יש לי בעיה עמוקה עם סיפורי צדיקים מסוימים.
קודם כל דמות היהודי שם בדרך כלל נרדף, חלש ורפה שכל, למה להתעקש להסביר לפריץ עצבני שהכל מאת ה', תעשה את העבודה שלך (ברמן) ואל תדבר עם לקוחות כמו ברמן מקצועי.
דבר שני הפריץ, בדרך כלל דמות הרבה יותר מוצלחת מהיהודי, יש לו כח שלטוני ומשפטי, הוא מצליח בכל מעשיו, עשיר ויש לו גם תחביבים מה שאין כן היהודי שלבוש סמרטוט, אז זה נכון שבאורח פלא תמיד בפוקס היהודי ניצל ממוות ברעב אבל בדרך כלל הוא נותר באותו פלונטר שהוא היה בו בתחילת הסיפור ולא מצליח להקים עסק עצמאי נניח.
כך או כך, תמיד דמות הפריץ היא הרבה יותר מגניבה.
אבל נניח לסיפור הספציפי הזה, מה עם שבחי הבעש"ט? תשמעו, אתם מנסים לבנות יראת שמים על מופתים? אז מה לעשות שהודיני יותר מוצלח, הוא אפילו יותר מוצלח מכמה אגתות בש"ס, בואו נאמר לזכותו של הודיני שהוא לא הקים דת חדשה עם "המופתים" שלו, הוא בהחלט היה יכול, חבל שהוא מת בסוף מה"מופתים" האלה.
אבל באופן כללי, בלי קשר להודיני, למה לבנות יראת שמים על מופתים? יראת שמים צריכה להבנות על יסוד מוסרי, כך לפי הבנתי, לא לפי מהירות העגלה שנוסעת ברחבי פולין ואוקראינה.
עוד ספר שנתקלתי בו, "חכמי תוניס וג'רבה" כולו מופתים, הייתי רוצה לספר לבני על חכמי תוניס וג'רבה אבל כשהוא יקרא את הארי פוטר, את מי הוא ירצה לחקות לדעתכם?
אתם יודעים מיהם סיפורי הצדיקים האידאליים בעיניי? סיפורי "הרעל" של סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג, הספרים עבי הכרס הללו שמצויים בפנימיות של מכינות קדם צבאיות, סיפורים על צדיקים מגניבים שמוסרים את נפשם למען כלל ישראל.
דעתכם?
קודם כל דמות היהודי שם בדרך כלל נרדף, חלש ורפה שכל, למה להתעקש להסביר לפריץ עצבני שהכל מאת ה', תעשה את העבודה שלך (ברמן) ואל תדבר עם לקוחות כמו ברמן מקצועי.
דבר שני הפריץ, בדרך כלל דמות הרבה יותר מוצלחת מהיהודי, יש לו כח שלטוני ומשפטי, הוא מצליח בכל מעשיו, עשיר ויש לו גם תחביבים מה שאין כן היהודי שלבוש סמרטוט, אז זה נכון שבאורח פלא תמיד בפוקס היהודי ניצל ממוות ברעב אבל בדרך כלל הוא נותר באותו פלונטר שהוא היה בו בתחילת הסיפור ולא מצליח להקים עסק עצמאי נניח.
כך או כך, תמיד דמות הפריץ היא הרבה יותר מגניבה.
אבל נניח לסיפור הספציפי הזה, מה עם שבחי הבעש"ט? תשמעו, אתם מנסים לבנות יראת שמים על מופתים? אז מה לעשות שהודיני יותר מוצלח, הוא אפילו יותר מוצלח מכמה אגתות בש"ס, בואו נאמר לזכותו של הודיני שהוא לא הקים דת חדשה עם "המופתים" שלו, הוא בהחלט היה יכול, חבל שהוא מת בסוף מה"מופתים" האלה.
אבל באופן כללי, בלי קשר להודיני, למה לבנות יראת שמים על מופתים? יראת שמים צריכה להבנות על יסוד מוסרי, כך לפי הבנתי, לא לפי מהירות העגלה שנוסעת ברחבי פולין ואוקראינה.
עוד ספר שנתקלתי בו, "חכמי תוניס וג'רבה" כולו מופתים, הייתי רוצה לספר לבני על חכמי תוניס וג'רבה אבל כשהוא יקרא את הארי פוטר, את מי הוא ירצה לחקות לדעתכם?
אתם יודעים מיהם סיפורי הצדיקים האידאליים בעיניי? סיפורי "הרעל" של סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג, הספרים עבי הכרס הללו שמצויים בפנימיות של מכינות קדם צבאיות, סיפורים על צדיקים מגניבים שמוסרים את נפשם למען כלל ישראל.
דעתכם?
