כולנו יצהר
"יצהר תמורת בושהר" - הסיסמה הזאת, שהופרחה בוושינגטון ונחתה על כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות', היא עלבון לאינטליגנציה הישראלית. וכי מה הם חושבים להם שם, מצדדי הערבים ועוזריהם אנשי 'שלום עכשיו' היהודים, שהתנחלו בבית הלבן, שאנחנו ילדים או רפי שכל? שאנחנו נאמין, שאם רק נשליך את היישוב יצהר לתוך לועו של מולך השלום – איראן תוותר על הכורים האטומיים שלה? ולמה יצהר? למה לא "ירושלים תמורת בושהר"? האם אנחנו כאלה אידיוטים בעיניהם, שאיננו יודעים ששם המשחק הוא ירושלים, וכל ההתנחלויות אינן אלא הספח שלה?
ועדיין אין זה הכל. הדיירים החדשים של הבית הלבן, האמונים על האינטרס הערבי, האם הם שכחו את סעודיה ואת נסיכויות הנפט, המשקשקות מפחד האטום האיראני הרבה יותר מאיתנו, מפני שהן המטרה הראשונה לאיום השיעי וחסרות הגנה לחלוטין מול כוחה המוחץ של איראן? איך עלה על דעת אנשי אובמה שאנחנו נחשוב שסעודיה תסכים לחיות בצל הפצצה האיראנית, ובלבד שהפלשתינים יקבלו את יצהר, ואפילו את ירושלים?
ועדיין נותרה השאלה העיקרית: האם שאלו אנשי אובמה את פי הנערה, הלא הן האייטולות ואחמדינג'ד, בטרם זרקו לנו את ההצעה הסחטנית הזאת? היעלה על הדעת שאיראן תוותר על מאמץ לאומי עליון של עשורי שנים, שהשקיעה בו את מירב משאבי המדינה? האם זה סביר שתזנח תכנון אסטרטגי ארוך-טווח להפוך לכוח השליט במזרח התיכון ואף בעולם המוסלמי – וכל זה כדי לתת לפלשתינים מדינה? הזנב הפלשתיני מכשכש בכלב האיראני?!
ועוד קושייה: למה הפילו הפנאטים השיעים את השאח הפרסי, מדוע כבשו את השגרירות האמריקנית ותפסו את כל עובדיה כבני ערובה – בגלל יצהר? מה דוחף אותם לחתור תחת השלטון בלבנון ולהקים מחתרת במצרים – ההתנחלויות, ואפילו ירושלים? עוד מעט יאמרו נערי אובמה שגם מגדלי התאומים נפלו בגלל יצהר.
מה חושב לו "השטן הגדול", שאם יסגיר לרודפיו את "השטן הקטן", הוא יהפוך בעיניהם למלאך?
אלא, שעם כל הגיחוך, משהו רציני מאוד, אפל, מסתתר מאחורי הברירה הזאת, הכמעט-ילדותית שהעמיד הבית הלבן לנתניהו. כוונתי להנחה שלסכנה האורבת מאיראן לעולם כולו אחראי "הכיבוש" הישראלי, ולכן אותה יש להקריב כשעיר לעזאזל למען ירווח לכל היתר. השיטה הזאת, להאשים בכל הצרות את היהודים ולגבות מהם את החשבון בשביל כולם - ריח רע, מוכר היטב, נודף ממנה. גם היותם של יהודים (ובתוכם, במקרה זה, גם יהודי ישראלי) בין הגרועים שבצוררים, אינו חידוש. זו תופעה נלווית בכל תולדות רדיפות היהודים, הלא 'לכבודם' חוברה הפיסקה בתפילת שמונה עשרה "ולמלשינים אל תהי תקווה", העוסקת במינים ובזדים שרדפו את בני עמם כאן בארץ ישראל בימי הדיכוי והשמד של הרומאים אחרי מרד בר-כוכבא.
יהודים מומרים נטלו חלק פעיל ברדיפות האינקוויזיציה הספרדית, יהודים בצמרת ההנהגה הבולשוויקית היו מיוזמי ביעור היהדות והשפה העברית בברית המועצות (עד שגם הם נשלחו לסיביר), וגם בשואה היו תופעות שהכל מעדיפים שלא לדבר עליהן.
יהודי מאלכסנדריה, טיבריוס יוליוס אלכסנדר, בן אחיו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני, שימש כנציב רומאי ביהודה ומאוחר יותר שירת כראש מטהו של טיטוס במצור על ירושלים, מספר 2 בשרשרת הפיקוד של הצבא שהחריב את ירושלים. לפני כן, כשנשא בתפקיד רם במצרים, הרג 50,000 יהודים באלכסנדריה בעת דיכוי של מרד. אומרים שאמריקה היא רומא החדשה. אז מה הפלא, שיהודים שנושאים בה במשרות הרמות ביותר, מאיימים היום במצור מדיני על בני עמם בארצם ובמדינתם?
לו היינו עם בריא ונורמלי,לא היתה עירייה ומועצה מקומית בארץ, שלא היתה מניפה בחזית משרדיה כרזה גדולה בעברית ובאנגלית: "כולנו יצהר!"
