|
תקציר: איגרת ששלח הראי"ה קוק אל האיכרים העבריים בשנת תר"פ, ובה קריאה לתת עבודה לחלוצים שעלו ארצה. |
שטף של מהגרים בא ושוטף כעת אלינו, אותו השטף אשר אליו נשאנו את נפשנו. מחכים אנחנו להגירה של אחים, פזורי הגולה שיבואו ויתוספו לנו להתישבות בארץ אבות. יודעים אנחנו ברור, שכל תכן המעשים שלנו, כל שאיפותינו הלאמיות, ההולכות ומקבלות צורה ממשית בזריחת אור קוי-גאולה מידי אביר יעקב גואל-ישראל ואוזרו בגבורה, הכל קשור ותלוי הוא בעניני ההגירה, בהצלחתה, בהגדלתה, בכמותה ואיכותה. ועתה השעה באה, ואנו, כלומר, יושבי הארץ מלפנים, הננו קרואים למעשה לעזרת אחים שהיא עזרתנו, עזרת הגוי כולו בבסוס חסננו וכבודנו בארץ ובעולם. והנה המהגרים הללו, רובם צעירים אשר אין להם כל, כי אם נפשם הנלהבה באהבת ארץ אבות, וכח שריריהם המוצקים הנכונים לעבודה. ועתה כמה חובה כפולה ומכופלת היא על ישובנו כלו, וביחוד עליכם אחינו האכרים והכורמים, אשר על אדמת הקדש, אשר התאזרחתם בארץ ונטעתם עליה. עכשיו הגיע הזמן להחלץ חושים כלנו, בעד העבודה העברית. עתה בא התור של "וחי אחיך עמך", ביחש לנתינת עבודה בכל מקצעות המשק שלנו בישובנו כולו בכל מלא רחבו והקיפו. קולי אליכם, אחים חביבים, אכרינו וכורמינו! ממעמקי לבבי אקרא אליכם; התרוממו בנפש נדיבה ברוח מתנה, לקראת אחינו אלה, לעומת אורחינו החביבים, כחות החיים הרבים, שבהם אוצר חיים גנוז לבנין עמנו וארצנו לקוממיותנו העתידה בארץ אבות, עת לעשות היא לנו, השעה הגדולה הזאת. נקדם נא באהבה את אחינו החלוצים, קחו נא אחים, את אחינו הבאים מחדש, את הצעירים וגם את הבאים בימים ועומדים הכן לעבודה, לפועלים קבועים במושבות. העבודה הישראלית מכרחת היא להיות עכשו, עולה כפורחת בארצנו הקדושה. כל מניעה שבעולם אסור לה להיות חוצצת בינינו ובין חובת הקודש הזאת. עלינו לזכור מה היא חובתנו הכוללת לעמנו ולארצנו כעת חיה. עלינו לזכור כמה אוצרות סגולה ישנם בין צעירי אחינו הללו, שיהיו לברכה ולתהלה בארץ. עלינו לחזק ולאמץ את כחם ואת רוחם של המהגרים הללו, בכל קרוב ובכל אמוץ. וההתקרבות היותר גדולה, היותר כשרה. ויותר מועילה ומביאה למטרה הרצויה היא רק זאת; נתינת עבודה בעין יפה בלא אמתלאות, בלא השתמטות. שאלת חיים היא לנו עכשו, שאלת העבודה העברית, ועם כל העין הטובה שאנו נוהגים בה ביחש לבני גזענו ושכנינו יושבי הארץ הערביים, עלינו לזכור שלא להתעלם מבשרנו, במדה כפולה של חובת אחים ושל חובת בנין העם על אדמתנו, של חובת אהבת גרים, פליטי-חרב הבאים אל חיק אמם, לציון, להסתר מחמת פראים, וקנאת אויבים אכזרים כחיתו טרף. שאו ידיכם קדש, אחים יקרים, אכרינו וכורמינו, אשר על אדמת קדשנו. החיו את נפשות מהגרינו היקרים, הבאים להאחז בארץ חמדה. הרימו נס של עבודת-אחים, עבודת ישראל, על אדמת ישראל. וצור ישראל, ירים מהרה נס לגויים, ונדחי ישראל יכנס מארבע כנפות הארץ. וירום קרן לעמו על אדמת קדשו וחבל נחלתו לעולמים. |
