"בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו בה."

מבינה לליבך, ומאמינה שאם תהיי דבקה בדרכך תיפגשי גם עם המתאימים בדרכם לך. (בחורי ישיבה, בוגרי ישיבות-ישנם שדכנים/ות רבים לחוגים אלו)  

עקב המצב המורכב עם משפחתך מציעה לך להתיעץ עם דמות תורנית שאת מכירה (מימי לימודיך או בסביבתך) שתדריך אותך כיצד להתמודד עם המצב שאינו קל.

בנוסף, אולי ישנה דמות שהוריך מעריכים ואת יכולה לערב אותה בבעיה ואולי לבקש לתווך ולהפשיר את המתח.

וכפי שאמרו, נראה שהוריך אוהבים ורוצים בדרכם את טובתך, במשך הזמן יסתגלו, יעריכו ובע"ה ישמחו בדרכך.

בהצלחה חמודה! 

נ.ב. אני אמא מחתנת, לא בגיל הצעירים, ומנסיון בע"ה יהיה טוב!

בעיקר מדגישה שכדאי לשתף עוד מישהו במורכבות עם ההורים, גם בשביל שאר האחים וגם בשביל ההורים בעצמם (זה לא נשמע מצב בריא)

כדאי מישהו שיוכל לעזור לך באופן אישי להתמודד עם המצב ולראות מה הדרך הנכונה לעשות דברים

ועוד מישהו/ אותו אחד שיוכל לגשש ולראות אם יש מה ואיך לדבר עם ההורים שלך,

להסביר להם בנעימות שכדאי לשחרר קצת ולתת לכם חופש בחירה. 

המון בהצלחה!

בעז"ה תראי ישועות בקרוב ושה' יפנק אותך וישמח אותך!!

סליח

יש לי תשובה לשאלה שלך, (מידות או יראת שמים) אבל הנקודה של להתמודד מול הורים חשובה יותר.

בהצלחות

אל תתפשרי על הבחור!נקודה אל תתני לאף אחד לעשות את זה לי ניסו לעשות וסליחה על הביטוי שמתי פס קצוץ האחים וההורים דיברו ואמרו לא כדאי לך והיא לא מתאימה לך ועוד. ואני שמח שזה מה שעשיתי  מגיל צעיר מעוד הלכתי ככה נגד הזרם וואלה זה עובד בהצלחה רבה!!!

מה המיקום שלך בין האחים? מה המגזר שלכם? מה המגזר של הבחור?

יש להסדיר את העניין מול ההורים. תביני שהם אכן דואגים לך , וכן שאת עלולה בבוא היום, לחשוב על סוגייה מסויימת שהחלטת אחרת מהם, שהם צדקו ממך. ובכל זאת- אדם צריך לקחת אחריות ולבחור בעצמו את הטעויות שלו.

יציבות לרווק בגיל הזה- אין יותר יציב. בד"כ פחות! זה שיש לו קביעות, זה  מעולה. מתפלל- אפי' לא במניין- נו..

אחרי נישואין , בחור עלול פתאום להגיע יותר למניינים. ויכול להיות גם שלא..

צריך לשים לב שנישואין הם AS-IS. לא על דעת ועל מנת לשנות XYZ

יש לך מישהו להתייעץ? גם אם זו חברה. 

בהצלחה

נפגשתי אתמול עם הבחור פגישה שנייה, הוא באמת בחור טוב, נעים הליכות ועדין. לא אומרת עדיין שזה מתאים לי או לא. אבל עובדתית, נשמע שיש לו באמת מידות טובות וכוונות.. 

דיברתי עם הבחור על השאיפה שלי לגבי בית של תורה וכו', הוא היה חיובי ואמר שיחשוב על זה. ממתינה לתשובה ממנו. 

לגבי ההורים, אתמול היה השיא. 

הגעתי וההורים מיד שאלו איך היה ומה היה, לא הראיתי התלהבות, ההפך, כי אני יודעת שאם אראה התלהבות אפילו מועטת הם מבחינתם כבר לא חושבים פעמיים, 

הם אמרו שבפגישה הבאה תגידי ככה וככה, 

אז אמרתי 'אבא אני לא בטוחה שתהיה עוד פגישה, אני כיבדתי אותך, נפגשתי פעמיים, אני לא בטוחה שהוא מתאים לי.'

ואז התחיל הבלגן! בחיים שלי לא ראיתי את אבא שלי כך, 

הוא קם בעצבים, התחיל לצרוח (לא לצעוק, צרחות) 'את לא הבת שלי יותר, אני שונא אותך, את חושבת שאני אתן לך להתחתן עם מי שאת רוצה?! נראה לך!! אני מחליט עם מי את מתחתנת!! מעכשיו אין לך זכות אפילו להביע דעה!! ותיזהרי לעשות לי טובה שאת נפגשת איתו, ואת לא מתארת לעצמך מה יהיה אם הוא יגיד לך עכשיו 'לא'!! 

הוא צרח ודפק על השולחן והתנהג בחוסר שליטה מוחלט, לעולם לא ראיתי אותו בוכה, הוא בכה אתמול!! 

נלחצתי מאוד מהתגובה שלו, פשוט ניסיתי להבין מה אמרתי לא בסדר?! 

אמרתי לו שאני פוחדת להתחתן אתו ובסוף יהיה לא תורה ולא נעליים. 

לא אכפת לו ממה שאני מרגישה, הוא פוחד שאחיה בעוני וקשיים כלכליים כמותו, אבל לא אכפת לו שאחיה בלי תורה. 

אמא שלי תמכה בו כשבד"כ היא לצידי. 

הוא אסר עליי לדבר עם הרב 'אם אני אשמע שדיברת עם הרב....'

אבא שלי חולה לב, נורא הדאיגו אותי העצבים שלו, ולכן נאלצתי לעמוד מולו ולבלוע את הרוק לשמע הגידופים שהוא אמר עליי בצרחות שכל הבניין שמע.

הוא ניסה להסביר לי שהוא מחפש בשבילי כסף ומעמד כי הוא רוצה שיהיה לי קל לחיות והילדים שלי לא יגדלו בתת תנאים כמו שבני תורה חיים, לטעמו. אני מבינה אותו, אבל מה עם הרצונות שלי? מה אני צריכה להרגיש עם החוסר של התורה לכל החיים?? 

הוא טוען שיש לי יראת שמיים חיצונית בלבד, ואני רוצה בן תורה רק כדי להראות לאנשים שהנה התחתנתי עם בחור שלומד ובשביל להוכיח לאנשים. הוא אומר שכל התפילות והתהילים שאני מתפללת לא שווה כלום, מה שכן צריכה בחורה דתית לעשות זה לקחת מישהו כמו הבחור הזה ולהגדיל אותו, 'את דתייה מזויפת'. 

הוא השביע אותי שכשאני אתחתן אתו, שלא אבכה אפילו לא דמעה אחת בבית שלו, ואוי לי אם אני אהרוס לאנשים כאלו את החיים. וכמובן שהכל מלווה בגידופים מפה ועד הודעה חדשה.

בקיצור, הבחור לא ענה לי עדיין. 

פוחדת שהוא יגיד לי שהוא לא מעוניין להמשיך. 

אני לא מתכוונת לעשות כלום. רק להוריד הילוך. הפסקת אש מהצד שלי. 

אין לי כוחות מולו. פשוט אין לי. 

ושוב תודה רבה רבה לכל הקוראים והעונים. 

תשובות יפות ומושקעות. 

יפה שלמרות כל הסצנה הזו את עדיין רואה שמה שמניע את אבא שלך זה הפחד שתחיי בקושי כמוהו.

מסתבר גם שהוא חווה את הקשיים הכלכליים בצורה עמוקה יותר מרוב האנשים,

והוא ממש לא מוכן שגם את תחיי בקושי הזה.

משום מה זה או תורה או כסף,

אבל יש הרבה בני תורה באמת ובתמים שגם עובדים ומתפרנסים יפה.

רק שהיום שלהם מתחלק.

והם שואפים לבנות בית של תורה כמו שאת רוצה.

אני הייתי מציעה לך לאמר לאבא שלך שאת מבינה שהוא לא רוצה שתחיי בקושי כלכלי וגם את לא מתכוונת לחיות ככה

וכשיציעו לך בחור שלא תעריכי את הרמה הרוחנית שלו, ואת יודעת שאבא שלך לא יבין את זה,

פשוט תאמרי סיבה אחרת למה זה לא מתאים לך, סיבה שההורים שלך יכולים להבין ולקבל.

הרבה הרבה כח וסיעתא דישמיא!!!!

את לא בתימן. להוריד לחץ- אין חובה ששידוך מסויים "יסתדר " או לא. ודאי לא מטעמים אלה.

אביך לוקח את זה קשה, טבעי. וטוב שהבלגת. בפרט שהוא חולה לב. להורים קשה לפעמים לעכל את מעברי ילדיהם בין סטטוס "ילד"- "בוגר"- "מבוגר". לחתן ילד זה תיק..

"לקחת מישהו ולהגדיל אותו"- לא נכון. וגם- אין לכפות נישואין.

"השביע אותי"- כנל. זו מציאות שהיתה ואיננה. כיום חתונה היא יותר בין בני זוג ופחות בין המשפחות/ חמולות. ושהאבא היה שליט. היום החיים מורכבים יותר.

הייתי מציע להמנע קצת מהעניין כולו.. אך אין לך "להתקפל"- החיים הם שלך בסופו של יום

יקירתי,

את צריכה לפקוח את העיניים, את חווה אלימות מסויימת מילולית ונפשית.

העונים פה או צעירים מדי או לא מכירים את העולם הזה עדיין..

השליטה של אבא שלך בך אינה נובעת  מטוב לב. ברור שיש רצון טוב כלשהו -איפשהו, אך מזמן זה איבד כיוון. ההתפרצויות של אבא שלך- תוך תחושת האשמה שלך על מצב הלב שלו, זה גם חלק מהתופעה.

 יש פה השפלה ומחיקת האישיות שלך. בנוסף הוא מטיל עליך אימה ופחד. טוב לב לא מביא לגידופים.

את צריכה לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

אני ממליצה לך - בתור עובדת סוציאלית, לפנות לתהל - מרכז הסיוע לדתיות 026730002. הם יכוונו אותך הלאה.

ה' רוצה שאת תבני את חייך. הוא מקשיב לתפילותייך ומשתוקק לתת לך את האיש שאת רוצה בו- את צריכה לפתוח לו ולעשות את התהליך האישיותי שלך. ה' מכוון אותך כדי שתוכלי לחיות בכבוד אהבה ושלום עם בעלך, ולא תשחזרי בזוגיות את הקשרים שיש לך בבית .

בעזרת ה' את תתחתני עם איש טוב אוהב ה' ותורה ותהי מאושרת. כדאי לא להתחתן במצב הזה היום אלא רק מתוך עמדה נפשית חזקה ויציבה יותר. עם יכולת בחירה מודעת.

בהצלחה

היי בשמחה ובכך יאיר לך ה' את דרכך

בקשה , אל תתיאשי, תתפללי  וה' יגלגל לך בית של תורה.

גם אם מדובר בבחור טוב עם מידות טובות, וכרגע ממש לא תורני - זה הימור.

ה' יהיה בעזרך במהרה!

בס"ד

ראשית - אני מאוד מאוד מבינה אותך!!! מסכימה איתך מאה אחוז. לא סתם צורם לך הפער בין הדרך שלך לבין זו של ההורים שלך כי הוא קיים. אני מאוד מעודדת אותך להיות נאמנה לעצמך יקירתי.

ולגבי הבחור - אינני באה להכריע לכאן ולכאן מכיוון שאת כבר בתוך קשר וסה"כ נשמע ממך שהוא אדם טוב..

שמעתי פעם רבנית אמריקאית בשם לורי פולטניק שאמרה שאחד השאלות שצריכות להישאל כשנפגשים עם מישהו זה - האם את מעריכה אותו?

ואת - מצליחה להעריך אותו? או שיש שם כיווץ?

לגבי העניין העקרוני של בן תורה - נפתח בזה שאני רווקה ועוד לא יודעת מה חיי נישואין ומשפחה דורשים מבחינה כלכלית וכו' אבל אם זו השאיפה שלך (וזו שאיפה כל כך הרבה יותר מעבר למדהימה בעיניי) אולי כדאי שתשמעי מאנשים שהקימו בתים כאלה איך מסתדרים? שזה לא יהיה כל כך זר ותיאורטי.

מאחלת לך שמחה ונאמנות לדרך שלך!

בס"ד 

חייבים לומר ברור, הקשר הזה עם ההורים מסוכן לך. 
קשה להגיד, אבל זו האמת. 
את חייבת לייצר לעצמך מרחב בו את בונה את החיים שלך כמו שאת מבינה. 
זה לא אומר לבטל את ההורים אבל צריך להבין. 
ההורים שלנו שייכים לדור של משיח בן יוסף, מה זה אומר? 
שעיקר מחשבותם, דאגותיהם ועניינם זה בניין חומרי. 
הם לא אשמים. הקב"ה כך רצה שיהיה וזה הכוחות נפש שנטע בקירבם. 
אנו, שייכים לדור של מעבר למשיח בן דוד. ולכן, בניין חומרי לא מספיק לנו. 
אנו רוצים גובה! אנו רוצים תורה וקדושה וטהרה. 

אי אפשר לדכא את התנועה הנשמתית הזו , ואי אפשר להשתכנע לעזוב את זה. אם את רוצה בן תורה אז זו המציאות! ואם זו באמת שאיפה חזקה, מישהוא יכול לשכנע אותך כך שתרגישי שאת באמת שלמה בלי לרצות שאיפה זו? לא בטוח שיתכן. את רוצה לחיות עם צביטה בלב בכל יום ולהתפלל שדברים ישתנו? כך נכנסים לנישואין? לא חבל? 
יש מלא!!!! בחורים שמחכים ליום לפגוש מישהיא כמוך!!! ובנתיים פוגשים בנות מבולבלות, לא סגורות על עצמן, כאלו שהתרבות היוונית ( מה שנקרא בשפת העם, תרבות מערבית) קוסמת להן. 
יש לך רצונות קודש! את הנורמלית! 
יש כאן פער דורות אדיר וצריך להכיר את זה. אז מה עושים? 
שומעים להורים, מכבדים ומעבדים את הנתונים ובוחרים בסוף החלטה שהיא שלנו בלבד. 
החלטה שאפשר לנו לחיות איתה. 
בהצלחה רבה רבה !! 
אל תוותרי על החיים! הם שלך . 
נפגש בחצרות בית השם במהרה בעז"ה! 

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה