בכל עלי'ה להר הבית מקיימים 5 או 10 או 12 מצוות עשה ולא תעשה (לא זוכר בדיוק מה)

ולגבי סיכון יודעים איפה מותר ואיפה אסור ללכת ושומרים טווח ביטחון

השאלה היא מה אומרת ההלכה? וההלכה אומרת דבר פשוט: הכל מצווים במצוות עשה לעלות להר הבית. להלן עשר מצוות שמקיים אדם מישראל איש או אשה בעלותם להר הבית (המצוות מובאות בקצרה והרחבנו בעניינן במקום אחר).

האחת: מצות 'ירושה וישיבה'.

השנייה: "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

השלישית: "לא תחונם".

הרביעית: "לא ישבו בארצך".

החמישית: שמירת המקדש, (על פי תשובת הרב גורן זצ"ל).

השישית: מצות קידוש השם לעומת חילול השם המתרחש בהר לעין כל.

השביעית: "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא".

השמינית: מצות עשה של 'מורא מקדש' – כמובא ברמב"ם (בית הבחירה ז, ז).

התשיעית: תפילה במקדש - 'עובדהו במקדשו' – כמובא בספר המצוות (עשה ה).

העשירית: מצות השתחווייה במקדש - (השגות הרמב"ן עשה ה).

החיוב לקיים את המצוות הללו חל על כל יהודי

לא יודעת, אני למשל ממש מעודדת את העליה להר הבית אבל זה עדיין מוזר לי למה פעם היה אסור לעלות ופתאום עכשיו מותר?

בכללי פעם (שאני אומרת פעם אני מתכוונת לתקופות הקרובות כאילו הרב קוק וזה...) לא היו עולים להר הבית וגם הרב קוק אסר לעלות

ב. כנראה שהוויכוח הוא לא על ההלכה היבשה האם מותר או לא אלא על תודעת המקדש

זה מקום קדוש, קדוש מאד וצרך מאד להזהר, לך תדע אם אתה באמת הולך במקום שהוא בסדר או לא, וסתם ככה יש גם הרבה רבנים שמתנגדים לעליה

הרב קוק לא אסר לעלות. הרב קוק כעס וכאב שהברון רוטשילד (נדמה לי שזה היה הוא) היה במקום קודש הקודשים לא בטהרה. והוא צדק לגמרי.

הרב קוק כתב במכתב הזה שמיליוני ישובי קבע לא שווים לנו פגיעה אחת במקום הקדוש. אבל מזה ולהגיד שהרב קוק אסר עלייה להר הבית למקומות המותרים בטהרה??? זה הוצאת דברים מהקשרם ברמה הכי קשה!!!! זה כמעט כמו שבתקופת קום המדינה היו עסקנים שציטטו חלק ממכתב של הרב קוק שמשתמע ממנו שאסור לגייס את כל מי שלומד תורה. הרב קוק באמת כתב את זה, אבל בימי מלחמת העולם הראשונה כשהייתה מלחמה בין גרמניה ואנגליה ורוסיה וכל אלה. ועולם הישיבות היה בסכנה. ואם כל בני הישיבות היו מתגייסים, לא היו נשארות ישיבות. וזו לא מלחמה על ארץ ישראל ועם ישראל. בלי שנשקפה להם סכנה. אז הרב קוק אסר לדחוק בהם להתגייס. וכשהשתמשו בזה כדי למנוע גיוס תלמידי ישיבות במדינת ישראל, אמר הרב צבי יהודה שזה לא מה שהרב התכוון ושזה לא קשור ולא דומה, והשתמש בביטויים חריפים מאוד על הדבר הזה, אני לא זוכרת את הלשון שלהם.

בקיצור, אל תאמיני לכל מה שאומרים לך, תבררי...

כל האומר דבר בשם אומרו וכו', אח של חברה כתב את זה, העתקתי מהזיכרון...

@רק שמחה!,@גולדי

נראה לי שתרצו לראות את השרשור הזה, ואת התגובה שלי

תודה  עכשיו הבנתי יותר והתעמקתי יותר ואני ממש מעודדת את העליה, אבל לא יודעת, אני אישית קצת קשה לי, כי בכל זאת זה מקום קדוש ולא מקום שעולים אליו ככה, בשביל לעלות עליו צריך מקדש! אבל עוד פעם אני חושבת שזה נכון וחשוב ואשרי מי שעושה משהו בשביל לעודד ולעלות להר ה'!, זה פשוט משהו פנימי אצלי

הרבנים שמתנגדים זה לא בגלל שהם חושבים שאסור אלא בגלל סיבות אחרות.. הר המורניקים כי הדור לא ראוי ואחרים בגלל סיבות פוליטיות

מסכימה, סליחה טעות שלי

אבל- זה לא סותר את זה שגם הם טכנית מסכימים לעלות!!

אין רב שאומר שהעליה עצמה אסורה

גם הרבנים ההר המורניקים גם הרב אבינר וכל שאר הרבנים

היום כל הרבנים מסכימים לעלות להר הבית טכנית--- - הר הבית כל הרבנים שאוסרים זה לא בגלל עצם העליה אלא בגלל מה שזה יכול לגרום..

גם מתיפדיה קצת צודק יש רבנים שסוברים ככה

הרבנים שלא תומכים בעליה זה גם בגלל שהם מפחדים שלא באמת יודעים בצורה מדויקת איפה מותר לדרוך ואיפה לא והם מפחדים לחטוא ולהחטיא, אבל כל אחד והרב שלו

מי שזה לא מספיק לו, אפילו אם הקב"ה בעצמו ביחד עם משה רבנו יבואו ויאסרו זה גם לא יספיק לו 

ידעתי שאיזה חכם יעלה את זה.

מה המסקנא מהסוגיה לדעתך?

לעשות הפך רצונו של הקב"ה!!! (ח"ו)

בהתחלה רשמתי רק הקב"ה, ואז חשבתי שיהיה מישהו כמוך אז הוספתי משה רבנו.

מצד אחד אתה מסיק שהאיסור של הרב קוק לא היה מעשי כי לאא הייתה אפשרות לעלות, וישר אח"כ מדברים על העלייה של הברון.

אני התבלבלתי

א. העליי'ה של הברון היתה משהו חד"פ (הוא השיג אישורים מיוחדים).

ב. הברון נכנס לתוך הקודש (הכיפה המוזהבת).

ג. לא הי'ה מעשי בזמנו למדוד מרחקים.

ושאלה לסיום אתה חושב שכל הרבנים שמתירים עליי'ה (ויש הרבה) לא מכירם את הכרוז הזה? או שמא הם ח"ו מזלזלים ברב קוק?

א. מובא בחוברת של הרב סילבצקי ממרכז, שרב אברום העיד שבילדותו היה סימן של חבל בכניסה להר, והם לא היו נכנסים אך ורק בגלל החבל, ולא היה שם מישהו שהפריע להיכנס אם היו רוצים.

אבל לעניננו - תשובות א ו-ב לא עונות על זה ששמתי את הכרוז שאסר. זה שאתה מעמיד אוקימתות בנוגע לעלייה של הברון, לא גורע מזה שהרב אכן אסר. לכל שטח ההר במבואר בסימן צ"ו במשפט כהן.

לגבי תשובה ג זה סברא יפה, אבל מכח סברא זו א"א להתיר איסור ברור. ומי לנו גדול ומבין ברב קוק מאשר בנו הרב צבי יהודה, שלא הסכים לשמוע על שום מחקר ו"חיטוט" בנושא.ועכשיו תענה- בזמננו המחקרים מדויקים! שוב, א"א באמצעות סברא זו להתיר את דבריו, מה גם שמי שמעיין בדבריו יודע שיש פה הרבה מעבר לזה שהוא לא סמך על המחקר.

ולגבי השאלה לסיום. מה אני אמוא להגיד? קושייה. נכון. אבל אני לא בטוח שהיא עלי. יש כאן דברים מפורשים, שבאמת תמוה כל הסיפור הזה. 

א. אם אתה מקבל את זה שהרב קוק הוא מורה דרכנו אז יש מה לדבר. מה תוקף האיסור כיום, הרי יש גם רבנים שמתירים? זו שאלה טובה, כמובן יש לי גם תשובה. ארוכה. אבל פה מה שרציתי לציין זה שהרב לא רק כתב לברון על עלייתו לקוה"ק, אלא הוא נתן איסור גורף, והאיסור נמצא כתוב ולא איזה שמועה. (כל זה טענות שהושמעו בשרשור.

לגבי הטענות על רבנים שמתירים, על המדידות, וכו וכו, על חלק עניתיבשרשור, וחלק לא.

התשובות בעניין, כאמור, הן ארוכות

לגבי החילוק שעשית בין מקום המקדש לבין הר הבית. בכרוז הנ"ל הרב כותב את שניהם.

כיצד פוסקים הלכה ואיך קובעים כשיש מחלוקת.

וכן מה עושים בסוגיות ציבוריות (שהר הבית זה האמ-אמא שלהם), ומה עניינה של הרבנות הראשית, ומה עניינם של זקני הדור, וכן הסוגיה האמונית.

שאלות כבדות וארוכות שאין זה המקום לפתוח אותן, וקל וחומר לפטור אותן במשפט אחד.

אבל מצד מה שאנו רואים "חזקא קמייתא" שהרב קוק אסר. לכל שטח הר הבית. במפורש. והרב צבי יהודה לא הסכים לשמוע על שום מחקר ומדידה.

באים אנשים ומנסים להביא סברות - על זה נאמר המוציא מחברו עליו הראיה, וכדי להתיר ע"פ שיטת הרב קוק צריך הוכחה מוחצת, ולא סברא למה יכול להיות שהוא היה מתיר.

וזה, עם כל הכבוד לתלמידי הרצי"ה שמתירים- אין עדיין.

לכן, בינתיים ההנחה שהרב קוק והרב צבי יהודה היו אוסרים את העלייה לכל חלקי ההר.

כל רב יכול לסבור ע"פ שיטתו, אך לקבוע שזו שיטת הרב קוק, זה פשוט לא נכון.

למה הם אומרים ככה? אין הרבה שאומרים ככה, ומי שאומר, באמת קשה עליו.

הרי ידועים הדברים של הרב צבי יהודה.

מקור שהרב דרורי אומר זאת בבקשה.

האם ידעת שרצו למסור לגמרי את הר הבית לידי ירדן? האם אז לא חלה עליו חובת כיבוש?! חובת כיבוש זה לא כאשר הערבים עושים בלגנים, חלה עלינו חובת כיבוש ארץ ישראל גם אם יושביה בשלום איתנו, כך שהטענה הזו מסבירה בעומק כך: כששקט - אין חובת כיבוש, ואז מובן למה אסור, חשש מטמאים וכו'. אבל כשרועש - יש חובה. מאי שנא הכא מהכא? חובת כיבוש לא השתנתה! 

הרצי"ה כתב תשובה מפורשת בדיוק כנגד הטענה של 'כיבוש', זה פשוט. וכן הכרזה שלו.

הסיפור הזה לא יותר אמין מהרבה עדויות אחרות, ויש לו תשובה מפורשת שאסור לעלות.

אגב, מהסיפור הזה נבין את עצם המחלוקת! אם כולם מודים שהרצי"ה אסר והיום 'המציאות השתנתה', אז מה פשרו של הסיפור הזה? האם הוא אמין? מה המקור? האם הפרטים מדוייקים? ספק ספק ספיקא.. ומסתמא שלא..

ומה אכפת לך שהר המור מפרסמים סיפורים שנוחים להם אם הם אמת?!

אני מכיר את הספר הזה דרך הספרייה. וחוץ מזה, זו תשובה ארוכה וקשה, שלא נראה לי שאפשר ללמוד אותה מול מחשב/פלאפון.

הספר משפט כהן, סימן צ"ו.

ועיין לנתיבות ישראל חלק א' "מאחר כותלנו"

אם אתה רוצה, אני ממתנגדי העלייה (גילוי נאות) והייתי שמח לקיים דיון ארוך ומעמיק.

אבל רק בהתחייבות להעמקה ולישרות.

לא קראתי הכל אז תיקח בערבון מוגבל

תנורו של עכנאי – ויקיפדיה

מספיק זה שהרב קוק פרסם לפני כל חג מודעה זו:

מתחת הכרוז יש כרוז חדש שבא להבהיר את רלוונטיות האיסור20180324235206.webp

מה הסילוף הזה אמור להביע???

הם כותבים שם שהאיסור שהרב קוק נתן בזמנו , עדיין רלוונטי.

באמת, זה רמת הטיעונים?!

כתוב שזה איסור חמור להכנס לשטח הר הבית ומקום המקדש

לגבי הרב דוד חי, נכון.

לגבי הרב אליהו - קושיה על בנו ממשיכו, אבל בספריו (לא עומד מולי הספר, אז לא אוכל לצטט ולהפנות, אבל זה נמצא בשו"ת הרב הראשי) הוא אוסר. ומה עם בית הכנסת שרצה להקים? הוא הסביר זאת, שרצה בזה לעשות גבול וכך לא יעברו. ושוב, יש בכתובים איסור מפורש שלו.

לגבי הרב חרל"פ. מקור בבקשה! או ציטוט מדויק.

לא שהרב אריאל אומר שזה קרה, אלא שכתוב באיזה מקום. אם יש כזה, מן הסתם ש גם את תשובת הרב צבי יהודה על זה.

מכל מקום, יש כאן סתירה. הרי, אם אנחנו מחליטים שאנחנו עם דרכו של הרב צבי יהודה, אז ברור שבזמן הרב חרל"פ הרב צבי יהודה לא היה בעד, כל מי שמנסה להתיר בשמו, משתמש בסברא שהיום הוא היה אומר אחרת, אבל על העובדות של מה שהיה פעם אין חולק. (חוץ ממפיצי שמועות וחצאי סיפורים למיניהם).

אם כן, גם אם זה היה, אין להביא ראיה מהרב חרל"פ אם ברור שהרב צבי יהודה לא סבר כך, ואם ברור לנו שרבנו המובהק והגדול היה הרצי"ה.

רק הנחתי שאם זה כתוב איפשהו, אז מן הסתם גם הרב צבי יהודה התייחס לזה.

וגם אם לא, ידועה שיטתו בעניין, ואמנם הרב חרל"פ היה יותר מבוגר מהרב צבי יהודה, אבל חי בחפיפה לרב קוק ולבנו, כך שממילא יוצא שאם הוא רצה לעשות זאת, עשה זאת כנגד דעתם, שהושמעה בחייהם, שהם מתנגדים לכל עלייה שהיא.

הרי ידוע וברור מה היתה שיטת הרב קוק ובנו, לפחות בחייהם.

גם אם נניח שהרב חרל"פ באמת חשב ככה (שוב, צריך להביא מקור), הרי הרב קוק והרצי"ה לא סברו ככה, והראיה - כל הדברים שכתבו כנגד.

עניתי שהם היו באותו זמן ע"מ לתרץ הווא אמינא להגיד ש"הזמנים השתנו" ו"הם היו סוברים אחרת..."

לגבי השנים, הרב זצ"ל נפטר בתרצ"ה, כשהרב צבי יהודה היה בן 45 בערך, והרב חרל"פ היה ראש הישיבה עד לפטירתו בתשי"א. הרצי"ה חי נשם ובעט בשנים אלו (כמעט כל "לנתיבות ישראל" נכתב בשנים אלו), ולכן שוב, גם אם באמת הרב חרל"פ חשב ככה, הרי שחלק על הרבנים קוק.

כנראה אני לא מובן אז אני חוזר שוב, הרב קוק בחייו כתב שאסור. פשוט אסור, לכל חלקי ההר, ואין מה לדבר על קורבנות, וכן דעת הרצי"ה. והכל כתוב בספרים ועל זה אין מחלוקת.

איפה שמתחילה מחלוקת בין רוב תלמידי הרצי"ה לבין מיעוטם, זה מה היתה דעתו אילו היה חי היום, אבל כמעט כולם מודים (על מה שברור מתוך הספרים בעצם) שבחייו הוא אסא ולא הסכים לשמוע על זה.

אבל באלף מקומות אחרים הרב אמר שאסור להכנס לכל שטח ההר.

אתה כותב פה מלא דברים שאפשר להתווכח שעות, אבל רציתי רק לשרשור הזה שאנשים יידעו שהרב קוק והרב צבי יהודה אסרו במפורש לעלות לכל שטח ההר.

קורבנות זה על גבי זה, אז פשוט שגם זה עוד לא לצערנו...

לגבי עטרת כהנים אתה צודק, ובאמת זו השאיפה של הישיבה, אך יש מקומות אחרים בהם הרב כותב מה בחור בישיבה צריך לדעת ולהיות, ואנחנו רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב, מה שמראה כמה עוד יותר אנו רחוקים מהעמדה הנפשית של קורבנות ומקדש.

הרב אומר בהרבה מקומות, שהדרך להתעלות למקדש היא ע"י התעלות רוחנית, ולא ע"י מעשים פיזיים, ומה שאתה מביא ראיה את עטרת כהנים רק מחזק את הטענה הזו, כי עטרת כהנים היא הרצון ל ל מ ו ד, ע"מ שנקיים כשנהיה ראויים.

לגבי דגל ירושלים אתה קצת מבלבל. הדגל עניינו להיות תנועה במקום "המזרחי" שנכשלה לתת את הרוח, התורה בתוך המפעל הציוני.

ברור לכולם שגם מי שאוסר עלייה להר יתיר אותה לצורך הקרבת קורבנות ציבור\ קורבן פסח (טומאה הותרה ציבור) ולכן אין שום קושייה מהרב חרלפ

אמוניות, שגם אם הותרה בציבור, עדיין יש ריחוק מהמקום. וזה שהרב חרל"פ לא יסבור ככה, זה קושיה כי הוא תלמיד של הרב קוק.

לכן, אם באמת הוא רצה אז צריך לתרץ, וזה קושיה.

אבל שוב, אני עדיין צריך מקור.

הוספתי על דבריך, שיש פה בעיות אמוניות, שהרב חרל"פ כידוע היה תלמידו של הרב קוק וכן הוא נתן להם משקל.

לכן יוצא, שאם הוא חשב להקריב קורבן, אז זה עוד קושיה עלי, שאני אצטרך לתרץ, כמובן אם רק יוכיחו לי את המקרה הזה.

שים לב, הדיון הזה, אני מנסה לנהל אותו בישרות, ולכן אם יש פה קושיה עלי, אפילו שלא אמרתם אותה, ציינתי אותה בשביל הישרות, ואתם ישר תוקפים אותי בלי בכלל לשם לב מה אמרתי.

אסביר במילים אחרות.

רציתי להוסיף עוד סיבות למה אע"פ מה ש"מיאני" ניסה  לתרץ, יש עדיין קושיות מהסיפור על הרב חרל"פ.

אבל שוב, שמישהו יביא מקור רציני לשמועה הזאת.

הרצי"ה התנגד לעליה להר הבית: צפו בעדויות וסיפורים חדשים | כיפה

על דעתו של הרציה על עליה

דברים של רבנים שהם בעד או נגד, זה כל אחד והרב שלו ואני מאמינה שרבנים שמתירים הם צדיקים וצודקים בדיוק כמו אלו שאוסרים שגם הם צדיקים וצודקים!

לא הבאתי דוגמאות של רבנים שנגד, אלא הדיון פה האם הרצי"ה אסר, אז יש פה הרבה עדויות של רבנים שמעידים שזו היתה דעתו.

לא באנו להכריע פה את הוויכוח, אע"פ שבאמת לא מובן לי למה בסוגיא הזאת פתאום הפסקנו להיות תלמידי הרצי"ה.

אז מה? 

ואם כולם היו קופצים מהגג?

בסדר, נניח שאתה חושב שיש כאלה שנאבקים על א"י לא כמו הרצי"ה. למה זה אומר שאתה מפסיק?

בוא נשים את הדברים על השולחן, ושמי שעוךלה, יגיד בראש מורם - אני חולק על הרצי"ה!

תעשה מה שאתה רוצה, אבל נא לא להגיד שהרצי"ה התיר עליה

 הגאון הרב דב ליאור שליט"א

הגאון הרב ישראל אריאל שליט"א

הגאון הרב אליעזר ולדמן שליט"א

הגאון הרב דניאל אלחי שליט"א (שהיה נהגו של הרצי"ה לא מעט זמן...)

ועוד רבים פשוט אין לי זמן לכתוב עכשיו...

חוץ מזה, רוב תלמידיו שמתירים, מודים שבזמנו הוא אסר, אלא הם אומרים סברות למה היום הוא היה אומר אחרת.

הסברות מעניינות, אבל אין כאן שום הוכחה, ולכן אנו נשארים בנקודת הנחה שהוא היה אוסר, כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

אכב, יש גם תלמיד אחד של הרצי"ה שטוען שהרצי"ה לא אסר בכלל, והודה פעם בפני חברי, שהוא משקר בעניין, והכל למען המטרה הנעלה שלו.

מפאת כבודו לא אזכיר את שמו.

אבל אתה מבין מה הולך כאן?

רוב אלה המתירים, חולקים עליו, ונותנים סברות למה אולי היום הוא היה מתיר, והחלק האחר פשוט משקר!

וזה שקר ברור, כי יש כרוזים! איך אפשר להתבלבל?

רוב אלו שטוענים עליהם שהם אומרים ככה בכלל לא אומרים ככה.

לדוגמה הרב דרוקמן, הרב דב ליאור, הרב צפניה דרורי, הרב ולדמן ועוד רבים.

אע"פ שהם תומכים בעלייה, הם מסכימים שהרצי"ה לא הסכים לשמוע בכלל.

יש אחד, הרב אריאל שמנסה להביא ככה, וזה תמוה מאוד, ויש את הרב רענן הי"ד, שבנו אומר שזה לא מה שהוא אמר.

אבל באמת, יש כ"כ הרבה דברים כתובים של הרצי"ה, וכן הקלטות. איך אפשר בכלל לחלוק על העובדות האלה?!

רואים שכולם שם, כולל מי שמתיר עליה, מודים על העובדות - שהרצי"ה אסר.

רק מי שמתיר, מתרץ בסברות למה הוא חושב שהיום היתה דעתו של הרצי"ה שונה.

אבל על העובדות אין חולק, חוץ מאחד - הרב ישראל אריאל, עיין פה https://www.inn.co.il/News/News.aspx/369620

ובאמת שתמוה מה שהוא אומר.

של ארגון "מורא מקדש", שעליו הגיב הרב אריאל https://www.inn.co.il/News/News.aspx/369590

וכבר ורב מוחץ של גדולי הדורות האחרונים יצאו על זה. (למשל, הראי"ה, הרצי"ה, הרב ישראלי, הרב עובדיה, הרב אליהו, הרב חרל"פ, הרב אברהם שפירא, הגרש"ז אויערבך, הרב קנייבסקי, הרב אלישיב, הגרז"ן, הרב נבנצל, הרב טאו, הרב אבינר, הרב יעקב שפירא, הרב זלמן מלמד [הרב אליעזר מלמד מסתמך על משהו {לא זוכר מה זה} שאביו אמר, אמנם הרב זלמן מסתייג ולא מתיר בציבור], הרב קוסטינר ועוד רבים ששכחתי את שמם).

גם הרב גורן לא התיר בכהונתו עליה להר הבית, לכלל ישראל. הרב דרוקמן, הרב דרורי, הרב ליאור, הרב רבינוביץ, הרב אליעזר מלמד, הרב ישראל אריאל הם מיעוט, במחילה. 

**יש לרב אבינר רשימה מלאה (אמנם חסרים שם: הרבנים מלמד, הרב שמואל אליהו, הרב פיינשטיין) של האוסרים והמתירים.

רשימת הרבנים האוסרים ומתירים עלייה להר הבית - סרוגים

זה את סדר הגודל של הרבנים הפוסקים.

ועם כל הכבוד לרבנים החשובים, עדיין יש מקום לעשות השוואה, גם אם היא מאוד גסה, בין רבנים.

אמנם א"א לגמרי להשוות בין כל רב ורב, אבל יש רמות כאלה של גדלות שאפשר להשוות ביניהם.

לדוגמה, עם כל הכבוד וההערכה לרב שלום גולד שמתיר, אין להשוותו לרב עובדיה שאוסר.

נכון, יש כמה רבנים גדולים שמתירים, ואחד באמת ענק, אבל בין האוסרים יש הרבה יותר שנמצאים בסדר גודל הזה.

ע"מ לנסות להתיר את העלייה מפיצים כרוזים עליהם חתומים "מאות מגדולי הפוסקים" שמתירים. אבל אם בוחנים טוב, לא מוצאים שם הרבה הראויים לתואר גדול הדור. וכדי לפסוק בנושא הזה, ברור שצריך פסיקה של גדולי הדור. "אין בית דין מתיר דברי בית דין אחר אלא אם כן גדול ממנו בחוכמה ובמניין".

לעומת זאת, בין האוסרים, יש רבים וטובים כאלו.

המחשה- בין המתירים יש את הרב ליאור, הרב רבינוביץ'.

בין אוסרים יש את ר' אברום, הרצי"ה, הגרז"ן, הרב נבנצל, הרב עמאר, הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף, הרב יעקב אריאל, הרב טאו, הרב אויערבך, הרב אלישיב, הרב ישראלי, הרב ז'ולטי, הרב שטיינמן, הרב מרדכי והרב עמיאל שטרנברג, הרב מרדכי אליהו, הרב בקשי דורון, הרב עדס ועוד ועוד.

ונא לא לענות עם שמות של רבנים אלא אם כן אתם בטוחים שאתם יכולים להגיד עליהם שהם גדולים באותו סדר גודל של הרבנים שהזכרתי.  

הרב אבינר מביא ראיות והוכחה מפורשת של אחד מהאחרונים וגם סברה שהרמב"ם לא עלה להר הבית.

התנאים הכי פחות קשה. א. היו טהורים. ב. ידעו את מקום המקדש (1) מידע, זיכרון, מסורת קצרה. (2) ראו אותו לפני חורבנו או לפני חרישתו.

א. על העובדה הזו יש מחלוקת. א"א לדעת איפה זה. ויש פעמים שמוזכר "הבית הגדול והקדוש" , והכוונה לירושלים/החורבה/עוד מקומות.

ב. א"א לדעת בוודאות שזה הוא מי שכתב.

ג. נניח שהוא עלה. הרי לעזרה ממש הוא לא עלה, שהרי הוא עצמו אוסר זאת במשנה תורה. לכן אם הוא עלה, זה לשטח ההר מסביב, ופה אנחנו חוזרים לשאלה היסודית, האם אנחנו יודעים איפה השטח המותר? גם אם הוא עלה, אנחנו לא יודעים איפה זה? תענה - עכשיו יודעים כי יש מחקרים, תשובתי - ובדיוק על זה כל הרבנים שהזכרתי מורים שאין לסמוך על המחקרים, ואסור לעלות בשום פנים.

ד. הרמב"ם אמר לעלות? הורה כך? פסק במשנה תורה? יש מכתב אחד שממנו משמע שאולי עלה, אבל פסיקת הלכה אין כאן.

ה. יש יסוד בפסיקת הלכה, שאם אתה רואה את כל האחרונים חולקים על ראשון, לך אחרי האחרונים. למה? כי הם הכירו את האחרון הזה, ולקחו אותו בחשבון, ואולי, רק אולי, הם קצת יותר חכמים ממך.

בכלל, יש כאן מין גאווה כזאת של אנשים, שבאים עם פסוקים מפורשים, או רמב"ם/רמב"ן, ומקשים כך על גדולי דורנו. מה הם חושבים, שהם לא מכירים את הפסוקים האלה? כך לא מקשים קושיות.

א. לא בטוח שהרמב"ם עלה להר הבית דווקא.

ב. הראיות היו יותר ברורות, כי הוא היה יותר למסורת של ביהמ"ק, מה שמסתמכים על מחקרים כיום, אלו לא מחקרים (בחלקם) של יהודים.

ג. הרצי"ה והר"מ אליהו לא סמכו על המחקרים. (שמעתי שגם הגראי"ה).

הרבנים כן אומרים שאין לסמוך על המחקרים. למה לזרוק סתם עובדה כזאת ש"הם סתם אמרו"? זה לא מכבד, לא את הרבנים, ולא את הדיון. מצפה ממך לטיעונים ישרים. אז למה לא לעשות מחקרים? יש כאן משהו עקרוני יותר. שוב, לא באתי להסביר למה, אבל אלו העובדות.

את היסוד בפסיקת הלכה שכתבתי, באמת לא הבנת. נסביר שוב.

בגלל העיקרון שאמוראים לא יכולים לפסוק כנגד התנאים, וכן אחרונים כנגד הראשונים, דווקא בגלל זה, אם אתה רואה את כל האחרונים חולקים על ראשון, אז אי אפשר להניח שהם חולקים, כי אין ביכולתם לעשות את זה, אלא ההבנה שלנו היא שאנחנו לא הבנו טוב את הראשון, או את המציאות, או משהו אחר.

אי אפשר להגיד, "כל הגדולים טועים, אני היחיד שמבין את הרמב"ם", זה או גאווה, או טיפשות. ותתפלא כמה הם הולכיים ביחד... 

משתווים לציפורן זרת רגלו...

אחד משלושה שלפיהם פוסקים: מרן הבית יוסף זי"ע שלא מזכיר הלכות מקדש וכו' בשלחן ערוך

הרמ"א זי"ע שמפרש את מרן השלחן ערוך שגם לא כתב הלכות מקדש וכו'

והיכן שאין לנו שלחן ערוך פוסקים לפי הרמב"ם (כלל ישראל)אז מה הוא בשביל כבודו?

וזה בלי הראב"ד שאר הפוסקים שאומרים שאין קדושה ראשונה אלא לשעתה בלבד ולא לעתיד לבוא... 

התעייפתי כבר.

בעניין כלל פסיקה לגבי מקרה שבו כל האחרונים חולקים על ראשון.

תקרא, כתבתי את זה לפחות חמש פעמים

זה מעמיד אותו בעצם בצד של האוסרים.

א"א על כל רב שלא יוצא כנגד, ישר להגיד שכנראה שהוא תומך.

ויש את החידוש. 

אני מקווה שאת מסכימה שהכניסה להר זה חידוש, כמה שאת מאמינה שזה מצודק ונכון, אבל בכל אופן יש חידוש.

לכן, כל עוד מישהו לא הביע את דעתו (בפומבי, כי כל הסיפורים על לחישות לא קונה אף אחד) שמותר להכנס, הרי הוא בחזקת אחד מן האוסרים. 

צורת פסיקה פשוטה

משהו כמו 300 שנה אאל"ט, ויש הוכחות ומקורות מהמון גדולים שסיפרו על עלייתם.

אז לא, אני לא מסכימה עם עיוות העובדות שאתה מציג. מצטערת.

איך הגיע איסור חדש כזה ואף אחד לא התנגד?

2 אפשרויות. או שהאיסור לא התחדש אלא היה קיים לפני.

ואפשרות שניה היא שהיה סיבה כלשהיא ולכן לא התנגדו לאיסור.

איך אני יודע שהתנגדו? בגלל שהאיסור התקבל בסופו של דבר. (שוב, כל זה בהנחה רק שהאיסור התחדש לפני כמה מאות שנים).

עכשיו, המצב הנתון הוא שאנחנו הגענו למציאות שיש איסור. כדי להתיר אותו צריך את גדולי הדור שיתירו, אבל, המצב הוא שרוב מניין ובניין של תלמידי החכמים אסרו. עיין הכרוז שהבאתי למעלה.

ב-2 השרשורים שאנו דנים בהם במקביל עניתי כבר, בכלל פסיקה אחד.

התורה עוברת במסורת רב מפי תלמיד. לכן, את התורה ואת הרמב"ם אנחנו לומדים מפי רבותינו. ולכן יש להניח שהם הבינו יותר טוב את הרמב"ם.

הכלל פסיקה אומר, שאם כל האחרונים חולקים על ראשון ידוע, אע"פ שאין בכחם לחלוק עליו, הולכים אחרי האחרונים.

למה? דווקא בגלל שאין להם כח לחלוק עליו, ההנחה שלנו היא שאו שלא הבנו טוב את דברי הראשון, או שלא הבנו טוב את סברת האחרונים, שכנראה פסקו הפוך מהראשון, דווקא בגלל הסברא שלו, שכנראה כאן המצב לא אותו דבר.

אבל בשביל זה, א"א להגיד שכל אחד יכול לחלוק על דורות קודמים, אלא אם אתה רואה שכולם חולקים אז עושים כמו האחרונים.

יש לנו אמון ברבותינו.

משל למה הדבר דומה, לילד שקורא פסוק שכתוב "מחלליה מות יומת", ורואה חילוני נוסע בשבת ובא להרוג אותו.

באים אליו ואומרים - "כל הרבנים אומרים שלא לסקול יהודי שחילל שבת היום", עונה הילד - "אבל ככה כתוב בתורה! הם לא יכולים לחלוק על התורה!".

נו, זה ילד קטן. ניתן לו סוכריה ונסביר לו שהוא עוד ילד, ושיגדל הוא יבין.

והנמשל - ...

זה רוב מנין ובנין של גדולי הדור.

והעובדה שלא עלו. זה שאתם מתאמצים ומביאים מקורות בודדים לא משנה את העובדות. המציאות הפשוטה היא שלא עלו מחמת איסור.

אני מופתע שבכלל על זה מנהלים פה ויכוח

כמה שיהיו לך סברות, א"א לחלוק על כל גדולי הדור.

למה, בגלל שהם, אופס, גדולי הדור.

מהם אנו יונקים את התורה.

אתה חושב שהם טעו\טועים?

תביא הסכמה של גדולי הדור היום. עד אז, מי שמך להחליט שהם טעו?

לא יודע מה איתך אבל רוב פוסקי ההלכה בציבור הדתי או אומר שמותר לעלות או לא יוצא נגד...

חוץ מהרב אבינר ועוד קצת רובם אומרים שמותר...

הרב אבינר, הרב טאו - תלמידי הרצי"ה המובהקים ביותר.

הרב ישראל מאיר לאו, הרב קוסטינר, הרב גנץ, הרב מיכה הלוי, הרב שטרנברג, הרב יעקב שפירא, הרב רודריגז, הרב שטרן, הרב זלמן מלמד, הרב יעקב לבנון, הרב יעקב אריאל. אלו מדורנו..

ומדורות אחרונים (אם נקרא להם "דתיים לאומיים"): מרן הגראי"ה, הרב חרל"פ, האדר"ת, הרב טיקוצ'ינסקי, הרב פרנק, רבנו הרצי"ה, הרב אונטרמן, הרב ניסים, הרב אברהם שפירא, הרמ"א אליהו, המהרי"ל דיסקין, הרב בקשי דורון, הרב זוין, הרב ז'ולטי, הרב ישראלי.

(וזאת מבלעדי: הרב אויערבך, הרב שטיינמן, הרב אלישיב, הסטייפלר, הרב עובדיה זצ"ל. והרב קנייבסקי, הרב יצחק יוסף, הרב דוד לאו מדורנו.. שיבלט"א).

אלו שמתירים, הם לא רבים. ושמעתי על רשימת 700 הרבנים, שמסתמא מורכבים גם מאברכים ששימשו רבנים בת"תים ור"מים בישיבות תיכוניות, רבני קהילות, רבני יישובים, שעם כל צידקותם, לא פוסקים כמו הרבנים דלעיל. 

הגדולים שמתירים כמו הרב ליאור, הרב דרוקמן, הרב מלמד, הרב דרורי, הרב ישראל אריאל וכו', הם היחידים בדעה זו.

ואני מניח שכל המתירים בעקבותיהם לא היו מעזים להתיר לולא הרב ליאור התיר. 

רוב מניין ובניין של חכמי הדורות האחרונים אסרו מכל, והבאים מכל וכל. וכולם תקפו בחריפות מועטה ויותר את העולים.

הרי לפי דבריכם הרצי"ה אמר שאנחנו נטורי קרתא בעניין הר הבית

אז תשתמש בטענות שלהם לכל דבר ועניין...

כי זלזול ברצי"ה אני לא מקבל. לא לעניין

א. למה אתה רואה את עצמך בתור תלמיד הרצי"ה?

ב. למה זלזול? אם נטורי קרתא אז עד הסוף, למה כשנוח לך אתה טוען שהרצי"ה  אמר שאנחנו נטורי קרתא בעניין הר הבית וכשלא נוח לך אז לא?

ג. עיין בסרטון שצרפת של הרב אריאל

שמע אני לא מבין מה אתה בא להגיד?!

אתה אומר שהרב קוק והרב צבי יהודה חלקו על הרדב"ז?!

אז סבבה הרב קוק אסר והרב צבי יהודה אסרו...

הרמבם, הרדבז, החידא, הרמא אמרו אחרת...

ששאתי את הרב ליאור שאומרים שהרב צבי יהודה אסר הוא אמר לי שהוא לא יודע כי אז הוא לא היה בישיבה, אבל זה לא הגיוני איך הוא יכול לחלוק על הרמבם רדבז רמא חידא...

וסתם ראיתי שתמיד אתה אומר להביא מקור....

בקיצור חבל שאתה אומר שהרב קוק והרב צבי יהודה חולקים על גדלי הפוסקים...

ואני עוכב אחרי הדפים שמורא מקדש מוצאים, דברים יפים אבל הלכה לא כתב שם בכלל, הרבנים שם כותבים שאין משהו שיודע איפה מקום המקדש, חבל שהם מוחקים את הרדבז ואת כל מי שפסק כמוהו...(וודאי שהם יודעים מה הרדבז כתב)

בקיצור נגמור בדברי הרב ליאור לא הגיוני שהם חולקים על הרמבם רדבז חידא רמא...

ולכן אולי זה חריף אבל יכול להיות שהם אוסרים..(ולכן יותר פשוט להגיד שבזמנם זה היה אסור מאשר להגיד שהם חולקים על הרמבם וכו..). לכן אני מעדיף להקשיב לרב שמביא לי מקור הלכתי( כי הר הבית זה הלכה, מאשר מי שאומר לי אסור בלבד...

א. ספק דאורייתא לחומרה! יש יותר מעשר שיטות לגבי מקום המקדש (ואל תכחיש), מה עושים בספק כרת? לחומרה כידוע. מרן הגראי"ה ורבנו הרצי"ה (וכן רוב מוחץ של בניין ומניין גדולי הדורות האחרונים) ידעו יותר טוב ממוכיחיהם החצופים על הרדב"ז וכו', אלא שלעומת החצופים דלעיל הם ידעו את הכלל של "ספק דאורייתא לחומרה", מה שמשום מה נשכח מאותם האנשים (לא כיניתי חצופים את הרבנים, כי הם לא חשבו שהרצי"ה "חלק" על הגאונים הנ"ל). וידוע בדיוק מה עושים בספק חמץ בפסח, לא מצינו קולות בזה. וישראל קדושים וטהורים מעולם לא הקילו ראשם באיסורי כרת, אפילו במקומות שצריך.

הנכשל: עובר בלא תעשה, וחייב במזיד כרת ובשוגג חטאת.

ב. מורא מקדש! כידוע (ומי שלא יודע, איך עולה??) כל האיסורים בבית הכנסת מפני מורא אסורים ויותר בהר הבית כולו. כך ש:

        - אסור לטייל בביה"כ (גמרא, שו"ע), כלומר לטייל מפינה לפינה (ב"ח/ נושא כלים אחר של השו"ע). מה שקורה                בהר  הבית ע"י העולים בטהרה גופנית. הם לא רק מתפללים, הם גם הולכים לעשות סיור. הלזה ייקרא מורא??

        - אסור לדבר שיחת חולין בבי"כ, ודי לחכימא ברמיזא..

        - אסור לאכול בבי"כ, מה שמעודדים המעלים להר (עיין בעלון שביעי, רח"ל). 

        - להצטלם בבי"כ זה מכובד? לא יודע, אבל בהר הבית עושים את זה.

וכידוע, ההלכות האלו הן לא מוסר נחמד, הן הלכה כמו כל הלכה, ולא מהמקדש אתה ירא וכו'.

הנכשל: עובר בעשה.

ג. בעיות טהרה. נשים, גם לשיטת הרב ליאור שעליו מסתמכים כל המתירים, אוסר מכל וכל עליית נשים, כולל נשואות, שלא קורה אצל העולים, מה גם שאפילו רווקות עולות.

גברים, ומי אמר שכולם טבלו כראוי? כידוע שאסור להטיל מים אחרי המקווה, ומי יודע הלכה זו בקרב העולים?!

הנכשל: עובר בלא תעשה, וחייב כרת/מלקות. תלוי היכן.

ד. פריצת גדר. כל החילונים שעולים בראותם דתיים עולים, וד' ישמור ויציל יש כאלו שעולים בטומאה גמורה ע"י אותם ה'חרדים' להר הבית, והם כמובן לא שומרים על המקומות האסורים. מה שגם בוודאי לא שומרים על הלכות מורא מקדש!! והם עולים לביאה ריקנית, דבר שאסור לחלוטין. ואם יאמרו מי שיאמרו שזה לא ענייננו, אז הם לא הבינו את התורה כולה, כי אם לא אכפת להם מ"לפני עיוור" אז כנראה גם "ממקדשי תיראו" לא יהיה אכפת להם.

והטוענים שיעמידו משגיחים לבדוק, זה לא מציאותי. מספיק שייכנס אחד שלא טבל ומשקר או שלא טבל כראוי ומדמה שטבל כראוי או שטבל כראוי ומזלזל בהר הבית או שחודר למקום המקדש (הלא ידוע, כנ"ל), הרי "פגימה אחת במקום חיינו עולה לנו על מיליונים של יישובים מעשיים".

וידועים דברי ר"ש במדרש שקשה טומאת מקדש וקודשיו יותר מכל טומאות שבתורה שעליה צריך 32 שעירים בשנה!! 

הנכשל: כרת במזיד, חטאת בשוגג. עשה ולא תעשה, ומלקות לעיתים  ||. המכשיל: ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

ה. ועשית ככל אשר יורוך. אם רוב מניין ובניין אוסרים, מדוע לעבור?  וכי בשאר הלכות (וק"ו באיסורי כרת ושאר טומאות ועבירות) הולכים ע"פ שיטה יחידה ו/או דחוקה ובכלל שחלקו עליה בתוקף שאר פוסקים? ואם יאמרו הטיפשים שלפני השואה אסרו לעלות וטעו, הם מופרכים משלוש סיבות!

א. זו טעות עובדתית, כמו שמוכיח הרצי"ה ב'לנתיבות ישראל'.

ב. האם טעות אחת של רבנים ממנה המסקנה שאסור להקשיב להם יותר?! וכי בי"ד שהורו טעות אינם בי"ד?! איזו שטות זו!!

ג. דין א"י ודין הר הבית שונים בתכלית ורואים זאת בהלכה. לא"י חובה לעלות כל הזמן, רשע או צדיק זה לא משנה, אין מקומות אסורים בא"י ובני זוג כופים אחד על השני. (מלבד תוס' יחיד בכתובות שנדחה ע"י רוב מוחץ).

הר הבית - יש בו מקומות אסורים, ואין חיוב הלכתי לעלות אליו, בית המקדש תלוי בתשובה (הרצי"ה), ויש בו הגבלות ומפורש בספרי אחרונים ומועמק מגמרות וראשונים.

הנכשל: עובר על עשה, זה קיים גם בלי סנהדרין (כך שמעתי). וגם אם לא, אז ירד עשה אחד מהרשימה.

ו. כיבוש!! הר הבית כבוש בידינו!! מי מחליט להגביל יהודים? המשטרה! עובדה שגם מוסלמים מוגבלים רבות פעמים וזה וודאי לא הווקף אחראי. מי בודק את היהודים בכניסה? שוטר יהודי, או כזה שמשרת במשטרה היהודית. אז מה שהוא מגביל עליך מגבלות?! אם יש נוהל במדינה שבמקום פלוני בירושלים יש הגבלת יהודים אז יש על המקום הזה דין כיבוש?! מאן דכר שמיה! השוטרים עולים היום מדין פיקוח נפש, כך שמעתי.

הטענה שאם לא נעלה הוא יימסר לערבים היא שטותית!

א. שוטרים תמיד יעלו למצב שערבים יתפרעו, כמו שמוכח מהמציאות במקומות רבים.

ב. כשעם ישראל יכסוף 'תכלית הכוסף' לבית המקדש, האם לא יוכל להיכנס בגלל שיש שם ערבים?! איזו שטות לומר את זה.

ג. וכי אם הר הבית יהיה בידינו, זה ישנה משהו ממצב עם ישראל? במה זה מקדם את הגאולה? הגאולה תלויה בעם ישראל!

אז תגיד, גאולה תלויה אינה בתשובה. א. שאלה טובה, שבוודאי עם תשובה כמותה בצידה. ב. רבנו הרצי"ה אמר שבהר הבית היא כן תלויה בתשובה.

ז. דרישת ציון! דרישת ציון מפורשת בגמרא סוכה שהדרישה היא באמצעות מעשים לזכר המקדש (נטילת לולב כל החג), וכן בסוף פרק שלישי בב"ב. בהלכה כתובה הוראה מפורשת לדרישת ציון, שראוי לכל ירא שמיים לומר תיקון חצות בכל לילה. דרישת ציון היא לא לבוא ברגל למקום המקדש (בשונה מארץ ישראל, את המקדש לא דורשים ברגליים).

על הפסוק: לשכנו תדרשו ובאת שמה.

ספורנו: "תדרשו להשתחוות ולהקריב.." משמע שאחרת לא. 

אבן עזרא: "והוא הארץ.." (ולא בית המקדש!).

רמב"ן: "שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם? ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית א-להי יעקב, כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם. ובספרי: תדרשו, דרוש ע"פ הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל לשכנו..שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד וכו'" כלומר, לשכנו תדרשו ואז (ע"י נביא) באת שמה! כמו שמוכח מדוד שאמר לבנות את ביהמ"ק ונתן אמר לו לא!.

ממשיך הרמב"ן: " ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו, ובאת שמה, לראות את פני האדון ד' א-להי ישראל. וממנו אמרו חכמים שכינה!" כלומר, דווקא לראות, ובמה ייראה? בקרבן!

גמרא חגיגה ד: (עיין שם): 

תנו רבנן [..] לאתויי מאי? אמר רבא לאתויי מפנקי דכתיב {ישעיה א-יב} כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי תנא הערל והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא דכתיב {דברים יב-ה} ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה. רש"י: מפנקי. שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: פטורים מן הראיה. אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח: טמא אינו חייב בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה (במדבר יט):

הנכשל: "ציון היא, דורש אין לה"! בעוונותינו הרבים לא רבים דורשים אותה באמת.

ח. מלך, מחיית עמלק ואז בניין ביהמ"ק. מרבים להוכיח מהרמב"ם שמצוות בניין בית הבחירה היא קיימת לחלוטין בימינו, שלא כמו רש"י ועוד. אבל יש הלכה שאומר הרמב"ם שמעמידים להם (עם ישראל) מלך, ואז מוחים את עמלק ואז בונים את בית המקדש. והוא לא משנה מהסדר, ודווקא בסדר הזה (הרצי"ה). והרמב"ם מבהיר שם ומוכח מלשונו שלא בא לספר מוסר וכדו' (כמו בריש הלכות ע"ז), אלא את סדר המלכות בישראל. וכן כותב בספר המצוות שזו מצווה דרבים, וממש ממש לא דיחיד (מה שיש מתיימרים כיום לחשוב על בניית בית המקדש). 

וההוכחה מעזרא, עדיין, יש הלכה פשוטה, מצווה דרבים!

הנכשל: עובר על דברי הרמב"ם.

========================================

וכאן נכנסנו להשקפה:

ט. בית המקדש הוא לא עצים ואבנים! האוסרים עלייה הרבו להביע שבית המקדש הוא לא עניין פיזי!! בעצם, מי שעולה להר הבית דווקא מתוך תקווה כי זה מה שיבנה אותו - בורח מהמציאות!! וכי אם הר הבית יועבר לרשות מכון המקדש וכל העולה על רוחם יעשו, מה יקרה? הם יבנו?! וכי נאמר שהם יבנו בית מקדש, איפה השכינה?! השכינה תחזור? מה עם כל 14 מיליון היהודים בארץ ובעולם? אין לכם אחריות על כלל ישראל? אתם בונים בית מקדש ל10,000 איש?! איזו בושה!! זה בית המקדש השלישי שאליו הם מייחלים? ד' ישמור!! וכי מעשה פיזי יוריד את המקדש?! בית המקדש זה עצים ואבנים? "קמח טחון טחנת"! 

ואם הם יבנו מזבח, מה יהיה? יקריבו רק קומץ מתוך עם ישראל קרבנות? זה בית המקדש שלו מייחלים?! אגב, הגראי"ה מוכיח במשפט כהן צ"א שכדי להקריב קרבנות על המזבח צריך לדעת במדוייק את מקומו, מה שלא קיים בימינו.

 טענת האוסרים, שהיא מובנת ע"פ ראיית הגמרות ודברי חז"ל, שצריך לבנות בעם ישראל קומה הראויה לבניין בית המקדש!  אי אפשר לבוא לבית המקדש לא מוכנים! 

איך אמר אחד מהאוסרים? הטענה שמעשים פיזיים יורידו את בית המקדש היא "מחשבה ילדותית". 

----

מקורות: 

ב. - מתוך החוברת וע"פ החוברת של ארגון "מורא מקדש". גיליון 2.

א, ג. - מידיעה ושמועות.

ד. - ע"פ פסיקת הרב עובדיה והרבנות הראשית לדורותיה.

ה. - שמעתי בשם הרצי"ה, "ממקדשי תיראו" גיליון 3, 'לנתיבות ישראל'.

ו. - חלק ע"פ דברי הרב קלנר, וחלק מסברה שלי.

ז. - "ממקדשי תיראו" 2, הרב וידר.

ח. - רמב"ם. ותלמידי הרצי"ה בשמו.

ט. - ומקדשי תיראו, הרב טאו, דברי הרב אבינר, שיעורים ששמעתי, ספרים שקראתי.

@מתיפדיה

@ארץ אהובה

@להיות בשמחה!!!

@תורה מעל הכל!

@עובד ה'

@גוזמבה

וכן כל העולים להר הבית בטהרה גופנית בחורבנו..

תשובות משכנעות שיסבירו כל חלק וחלק מדוע זה לא ככה! ואם ישנה תשובה אחת שלא תענו, אז מה אתם טוענים?

אך לא לכבוש טענות כי מי שמולך יותר גדול.

2. 'קודם כל, מצות המורא אכן מתקיימת בכניסה להר במורא, ויש מקום לומר, כי דווקא הנמנע מלהיכנס מבטל את מצות העשה.'

-איני יודע מה המקור לדבריך. ברמב''ם לא מוזכר שום דבר על זה שהעניין מתקיים בעלייה דווקא (שלא יעלה להר הבית באפונדתו וכו' הן דוגמאות. להמצווה בדווקא)

5. בית הדין המקומי הוא בעל הסמכות על המקום. כך היה נהוג בתקופת הרמב''ם (ישיבת בבל) ולאורך השנים במקומות רבים.

7. 'כשהתורה אומרת "ובאת שמה" היא מתכוונת לזה.' -איני יודע מה המקור לדבריך. לא מוזכר בשום מניין מצוות ולא במפרשים. פסוק זה נדרש בחז''ל לעניין הבאת נדרים ונדבות בפרק ראשון של מס' ר''ה.

אשמח שתענה.

1. ''כך היא פשטות הגמרא ביבמות ו,ב האומרת איזהו מורא מקדש, ומפרטת שלא יכנס אדם במקלו ובמנעלו וכו'.
וכמובן, שהלכה זו מופיעה ברמב"ם.'' - טענתי היא שהמפורט במקורות אלו הן דוגמאות למורא מקדש מצוי, אבל אין זה מוכיח שמורא מקדש הוא רק בכניסה אליו.

כך ניתן להסביר גם את הרמב''ן, ואת היראים - ''ומורא מקדש, [למשל:] שיבוא שם ברגלים ו[אז] יירא ממנו.''

''ציווה [למשל ש]בהיכנס אדם למקדש''. אין הכוונה שהמורא רק בזה העניין.

את הראב''ד ניתן להסביר כך ''אותו תיראו במקדש.'' - יש לירוא במקדש, אבל אין הכוונה שרק במקרה זה

איני יודע כיצד להסביר את הת''י והא''ע, אבל אין צורך בזה (לענ''ד) כיוון שאלו אינם פרשנים שאנו בד''כ פוסקים על פיהם, ולכן אין הכרח לפרש כמותם את ההלכה או לפסוק כמותם.

מהתוספות יו''ט ניתן להוכיח אך ורק שמי שנראה שיכול להיכנס (וכשהוא בשער המזרח לא נראה שיכול להיכנס) למקום ואינו נכנס- נראה כמי שאין המקום חשוב בעיניו. הלכך, מי שלא נראה שאינו יכול להיכנס למקום - זה שהוא לא נכנס לא אומר שאין המקום חשוב בעיניו.

אני מקווה שכוונתי מובנת. איני רואה בדבריי פרשנות דחוקה ומעוקמת, אלא ההבנה הפשוטה של דברי הפרשנים.

2. הארת את עיניי. תודה רבה.

3. הרמב''ן, וכן הרמב''ם רינם מונים את 'ובאת שמה' במניין המצוות לעניין מצוות עלייה, וממילא אין להסיק מפרשנותם מצווה כזו.

התכוונתי שחז''ל מבארים (בר''ה, יכול להיות שטעיתי והכוונה על עולת ראייה. עיין שם.) את הפסוק כך 'ובאת שמה' -כאשר תבואו לביהמ''ק -'והבאתם שמה' - עליכם להביא. 'ובאת שמה' לא מתפרש במובן של מצוות עלייה לפי זה.

חובת הדרישה בספרו של הרב קאלישר לא מוכיחה שיש לעלות להר הבית, לא הסנתי בזה כוונתך.

מחכה לתשובות מר,@asd100.

1. אני התכוונתי שההבנה הפשוטה בדברי המפרשים והגמרות היא שמורא מקדש אינו דווקא בעלייה. מרגע שאינו דווקא בעלייה - אי אפשר לבסס על מצווה זו קריאה לעלייה להר הבית.

באותה מידה ניתן לומר שהנחותיך שעיקר המצווה היא במנוי ואלו אינן דוגמאות -אינן הבנות פשוטות של דברי המפרשים.

2. אני מעריך שדברי חז''ל על דרישת ציון מחייבים לפעול במסגרות הקיימות ולא לשכוח את ציון. מלבד זאת, יש לזכור כי ציון היא ירושלים וזו כוונת הנביא בפסוקו - לקונן על העיר כשלעצמה, ולא על המקדש (עליו הוא מקונן בנבואות אחרות.)

חז''ל דרשו זאת לעשות דברים כדי לזכור את המקדש. בשביל לפעול למען המקדש - אין צורך בעלייה, ואיני יודע מהו הבסיס לעמדה זו שאתה מסיק שעלייה כשלעצמה היא בעלת ערך, מבלי שהמטרה של הקרבת קורבנות נעשית באותו זמן (כפי שהתרחש כבר בעבר - הקרבת קורבנות בימי עזרא).

נוסף על כך, לא התייחסת לכך שרמב''ם והרמב''ן לא מונים זאת במניין המצוות. שוב אני אומר - אם הם לא מונים זאת - סימן שהם לא רואים בכך מצוות עלייה, ועל כן אין להסיק מהם מצווה כזו - שהם לא אמרו. וכן, אין להסיק שהם אמרו זאת במסגרת 'דרישת ציון' - שהרי הם לא מנו זאת ולא אמרו זאת.

אמרת ש''העלייה להר הבית היא חלק משמעותי ממצוה זו של דרישת המקדש, שהרי בלי ההגעה למקום, לא ניתן להקריב קרבנות או לבנות את המקדש.'' - שוב אני אומר, מה הקשר בין ההגעה למקום כשלעצמה לבין מצוות הקרבת הקורבנות? המשפט שכתבת אינו מובן לוגית.

מחכה לתשובותיך, asd100.

1. מאחר שהגמרות והמפרשים עוסקים באדם הנכנס להר הבית, הרי שאי אפשר לקבל את הפירוש, שעיקר המצוה אינו בכניסה להר הבית. גם הסברה לומר כן אינה ברורה.

2. לומר שציון זה ירושלים ולא המקדש, זה בבירור לא כוונת הנביא, וגם הגמרא שלומדת מפסוק זה, כי צריך לעשות "זכר למקדש", בוודאי לא סברה כך.

גם הטענה שצריך לפעול "במסגרות קיימות" ולא בהר הבית, היא תמוהה.

הר הבית היא המסגרת הקיימת שאנו צריכים לשאוף אליה. היא המקום המרכזי, וברגע שמוותרים על הקשר הפיזי הפשוט למקום -

מאבדים את הרגש הטבעי הנכון, שצריך להדריך אותנו בקשר אליו.

אין דבר כזה לזכור מרחוק, תוך שלילת קרבה.

האם אתה יכול להגיד למישהו - אל תתחתן, עדיף שתישארו מאורסים. תמיד תשמרו על מרחק מסוים, על זיכרון וגעגועים...

ילדים לא יהיו מזה...

כך גם בקשר שלנו עם הקב"ה, אנחנו לא יכולים לוותר על הקשר איתו. אנחנו חייבים ללכת למקומו.

 .

דרישת ציון משמעותה לא רק זיכרון בלב או בפה, אלא בראש ובראשונה במעשה.

כך כותבים כל המפרשים הנ"ל, וזו היא המשמעות המעשית. 

וגם מוני המצוות שהזכרת, לא "השמיטו" את המצוה.

תראה למשל מצות עשה כ' של הרמב"ם, לבנות בית עבודה.

הוא לא אמר, בא נישאר מרחוק. נימנע מלהיכנס.

ובהלכות מלכים א,א הוא מביא בביאור מצוה זו את הפסוק "לשכנו תדרשו".

והרמב"ם סובר שגם עשיית הכלים היא חלק בלתי נפרד מבניית המקדש.

[וגם תקנת ריב"ז לעשות זכר למקדש בלולב נפסקת על ידו (שופר ולולב ז,יג).]

אז למה הוא לא מנה כמצוה בפני עצמה "דרישת המקדש"?

ניתן להסביר באופנים שונים, אולם קודם כל מפסיקותיו אנחנו רואים שכל הפעילות למען בנין המקדש היא חובה.

גם לעזור למי שבונה - "לסעד".

ראה למשל בהלכות בית הבחירה א,יב: והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונן...

נראה לבאר, שכל הדרישה נכללת לדעתו במצות הבניין (ועל פי מה שכתב בהקדמה לספר המצוות, שאין למנות את "ההקדמות", כמו "ולקחת סולת", שבוודאי מצוה עליו לקחת את הסולת, אך המצוה כולה היא אפיית לחם הפנים).

גם יישוב ארץ ישראל הוא לא מנה, ובכל אופן הוא אסר לצאת מהארץ לחו"ל פרט מלשלושה דברים.

ומה שהוא כותב למעשה זו ההלכה - לא מה שרוצים לדקדק מאזכור או אי אזכור בספר המצוות.

יהודי שעולה היום להר הבית, מקרב את שלטון ישראל במקום, ואת אפשרות הקרבת הקרבנות.

ממילא, הוא מקיים את המצוה של דרישת המקום.

אי אפשר להקריב קרבנות מחוץ להר הבית. ממילא, אי אפשר לנתק בין העלייה לבין הדרישה.

לומר, שהמצוה היא רק בעלייה שבה הוא מקריב בפועל, משולה לאמירה, כי מצות הבנייה של המקדש תתקיים רק בהנחת האבן האחרונה, שבה הבית יהיה בנוי.

כל פעולה למען המקדש - פעולה שאדם עושה בגופו, מהווה חלק ממצוה זו.

[ובאמת, הצורך בדרישה הוא גם בדברים המזכירים את המקדש, אך בוודאי שתקנות אלו אינם אלא מדרבנן, שלא כמו הפעולות של הדרישה בפועל, בהן מתקיימות מצוות מהתורה - כמו השתתפות במצות הבנייה, ובכלל, כיבוש וירושת המקום מן האויבים].

דרישה זה לא משהו שאינו מעשי, בבחינת "דרוש וקבל שכר".

הדרישה היא קריאה לפעולה.

כך מבאר הרמב"ם בבמדבר טז,כא, שהיה עונש על ישראל שלא דרשו את המקדש, ולא התעוררו לפעול למען בניינו עד ימי דוד.

אז בואו נתעורר לדרוש ולפעול למען המקדש!

1. שוב, הגמרות עוסקות בזה כדוגמא, ולא באות להגדיר - זה המצווה וזה לא. אתה מבסס על מצוות מורא מקדש את החובה לעלות להר הבית, מה שלא מחוייב מההלכה. לא טענתי שעיקר המצווה באי כניסה להר הבית, אלא שהמצווה היא גם זה וגם זה, ולא משהו עיקרי וספציפי.

גם אם תחלוק על עיקרון זה (שאין משהו עיקרי) לא תוכל לבסס על מצוות מורא מקדש חיוב לעלות.

2. ''האם אתה יכול להגיד למישהו - אל תתחתן, עדיף שתישארו מאורסים. תמיד תשמרו על מרחק מסוים, על. זיכרון וגעגועים... ילדים לא יהיו מזה... כך גם בקשר שלנו עם הקב"ה, אנחנו לא יכולים לוותר על הקשר איתו. אנחנו חייבים ללכת למקומו.''

הדימוי כאן אינו נכון: א. ד' נמצא בכל מקום (מציאות ד' היא מעל ה'נמצאות' שאנו מכירים, לכן לא נכון לומר שד' נמצא במקום אחד יותר או פחות).

ב. אמנם הקב''ה מתגלה יותר בא''י ובביהמ''ק בפרט, אבל כל עוד איננו במצב בעם של בית מקדש - אי אפשר לדמות את ההימנעות מעלייה להר הבית כוויתור על הקשר איתו ח''ו.יותר נכון לדעתי לדמות את העניין לאב שגר עם בנו בביתו (א''י) שיש לו חדר מיוחד בו שמורים כל זכרונותיהם ובו היה האב מקיים פגישות עם הבן ששינו אותו בכל מצבי חייו. אלא שהבן הכעיס את האב והוא נעל את כל ארונות הזכרונות שבחדר ועכשיו האב אוסר על הבן להיכנס לחדר עד שיפייסו. (המשל לא מדוייק ב100%. הוא בא להמחיש את כוונתי)

''נראה לבאר, שכל הדרישה נכללת לדעתו במצות הבניין (ועל פי מה שכתב בהקדמה לספר המצוות, שאין למנות את "ההקדמות", כמו "ולקחת סולת", שבוודאי מצוה עליו לקחת את הסולת, אך המצוה כולה היא אפיית לחם הפנים)''

האם זו מצווה לקחת סולת? אם אקח סולת קיימתי מצוות עשה? כמובן שלא. לקיחת סולת כהקדמה היא המצווה, שאליה הרמב''ם התכוון שלא למנות כי היא הקדמה. לקיחת סולת כשלעצמה היא חסרת משמעות.

''גם יישוב ארץ ישראל הוא לא מנה, ובכל אופן הוא אסר לצאת מהארץ לחו"ל פרט מלשלושה דברים.

ומה שהוא כותב למעשה זו ההלכה - לא מה שרוצים לדקדק מאזכור או אי אזכור בספר המצוות.''

השמטת מצווה זו נידונה בידי מפרשי הרמב''ם, ותורצה כפי שתורצה (או לחילופין נמנתה אצלם - הרמב''ן). דרישת ציון לא נידונה וגם לא נמנתה במניין מצוות אחר.

''יהודי שעולה היום להר הבית, מקרב את שלטון ישראל במקום, ואת אפשרות הקרבת הקרבנות.

ממילא, הוא מקיים את המצוה של דרישת המקום.''

המקום בידינו - וברצותנו באמת נוכל להיכנס אליו. הדבר נידון למעלה אצל @נער גבעות מצוי.

''לומר, שהמצוה היא רק בעלייה שבה הוא מקריב בפועל, משולה לאמירה, כי מצות הבנייה של המקדש תתקיים רק בהנחת האבן האחרונה, שבה הבית יהיה בנוי.''

בבנייה יש מצווה כהקדמה. בעלייה כשלעצמה אין מצווה - היא לא באה כהקדמה, שכן אינה מועילה לבניין המקדש. שוב לא ברור לי מהיכן הסקת את קיומה של מצוות עלייה.

''[ובאמת, הצורך בדרישה הוא גם בדברים המזכירים את המקדש, אך בוודאי שתקנות אלו אינם אלא מדרבנן, שלא כמו הפעולות של הדרישה בפועל, בהן מתקיימות מצוות מהתורה - כמו השתתפות במצות הבנייה, ובכלל, כיבוש וירושת המקום מן האויבים].''

תקנות דרבנן נלמדות מפסוק בנביא. הם הגדירו מהי דרישת ציון, כמו כל מצווה שהם למדו מ'דברי קבלה' (כמו מגילת אסתר). דרישת ציון לא אומרת עלייה.

מכל דבריך עולה כי עדיין אין מקור למצוות עלייה. אשמח שתביא את דברי המפרשים על 'לשכנו תדרשו' ועל 'ציון היא אין דורש לה' על מנת לדון בהם.

@asd100.

כידוע, מדין מורא מקדש אסרו מי שאסרו מכיוון שחששו לטומאת מקדש וקדשיו ולכן אמרו לאסור מכל וכל. המתירים שהתירו ככל הנראה לא חששו לעלייה בטומאה, אבל המציאות הוכיחה שההלכה היא עם האוסרים. ממאי נפשך, הסיבה שהם אסרו מתגשמת.. ויש כח כיום לגזור גזירות ע"ע קטניות, שתי נשים, וכו'. במיוחד שמקובלת הלכה על רוב הת"ח, ולא מצינו רבים שיתירו קטניות על סמך "היו משנים דעתם", או שמצאו מקורות להתיר.. (אגב, זה ספק ספיקא של כרת).

גאולה תלויה בתשובה, לפחות ככה ע"פ פשט הרמב"ם בהלכות תשובה, ומכיוון שהגאולה החומרית נעשתה ללא תשובה, לא נותר לתלות אלא בתחיית הקודש (סברה שלי). 

והרמב"ם בעצמו כותב מפורש, שעתיד לעמוד מלך [ואז] יבנה מקדש..

והראשון (אולי) שאמר שהמקדש תלוי בתשובה - הגר"א. והוא אמר ששלוש השבועות מכוונות להר הבית.

אני גיבשתי לעצמי דעה כזו, מי שרואה את עצמו תלמיד של הגר"א-הראי"ה-הרצי"ה [ואחריו הרב ישראלי, רב אברום, הרב טאו והרב אבינר - תלמידיו המובהקים] לא יעלה להר הבית בחורבנו. מי שבזה הולך מדרכם, הוא תלמיד שלהם, אבל בזה וודאי לא כמותם, ואולי הוא לא באמת הולך בדרכם.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?