בע"ה
קטיף שנית, וכל חבריו בנוער למען, וכל הנוער בכלל-
אתם לא קולטים מה הולך פה!
השבוע בשדרות ראיתי חרות, ראיתי גאולה. לא נראה לי שאני חשודה בסגידה לכל
דבר שחתום ב"| נאמני ארץ ישראל | נוער למען ארץ ישראל |" ובכל זאת- יצאתם
ענקים.
אנשים, נשים, ילדים, נערים ונערות הולכים וצועדים מתוך בריאות נפשית, מתוך
מרחב יהודי. בנות רצות מבלי להניד עפעף אל תוך מחסומים משטרתיים ולא
נותנים להם קיום, אני פרשים סוגרים על ילדות קטנות- והן ממשיכות קדימה,
במבט ממוקד, בשאיפה להגיע, לראות, להשיג. ראיתי אלפי אנשים מתקבצים על דשא
בשדרות כדי להגשים יחד חלום הזוי ומנותק לחלוטין מכל אפשרות מעשית
והגיונית. ראיתי אנשים גדולים נופלים, ואנשים קטנים במקום לנצל את השבר-
תופסים ומייצבים אותם, משתדלים למלא את החוסר שנוצר עד כמה שניתן, בכלים
המועטים שיש בידם.
ראיתי זרמי אדם הולכים, הולכים, הולכים, בכל מחיר- רוחם לא מאפשרת להם
ליסוג, הם ממשיכים והולכים, המחסומים הגשמיים לא קיימים בעיניהם, העיקר
להגיע, העיקר לגאול, תכלית הכוסף לא מאפשרת להם פחות. והם ילכו, ימשיכו,
בחום בקשיים- כי הם ממש לא יכולים אחרת, קיומם תלוי בצעידה הזו. הם חייבים, פשוט חייבים את הארץ, את האדמה, את הגאולה.
בניגוד לכל הדור הזה שכבול לדעות חיצוניות, להיגיון אנושי ומציאותי, לחישובים פרקטיים של הישג ותועלת- אני ראיתי אנשים שלא סופרים דבר מלבד ה', ראיתי אנשים שהדבר היחיד שהם משועבדים אליו זה רבונו של עולם- ראיתיי אנשים עם זיו חירותי, עם הילה של חירותיות. ללא שום ספק- ראיתי את הנחשונים בני עמינדבים של הדור הזה, ראיתי את הים מתחיל להיבקע.
בבקשה, תמשיכו להוביל אותנו בתוכו, תמשיכו להוציא אותנו אל החירות, תמשיכו בבנין הגאולה. אנחנו משוועים לכך.
קטיף שנית, תפסיקו עם ההתנצלויות. הרביתם בזה הרבה מעבר לנדרש. יצאתם גדולים, יצאתם ענקיים. אבל אל תיפלו- כ"כ הרבה אנשים תלויים בכם, מחכים לשמוע את המשך הקריאה, את הוספת הקומה. רק לא ליפול, לא להפיל.
תמשיכו לבנות בגאון- אתם הכי טובים בזה...
ואני מתכוונת לכל מילה.
בציפיית הישועה.
*
