)זה היה הניסוח (המשפט המלא: "אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה נכונה, והרי משהו השתבש אצלו").
ובכן, נראה שלדעתו אכן משהו השתבש אצלם (הרי אם אצל תלמידיהם שסומכים עליהם השתבש משהו לדעתו כל שכן שאצלם).
הדוכס מירוסלבזה נראה שכתבת את זה על הרב אבינר... לא יודע אם בכוונה
קל וחומר לא לעשות את זה.
אני לא מסכים עם הרב אבינר על הרבה דברים, אבל קיבלתי על עצמי להזהר בדברים שלי כלפי תלמידי חכמים אמיתיים
תקרא מה שכתבתי כי אתה מגיב לא לעניין.
הדוכס מירוסלבמה נסגר?
"משהו השתבש אצלו, זה היה הניסוח (המשפט המלא: "אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה נכונה, והרי משהו השתבש אצלו")"
מה לא ברור לך פה?
עכשיו הבנתיהדוכס מירוסלבהטון פה בשרשור נראה בעייתי.
אני מקווה שלא הגבת בצורה לא ישירה לשאלה של הפותח בכוונה לרמוז דבר כזה
חברותא עם הנכנס להר הבית
הרב שלמה אבינר
[רשם: הרב מרדכי ציון]
שאלה: שמעתי שהרב אמר שאסור ללמוד חברותא עם מי שעולה להר הבית. למה?
תשובה: קודם כל, הוא לא "עולה" להר הבית, אלא הוא חוטא. לגבי עצם הנושא, נראה שיש בו חידוש, אבל באמת אין בו שום חידוש. המחשבה שיש חידוש, טועה בכשל ההרכבה: הוא אינו יודע שאם א' נכון, ב' נכון, אז גם ג' המורכב משניהם הוא נכון. בנדון דידן, שתי ההנחות הן: א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד, ולא איזה קלקול קטן צדדי. ב. אי אפשר ללמוד תורה בחברותא עם אדם שיש בו שיבוש חמור. אם זה אם זה מחלוקת לשם שמים או לא, לא מעלה ולא מוריד, כי גם שיבוש לשם שמים הוא שיבוש. ומה שיש כמה תלמידי חכמים שמתירים, זה לא קשור לנושא, כי גם תלמיד חכם שאומר דבר משובש, זה עדיין דבר משובש. אדרבה, אצל תלמיד חכם זה חמור יותר בגלל השפעתו.
לכן, אנחנו רק מדברים בשתי ההנחות:
ההנחה הראשונה: זה שיבוש חמור מאוד. התרגלנו ולא מזדעזעים. אבל די לנו בשתי שורות של מרן הרב קוק: "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראיה ב רפה).
כאשר הברון מרוטשילד נכנס להר הבית בתוך אפיריון שגויים נשאו אותו, בחושבו שתחבולה זו מותרת, חכמי ירושלים החרימו אותו. היו לו זכויות אדירות, אבל הוא נכנס להר הבית, וכל הישובים שבנה לא כיפרו על זה. אפילו נפסיד את כל הכסף, נחרים אותו. הוא אמר: הוא טעה בשוגג, וביקש סליחה. אז נגמר העניין.
יש מי שטועה מתוך חרדת קודש, רצון להתקרב לד', אבל זה לא מזיק פחות. דוגמה: נדב ואביהו הקריבו אש זרה מתוך צימאון עצום של דביקות ד', הם היו קדושים גדולים, אבל ד' לא ציווה, לכן באה אש מן השמים, שרפה אותם (עיין רש"י ויקרא י ג, שהם היו גדולים יותר ממשה ואהרן). הם טעו לא מתוך שפלות אלא מתוך עילאות, אבל זה לא מזיק פחות. הכוזרי נותן משל לכסיל המחלק תרופות ואנשים מתים מהן. היה לו כוונות טובות, אבל הוא עדיין הרג אנשים.
הג"ר שלמה זלמן אוירבך שאל אדם שהיה מקורב אליו אם הוא נכנס להר הבית, וכשענה שלא, אמר לו שאם היה עולה, לא היה מדבר איתו. ואמר הג"ר צבי טאו: אם חבר כנסת נכנס להר הבית, איני תומך במפלגה.
פגימה קטנה שם בתוך הקודש פנימה היא כמו אלף חטאים במקום אחר, אפילו אם האדם עושה כן מתוך צימאוןלדביקות בד'.
ההנחה השניה: אי אפשר ללמוד עם כל אחד, מכל אחד ולכל אחד. הוא הדין רב שאינו הגון (מועד קטן יז א), או ללמד לתלמיד שאינו הגון. מה שרבי מאיר למד מאלישע בן אבויה היה דבר חריג (חגיגה טו, ב). נכון ש"קבל אמת ממי שאמרה" (הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים), אבל לא נמנה אותו לר"מ בישיבה.
גם "חברותא", זה אותו עקרון. אדם לא יכול ללמוד תורה עם חברותא שאינו הגון. והוא יכול ללכת צבא איתו, לבנותאת הארץ, עוד הרבה מצוות, אבל אין ללמוד תורה איתו, כי הדברים הלא הגונים שבו מחלחלים בלימוד, באופן מודעולא מודע. אם זה מודע, זה קל יותר, כי מתווכחים על זה, אבל אם זה לא מודע, זה יותר בעיה.
כך כותב רבי צדוק הכהן, שבוודאי אפשר להיות חבר של אדם שאינו הגון, וגם לקיים מצוות איתו, אבל אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה הנכונה, והרי משהו השתבש אצלו (פרי צדיק, סוף ויקרא, סוף מאמר "עמלה של תורה").
מרן הרב קוק מסביר שמי שלא מבין את זה, אינו מבין כח השכל. החושב שיוכל ללמוד דברים לא הגונים ולא יקרה לו כלום, מזלזל בשכל. הוא לא מבין איך השכל חודר בתוך האדם ומהפך את כל אישיותו, גם לטובה גם לרעה (גנזי הראיה - חנוכה).
לכן אדם לא יכול ללמוד עם חברותא עם השקפה משובשת. יש טועה לתתא (למטה) - עבירות, ויש טועה לעילא (למעלה) - הטועה מתוך רצון עליון.
סיכום: א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד. ב. אי אפשר ללמוד תורה עם אדם שמשהו השתבש אצלו.
(התקבל בוואצאפ)
לגבי התחימה של הר הבית, זה לא איזה ישות. זה הורדוס בזמנו כשהיו חכמים והכל עד כמה שאני זוכר.
מהורדוס
אני יודע בוודאות שהורדוס היחיד שהתעסק בטופוגרפיה של הר הבית.
יש לך מקורות אחרים? שתף... ותלמד לעשות compartmentalization לרגשות שלך, זה מוזר בגיל כזה.
טופוגרפית
אחרי עריכה: הבנתי למה התכוונת...
אני חושב שכאן צצה חלק מהבעיה, שיוסף בן מתתיהו הוא לא סמכות עם משקל הלכתי.
למרות שמההמשך זה לא ברור
הרב אבינר מסכים עם הרבנים שאסרו עליו לפסוק בדינה שהם יכולים להחליט ככה.
ומאידך הוא הולך לפי רבנים אחרים שהתירו לו (יש פה בעיה הלכתית של בית דין מול סתם פסק, אבל זה לא המקום לדון בזה).
הוא עושה בדיוק את מה שהם עשו והוא לא יצא נגדם כשהם יצאו נגדו... נראה לי שזה מתיישב בסדר
זה תלוי במחלוקת לגבי ת"ח שסרח האם דנים את כל מה שכתבת כשגויים בגלל שהיה לו איזה רשעות נסתרת או שמתייחסים אליו כאל שני אנשים שונים ומקווים שישוב בתשובה.
יש דעות שאומרות (לא זוכר מי, אפשר לעניין בסוגיא של אם דומה למלאך ה' וכו') שהדברים שכתב בעבר היו בסדר, ועל זה סמך רבי מאיר (אם כי הוא לקח את זה למקום יותר קשה)
אני חושש לירא"ש של החבר'ה פה.
יותר ממה שזה מעיד על הרב אבינר, זה מעיד עליכם.
לתלמיד חכם מותר לחלוק על בני הפלוגתא שלו, גם בחריפות. ראינו את זה במשך כל הדורות.
בישיבה שלי היו נוהגים להגיד, ואני מלהג: "תלמידי חכמים יכולים לחלוק אחד על השני. הם בוודאי יגיעו לגן עדן. כל התלמידים שלהם ודאי יגיעו לגהנום".
סביר מאוד להניח שאני חולק על הרב אבינר בהרבה יותר נקודות ממה שאתם חולקים. לא הייתי מתבטא ככה בעשור האחרון.
הדוכס מירוסלב
הדוכס מירוסלבלא זוכר מי הראשון שאמר, אבל זאת אמרה מפורסמת.
זה נאמר אצלנו הרבה בישיבה כי הייתה איזו מחלוקת ציבורית בזמנו. לא זוכר באיזה נושא.
זה שיש מחלוקת בין רבנים גדולים זאת עובדה,
הרב אבינר רואה מציאות אחרת?
מחלוקות תמיד היו, אבל לומר על מי שעולה לרב הבית, שזה כולל גם רבנים גדולים,
"משהו השתבש אצלו"- לזה אנחנו לא רגילים.
אבל הוא כן אומר שמשהו השתבש אצלם, ואם יש חלופה אחרת אז גם לא ללמוד בספרים שלהם.
וברור לנו ששני הצדדים קדושים וצדיקים.
מי שלא ינקה מדינה של גהנום זה מי שמכניס את האף שלו בין הענקים האלה...
אני לא מכניס את הראש,
אבל כשמישהו כותב שזאת לא מחלוקת לגיטימית האם מותר לעלות להר הבית,
אני רואה צורך להעיר.
הדרך היחידה שאפשר להגיב לתלמיד חכם, פוסק, היא בצורה תורנית.
יש לך ראיות הלכתיות ותורניות לצד השני? מעולה. יש לך ביקורת אישית על הת"ח/רב? זה בוודאי לא שייך ועבירה חמורה.
אנחנו לא הרב אבינר ולא בליגה שלו. החשיבות העצמית בדור שלנו היא צרה קשה מאוד, הפכנו את עצמנו לברי פלוגתא לכל אחד ואפילו לא רק בדיון תורני ראוי.
למען האמת אני ממש מתפלא שיש כזאת טינה סמויה כלפי הרב אבינר בציבור שלנו. על שום מה?
הרב רחוק מאוד מההשקפות שלי, אבל את צורת ההתבטאות הזאת נטשתי בתחילת שנות ה20.
עדיין לא מאוחר לעשות תשובה.
לא יודע אם הרב אבינר חושב כך, אבל הניק פה כתב שזאת מח' לא לגיטימית.
המחלוקות סביב הרב אבינר כבר ישנות ואין עניין לפתוח פה הכל.
איך הבנתי את זה הפוך האמת שמההיכרות איתך התפלאתי, מחילה.
בכל אופן אני חושב שהמחלוקות הישנות האלה לא באמת ישנות לפי הרמיזות פה בשרשור
והמטרה שם הייתה כדי להסדיר את המקומות שאין בהם בעיה לעלות.
ומי שחושש היום לעליה חושש להחטאת הרבים.
לא חושב שיש מי שחולק לגבי הקדושה של ההר כיום (דחו מהלכה את דעת מי שאומר שאין [הראב"ד] עד כמה שאני יודע).
ולא חושב שיש מי שסובר שאין מקומות שהם לא ממש נחשבים חלק מהר הבית.
יש מחלוקת לגבי האם המקומות האלה נכונים ומדוייקים, ולגבי ההשלכות של העליה לגבי מי שלא מקפיד על טבילה ויודע את המקומות וכו'. ככה אני מכיר את הסוגיה
אני חושב שזה חוזר על עצמו כמה פעמים ב"אביהם".
יש פה ציטוט של הרב אליהו (נראה לי משו"ת הרב הראשי)
בנו ותלמידיו של הרב מרדכי אליהו: "הוא התנגד לעליה להר הבית" | כיפה
הנה הצילום של המכתב המקורי (ראיתי בפורום אוצר החכמה)
ארץ השוקולדשאסור לעלות. מאז הרב שמואל חזר בו, לא יודע למה*...
אבל לא הבנתי למה הגבת לי? אני לא טוען שהרב אליהו אמר שמותר לעלות, פשוט הסברתי שהוא היוזם של הרעיון של בית הכנסת בהר
* פעם הוא אמר שהטעם להתיר זה משום מצוות כיבוש אם אני זוכר נכון, יכול להיות שהשיקולים של מצוות כיבוש השתנו. לא בקיא במצוות כיבוש הארץ
הדוכס מירוסלבלא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.
למה לא?מועד קטן י"ו ע"א- ע"ב
פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר
אף דברי תורה בסתר יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע ר' איקפד אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה א"ל עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח ליה דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו לסוף אתא א"ל אמאי אתית א"ל דשלח לי מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי א"ל זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה(משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ"ט עבד מר הכי א"ל דכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ והא כתיב (ישעיהו מח, טז) לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה ור' חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים (ויקיטסקט)
(ילקוט שמעוני משלי תתקל- תתקלא
חכמות בחוץ תרונה -
שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בן אלעזר, שהיה עומד בשוק:
א"ל: שנה לי פרק אחד.
א"ל: לך לבית הלמוד ואשנה אותך.
א"ל: לא למדתנו חכמות בחוץ תרונה?!
א"ל: אם קרית לא שנית, בחוצה של תורה, המרגליות היכן היא נמכרת בחוץ [או בחנות]? כך התורה: ברחובות תתן קולה - במקום שמרחיבין אותה, בבתי כנסיות ובתי מדרשות.
פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק.
מאי דרש?
חמוקי ירכיך - מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.
והא כתיב חכמות בחוץ תרונה?
כדרבא דאמר:
כל העוסק בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו בשוק.
והא כתיב: לא מראש בסתר דברתי?!
ההוא ביומא דכלה. ) (דעת)
יש סכנה גדולה בשו"ת שפעמים תשובות שנענות בבית המדרש יובנו לא נכון בשוק.
ולכן הרב אבינר משתדל להיות מאוד ספציפי. הפעם הוא יצא מגדרו והסביר את ההוראה למעשה באריכות.
ובכן- א. לענ"ד אין מדובר באיסור הלכתי גורף כ"א בעצה ללימוד, שכן המקור הוא פרי צדיק.
ב- הרב דבר על חברותא ששניהם באים לליבון ההלכה והמסקנה יחד, וזה לא מומלץ לעשות עם מישהו ש(מבחינתי )נקודת המוצא ההשקפתית שלו לגבי התורה וההלכה היא לא טובה (פעמים שזה שוני שאין ליצור בגינו מרחק פעמים שזה משנה דוגמא קיצונית- אפיקורוס (ח"ו לא להשוות. רק להבהיר את הנקודה) ) ללמוד משמו שיעורים וכו', זה הרב לא אמר. לענ"ד חברותא היא אינטימית יותר ומשפיעה יותר מאשר שיעור.
ג- כמובן שזו שאלה פרדוקסלית מה יעשה מי שרוצה לקבל תורתו מהרב ליאור שכן, הרב ליאור אומר כן ללמוד מעולי הר בית ה'.
חברי הולך לשאול את הרב שאלות, אני יכול לבקש לשאול אותו אם תרצה.
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?
כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?
אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..
בשורות טובות.
אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.
אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן).
אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.
שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש
הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:
המקור: תפילת חנה
את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.
והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.
בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.
מניעת בושה לחוטאים
בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.
הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"
הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).
>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ
התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:
- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.
- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.
אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.
ורדיפת שאול את דוד.
דוד זה הציונות הדתית.
שאול (שכמובן היה צדיק גמור) זה הציונות הישנה.
כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.
יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.
כהני נוב זה החרדים.
יואב זה נערי הגבעות הקנאים.
אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.
דואג זה הפרוגרס.
הזיפים זה בנט.
(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).
מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.
איש בושת זה לפיד.
צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים.
"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו
מה להשוות.
כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.
כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.
כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.
ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.
שמואל ב ג א
לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.
כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".
