פריקה.הילושש

אין לי מושג מאיפה להתחיל, 

אני מרגישה רע ממש. 

אני מרגישה שמשהו תקוע, שה' לא שומע את התפילות שלי, 

האמת, שמה שהוביל אותי לכתוב פה עכשיו, זה כי לא נשאר לי כוחות להתפלל.

כל הזמן אומרים צריך תפילות, תפילות ועוד תפילות. אוקיי, אני מתפללת תפילה אחת ביום, לפעמים אני מצליחה שתיים, אבל כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה שאין לי כוחות להתפלל יותר, להתחנן ולבקש, כמה אפשר להתחנן על כל דבר שאני רוצה בחיים, הכל צריך תפילות, ואין לי כוח יותר. 

מרגישה שאני צריכה לשכנע את עצמי, להרים את עצמי בכוח.. למה זה צריך להיות ככה? למה הכל קשה? 

כבר כמה שבועות שאני מפספסת תפילות. בבוקר אני אומרת טוב אני אעשה מנחה, במנחה אני אומרת אני אעשה ערבית. ובסוף הולכת לישון בלי כלום. 

 

סליחה אם זה ישמע כדברי כפירה, 

אבל לאחרונה אני מרגישה שדווקא אלה שלא מדקדקים, דווקא הבנות עם החצאיות הקצרצרות (כשאצלי כל סנטימטר מתחת לברך היה קושי, וכן, הגעתי למקום הצנוע שרציתי, ושואפת להתקדם), דווקא אלה שמתפללים רק כשהם צריכים משהו מה', דווקא אלה שעושים הכל פשוט בלי קושי (אני מבינה שלפעמים זה יכול רק להראות כך בעיני אחרים מבחוץ וזה לא באמת), למשל, תפילות- 10 דקות בלחץ בלי לכוון בכלום, לא מעניין אותם קברי צדיקים כשאני כבר נסעתי איפה שרק אפשר, ועוד ועוד דוגמאות (זה מה שעלה לי רק הרגע),

דווקא הם, הכל טוב, הכל מגיע בקלות, הכל זורם, מה נסגר??? 

מרגישה שה' שוכח אותי, וזה פשוט משאיר אותי בלי כוחות להתפלל. 

 

אולי כל זה באווירת החג שהיה, שכולם זוגות זוגות מאושרים, 

ואני.. השנים עוברות ואני נשארת באותו מקום. 

זה פשוט מתסכל, מייאש, ומרגישה שאין טעם להתפלל. 

אני מנסה להרפות, להרגיע את הלחץ, להבין שזה יבוא כשה' יחליט, 

אבל לאחרונה אני שומעת מעוד ועוד אנשים (שהם אנשים שעברו דבר או שניים בחיים) שאם ה' נתן לי את הניסיון הזה, אני צריכה להבין מה ה' רוצה ממני. כמו ילד קטן, שאבא מכניס אותו לחדר, והילד רק מחפש דרכים לצאת ולהתחמק ממטרת ה'עונש', כשבעצם הילד צריך לחשוב, למה אני פה? ומה אבא מצפה שאני אעשה\אשפר? 

אז אני לא יודעת למה ה' מחכה, מה הוא מצפה שאני אעשה..? אני לא אומרת ח"ו שאין לי מה לשפר ולתקן, יש המון!!!!!! אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל, מה בדיוק אני צריכה לעשות בשביל לקרב את הישועה..??

 

אני מרגישה חנוקה, חנוקה.

וואו. חיבוק גדולבת מלך!!!!
פעם שמעתי על זה משל . אנחנו כמו בשדה קרב והמטפל שנמצא הולך קודם לאלה שלא זזים, ל"מתים" כדי לדאוג לפינוי שלהם. הוא לא פונה קודם לאלה שזועקים כי הוא יודע שעצם הצעקה מראה סימן שהאדם עדיין חי, שהוא מסוגל לזעוק ולכן הוא רק אח"כ מתפנה לטפל בו..

רבש"ע שומע אותך ורואה את ההשתדלות העצומה ומחכה לצעקה שלך. תמשיכי לקרוא לו. הוא תמיד שומע! הוא פשוט מכין לך את הטוב ביותר...
המשל, מבחינה רפואית ומבחינה אמונית...איך אפשר לעזור?
הוא לא נכון.
רפואית, נעדיף לטפל בפצוע הקשה ביותר עם סיכויי ההצלה הגבוהים ביותר. לדוגמה פצוע ירי בראש שורד פחות מפצוע ירי בחזה, לכן נפנה את השני לפני הראשון, כדי להציל לפחות את השני, שעלול למות מקריסת מערכת הנשימה עד שנפנה את הראשון.

ומבחינה אמונית איך אפשר לומר לה שהקב"ה מתעלם, אפילו אם זה לכמה רגעים?
כל עכבה היא לטובה. כל בעיה בעיניים האנושיות שלנו היא חלק מהתכנית האלוקית לעשות לנו רק טוב. לפעמים צריך מבט בקנה מידה היסטורי כדי להבין את הטוב. ולפעמים זוכים לראות את הטוב גם בעיניים שלנו.

הייתי משנה את המשל ואומר שהרופא עומד מעל הפצוע ורוקח תרופה שתציל אותו, מערבב מינונים כדי להגיע ליחס המדויק בין המרכיבים. הפצוע עלול לחשוב שהרופא לא דואג לו, כי הנה הוא לידי ולא מטפל בי. אבל כשיקבל את המנה המדויקת יבין שכל עכבה הייתה לטובה.
וואו, אני מסיקה מהדברים שלך שאני חייבת להתחזק באמונההילושש

כתבת כ"כ יפה, ואהבתי נורא את המשל שלאחר השינוי. 

 

תודה רבה

תמיד יכול להועיל איך אפשר לעזור?
הרצי"ה היה אומר שתמיד צריך להוסיף אהבה ואמונה...
מעודד, תודה רבההילושש


נשמע מצב דומה לזה שלה..ואני הקטנה
פריקה של הרגע - לקראת נישואין וזוגיות

(מקווה שההיפר קישור יעבוד..)

ובנימה אישית יותר:
באנגלית יש ביטוי שבעברית אין שווה לו: I feel you.
אז גם במובן המילולי - מרגישים את הכאב העצום שלך ואת התסכול מבעד למילים, וגם במובן העמוק של הביטוי - מזדהה מאוד. לגמרי לגמרי. חווה תהליך ומסקנות דומים..

לא יודעת עד כמה תרגישי שזה קשור, אבל אגיד לך מה אני עשיתי/עושה וזה קצת עזר.. התחלתי לצפות בסדרת השיעורים ״יסודות האמונה״ של הרב חגי לונדין (בערוץ מאיר). הוא מדבר על אמונה, מה זה אלוקים וכו לפי מאמר של הרב קוק באופן שונה ממה שרגילים לשמוע. זוית מרעננת ועמוקה. אני עדיין בהתחלה, אבל הוא התחיל גם לדבר על תפילה - וזה הקטע שאני מקווה שישפיע במיוחד; כדי שאוכל להבין טוב יותר מה זה לבקש, מה זה תפילה בעצם, למי אני פונה ומה אני מבקשת..
חוץ מזה, העיסוק ביסודות האמונה גם מספק משהו חשוב ומהותי לחשוב עליו, משהו שקצת ממלא את החסר הזה שיושב במח ומכביד. (אולי לא ממלא.. אולי מסיח את הדעת ממנו, או מאפיל עליו (בקטע טוב)).

בקיצור, לא יודעת אם עזרתי, ובטח כבר ניסית להסיח את הדעת ו/או למצוא עיסוקים שיקדמו את החיים בינתיים (אם לא - תעשי את זה!), אבל.. אני מצאתי בזה מעט מזור לנפשי.

בהצלחה.. חזקי ואמצי!
ישועת ה׳ כהרף עין.
מסכימה אתך, אני כנראה צריכה חיזוק באמונה וביטחון..הילושש

תודה רבה על התגובה היפה, 

חיזקת..

היי לך מור ולבונה
הזדהותיי הכנה.
אשתף אותך במחשבות שלי, ומקווה שיסתייע בידי להעלות כיווני מחשבה שונים.
ראשית, תפילה היא בעלת כוח. כוח לשנות את המציאות, כוח לראות את המציאות באור טוב יותר וכוח להיות בעלח מידות נעלות יותר.
נכון שיש את התפילה כפי שחכמינו ניסחו, אבל אני חושבת שהתפילה שתעזור במקרים כמו שלנו היא בסטייל הברסלבים.
פריי סטייל- לדבר על הכאב, לשתף את אבא איפה המציאות הזאת תופסת אותך ואיך היית רוצה לחוות אותה, לספר לו מה התחושות שלך וכמה מאמץ את עושה כי את באמת רוצה להעמיד דור ולבנות בית שמיוסד על אדני התורה.
אומרים "דאגה בלב איש-ישיחנה"
דברי איתו כי הוא אבא שלך, שאוהב ורוצה בטובתך.
כי הוא מבין כל היישויות יודע בדיוק מה את עוברת.
לא צריך מילים גבוהות ולא צריך לתהות אם יש הבנה, כי היא בטוח תהיה.
לדעתי, גם אם את לא מצליחה תפילה מתוך הסידור- זה יכול לעשות לך טוב. כשאני עושה את זה, אני פותחת במזמור לתודה ומסיימת בו.

מעבר לכך, עם התפילה צריכה לבוא ההשתדלות.
אני צריכה להיות כנה עם עצמי שאני עושה כל מה שביכולתי לעשות על מנת להימצא במקום אחר.
ההשתדלות בידיים שלי- את התוצאות אני משאירה בידיי שמיים.
לטעמי, יש בכך משהו מרגיע.

יצאנו מיום הזיכרון, ולכן אני כבר אוסיף ואומר כי במהלך המבצע להחזרת החייל נחשון וקסמן הי"ד, עם ישראל קרע את השמיים בתפילות.
לצערנו, נחשון לא חזר הביתה.
ההלוויה שלו, אביו נשא נאום בו הוא אמר "לאבא מותר להגיד לא".
חשבונות שמיים אנחנו לא מבינים, לכן נותר לנו להאמין כי המציאות שלנו היא הכי מדוייקת לנו.
נכון, אפשר להיות מתוסכל. רצוי לבכות לפעמים ולהתבאס שהגוייסטיק של העולם הזה לא בידיים שלנו.
אבל ברוב שאר הזמן לשמוח ולזכור שאנחנו בידיים טובות.

ולסיום, אני לא בעד לחשוב מה ה' רוצה ממני, כי זו תשובה שלעולם לא תהיה לך.
או לחלופין יש עליה תשובה והיא :"כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט,וְאַהֲבַת חֶסֶד,וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"
תנסי לחיות את החיים בלי התווית שלך היותך רווקה, ותשמחי בתהליך שאני בטוחה שיהיה לו חלק משמעותי בהמשך סיפור חייך.

שבת שלום ❤
וואו, מדהימה!הילושש

תודה רבה רבה על התגובה היפה. 

 

חיזקת אותי מאוד,

אקח את דברייך לתשומת ליבי..

 

בשורות טובות יקרה 

 

חיבוק גדולחלל הפנוי
אבא שם אותך בחדר כי מכינים לך מסיבה ענקית עם מלא הפתעות!!!
חחח גדול. תודה רבה הילושש


תחשבי פעמייםעדי בוצר

תכל'ס יש סיכוי שה' דורש ממך יותר מהם!

כן.. כנראה.. תודה הילושש


השאלה אם חסום לך התפילה דווקא בזיווג או גם בשאר הדברים?חסדי הים
נגיד, אצלי באמת נראה כאילו התפילה חסומה בעניין הזיווג, אבל בשאר הדברים התפילה מתקבלת בצורה שמעל הטבע. גם יש לי סיעתא דשמיא מופלאה.
פשוט הזיווג ועוד כמה דברים חסומים. לא יודע למה.

לא נראה לי את צריכה להשתפר.
פשוט בכל הכח האמונה והביטחון "נפשנו חכתה ל-ה' ".
^ הבחנה יפה.ואני הקטנה
אממ..הילושש

אני לא יודעת, 

בגדול אני מרגישה שכל דבר שאני רוצה אני צריכה להתפלל יותר מכולם, התפילות שלי תמיד מלוות בדמעות (ולא משמחה, לצערי) 

כשאני חושבת על זה, אז כנראה שיש דברים מסוימים שדורשים יותר מאמץ  וריבוי בתפילות. ויש דברים שלא, אבל מאלה יש פחות.

 

אבל נתת לי כיוון מחשבה מעניין וחיובי, לראות את הפעמים שה' כן שמע את התפילה שלי מיד. 

 

אהבתי מאוד את הסיום של התגובה, כנראה צריכה להשתפר באמונה בה'.. 

 

תודה רבה רבה על התגובה, מחזק. 

 

מבין ומזדההאיש השקים
אם זה מיקל אז הרבה רווקים נמצאים במקום הזה
מרגיש אותו הדבר בדיוקאין יאוש?

לפעמים אלה שהכי מחפפים(לפחות כלפי חוץ) הולך להם הכי הרבה.. אלה שמתייחסים רע לבנות ובוולגריות הולך להם, הולך הפוך ורע ודפוק. 

כתבו פה דברים יפים, רק עוד נקודה:ברגוע
"א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים."

האמהות היו עקרות לא בגלל שה' לא אהב אותן או שהתפילות שלהן לא היו מספיק טובות, בדיוק להיפך!

תפילות לא נועדו למלא חסרונות,
החסרונות נועדו בשביל שנתפלל תפילות מעומק הלב ונתחבר על ידם לקב"ה (תפילה אותיות פתילה, כמו שפתילה מחברת בין השמן לאש כך התפילה מחברת אותנו לקב"ה).
התופל כלי חרס..משיח נאו בפומ!
עפ"י החסידות 'תפילה', היא מלשון "התופל כלי חרס" - לשון התחברות והתדבקות.


".. לכאורה, "תפילה" היא למעשה "בקשה".
אבל גם כאן, הרי בעומק הענין מדובר בשני מושגים שונים:
"בקשה" היא אמצעי בלבד. האדם היה מעדיף שלא יחסר לו מאומה, והוא לא יצטרך לבקש; אולם המצב של החסרון, הוא זה המעורר את הבקשה והתחינה, בתור אמצעי להשלים את החסרון.
אולם "תפילה", במשמעותה הפנימית והמדוייקת, היא דבר אחר, מטרה וענין בפני עצמו. ה"תפילה" היא מלשון התחברות. וכמו: "נפתולי אלקים נפתלתי" – שפירושו מלשון התחברות, כמו "צמיד פתיל". ובלשון משנה מצינו: "התופל כלי חרס" – שפירושו במשמעות של הדבקה וחיבור.
כל יהודי יש לו נשמה הקשורה עם הקב"ה. אלא שירידת הנשמה בגוף, העסוק בגשמיות ובחומריות, מחלישה את ההתקשרות של הנשמה עם הקב"ה. לשם כך נקבעו זמנים מסויימים ביום לתפילה, כדי לחדש ולחזק את הקשר, הדביקות וההתחברות, עם הקב"ה. .. "
זה יפה.. תודה. מאיפה ציטטת?ואני הקטנה
יפה! מאיפה הציטוט?ברגוע
ג׳ינקס ואני הקטנה
תשובה יפה.. למדתי את זה גם פעם הזכרת לי נשכחותחיהל'ה
נכון..תודה רבה הילושש


יש לי שתי תשובות בשבילך.. אבל קודם כל חיבוק חיהל'ה
אני מזדהה איתך מאד..
גם אני נמצאת באותו המצב, וכך גם חלק מחברותיי - דווקא הבנות האיכותיות ביותר והצדיקות של החבורה.. מתייבשות הרבה בתקופה הזאת..
ולעומתם, כל ה''סטנדרטיות'' והלייטיות - נראה שהכל הולך להן בקלות..

השבוע, יצא לי לקרוא ספר מסויים, שסופר בו על אישה שחיכתה הרבה זמן לילד.. היה שם משפט שתפס אותי מאד: ''כנראה שה' כל כך אהב את התפילות שלי, שהוא נתן לי להמשיך להתפלל עוד ועוד..."
לפעמים באמת, הקב''ה רק רוצה לתת לנו שפע - אבל מחכה לתפילה שלנו.. נכון, אנחנו מתפללים, אבל בעז''ה רק עוד תפילה אחת.. רק עוד דמעה אחת..
הקב''ה כל כך אוהב את התפילה שלנו, שהוא נותן לי ולך ולעוד בחורות צדיקות ומקסימות להתפלל עוד קצת..

ועוד משהו..
דווקא בגלל שאת בחורה איכותית...

לדברים טובים באמת - שווה לחכות..
ובשביל יהלום - שווה אפילו לשלם יותר...


שה' ישמח אותך בקרוב ממש...

תודה על העידוד, מחזק..הילושש


בשמחהחיהל'ה
שכ' ישמח אותך בקרוב!! ואת כולנ''ו
כמה דברים:ד.

א. בוודאי שה' שומע תפילה. גם כשלא רואים תוצאה במה שביקשו. ה' אף פעם לא "שוכח אותך", אין דבר כזה. 

 

ב. המחשבה ש"לאחרים הכל הולך בקלות", אינה נכונה. לאחד הולך בקלות דבר אחד וקשה בדבר אחר, לשני ההיפך. ומי אומר שמי שהולך לו בקלות גם מקבל את אותה רמה שקיבל מי שהתאמץ?  אי אפשר לדעת. גם אי אפשר לדעת זכויות של בני אדם וחשבונות של הקב"ה. "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". לכן, כל אחד יעשה את שלו וישתדל לשמוח גם בטוב שיש לאחרים.

 

ג. תפילה לא צריכה לבוא בלחץ. מרוב שאת מלחיצה את עצמך ש"על כל דבר צריך להתפלל", בסוף לא יוצא בכלל....

תרגיעי את הענין. יש שיטות שונות לגבי חיוב נשים בתפילה. תתפללי בנחת, בשמחה, אפילו קצת - מתוך שמחה על עצם הקשר עם ה' שיש בכך - ולא מתוך מחשבה שה' כאילו "עובד אצלך"... ומה זה שעוד לא עשה מה שרציתי, אז סימן.... לא סימן לכלום. את תעשי את שלך, והקב"ה יעשה את שלו. 

 

אין חיוב ללכת לקברי צדיקים.. אז זה שיש כאלו שלא הולכים ומצליחים, אינה ראיה לכלום. עם זה, יש שם השראת שכינה, אז מי שמתאים לו, מה טוב. אבל לא להפוך את זה לעסק מחייב ומייגע. עבדו את ה' בשמחה.

 

 

ד. לעצם ההרגשה ה"חנוקה", שהשנים עוברות ועדיין לא מצאת.. זו באמת הרגשה קשה. אבל לא קשורה בהכרח למה שמקודם. יפה שאת מחפשת מה את צריכה לשפר, זה מראה על מעלה. אבל לא להכניס את עצמך ללחץ, כאילו את לא טובה מספיק, כאילו ה' ח"ו לא שומע לתפילותייך...

 

אלא מה? זה באמת קשה. מצער. תשתדלי אולי קצת לשחרר. לבנות את עצמך בכל דבר טוב. לא לנסות "לנחש" מה ה' רוצה, אלא פשוט להוסיף טוב. להוסיף טוב במה שאת חושבת שיכול להועיל לבין אדם לחבירו האינטנסיבי שאחרי נישואין; וסתם להוסיף טוב במה שיכול לפתח לך כחות טובים ושמחת חיים. ובמקום לעמוד בציפיה מתוסכלת מתמידה, תאמרי לעצמך: כך אני גם בונה את עצמי - וגם מכינה לנישואין. כמה שאני אגיע יותר עם שמחת חיים, יותר עם כחות טובים ומידות טובות, ככה גם הנישואין יהיו יותר טובים בעז"ה.

 

כך את מצד אחד לא תחיי כל הזמן בתסכול ומתח - ומצד שני, תרגישי שאת לא "מתעלמת" ממה שאת  מצפה לו. את פשוט תדעי שכל קידום טוב של עצמך - הוא בונה גם את עצמך וגם את ביתך העתידי. תבני בשמחה. שמחה מושכת אליה גם את מי שיתאים בעז"ה.

ותתפללי בנחת, בשמחה, תודי לה' על הטוב שיש לך בחיים. בטוח שיש לך הרבה - וגם בך, לפי הצורה שאת כותבת..

תשובה יפהפיה!!!חיפושית~
מאמצת כמה נקודות. תודה!
וואו.הילושש

תשובה מדויקת. יש פה הרבה דברים שעליי לאמץ. 

 

תודה רבה על תשובה יפה. 

יופי. העיקר שעזר..ד.


ממש יפה! ומוסיפהמישהי 1
בעיקר התחברתי לזה שאנחנו לא יודעים מה הקושי של כל אחד
לפעמים מבחוץ דברים נראים מושלמים
וגם פעם שמעתי שכשמגיע דבר באמת טוב יש לו המון עיכובים
דבר נוסף,הדרך הזאת כמה שהיא קשה.היא מלמדת אותנו דברים על העולם,על עצמינו תובנות חדשות שילוו אותך ויעזרו כל החיים
שלום לך!זוהרת בטורקיז
נשמה יקרה ומהממת שאת.
נו בטח שקשה!ובטח שמייאש, וגם ילדים ואנחנו בוכים שקשה.
מותר לנו לפעמים להסתכל למעלה ולהגיד אין לי כוחות, אבל אחרי דקה של התאפסות ;) להחליף תמשפט ולהגיד ה' תן לי כוח!
אסתר גם הרגישה הסתר פנים, לכן אמרנ קלי קלי למה עזבתני.
אבל בשיעור מופלא של הרבנית עידית שמנו לב לסוף המזמור שבו היא אומרת :" הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, הושעיני מפי אריה"
בהתחלה היא מבקשת מה' שיושיע אותה מפי הכלב, ומיד אחר כך משנה את המילים ומבינה שצריך לבקש להושיע מפי אריה.
למה כל זה כתבתי? כי תפילה זה תמיד חשוב, תמיד! אבל עוד יותר חשוב לדיי- בתפילה, להיכנס עמוק עמוק פנימה לחדרי הלב, לבקש מה' שישלח לך את הזיווג הנכון שמתאים לך! שיסיר ממך ומהחצי שלך את כל המעכבים או כל הסיבות שעלולות לעכב את המפגש המיוחל בשניכם.
להתפלל שכשתכירי אותו זה ילך במהירות, בשמחה, בבהירות. במשך 3 שנים התפללתי במילים האלה ממש:" הקב"ה בעז'ה שכאפגוש את בעלי ששנינו נרגיש ונדע מהר שזה זה, בלי בלבלולים בלי הסחות". ב'ה אני גם בכיתי המון עד שהכרתי אותו, היו לי קשרים רציניים לפניו, ויכולה להגיד לך במיליון אחוז וביטחון שכל קשר שהיה לי וכל פגישה הכי אותי אליו, שגם הוא היה צרחך לעבור כמה דברים בדרך.
ושב'ה ה' הקשיב לתפילות שלי וזה היה בבהירות במהירות ובאמת הרגשנו ובדקנו כצובן גם שכלית והבנו שזה זה.
אני הייתי המקום שלך,
בבקשה,
רק מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך.
אשריך שאת בוחרת ללכת לפי רצון ה' ולעשות לו נחת.
תזכרי תמיד, תמיד ה' רוצה לתת לנו שפע, רוצה לראות המון בתים קמים פה בישראל.
תמשיכי להתפלל בכל הכוח שנותר.
ויאללנ בקרוב בקרוב תבשרי לנו בשורה משמחת!
שמעתי הרבה שהתשובה לזה היא לעבוד את השם בתמימותהדוכס מירוסלבאחרונה

והיתרון של אותם שלא דקדקו כל-כך הוא שגם אם הם לא במדרגה הרוחנית של מי שמסתכל עליהם כ"פחות", הם עשו דברים בפשטות, בתמימות, בפחות התעסקות בכאב.

 

לפעמים דווקא ה"חכם" (ע' מעשה מחכם ותם) שם לעצמו רגליים בלי לשים לב.

צריך להיות לפעמים דווקא בן אדם פשוט. כמובן שלא מדובר על לרדת מעשיית ושמירת המצוות, אבל לא להכנס לזה בחרדתיות ולסבול. עבודת השם צריכה להיות בשמחה (כמה עונשים יש מסביב לפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלו' בשמחה ובטוב לבב מרב כל).

 

עצה בפועל, לענ"ד, היא ללכת לשבת עם רבנית (בגלל שזה בד"כ נוגע בהלכות לא מצויות כדאי אולי ללכת לרב עם הרבנית או משהו כזה) ולנסות לעשות סדר בעבודת השם. להגיע למצב שלא מרגישים חנוקים, שמרגישים שמחים ומשוחררים ובד בבד גם לא יורדים ח"ו בקיום המצוות בפועל.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

🫢אשר בראאחרונה

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשהאחרונה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסאאחרונה

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

בירור פנימי ומפגש עם המציאותאביעד מילוא

מכירים את זה שאתם מבוררים במה אתם מחפשים ואנשים הרבה פעמים מנסים להוריד אתכם מזה? מה הייתם עושים מול הקולות האלה?

לא נראה לי שיש תגובה אחת ראויה לכל מצבלגיטימי?

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אני התעלמתיהמקורית

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העצה הכי טובה היא פשוט לא להקשיב לאף4ne1

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

..שפלות רוח

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

מתעלמים...אברהם יאיר שטרן

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

ללכת לאנשים שתומכים בנוadvfbאחרונה

בתור שומרי נגיעה, איזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן?פצלשן

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

איזה מקום זה תופש עבורך?טאבי

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אתה תולה את ההחלטה נטו בשיקולים שליפצלשן

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

חשבתי הרבה מה להגיב לך ודווקא @מוקי_2020טאביאחרונה

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הכי טוב נראה לי לשאול זאת בפורום נשואים טרייםקעלעברימבאר

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

האמת הכי טוב לשאול מאמן לזוגיות עם נסיון את השאלהקעלעברימבאר

שאלה טובה וגם אני התחבטתי בה בעברכְּקֶדֶם

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

לדעתי המשיכה הנל אינה מספקתהעני ממעש

לדעתי זה הפוךנוגע, לא נוגע

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

..שפלות רוח

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

בתור מי שמכיר את 2 הצדדים (לפני ואחרי)מוקי_2020

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

מה שכתבת בהתחלהפצלשן

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

בעריכהטאבי

xxx

אנא עזרו לי לשמור על גבולות. אני פטפטניתנחלת

ושוכחת את עצמי. אנא, לא לכתוב אלי באופן אישי.

לבנות - מותר.

תודה!

..ישי2
עבר עריכה על ידי ישי2 בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:09

.

אני חושבתעַלְמָה

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

^^פתית שלג

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

שימי לב שגם מי שמכנה את עצמו בת כאןארץ השוקולדאחרונה

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים