מתי היום יתחיל להאיר?
מתי העתיד ללב יזהיר?
מתי הערגה את מקומה תכיר?
למה העולם הוא אכזרי
למה זה לחיות בלב ארי
למה האור בורח מהראי
למה השחור מתפרץ ו-ודאי
אלוהים, למה הפאזל מורכב
למה היצירה כמו שביל מעוכב
כמו חריץ בלב שמקומו נוקב
עניים נפולות מביטות בכוכב
זמזום חרישי מלב שבור
חושב הוא להטיל את הפור
להגריל על חייו
בין 7 קבצנים
כל אחד ואלוהיו
ויתנו פתרונים
רגש אפל שזורח בחושך
משתלט מאבד את הנופך
את השמחה שעוד נשארה
ואת הצחוק של חיי החברה
אז הבדידות הזו הורגת
וכולם מסתכלים ומחייכים
וצריך לחייך כמו אם חורגת
חיוך מזוייף מלא בשקרים
יום יבוא והשמש תזרח
ונצטופף יחד מול נופי המזרח
החיים יהיו עם הרבה משמעות
הבנה הכלה וקצת בהירות
ותודה על המקום לפרוק..

