בס"ד
המדה המופלגת ומעוררת ההשראה של עדינות נפשו של גדול דורינו, מו"ר הרה"ג מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד, ידועה אך למעטים מקרב עמנו, במיוחד תלמידיו של הרב וגדולי הדור שזכו לבוא עמו במגע לעתים קרובות. שאר העם, וכמובן הגוים, האמינו וממשיכים להאמין, שהרב כהנא היה "קיצוני" בדרישתו לגרש את הערבים מא"י. מאמר זה נכתב במטרה להרוג את השקר הנבזי הזה, לגבי ה"קיצוניות" של הרב, אחת ולתמיד.
הרב כהנא אהב את עם ישראל, למרות חטאינו הרבים, ואהבתו היתה עמוקה הרבה יותר מקיום גרידא של מצוות אהבת ישראל. אלפים של יהודים יעידו שהרב כאב באופן אמיתי ואישי את כאבו של כל יהודי שנפצע או ששכל בני משפחה בפיגועים; בימי חייו הרב השתתף בהלוויות לפחות מדי שבוע, בכה על אובדן יהודים שמעולם לא פגש, וניחם אבלים באופן קבוע. מדת ביטול רצונותיו האישיים לטובת הזולת עדיין מעוררת השראה בקרב הרבה יהודים אמוניים שזכו לדעת את האמת על גמילות חסדיו (הרב כהנא השתדל לגמול חסדים בסתר). מסירות נפשו למען העם היהודי, הרעיון היהודי וקידוש השם היו מוחלטים. נאמנותו הבלעדית היתה תמיד לתורת משה, וממנה שאב הרב את האומץ והגבורה שהפגין במלחמתו בשונאי יהודים (גוים וערב רב כאחד). יושרו ונקיון כפיו מעולם לא הוטלו בספק, אף לא על-ידי הערב רב המתיוונים שונאי ישראל בשלטון שהיו אויביו המושבעים. עומק ידיעתו את התנ"ך ותושב"ע היה אגדי, וזה בלשון המעטה. אשרי היהודי שיזכה לקרוא בספרו פרוש המכב"י, ספר שקריאה בו היתה מסבה נחת ללא ספק גם לרמב"ם, לרש"י, לספורנו, לרבינו תם, לרבינו בחיי, ולכל הראשונים והאחרונים, אילו היו חיים בתקופתנו.
הרב כהנא - הפסיכולוג הלאומי, שניסה לא רק להציל את העם היהודי מכליה ממשית רח"ל בידי הישמעאלים יש"ו ושר"י, אלא גם לרפא את נפשו המבולבלת של עם ה' אחרי השפעה גלותית הרסנית של אלפיים שנות חיים כמיעוט בזוי בקרב הגוים. הרב כהנא - עבד ה', שאהב את ה' ותורתו, ושגאוניותו בתורת השם מעידה על נכונות דברי פרוש "אבי עזר" על האבן עזרא (לגאון רבי שלמה הכהן מליסא) "כי 'סוד ה' ליראיו' הדבוקים במדותיו". הרב כהנא - שנשא דברי תוכחה לעתים קרובות בפני עמי הארץ ותלמידי חכמים כאחד, ומאידך, אהב את עם ישראל, לימד עלינו זכות למרות עוונותינו הרבים, ומעולם לא אבד את התקווה, הנכונות, והנחישות, לפעול להחשת הגאולה ולהביאה בלי יסורים. הרב כהנא - שחותמו של הקב"ה ניכר בכל דבריו ובמעשיו, שמאופיינים במיוחד על-ידי שני הפסוקים הבאים:
ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד (תהלים, קיט:מד)
ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו (יחזקאל ב:ז)
יחד עם זאת, הרב כהנא היה מתון ומציאותי להפליא, לעתים בצורה שלכאורה עמדה בניגוד לעקרונותיו, וכמובן, אך ורק מתוך אהבת ישראל. כיצד?
רוב פעילותו של הרב כהנא התמקדה בהצלתו הפיזית של עם ישראל, שדרשה ראשית כל, לדעתו של הרב, את הסרת הנוכחות הערבית ממדינת ישראל. צעד זה היה ועדיין נותר מאוד חיוני להישרדותו של עם ישראל בארץ ישראל. כמובן, עבור הרב ועבור כל יהודי אמוני, זה היה הרבה יותר משיפור המצב הבטחוני, אלא גם עניין של קידוש השם ע"י קיום המצווה הלאומית של "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג:נב). לגבי מצווה חשובה זו ישנם פירושים שונים, מהם מתונים כמו פרוש רש"י "'והורשתם' - וגרשתם", ומהם "קיצוניים" כמו פרוש ספורנו "כאשר תבערו את יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם". מבחינה זו, לרב כהנא היתה האפשרות לבחור במסגרת ההלכה בין פרוש "מתון" לבין פרוש "קיצוני", ומכיוון שהרב כהנא היה אדם עדין-נפש ואוהב בריות, כמובן שבאופן טבעי הוא בחר בפרוש המתון - גירוש (במקום "ביעור").
אך ישנו פן הלכתי/תורני נוסף ל"קונפליקט היהודי-ערבי בפלשתינה", שאינו מפורסם באותה מדה כמו עניין ה"טרנספר": מדובר במצווה לאומית נוספת, שאינה קשורה כלל לכיבוש הארץ וישובה, והיא המצווה להכרית את זרע עמלק: "תמחה את זכר עמלק מן השמיים" (דברים כה:יט). לכולי עלמא, עמלק בתקופתנו נחשב לא רק העם העמלקי הקדום אלא כל עם שמאיים ומנסה להביא כליה על עם ישראל. זה היה תקף לגבי העם הגרמני יש"ו שרצח 6 מליוני יהודים בשואה, ומאז הקמת מדינת ישראל זה תקף לגבי הישמעאלים יש"ו שאיימו וממשיכים לאיים בשואה נגד עם ישראל. אילו היתה להם היכולת, הם כבר מזמן היו מביאים עלינו כליה רח"ל, ובעובדה זו מכיר כל יהודי בר-דעת, כולל שמאלנים רבים.
מדוע, אם כן, הרב כהנא התעלם לכאורה לחלוטין ממצווה לאומית חשובה זו ולא כלל אותה בתוכחותיו ובנאומיו לעמי הארץ? ושאלה יותר חשובה: מדוע התעלמותו (לכאורה) של הרב כהנא ממצווה זו אינה מהווה עבירה על המצווה "הוכח תוכיח" ואינה נוגדת לעקרון הדבקות באמת?
הרב כהנא נטל על דעת עצמו את השליחות להציל את עם ישראל, להחיש את הגאולה ולקדש שם שמיים, מגיל צעיר. הקב"ה לא נגלה לפניו, לא הטיל עליו שליחות נבואה, ולא שם דברים בפיו. הרב כהנא על דעת עצמו ועל-פי הידע האגדי שלו בתורת ה', בחר בדברים שישא לפני בני ישראל, לפי שיפוטו, בהתאם להלכה, ובהשראת נביאים קודמים, במיוחד יחזקאל. כמובן שהוא היה מודע היטב לכל אחת מתרי"ג מצוות התורה, במיוחד המצוות הלאומיות כמו מצוות מחיית זכר עמלק, ומי כמו הרב כהנא הבין את הדחיפות לקדש שם שמיים ולהתחיל לקיים את המצוות הלאומיות (במיוחד מאז הקמת מדינת ישראל) ולהפוך את צה"ל לצבא הגנה לקידוש השם! אך ברי שעם ישראל בא"י לא היה מוכן נפשית למסר, לתוכחה. הרב כהנא היה מציאותי ומתון להפליא - הוא הבין את החשיבות של שילוב מצוות לאומיות רבות ככל האפשר (תחת מסווה חילוני) יחד עם הצרכים ה"מציאותיים" וה"פרגמטיים" של מדינת ישראל. ככלות הכל, אם ספרי מוסר ואמונה רבים מעודדים יהודים קטני אמונה להתחיל לקיים מצוות שלא לשמה מתוך תקווה שיבוא יום והיהודי יקיימן לשמה, מדוע לא ליישם אותו הלך-חשיבה בקנה מדה לאומי? אכן, בתקופה הקצרה שהרב כיהן כח"כ, השפעתו היתה ניכרת (גם לאחר שתנועתו נפסלה) וכל המנגנון השלטוני ללא ספק, נטה "ימינה". הרב הבין שהנכונות של עם ישראל בא"י לקיים את מצוות "והורשתם" היא תנאי מקדים לנכונותו לקיים מצווה הרבה יותר קשה (מהבחינה שהיא דורשת יותר אמונה ויראה) כמו "תמחה את זכר עמלק", ולכן הרב מיקד את מאמציו על בניית מעין בסיס שהיה מורכב ממצוות לאומיות "מינימליות" כגון "והורשתם", חקיקה (חילונית) ואכיפה של איסור נישואי תערובת, חקיקה ואכיפה של איסור פעילות מסיונרית במדינת ישראל, שכתוב מגילת העצמאות לשם הסרת הסתירה הרעיונית בין מדינה יהודית מחד, ודמוקרטיה מערבית מאידך, וכו'.
העדפת מנהיג לאומי של מצווה מסויימת על-פני מצווה אחרת אינה תופעה חדשה. הדוגמה שהרב כהנא אהב לצטט לעתים קרובות היא מדרש חז"ל לגבי חציית בני-ישראל את הירדן בראשותו של יהושע: ".... בעומדם בירדן אמר להם יהושע, דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם...'. אם אתם עושים כן, מוטב, ואם לאו – באים מים ושוטפים אתכם (סוטה, ל"ד)". הרב כהנא הסביר (לקהל ת"ח בגלות ארה"ב): מדוע דוקא בחר יהושע להזכיר לעם באותו רגע את מצוות "והורשתם"? הרי יש מצוות חשובות וחיוניות בתורה, כמו שמירת שבת, הנחת תפלין, שמירת כשרות, טהרת המשפחה... מדוע דוקא מצוות כיבוש ויישוב הארץ? מפני שאזכור מצווה זו היה חיוני ומתאים במיוחד לרגע שבו הם חצו את הירדן! "אם אתם עושים כן, מוטב, ואם לאו – באים מים ושוטפים אתכם"! כלומר, התזמון משחק תפקיד קריטי בתוכחה/אזכור מצוות. ולכן, למרות שהרב כהנא היה צודק אילו היה מזכיר את מצוות מחיית זכר עמלק ומוכיח אותנו על כשלוננו בקיומה, הזמן דחק ודרש (ועדיין דורש) את השמת הדגש על מצוות "והורשתם".
לסיכום, לגבי העניין הישמעאלי בתקופתנו ישנה חפיפה בין שתי מצוות חשובות בתורה: (א) "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"; (ב) "תמחה את זכר עמלק". בניגוד לטענותיהם השקריות של שונאי ישראל שהרב כהנא היה כביכול משוגע וקיצוני, לא רק שהרב התעלם מהמצווה השניה, מצוות מחיית זכר עמלק (למרות שהיה מודע היטב לחשיבות קיומה כחלק מקבלת עול מלכות שמיים לאומי ולחשיבות אזכורה עבור יהודי שמתיימר להיות מנהיג שמביא בפני העם את דבר ה'), אלא הוא אף בחר בפרוש המתון וההומאני (של רש"י) למצווה הראשונה, מצוות "והורשתם"! זו נקודה מאוד חשובה, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הדגש שהרב כהנא תמיד שם בנאומיו על האיסור להתפשר בענייני אמונה והלכה.
מתי יקום לנו מנהיג שלא יפחד מתגובות הגוים ומתגובות המתיוונים (שלבטח יאשימו אותו ב"הסתה לרצח עם"), ויוכיח את עם ישראל על שאנו מסרבים למחוק חילול השם ע"י קיום מצוות מחיית זכר עמלק? כיום, בקושי יש רבנים שמוחים (בדר"כ אך ורק באוזני ציבור אמוני) על כך שעדיין לא בנינו את בית-המקדש.
המדה המופלגת ומעוררת ההשראה של עדינות נפשו של גדול דורינו, מו"ר הרה"ג מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד, ידועה אך למעטים מקרב עמנו, במיוחד תלמידיו של הרב וגדולי הדור שזכו לבוא עמו במגע לעתים קרובות. שאר העם, וכמובן הגוים, האמינו וממשיכים להאמין, שהרב כהנא היה "קיצוני" בדרישתו לגרש את הערבים מא"י. מאמר זה נכתב במטרה להרוג את השקר הנבזי הזה, לגבי ה"קיצוניות" של הרב, אחת ולתמיד.
הרב כהנא אהב את עם ישראל, למרות חטאינו הרבים, ואהבתו היתה עמוקה הרבה יותר מקיום גרידא של מצוות אהבת ישראל. אלפים של יהודים יעידו שהרב כאב באופן אמיתי ואישי את כאבו של כל יהודי שנפצע או ששכל בני משפחה בפיגועים; בימי חייו הרב השתתף בהלוויות לפחות מדי שבוע, בכה על אובדן יהודים שמעולם לא פגש, וניחם אבלים באופן קבוע. מדת ביטול רצונותיו האישיים לטובת הזולת עדיין מעוררת השראה בקרב הרבה יהודים אמוניים שזכו לדעת את האמת על גמילות חסדיו (הרב כהנא השתדל לגמול חסדים בסתר). מסירות נפשו למען העם היהודי, הרעיון היהודי וקידוש השם היו מוחלטים. נאמנותו הבלעדית היתה תמיד לתורת משה, וממנה שאב הרב את האומץ והגבורה שהפגין במלחמתו בשונאי יהודים (גוים וערב רב כאחד). יושרו ונקיון כפיו מעולם לא הוטלו בספק, אף לא על-ידי הערב רב המתיוונים שונאי ישראל בשלטון שהיו אויביו המושבעים. עומק ידיעתו את התנ"ך ותושב"ע היה אגדי, וזה בלשון המעטה. אשרי היהודי שיזכה לקרוא בספרו פרוש המכב"י, ספר שקריאה בו היתה מסבה נחת ללא ספק גם לרמב"ם, לרש"י, לספורנו, לרבינו תם, לרבינו בחיי, ולכל הראשונים והאחרונים, אילו היו חיים בתקופתנו.
הרב כהנא - הפסיכולוג הלאומי, שניסה לא רק להציל את העם היהודי מכליה ממשית רח"ל בידי הישמעאלים יש"ו ושר"י, אלא גם לרפא את נפשו המבולבלת של עם ה' אחרי השפעה גלותית הרסנית של אלפיים שנות חיים כמיעוט בזוי בקרב הגוים. הרב כהנא - עבד ה', שאהב את ה' ותורתו, ושגאוניותו בתורת השם מעידה על נכונות דברי פרוש "אבי עזר" על האבן עזרא (לגאון רבי שלמה הכהן מליסא) "כי 'סוד ה' ליראיו' הדבוקים במדותיו". הרב כהנא - שנשא דברי תוכחה לעתים קרובות בפני עמי הארץ ותלמידי חכמים כאחד, ומאידך, אהב את עם ישראל, לימד עלינו זכות למרות עוונותינו הרבים, ומעולם לא אבד את התקווה, הנכונות, והנחישות, לפעול להחשת הגאולה ולהביאה בלי יסורים. הרב כהנא - שחותמו של הקב"ה ניכר בכל דבריו ובמעשיו, שמאופיינים במיוחד על-ידי שני הפסוקים הבאים:
ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד (תהלים, קיט:מד)
ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו (יחזקאל ב:ז)
יחד עם זאת, הרב כהנא היה מתון ומציאותי להפליא, לעתים בצורה שלכאורה עמדה בניגוד לעקרונותיו, וכמובן, אך ורק מתוך אהבת ישראל. כיצד?
רוב פעילותו של הרב כהנא התמקדה בהצלתו הפיזית של עם ישראל, שדרשה ראשית כל, לדעתו של הרב, את הסרת הנוכחות הערבית ממדינת ישראל. צעד זה היה ועדיין נותר מאוד חיוני להישרדותו של עם ישראל בארץ ישראל. כמובן, עבור הרב ועבור כל יהודי אמוני, זה היה הרבה יותר משיפור המצב הבטחוני, אלא גם עניין של קידוש השם ע"י קיום המצווה הלאומית של "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג:נב). לגבי מצווה חשובה זו ישנם פירושים שונים, מהם מתונים כמו פרוש רש"י "'והורשתם' - וגרשתם", ומהם "קיצוניים" כמו פרוש ספורנו "כאשר תבערו את יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם". מבחינה זו, לרב כהנא היתה האפשרות לבחור במסגרת ההלכה בין פרוש "מתון" לבין פרוש "קיצוני", ומכיוון שהרב כהנא היה אדם עדין-נפש ואוהב בריות, כמובן שבאופן טבעי הוא בחר בפרוש המתון - גירוש (במקום "ביעור").
אך ישנו פן הלכתי/תורני נוסף ל"קונפליקט היהודי-ערבי בפלשתינה", שאינו מפורסם באותה מדה כמו עניין ה"טרנספר": מדובר במצווה לאומית נוספת, שאינה קשורה כלל לכיבוש הארץ וישובה, והיא המצווה להכרית את זרע עמלק: "תמחה את זכר עמלק מן השמיים" (דברים כה:יט). לכולי עלמא, עמלק בתקופתנו נחשב לא רק העם העמלקי הקדום אלא כל עם שמאיים ומנסה להביא כליה על עם ישראל. זה היה תקף לגבי העם הגרמני יש"ו שרצח 6 מליוני יהודים בשואה, ומאז הקמת מדינת ישראל זה תקף לגבי הישמעאלים יש"ו שאיימו וממשיכים לאיים בשואה נגד עם ישראל. אילו היתה להם היכולת, הם כבר מזמן היו מביאים עלינו כליה רח"ל, ובעובדה זו מכיר כל יהודי בר-דעת, כולל שמאלנים רבים.
מדוע, אם כן, הרב כהנא התעלם לכאורה לחלוטין ממצווה לאומית חשובה זו ולא כלל אותה בתוכחותיו ובנאומיו לעמי הארץ? ושאלה יותר חשובה: מדוע התעלמותו (לכאורה) של הרב כהנא ממצווה זו אינה מהווה עבירה על המצווה "הוכח תוכיח" ואינה נוגדת לעקרון הדבקות באמת?
הרב כהנא נטל על דעת עצמו את השליחות להציל את עם ישראל, להחיש את הגאולה ולקדש שם שמיים, מגיל צעיר. הקב"ה לא נגלה לפניו, לא הטיל עליו שליחות נבואה, ולא שם דברים בפיו. הרב כהנא על דעת עצמו ועל-פי הידע האגדי שלו בתורת ה', בחר בדברים שישא לפני בני ישראל, לפי שיפוטו, בהתאם להלכה, ובהשראת נביאים קודמים, במיוחד יחזקאל. כמובן שהוא היה מודע היטב לכל אחת מתרי"ג מצוות התורה, במיוחד המצוות הלאומיות כמו מצוות מחיית זכר עמלק, ומי כמו הרב כהנא הבין את הדחיפות לקדש שם שמיים ולהתחיל לקיים את המצוות הלאומיות (במיוחד מאז הקמת מדינת ישראל) ולהפוך את צה"ל לצבא הגנה לקידוש השם! אך ברי שעם ישראל בא"י לא היה מוכן נפשית למסר, לתוכחה. הרב כהנא היה מציאותי ומתון להפליא - הוא הבין את החשיבות של שילוב מצוות לאומיות רבות ככל האפשר (תחת מסווה חילוני) יחד עם הצרכים ה"מציאותיים" וה"פרגמטיים" של מדינת ישראל. ככלות הכל, אם ספרי מוסר ואמונה רבים מעודדים יהודים קטני אמונה להתחיל לקיים מצוות שלא לשמה מתוך תקווה שיבוא יום והיהודי יקיימן לשמה, מדוע לא ליישם אותו הלך-חשיבה בקנה מדה לאומי? אכן, בתקופה הקצרה שהרב כיהן כח"כ, השפעתו היתה ניכרת (גם לאחר שתנועתו נפסלה) וכל המנגנון השלטוני ללא ספק, נטה "ימינה". הרב הבין שהנכונות של עם ישראל בא"י לקיים את מצוות "והורשתם" היא תנאי מקדים לנכונותו לקיים מצווה הרבה יותר קשה (מהבחינה שהיא דורשת יותר אמונה ויראה) כמו "תמחה את זכר עמלק", ולכן הרב מיקד את מאמציו על בניית מעין בסיס שהיה מורכב ממצוות לאומיות "מינימליות" כגון "והורשתם", חקיקה (חילונית) ואכיפה של איסור נישואי תערובת, חקיקה ואכיפה של איסור פעילות מסיונרית במדינת ישראל, שכתוב מגילת העצמאות לשם הסרת הסתירה הרעיונית בין מדינה יהודית מחד, ודמוקרטיה מערבית מאידך, וכו'.
העדפת מנהיג לאומי של מצווה מסויימת על-פני מצווה אחרת אינה תופעה חדשה. הדוגמה שהרב כהנא אהב לצטט לעתים קרובות היא מדרש חז"ל לגבי חציית בני-ישראל את הירדן בראשותו של יהושע: ".... בעומדם בירדן אמר להם יהושע, דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם...'. אם אתם עושים כן, מוטב, ואם לאו – באים מים ושוטפים אתכם (סוטה, ל"ד)". הרב כהנא הסביר (לקהל ת"ח בגלות ארה"ב): מדוע דוקא בחר יהושע להזכיר לעם באותו רגע את מצוות "והורשתם"? הרי יש מצוות חשובות וחיוניות בתורה, כמו שמירת שבת, הנחת תפלין, שמירת כשרות, טהרת המשפחה... מדוע דוקא מצוות כיבוש ויישוב הארץ? מפני שאזכור מצווה זו היה חיוני ומתאים במיוחד לרגע שבו הם חצו את הירדן! "אם אתם עושים כן, מוטב, ואם לאו – באים מים ושוטפים אתכם"! כלומר, התזמון משחק תפקיד קריטי בתוכחה/אזכור מצוות. ולכן, למרות שהרב כהנא היה צודק אילו היה מזכיר את מצוות מחיית זכר עמלק ומוכיח אותנו על כשלוננו בקיומה, הזמן דחק ודרש (ועדיין דורש) את השמת הדגש על מצוות "והורשתם".
לסיכום, לגבי העניין הישמעאלי בתקופתנו ישנה חפיפה בין שתי מצוות חשובות בתורה: (א) "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"; (ב) "תמחה את זכר עמלק". בניגוד לטענותיהם השקריות של שונאי ישראל שהרב כהנא היה כביכול משוגע וקיצוני, לא רק שהרב התעלם מהמצווה השניה, מצוות מחיית זכר עמלק (למרות שהיה מודע היטב לחשיבות קיומה כחלק מקבלת עול מלכות שמיים לאומי ולחשיבות אזכורה עבור יהודי שמתיימר להיות מנהיג שמביא בפני העם את דבר ה'), אלא הוא אף בחר בפרוש המתון וההומאני (של רש"י) למצווה הראשונה, מצוות "והורשתם"! זו נקודה מאוד חשובה, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הדגש שהרב כהנא תמיד שם בנאומיו על האיסור להתפשר בענייני אמונה והלכה.
מתי יקום לנו מנהיג שלא יפחד מתגובות הגוים ומתגובות המתיוונים (שלבטח יאשימו אותו ב"הסתה לרצח עם"), ויוכיח את עם ישראל על שאנו מסרבים למחוק חילול השם ע"י קיום מצוות מחיית זכר עמלק? כיום, בקושי יש רבנים שמוחים (בדר"כ אך ורק באוזני ציבור אמוני) על כך שעדיין לא בנינו את בית-המקדש.
