כָּל זְמַן שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין וּמְחַפְּשִׂין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, אֲזַי אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם נוֹפְלִים כְּמוֹ שֶׁנּוֹפְלִים - אֵינוֹ נֶחֱשָׁב נְפִילָה כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא - אָז יַעֲלֶה נִיצוֹצוֹת יוֹתֵר מִמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁלְשְׁלִין אֶחָד עַל-יְדֵי חֶבֶל לְתוֹךְ עִמְקֵי מְצוּלוֹת יָם וּתְהוֹמוֹת תַּחְתִּיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ שָׁם אוֹצָרוֹת יְקָרִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וְנִפְלָאוֹת מְאֹד, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר בְּהַחֶבֶל לֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד לְעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ - שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּמִתְגַּעְגְּעִין אַחֲרֵיהֶם וּמְחַפְּשִׂין אוֹתָם - עַל-יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין עַצְמָן לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם - יַעֲלֶה אוֹתוֹ הַצַּדִּיק מִשָּׁם עַל-יְדֵי הַחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְּקֻשָּׁר בּוֹ, וְלֹא דַּי שֶׁיַּעֲלֶה אוֹתוֹ מִשָּׁם, אַךְ גַּם הַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל-יְדֵי נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה יַעֲלֶה מִשָּׁם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים וִיקָרִים הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָם עַל-יְדֵי שׁוּם צַדִּיק - כִּי אִם עַל יָדוֹ דַּיְקָא.
(ליקוטי הלכות, ברכת הריח וברכת הודאה ד', אות מ"ו)










