את לא מבינה מה עשיתי עכשיו בזכותך! בזכות הדיבורים המעצימים שלך.

שלחתי לה הודעה בנוסח הזה:

"אני כותבת לך את זה באמת כי אני אוהבת אותך! ובא לי לא לשמור את זה בתוכי

לא התחברתי למה שאמרת לי על זה שיש לך תחושה שאני לא הולכת להתחתן בקרוב. 

זה מלחיץ אותי לשמוע כאלו דברים, ועוד בתקופה כזו מבולבלת... 

אני בטוחה בכל ליבי שלא התכוונת חס ושלום לפגוע, וגם הבנתי ממך שאת לא ממש הבנת למה אמרת את זה.. 

וקורה שמתפלק דברים- גם לי"

באמת יש לה לב טוב וענק, והיא עזרה לי הרבה. פשוט לא תמיד היא מגיבה נכון בסיטואציות רגשיות.

ואני אף פעם לא אומרת לאנשים שהם פגעו בי, אז זה ענק ששלחתי לה את ההודעה.

כמו ש @כשמש וכירח . כתבה אני גם נוטה להתרחק מאנשים שזורקים לי משפטים בסגנון הזה.

אפילו נוטה להיות קר אליהם לפעמים, עם ניסיון להשתלט על המצפון שמתלווה אל זה..

אז תקשיבו למה הרווקות טובה לפעמים- כי היא באמת מאפשרת להתאמן על כל מיני יכולות פנימיות.

בקיצור- כתבתי לחברה הזאת את ההודעה שצירפתי למעלה. וחיכיתי לתגובה, והתגובה לא הגיעה. ומזה נלחצתי. חשבתי כבר כל מיני מחשבות לא יעילות בנושא.

ואז היא התקשרה, ואמרה לי שהיא דברה אלי פשוט שטויות. שנבעו מהשעה המאוחרת ומהאירוע המציף ממנו חזרנו.  והיא התנצלה, והודתה לי ששיתפתי אותה בתחושות לי ובקשה שאם זה יקרה שוב, לומר לה. 

וכזו אבן גדולה ירדה לי מהלב.

כי באמת הסיבה שנפגעתי היתה אכן שהדברים שלה פגשו את הלחץ שלי והפחד. וגם כי היא לא אלוקים אלא חברה, ואני מצפה ממנה להרגעות ולאמפתיה ולא לדברים מקטינים ומחלישים. ועצם הדיבור על זה איתה פשוט שחרר אותי.

ממליצה בחום לכם ולי לספר לאחרים שפגעו בכם. קראתי עכשיו בספר על דפנה מאיר שזו היתה דרכה. תקשורת פתוחה במהלכה היא שתפה אחרים אם הם פגעו בה, וגם ידעה להתנצל. 

תודה על התגובות!

טוב

כיף לקרוא. וזה באמת נכון שזה אימון מצויין לנישואין. בע״ה בקרוב!

בעלך יזכה כ"כ. 

והחברה שלך מתוקה והכל בסדר, קורה שיש אי הבנות ופליטות פה לא ברורות.. לא חושבת שמקריאה בפורום של משפט אחד אפשר לסכם חברות עמוקה ונהדרת. 

בהצלחה בהכל יקרה

התחברתי לתגובה שלך

את ממש חיזקת אותי, תודה! ואמן!

הייזל- מה קורה עם הוד קדומים (לשעבר) (יונתן)?

@הייזל

את יודעת מה הכי מדהים בזה?

שפתאום זה מגיע! משום מקום! את פשוט מוצאת אותו

מאחלת לך שזה יהיה בזמן המדוייק לך ותרגישי את זה בקרוב ממש!!

טוב, אז סתם אמרה שטויות - וממש כל הכבוד לך שקיימת "לא תשנא את אחיך בלבבך, ואמרת לה - והיא חזרה בה לגמרי. יפה)

מכאן רואים שזה יכול לקרות גם לחברות... "מרגיש לי עלייך"..... כאילו קיבלה נבואה כדי לומר את השטות הזו. דמיונות-הבל.

תרגיעי את עצמך. אף אחת לא "עקפה" אותך, כל אחת בזמנה...

תפני לשדכניות, אם אין הצעות. או לחברות שכבר נשואות והבעל מכיר אנשים שיכולים להתאים.

לא להתייאש. מה שעוברים, זה כי עוד לא פגשת מי שבאמת מתאים לך. תפגשי.

"תחליפי כח", מחדש. תמלאי את החיים שלך בתוכן, מלבד חיפוש ומחשבה על חברות שכבר עסוקות בנישואיהן, תאמיני בטוב שה' נתן בך - ותחפשי בנחת ובשמחה.

מי שלא - זה לא אומר עלייך שום דבר רע. רק אומר שעדיין זה לא מי שמתאים לך. גם את לא רוצה מישהו שלא מתאים, אפילו אם הוא זה שחש בכך ראשון..

בהצלחה.

לא מסוגלת לקרוא אף תגובה ככה!

זה מראה על מידות טובות שלך.

הכתיבה היתה כדי לעודד אותה. לא משהו שאומר על כל המהות של החברה הזו, אלא ביחס להערתה, שזה באמת דבר הזוי לחלוטין. מאיפה מוציאים דבר כזה.. איך מדברים כך.

אבל אחרי שראיתי שהיא עצמה חזרה בה, ותפסה שזה בלי קשר, אז הוספתי שראיתי שחזרה בתשובה מזה..)

גם אם זה חוסר טאקט גרוע או מטופש בהחלט .. זו לא סיבה מצידנו אנו לומר עליו כך וכך תיאורים לא טובים. בטוחה שאפשר לתמוך בחברה הנפגעת גם ללא זה, ואפילו יותר טוב.

כותבת את זה בכללי גם לעצמי ולכל מי שמגיב פה בשירשורים. אנחנו קוראים מצבים לא ברורים, לפעמים מזדעזעים, אבל עדיין צריך לשמור על השפה שלנו נקייה ומכובדת. 

(פתחתי את הנושא כי היית הקש ששבר, וכי בהתחשב בחתימתך.. לא יודעת אם נכון, אבל ציפיתי ליותר)

ואני חושב שאם מישהי אומרת: "מרגיש לי עלייך שאת לא תתחתני מהר. לא יודעת למה, ייקח לך זמן".. זה מעשה נבָלה. הרבה יותר גרוע מחוסר טאקט.  ולא תמיד נכון "לא סיבה לומר לומר תיאורים לא טובים".. אני לא מסכים עם זה. זו הבאה למקום לא נכון של המידה הטובה של לימוד זכות. נהיה היום משהו כזה, שלפעמים אדם נפגע לא מקבל מספיק תמיכה, בגלל צורת החשיבה ש"הכל טוב"....  אני לא מסכים עם זה. קל וחומר שהנפגעת כותבת, שאינה יודעת כמה עוד הנפש שלה יכולה לעבור..

[אם כי, בגלל שהחברה תפסה את עצמה אח"כ, אז הוספתי, "טוב, אז אמרה סתם שטויות" ושבח גם לזו שאמרה את אשר על ליבה, וגם לההיא שידעה לחזור בה. אבל בכוונה השארתי את ה"טמבלית".. שיהיה ברור שזו התגובה הטבעית]

והביטוי "טמבלית", הוא מתון.. מביע את האווילות שבצורת הדיבור הזו, שלא שמה לב איך היא מדברת, ולא מוציא אותה מרשעת... [והוספתי בהומור: מכאן רואים שזה יכול לקרות גם לחברות (להיות "טמבליות")... נו, אז גם את זה אפשר לקרוא בעין אחרת מאיך שקראת]

לדעתי, במצב כזה, זה כן עוזר. מקל על התחושה מהתגובה. זה לא נאמר הרי בפני ההיא, אלא אל הנפגעת. את חושבת אחרת - זכותך. אבל אני לא מסכים.

כמובן, ההנחה היא שההיא לא קוראת כאן.

ןבנוגע ל"בהתחשב בחתימתי.." אז אני  אומר לך, שאני הנחיתי, גם לעצמי וגם לאחרים, שכאשר ילד נפגע, לא להיות "צדיק" על חשבונו...  כמובן, אח"כ, הטיפול בפוגע הוא גם בהתחשב בענייניו]

הדרך שארצה לחנך את ילדיי היא כמו שגדלתי עליה וזה:

א. להתרחק מאדם שגורם לי להרגיש רע באופן עקבי. לא משנה מה הסיבה.

לא לקלקל את הנפש שלי בהתמודדות מולו. להיות מהנעלבים ואינם עולבים.

ב. אם באתי לידי צער באופן כללי, צריך לצאת מהראייה המצומצמת של ה"אדם הרע הזה" שפגע בי. אלא להבין שהוא שליח של הקב"ה לנסות אותי במשהו. בעז"ה שנצליח. 

אני חושבת @שמשועננים שהצלחת ובגדול!

במה דברים אמורים?

כשאת רוצה לחנך את עצמך. או כשתרצי בעז"ה לחנך את ילדיים לכתחילה איך להסתכל (והדבר השני, צריך לפעמים להיזהר מלחנך אליו ילדים מהר מידי.. זו לא מדרגה פשוטה וראשונית. אם "ממהרים" אליה מידי - זה עלול ליצור נוגדנים).

אבל כשמדובר על חברה שנפגעה - אז מי שאומר לה ש"זה שליח מקב"ה"... עלול לעבור על אונאת דברים, כפי שמובאת הדוגמה מחבריו של איוב..

קודם, כל, לכאוב איתה את הכאב, למחות נגד הפגיעה. אח"כ, אםם היא אחת כזו שסוג כזה של דיבורים יעזור לה - אפשר גם לעבור על הקומה של מה ה' רוצה. ואם לא - אז לא. זו עלולה להיות יותר עבירה ממצוה ח"ו..

תוכל לספר?

"לא תונו איש את עמיתו - באונאת דברים הכתוב מדבר... אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד, ו): 'הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך, זכר נא מי הוא נקי אבד' [=כנראה שזה מגיע לך]".

                                                                       (תלמוד בבלי בבא מציעא נח ע"ב)

רעיו של איוב באו "לנוד לו ולנחמו" אבל למעשה חלק גדול מדבריהם אליו בעצם אומר שהייסורים באו אליו באשמתו, ונמצא שבמקום לנחם ולעודד הם רק ציערו אותו, ועברו על איסור אונאת דברים (וגם לא צדקו בדבריהם - "כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב").

(פרק יא): אם היו חולאים באים עליו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב, "זכור נא מי הוא נקי ואבד" (המשך הפסוק שם: "ואיפה ישרים נכחדו").

מילים אחרות, בפשטות: תעשה חשבון נפש... זה מובא כדוגמה לאונאת דברים, שגורמת לו שיֵבוש.

אע"פ, שהאדם לעצמו בוודאי צריך לעשות חשבון נפש, אם משהו קורה לו, ולהיטיב דרכיו.

אמנם, את דיברת על משהו אחר קצת, שזה "נסיון מה' " - אבל, לכאורה, תלוי מתי זה בא. אם ישירות על הפגיעה, כאילו אומר לו: נו... תחשוב למה זה בא לך... 

זה מה שיש לךָ לעסוק כעת..

אם אח"כ לחזק - אצל מישהי שבאמת תתחזק מזה, משהו אחר.

[ואני חייב להוסיף, שאני מאד מתפעל מצורת התגובה שלך: לא אינסטינקטיבית קופצת "נגד" מה שהוגב לה.. אלא בנחת וענוה: לצערי לא למדתי, תוכל לספר... כנראה שביחס למידות שאת רוצה לחנך - את "נאה דורש ונאה מקיים"..]

אנחנו לא אשמים בזה שמישהו פגע בנו וזה לא עונש ובכללי לא בעד חפירות נפש למרות שצריך אותן לפעמים.. 

יותר להבין שהפגיעה היא התמודדות שלי מול ה' ולא שלי מול אדם רע. 

מסכימה שזו עמדה לא פשוטה להגיע אליה, אבל לשם מחנכים לדעתי מגיל קטן וזה יעבוד טוב יותר בעז"ה כשיגדל.

אבל זה לחנך את  עצמנו. לפעמים גם את ילדינו (כנ"ל, בלי קפיצת מדרגות. ילד צריך אוזן קשבת שחבר הציק לו - ולא לשמוע ש"ה' שולח את זה. נראה מה ה' רוצה מאיתנו"... לאט-לאט..).

אבל כשמדובר ביחס לחבר שנפגע - אז לא מקום לומר את זה (לפחות לא לאדם רגיל.. אולי באמת לך, אם היו אומרים כך, זה היה מרגיע את הענין, כי הרגלת כך את עצמך, יתכן. אינני יודע). לא בשלב ראשוני. קודם - הזדהות, הדיפת הפגיעה, מחאה.. אח"כ - אמירה חיובית, מה כן. חיזוק ועידוד אמיתי.  אם יש אח"כ מקום, לפי הזמן והאדם, והמדבר הוא מישהו כמוך, שאצלו זה אמיתי להסתכל כך גם ביחס לעצמו - וגם הזולת בר הכי להתעודד מזה.. - אז אפשר להוסיף את הקומה הזו, של הסתכלות בכללי על התמודדויות שמגיעות.

הזדהות- זה ממש לא בסדר שהיא אמרה לך כך! אני לא מצליחה להבין מה היא חשבה לעצמה..?! לפעמים אנשים יכולים להגיד דברים ממש מטופשים. אני ממש מצטערת לשמוע את זה.. 

הדיפת הפגיעה - זה נשמע לי מאד לא נכון. אני מכירה אותך לא פחות אם לא יותר ממנה. האמירה שהיא אמרה לך מטופשת ולא מבוססת. ב"ה ממש אין מה לקחת אותה ברצינות.. מה את חושבת? כן/ לא (דיון) בטוחה שאם תדברי איתה שוב זה בכלל לא מה שהתכוונה אליו. 

 מחאה.. - (לא הבנתי מה בדיוק זה אומר)

אח"כ - אמירה חיובית, מה כן. חיזוק ועידוד אמיתי. (ברור! רק לא רלוונטי לדיון..)

לא רואה פה אף צורך להגיד שהיא טמבלית או לא חברה.. מה אני מפספסת פה?

(התוצאות של עבודה בגן בגישה ריגשית..)

לא חייב שאת "מפספסת".... אם מישהו יגיד "טמבלית" כחיקוי, זה באמת יכול להיות גרוע. כל אחד עם התבטאותו.

אבל אגיד לך מה הנקודה שבגללה אני לא מגיב כך במקרה כזה.

את דיברת בשכל, בסברות. גם אם סברות עם "הזדהות רגשית"..

אבל זה לא המישור הראשוני. קודם כל, הדיפת הפוגע. מה שאת אמרת, זה "עוד משהו", זה לא מסיר את הפגיעה ולא את הפוגעת. 

כמו שאם מישהו מתנפל על השני, אני קודם כל מעיף אותו מעליו. לא אומר לו שזה ממש לא נראה לי בסדר שהוא מרביץ לך... 

והאמירה הזו, של ההיא, כשהיא "חמה", היא אמירה שעדיין מרביצה...

אז כן, איזה טמבלית.. זכתה בצדק לתואר המכובד. הועפה ממנה. אל תהי צדיק הרבה.

זה לא כמו ילד בגן שבא ואומר לך, "הוא אמר לי שאני טיפש".. אז מחבקים ואומרים: אתה?! אתה הרי הכי חכם פה....  אורו פניו - אין צורך לומר שהשני טיפש..

ולפעמים כן צריך. צריך לראות על הילד מה הפגיעה.

כל מקרה לגופו.

אז אני ממש מסכימה עם שתיכם.

כי נכון שלא מוותרים על קשר ולא מוחקים אדם בגלל הערה אחת ספציפית. וכולנו נופלים מדי פעם.

אבל גם נכון שזו הייתה הערה די מזעזעת. מקטינה, מחלישה, מפחידה. בו נגיד בסך ההערות חסרות הטקט ששמעתי זו אחת הגרועות. 

ולכן אולי באמת היה יותר נכון לכתוב 'הערה טמבלית' מאשר 'חברה טמבלית', אם כי אני מסכימה שטמבלית זו מילה די עדינה ולא דרסטית ובאותו רגע היא לחלוטין לא היתה החברה הרגישה והאוהבת.

מה שגרם לי בסופו של דבר לכתוב לה שנפגעתי ממנה היה דה ז'וו מטורף שהיה לי:

יום אחד דיברתי עם חברה שלי אחת ג'ינגית (מהממת?) ואמרתי לה, לגמרי בטעות, ולגמרי מרוח שטות מוזרה ופליטת פה, "בסוף עוד יציעו לי איזה ג'ינג'י קירח". ובאותו רגע רציתי שהאדמה תבלע אותי. ואני באמת באמת לא מתנגדת לצאת עם ג'ינג'ים, ויש ג'ינגים מהממים, וזה פשוט יצא לי כי יש סטיגמה כזאת עליהם. וכל כך התביישתי ממנה, וגם התפדחתי להתחיל להתנצל ולהגיד שאני חושבת שדווקא ג'ינג'ים הם יפים וכו' כי זה רק היה מדגיש ת'שטות שלי ונשמע עוד יותר צולע ומכוער.

ולכן הזדהיתי איתה...

תודה רבה לכם על כל ההעצמה. זה ממש מחזק!

יכולה לחשוב גם על כל מיני אמירות חסרות טאקט ואפילו מזעזעות שהיו לי.. ולא מרוע לב.. 

וזו בהחלט הערה מטופשת ולא לעניין בעליל! ואת מהממת שככה את מצליחה לשמור על תקשורת ישירה ולפתור את זה בניכן! להעריך ממש.

אז כשאני אומר למישהי משהו בהקשר כזה - 

מה שיש לי מול העיניים באותו רגע - זה רק מה יעזור לבחורה באותו זמן.

לא החבֵרה ולא כללי דיבור רגיל. מה יעזור לה "לעוף" מהזעזוע הזה בשניה אחת. 

אח"כ - החיזוק החיובי.

והחברה, לא קרה כלום. אף אחד לא אמר שטמבלית לרגע, זו מחלה חסוכת מרפא... גם אף אחד לא אמר שזה דוקא מרוע-לב. לפעמים, יש כאלה "מרחפות" לרגע - אומרות משהו בלתי קשור בעליל, חסר אחריות, פוגעני לגמרי - ובלי קשר למציאות, כמובן....

לנצל שירשור לדון בנושא אחר ממה שרצית.. 

אפשר לדון על זה בשירשור נפרד. מה שנעים לך.

זה דווקא נחמד לי שיש כאלו דיונים פוריים על הבמה המכובדת הזו... תמשיכו!

ולכל מי שצריך! לכל הרווקים/ות בעמ"י. 

זה כל מה שרציתי לומר

מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח

מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!

נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים, 
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים

רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.‏

מסביב יהום הסער | ייסורי הדעת

הסיום הכי הפתיע אות

איפה בשמואל מצאת משהו להתלות בו?

בכל מקרה זאת עברית מקראית. גם אני יכול להראות את כחי בה בביטויים שלא נאמרו בתנ"ך.

ע"ע כמאמר: "וַיאֹמַר לוֹ עקמיגר לֹא, כִּי אִיש אֶמֶת אָנוֹכִי"! - לקראת נישואין וזוגיות

הנה תובנות נוספות

עונג שבת (עונ"ש): 'מסביב יהום הסער': מקורותיו הרוסיים של שיר הפלמ"ח

הוא כותב סתם קטרוג..

הרי הציטוט בסוף, הוא ממש מיונתן.

ומה שאלו שציטטו את הימנון הפלמ"ח ציטטו - זה לא כי הם "חשודים לשמוע רדיו"... אלא כי זה שיר מאד מפורסם (ויפה).

ומניין הוא יודע את ה"אוונגליון" שרוב המצטטים את המנון הפלמ"ח, לא מכירים ולא רוצים להכיר.

ואדרבה, רואים מכאן דבר יפה. איך ביטוי כזה, מההוי הארץ-ישראלי העכשווי, נכנס גם לבתי המדרש של בעלי המוסר.

"כל פעל ה' למענהו". בניגוד לצטוטים מספרי המינים (הנוצרים), כאן מדובר על משהו שבא משאיפה טובה בשביל עם ישראל, ביטוי יפה. וגם אם אישית לא אצטט דווקא מזה - אבל אם התדלדל, התגלגל...

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...