זה היה הניסוח (המשפט המלא: "אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה נכונה, והרי משהו השתבש אצלו").

ובכן, נראה שלדעתו אכן משהו השתבש אצלם (הרי אם אצל תלמידיהם שסומכים עליהם השתבש משהו לדעתו כל שכן שאצלם).

זה נראה שכתבת את זה על הרב אבינר... לא יודע אם בכוונה

קל וחומר לא לעשות את זה.

אני לא מסכים עם הרב אבינר על הרבה דברים, אבל קיבלתי על עצמי להזהר בדברים שלי כלפי תלמידי חכמים אמיתיים

תקרא מה שכתבתי כי אתה מגיב לא לעניין.

מה נסגר?

"משהו השתבש אצלו, זה היה הניסוח (המשפט המלא: "אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה נכונה, והרי משהו השתבש אצלו")"

מה לא ברור לך פה?

הטון פה בשרשור נראה בעייתי.

אני מקווה שלא הגבת בצורה לא ישירה לשאלה של הפותח בכוונה לרמוז דבר כזה

כך נראה - בית המדרש

נראה לי שאתה לא קראת...

חברותא עם הנכנס להר הבית
הרב שלמה אבינר
[רשם: הרב מרדכי ציון]

שאלה: שמעתי שהרב אמר שאסור ללמוד חברותא עם מי שעולה להר הבית.  למה?
 

תשובה: קודם כל, הוא לא "עולה" להר הבית, אלא הוא חוטא.  לגבי עצם הנושא, נראה שיש בו חידוש, אבל באמת אין בו שום חידוש. המחשבה  שיש חידוש, טועה בכשל ההרכבה: הוא אינו יודע שאם א' נכון, ב' נכון, אז  גם ג' המורכב משניהם הוא נכון.  בנדון דידן, שתי ההנחות הן: א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד, ולא איזה קלקול קטן צדדי.  ב. אי אפשר ללמוד תורה בחברותא עם אדם שיש בו שיבוש חמור.  אם זה אם זה מחלוקת לשם שמים או לא, לא מעלה ולא מוריד, כי גם שיבוש לשם שמים הוא שיבוש.  ומה שיש כמה תלמידי חכמים שמתירים, זה לא קשור לנושא, כי גם תלמיד חכם שאומר דבר משובש, זה עדיין דבר משובש.     אדרבה, אצל תלמיד חכם זה חמור יותר בגלל השפעתו.  
לכן, אנחנו רק מדברים בשתי ההנחות:
ההנחה הראשונה: זה שיבוש חמור מאוד.  התרגלנו ולא מזדעזעים.  אבל די לנו בשתי שורות של מרן הרב קוק: "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראיה ב רפה).
כאשר הברון מרוטשילד נכנס להר הבית בתוך אפיריון שגויים נשאו אותו, בחושבו שתחבולה זו מותרת, חכמי ירושלים החרימו אותו.  היו לו זכויות אדירות, אבל הוא נכנס להר הבית, וכל הישובים שבנה  לא כיפרו על זה.  אפילו נפסיד את כל הכסף, נחרים אותו.  הוא אמר: הוא טעה בשוגג, וביקש סליחה.  אז נגמר העניין.
יש מי שטועה מתוך חרדת קודש, רצון להתקרב לד', אבל זה לא מזיק פחות.  דוגמה: נדב ואביהו הקריבו אש זרה  מתוך צימאון עצום של דביקות ד', הם היו קדושים גדולים, אבל ד' לא ציווה, לכן באה אש מן השמים, שרפה אותם (עיין רש"י ויקרא י ג, שהם היו גדולים יותר ממשה ואהרן).  הם טעו לא מתוך שפלות אלא מתוך עילאות, אבל זה לא מזיק פחות.  הכוזרי נותן משל לכסיל המחלק תרופות ואנשים מתים מהן.  היה לו כוונות טובות, אבל הוא עדיין הרג אנשים.
הג"ר שלמה זלמן אוירבך שאל אדם שהיה מקורב אליו אם הוא נכנס להר הבית, וכשענה שלא, אמר לו שאם היה עולה, לא היה מדבר איתו.  ואמר הג"ר צבי טאו: אם חבר כנסת נכנס להר הבית,  איני תומך במפלגה. 
פגימה קטנה שם בתוך הקודש פנימה היא כמו אלף חטאים במקום אחר, אפילו אם האדם עושה כן מתוך צימאוןלדביקות בד'.
ההנחה השניה: אי אפשר ללמוד עם כל אחד, מכל אחד ולכל אחד.  הוא הדין רב שאינו הגון (מועד קטן יז א), או ללמד  לתלמיד שאינו הגון.  מה שרבי מאיר למד מאלישע בן אבויה היה דבר חריג (חגיגה טו, ב).  נכון ש"קבל אמת ממי שאמרה" (הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים), אבל לא נמנה אותו לר"מ בישיבה.
גם "חברותא", זה  אותו עקרון.  אדם לא יכול ללמוד תורה עם חברותא שאינו הגון.  והוא יכול ללכת צבא איתו, לבנותאת הארץ, עוד הרבה מצוות, אבל אין ללמוד תורה איתו, כי הדברים הלא הגונים שבו מחלחלים בלימוד, באופן מודעולא מודע.  אם זה מודע, זה קל יותר, כי מתווכחים על זה, אבל אם זה לא מודע, זה יותר בעיה.
כך כותב רבי צדוק הכהן, שבוודאי אפשר להיות חבר של אדם שאינו הגון, וגם לקיים מצוות איתו, אבל אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה הנכונה, והרי משהו השתבש אצלו (פרי צדיק, סוף ויקרא, סוף מאמר "עמלה של תורה").  
מרן הרב קוק מסביר שמי שלא מבין את זה, אינו מבין כח השכל.  החושב שיוכל ללמוד דברים לא הגונים ולא יקרה לו כלום, מזלזל בשכל.  הוא לא מבין איך השכל חודר בתוך האדם ומהפך את כל אישיותו, גם לטובה גם לרעה (גנזי הראיה - חנוכה).
לכן אדם לא יכול ללמוד  עם חברותא עם השקפה משובשת.  יש טועה לתתא (למטה) - עבירות, ויש טועה לעילא (למעלה) - הטועה מתוך רצון עליון.
סיכום: א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד.  ב. אי אפשר ללמוד תורה עם אדם שמשהו השתבש אצלו.

(התקבל בוואצאפ)

לגבי התחימה של הר הבית, זה לא איזה ישות. זה הורדוס בזמנו כשהיו חכמים והכל עד כמה שאני זוכר.

מהורדוס

אני יודע בוודאות שהורדוס היחיד שהתעסק בטופוגרפיה של הר הבית.

יש לך מקורות אחרים? שתף... ותלמד לעשות compartmentalization לרגשות שלך, זה מוזר בגיל כזה.

טופוגרפית

אחרי עריכה: הבנתי למה התכוונת...

אני חושב שכאן צצה חלק מהבעיה, שיוסף בן מתתיהו הוא לא סמכות עם משקל הלכתי.

למרות שמההמשך זה לא ברור

הרב אבינר מסכים עם הרבנים שאסרו עליו לפסוק בדינה שהם יכולים להחליט ככה.

ומאידך הוא הולך לפי רבנים אחרים שהתירו לו (יש פה בעיה הלכתית של בית דין מול סתם פסק, אבל זה לא המקום לדון בזה).

הוא עושה בדיוק את מה שהם עשו והוא לא יצא נגדם כשהם יצאו נגדו... נראה לי שזה מתיישב בסדר

זה תלוי במחלוקת לגבי ת"ח שסרח האם דנים את כל מה שכתבת כשגויים בגלל שהיה לו איזה רשעות נסתרת או שמתייחסים אליו כאל שני אנשים שונים ומקווים שישוב בתשובה.

יש דעות שאומרות (לא זוכר מי, אפשר לעניין בסוגיא של אם דומה למלאך ה' וכו') שהדברים שכתב בעבר היו בסדר, ועל זה סמך רבי מאיר (אם כי הוא לקח את זה למקום יותר קשה)

אני חושש לירא"ש של החבר'ה פה.

יותר ממה שזה מעיד על הרב אבינר, זה מעיד עליכם.

לתלמיד חכם מותר לחלוק על בני הפלוגתא שלו, גם בחריפות. ראינו את זה במשך כל הדורות.

בישיבה שלי היו נוהגים להגיד, ואני מלהג: "תלמידי חכמים יכולים לחלוק אחד על השני. הם בוודאי יגיעו לגן עדן. כל התלמידים שלהם ודאי יגיעו לגהנום".

סביר מאוד להניח שאני חולק על הרב אבינר בהרבה יותר נקודות ממה שאתם חולקים. לא הייתי מתבטא ככה בעשור האחרון.

לא זוכר מי הראשון שאמר, אבל זאת אמרה מפורסמת.

זה נאמר אצלנו הרבה בישיבה כי הייתה איזו מחלוקת ציבורית בזמנו. לא זוכר באיזה נושא.

זה שיש מחלוקת בין רבנים גדולים זאת עובדה,

הרב אבינר רואה מציאות אחרת?

מחלוקות תמיד היו, אבל לומר על מי שעולה לרב הבית, שזה כולל גם רבנים גדולים,

"משהו השתבש אצלו"- לזה אנחנו לא רגילים.

אבל הוא כן אומר שמשהו השתבש אצלם, ואם יש חלופה אחרת אז גם לא ללמוד בספרים שלהם.

וברור לנו ששני הצדדים קדושים וצדיקים.

מי שלא ינקה מדינה של גהנום זה מי שמכניס את האף שלו בין הענקים האלה...

אני לא מכניס את הראש,

אבל כשמישהו כותב שזאת לא מחלוקת לגיטימית האם מותר לעלות להר הבית,

אני רואה צורך להעיר.

הדרך היחידה שאפשר להגיב לתלמיד חכם, פוסק, היא בצורה תורנית.

יש לך ראיות הלכתיות ותורניות לצד השני? מעולה. יש לך ביקורת אישית על הת"ח/רב? זה בוודאי לא שייך ועבירה חמורה.

אנחנו לא הרב אבינר ולא בליגה שלו. החשיבות העצמית בדור שלנו היא צרה קשה מאוד, הפכנו את עצמנו לברי פלוגתא לכל אחד ואפילו לא רק בדיון תורני ראוי.

למען האמת אני ממש מתפלא שיש כזאת טינה סמויה כלפי הרב אבינר בציבור שלנו. על שום מה?

הרב רחוק מאוד מההשקפות שלי, אבל את צורת ההתבטאות הזאת נטשתי בתחילת שנות ה20.

עדיין לא מאוחר לעשות תשובה.

לא יודע אם הרב אבינר חושב כך, אבל הניק פה כתב שזאת מח' לא לגיטימית.

המחלוקות סביב הרב אבינר כבר ישנות ואין עניין לפתוח פה הכל.

איך הבנתי את זה הפוך האמת שמההיכרות איתך התפלאתי, מחילה.

בכל אופן אני חושב שהמחלוקות הישנות האלה לא באמת ישנות לפי הרמיזות פה בשרשור

והמטרה שם הייתה כדי להסדיר את המקומות שאין בהם בעיה לעלות.

ומי שחושש היום לעליה חושש להחטאת הרבים.

לא חושב שיש מי שחולק לגבי הקדושה של ההר כיום (דחו מהלכה את דעת מי שאומר שאין [הראב"ד] עד כמה שאני יודע).

ולא חושב שיש מי שסובר שאין מקומות שהם לא ממש נחשבים חלק מהר הבית.

יש מחלוקת לגבי האם המקומות האלה נכונים ומדוייקים, ולגבי ההשלכות של העליה לגבי מי שלא מקפיד על טבילה ויודע את המקומות וכו'. ככה אני מכיר את הסוגיה

אני חושב שזה חוזר על עצמו כמה פעמים ב"אביהם".

יש פה ציטוט של הרב אליהו (נראה לי משו"ת הרב הראשי)

בנו ותלמידיו של הרב מרדכי אליהו: "הוא התנגד לעליה להר הבית" | כיפה

הנה הצילום של המכתב המקורי (ראיתי בפורום אוצר החכמה)

שאסור לעלות. מאז הרב שמואל חזר בו, לא יודע למה*...

אבל לא הבנתי למה הגבת לי? אני לא טוען שהרב אליהו אמר שמותר לעלות, פשוט הסברתי שהוא היוזם של הרעיון של בית הכנסת בהר

* פעם הוא אמר שהטעם להתיר זה משום מצוות כיבוש אם אני זוכר נכון, יכול להיות שהשיקולים של מצוות כיבוש השתנו. לא בקיא במצוות כיבוש הארץ

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.

מועד קטן י"ו  ע"א- ע"ב

פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר

אף דברי תורה בסתר יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע ר' איקפד אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה א"ל עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח ליה דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו לסוף אתא א"ל אמאי אתית א"ל דשלח לי מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי א"ל זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה(משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ"ט עבד מר הכי א"ל דכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ והא כתיב (ישעיהו מח, טז) לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה ור' חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים (ויקיטסקט)

(ילקוט שמעוני משלי תתקל- תתקלא

חכמות בחוץ תרונה -
שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בן אלעזר, שהיה עומד בשוק: 
א"ל: שנה לי פרק אחד. 
א"ל: לך לבית הלמוד ואשנה אותך. 
א"ל: לא למדתנו חכמות בחוץ תרונה?! 
א"ל: אם קרית לא שנית, בחוצה של תורה, המרגליות היכן היא נמכרת בחוץ [או בחנות]?  כך התורה: ברחובות תתן קולה - במקום שמרחיבין אותה, בבתי כנסיות ובתי מדרשות.

פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק.
מאי דרש? 
חמוקי ירכיך - מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. 

והא כתיב חכמות בחוץ תרונה? 
כדרבא דאמר: 
כל העוסק בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו בשוק. 
והא כתיב: לא מראש בסתר דברתי?! 
ההוא ביומא דכלה. ) (דעת)

יש סכנה גדולה בשו"ת שפעמים תשובות שנענות בבית המדרש יובנו לא נכון בשוק.

ולכן הרב אבינר משתדל להיות מאוד ספציפי. הפעם הוא יצא מגדרו והסביר את ההוראה למעשה באריכות.

ובכן- א. לענ"ד אין מדובר באיסור הלכתי גורף כ"א בעצה ללימוד, שכן המקור הוא פרי צדיק.

ב- הרב דבר על חברותא ששניהם באים לליבון ההלכה והמסקנה יחד, וזה לא מומלץ לעשות עם מישהו ש(מבחינתי )נקודת המוצא ההשקפתית שלו לגבי התורה וההלכה היא לא טובה (פעמים שזה שוני שאין ליצור בגינו מרחק פעמים שזה משנה דוגמא קיצונית- אפיקורוס (ח"ו לא להשוות. רק להבהיר את הנקודה) ) ללמוד משמו שיעורים וכו', זה הרב לא אמר. לענ"ד חברותא היא אינטימית יותר ומשפיעה יותר מאשר שיעור.

ג- כמובן שזו שאלה פרדוקסלית מה יעשה מי שרוצה לקבל תורתו מהרב ליאור שכן, הרב ליאור אומר כן ללמוד מעולי הר בית ה'.

חברי הולך לשאול את הרב שאלות, אני יכול לבקש לשאול אותו אם תרצה.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!