בחג השבועות יש מספר רבדים שונים, אנסה בתמצות להראות איך ניתן להכליל שלושה מהם למכלול בו לומדים מכל אחד לחוד ומהשילוב של שלושתם:
1. עונת הבאת הביכורים מתחילה בשבועות, (עד סוכות מביאים וקוראים מקרא ביכורים, ומסוכות עד חנוכה מביאים ולא קוראים) יחד עם הבאת שתי הלחם שמתירה הבאת מנחות למקדש מהתבואה החדשה של השנה.
2. קוראים את מגילת רות.
3. נחלקו תנאים (רבי אליעזר ורבי יהושע) האם בחגים אמורים לחלק את היום להיות "חציו לה'" ו"חציו לכם" (דעת רבי יהושע) או "כולו לה'" או "כולו לכם", אבל בשבועות הם מסכימים שצריך גם חלק של "לכם".
הבאת הביכורים מלמדת אותנו ומזכירה לנו שהתבואה והפירות שנתחיל לאסוף בקיץ מגיע מהקב"ה, לכן צריך להודות לה' ולהביא חלק למקדש. (זו נקודה מעניינת שבסוכות עם הקפת הערבה ובשבועות עם הבאת הביכורים הם הזמנים שישראל רגיל יכול להתקרב הכי הרבה למקדש)
מגילת רות מלמדת אותנו על אחריות, החל מאלימלך שנוטש את האחריות שיש לו וחוטף, וממשיך לערפה הפועלת באחריות הדרושה וזוכה לשכר על כך וממשיך לרות ובעז הפועלים הרבה מעבר לדרישה וממילא זוכים לשכר גדול על כך, ודווקא מי שבא ממשפחה שמלמדת מהי אחריות ודאגה יכול להיות מלך ראוי.
החלק של "לכם" בשבועות והשילוב בין התורה לאכילה וחגיגה יכול ללמד אותנו הרבה, הרב אליעזר מלמד מביא שזה זמן לשלב אותנו על השילוב בין התורה לחיים. אבל אני רוצה להציע כיוון נוסף ואחר במעט, הקושר אותנו לדברים הקודמים. בשבועות אנחנו נזכרים בכך שהרכוש שנתחיל לצבור מגיע מה' ויש בידינו אחריות להשתמש בהם בדרך הנכונה, אבל עלינו לזכור שמותר גם לנו ליהנות מזה אם פועלים בדרך הנכונה ולכן "הכל מודים דבעינן נמי לכם" (כולם מודים שבשבועות יש חלק שנועד לנו ולא רק לה')
יהי רצון שנזכה ל"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. {ס}" (דברים פרק כו פסוק טו, בסוף מקרא ביכורים)
1. עונת הבאת הביכורים מתחילה בשבועות, (עד סוכות מביאים וקוראים מקרא ביכורים, ומסוכות עד חנוכה מביאים ולא קוראים) יחד עם הבאת שתי הלחם שמתירה הבאת מנחות למקדש מהתבואה החדשה של השנה.
2. קוראים את מגילת רות.
3. נחלקו תנאים (רבי אליעזר ורבי יהושע) האם בחגים אמורים לחלק את היום להיות "חציו לה'" ו"חציו לכם" (דעת רבי יהושע) או "כולו לה'" או "כולו לכם", אבל בשבועות הם מסכימים שצריך גם חלק של "לכם".
הבאת הביכורים מלמדת אותנו ומזכירה לנו שהתבואה והפירות שנתחיל לאסוף בקיץ מגיע מהקב"ה, לכן צריך להודות לה' ולהביא חלק למקדש. (זו נקודה מעניינת שבסוכות עם הקפת הערבה ובשבועות עם הבאת הביכורים הם הזמנים שישראל רגיל יכול להתקרב הכי הרבה למקדש)
מגילת רות מלמדת אותנו על אחריות, החל מאלימלך שנוטש את האחריות שיש לו וחוטף, וממשיך לערפה הפועלת באחריות הדרושה וזוכה לשכר על כך וממשיך לרות ובעז הפועלים הרבה מעבר לדרישה וממילא זוכים לשכר גדול על כך, ודווקא מי שבא ממשפחה שמלמדת מהי אחריות ודאגה יכול להיות מלך ראוי.
החלק של "לכם" בשבועות והשילוב בין התורה לאכילה וחגיגה יכול ללמד אותנו הרבה, הרב אליעזר מלמד מביא שזה זמן לשלב אותנו על השילוב בין התורה לחיים. אבל אני רוצה להציע כיוון נוסף ואחר במעט, הקושר אותנו לדברים הקודמים. בשבועות אנחנו נזכרים בכך שהרכוש שנתחיל לצבור מגיע מה' ויש בידינו אחריות להשתמש בהם בדרך הנכונה, אבל עלינו לזכור שמותר גם לנו ליהנות מזה אם פועלים בדרך הנכונה ולכן "הכל מודים דבעינן נמי לכם" (כולם מודים שבשבועות יש חלק שנועד לנו ולא רק לה')
יהי רצון שנזכה ל"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. {ס}" (דברים פרק כו פסוק טו, בסוף מקרא ביכורים)
