוד עם מקור הדין.

אבל זה באמת מעניין מה שאתה אומר, אפילו מוזר קצת..

א. אני הולך לקיים את ההלכה, אז למה שלא יקרא לימוד?

ב. אם כך, כמעט שום דבר לא נקרא לימוד.. 

כי מלא פעמים שומעים דרשות של מוסר או הלכה, בלי שהרב יגיד את המקור..

לא שמעתי מעולם על חילוק כזה בין "מצווה לדעת" לבין "לימוד תורה" 

לפחות לעניות דעתי הקטנטונת

מהו עיון?

באופן בסיסי, העיון הוא דרך לימוד שלא מסתפקת בהבנת הנקרא ברמה הבסיסית, אלא מנסה להבין מעבר.

למשל - המשנה אומרת מאימתי קורין את שמע בערבית.

הגמרא לומדת את המשנה בעיון. לא מסתפקת בהבנת השאלה והתשובה, אלא גם מבררת, למשל, מדוע סדר הדברים במשנה הוא קודם ערבית ואח"כ שחרית.

היא גם לא מסתפקת בלהבין מהו הזמן שחכמים נותנים לסוף זמן ק"ש של ערבית, היא מנסה להבין האם בפרשנות העקרונית של "בשכבך" הם מסכימים לרבי אליעזר או לרבן גמליאל, וומדוע למעשה הם קובעים זמן אחר.

גם בעלי התוספות והרשב"א לומדים את הגמרא בעיון, מקשים ומתרצים, מנסים להבין מה עומד מאחורי מה שנאמר, משווים בין סוגיות ועוד.

ללמוד בעיון, זה לעשות את זה בעצמך, לגמרא, לראשונים ולאחרונים.

העיון יש תפקיד חשוב בפסיקת הלכה.

בתוך העיון, יש כיוון מסוים, של בריסק, שמשפיע מאוד על עולם הישיבות בדורות האחרונים. בכיוון יש דגש גדול על הגדרת המושגים והעקרונות. יש שימוש מסויים גם בעיון הזה בפסיקת הלכה, אבל השימוש מועט יחסית.

הלומד סוגיא בעיון ישיבתי, בד"כ לא יגיע למסקנות המעשיות מהסוגיא. אבל אם הוא אחרי זה ילמד סוגיות בעיון הלכתי, הרקע שלו בעיון ישיבתי יועיל לו הרבה.

ישנה הדרכה נפוצה (אך לא מוסכמת), שסוברת שהדרך הנכונה להגיע לפסיקת הלכה היא להתחיל בשנים הראשונות בלימוד עיון, לא אליבא דהלכתא, ורק אחרי שיכולת ההבנה והניתוח מתפתחות להתחיל ללמוד אליבא דהלכתא.

אבל הרבה פעמים, לומדים לא מגיעים לשלב של ההלכה, בגלל שהם עזבו את הישיבה עוד לפני השלב הזה, או כי הם נשארו רק בעיון הלא הלכתי. וחסר להם הרבה ידע שחשוב לכם כיהודים.

אז מה אני ממליץ תכל'ס?

אין לי המלצה חד משמעית, אבל כמה נקודות-

1. בכל מסלול שתבחר, כדאי לקחת אחריות לרכוש את הידע ההלכתי הנצרך. בין אם זה במסגרת לימודי הלכה במסגרת של מבחני רבנות אחרי כמה שנים של לימוד עיון, בין אם זה כקביעות אישית בספרי הלכה כמו משנה ברורה, ובין אם ע"י לימוד אליבא דהלכתא. 

2. חשוב לא לוותר על העמקה.

3. חשוב ללמוד בצורת לימוד שמתאימה לך.

4. עיון ישיבתי הוא לא צורת העיון וההעמקה היחידה, גם אם החלטת שזה לא מה שמתאים לך, זה לא אומר שאתה צריך ללמוד בשטחיות.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!