אין מצווה להיות תלמיד חכם, יש כן מצווה להיות בשמחה בכל הכח ולא להתייאש. גם אני למדתי בישיבה כמה שנים (ועוד חרדית) והייתי רחוק מלהיות תלמיד חכם… גם היום שנים אחרי אני לא תלמיד חכם אבל מאוד משתדל ללמוד תורה כל יום לפי סדר מסויים ושיעור. אשתי מאוד אוהבת אותי והרבה יותר חשוב לה שאהיה יהודי טוב; בעל טוב ואבא טוב מאשר תלמיד חכם.

אתה נשמע בחור סופר אייכותי, האחת שלך ממתינה לך, תנשום עמוק - הכל בסדר!

תשתדל ללמוד, הכשרון מתפתח עם הלימוד.

ומכל מקום, זה לא הענין.

העיקר שיש לך אחריות, כלומר, גם אם לא תמשיך עוד הרבה שנים, תהיה לך אחריות כלפי משפחתך, וגם תמשיך לאחוז בתורה וקיומה ובמידות טובות. לא חייב שכל העתיד יהיה כבר ברור בשלב כזה.

ותשנה את הניק ואת ההסתכלות שלך על עצמך...

ולא רק אם הם הגיעו או לא.

זה נשמע שאתה ממש ביקורתי כלפי עצמך, וחבל:

הרבה בנות רוצות מישהו עם מידות טובות שרוצה להיות צדיק ולעשות חסד עם אנשים-

כמו שכתבת בשרשור הקודם שלך.

ואם הוא אוהב את עצמו, ביחד עם שאיפה להתקדם,

אז זה בכלל מושלם.

ומיכולת הניסוח שלך אתה לא נשמע טיפש...

וממש קשה שאתה מרגיש שאתה לא יכול להוציא אותו לפועל.

ניסית לדבר על כך עם איש מקצוע, ולברר יותר את התחושה הזו ואת מה שקורה בפועל?

אולי אתה מחפש את הכישרון שלך במקום אחד והוא נמצא במקום אחר?

אני לא יודעת אם זה ירגיע אותך-

אבל לא לחכמים למוכשרים ולנבונים לחם או נישואין.

ובאמת לכל אחד יש את הזיווג המתאים לו.

פשוט זה נשמע שיש לך רגישות גבוהה ומודעות לקשיים וניסיונות,

אז תהיתי לעצמי אם אתה גם טוב בלהבין אחרים ולהקשיב להם.

ותתפלא, מי שמקשיב ברגישות לזולת וחש אמפתיה, מוצא לפעמים מתוך עצמו עצות הכי טובות... בלי להיות "חכם" גדול..

נראה לך ה' מתבלבל?

לכל אחד יכולות אחרות לתפקיד שלו.

יש כאלה שאצלם הייעוד יותר ברור,

ויש כאלה שצריכים לחפש יותר.

מאיפה לקחת את השטות הזאת?

ואתה יכול לראות נכים שלקחו את הנכות שלהם למקום מאד מעצים.

לא חסרות דוגמאות.

בסוף יש בחירה לאדם איך להתמודד עם מה שה' נתן לו.

[ואגב, לפי הצורה שאתה מנהל כאן את הדיון - אתה לגמרי לא נראה "לא חכם"....]

זה ממש ההיפך:

לאדם יש תפקיד. יש אתגרים.

הקב"ה נותן לו כלים, לפי האתגרים שיש בו. לפי הכחות שהוא צריך להוציא לפעל.

כעת, זה ענין של בחירה איך להסתכל ולגשת.

אם הוא יגיד לעצמו - אם היו לי את הכלים של ההוא.... אז הוא באמת מקלקל לעצמו. הוא רוצה תפקיד לא שלו, וכלים לא שלו.

אבל אם הוא יבין, שאם זה כך - יש לכך סיבה, מבין או לא מבין; ומכל מקום, שיש לו כחות להוציא לפעל דווקא מתוך האתגר שלו, אז הוא יגדל דווקא מתוך זה.

לא חסרים אנשים, שגידלו והעצימו כחות, דווקא מתוך מה שהיו חסרים להם דברים אחרים, ולכן היו צריכים להתאמץ במה שיש להם. בטבע זה נקרא "כושר פיצוי". אבל זו הסתכלות עדיין ראשונית - כאילו בגלל שאין משהו, אז "הטבע", ובעצם הקב"ה, נותן כחות אחרים כדי להשלים את החֶסר. אבל מצד המבט העליון, זה יכול להיות ההיפך: שבגלל שליחות מסויימת, האדם נפגש באתגר, שלכאורה מקשה עליו - אבל גורם לפתח כחות שבלי זה לא היו מגיעים לכך. 

כמובן, לא מזמינים בעיות ח"ו. אבל צריך לדעת שהכל מדוקדק. מכל דבר אפשר להוציא טוב. זו בחירה - ובחרת בחיים.

לנכים יש קשיים? גם לאנשים אחרים יש קשיים. אין אדם בלי קשיים. השאלה היא, מה הוא עושה איתם.

יש עניים בכסף, שחושבים שאם הם היו עשירים - היו מאושרים. ויש עשירים מדוכדכים, שחושבים שאם היתה להם שמחת חיים טבעית והסתפקות במה שיש כמו לשכן העני שלהם, הם היו מאושרים. מי שמסתכל על הדשא של השני, כבר אמרו חז"ל מה עושה הקנאה....

ויש לך טעות מוחלטת לגבי הבחירה והכלים. בחירה חופשית אינה נובעת מכלים. היא נובעת מהבחירה של האדם איך לתפקד עם הכלים שיש לו. מי שיבחר לעלות, הכלים עצמם שיש לו יסייעו לכך. מי שלא - לא יעזרו לו שום "כלים"..

"כלים להתמודד ולהצליח", יש לכל אחד. רק הצבע שלהם שונה. לאחד רצון, לאחד חוכמה, לאחד כושר פיזי, לאחד רגישות וכו'.  אין הכל לאדם אחד. מה הוא יעשה איתם - שם הבחירה.

הבחירה היא ברצון ובבחירה עצמה. לא ב"כלים"..

תפנים את זה, תתעודד, יהיה לך טוב.

אתה צריך תירגול בשינוי הסתכלות שאימצת כבר שנים רבות. גם בזה יש  לך בחירה. תתחיל כעת, זה תהליך. תתמיד -תצליח. בעז"ה.

"מתפלפל" (בכישרון לגמרי לא קטן, מוכרחים לומר...), כדי להוכיח כמה אתה לא....

למשל, ה"סברא" שאמרת כעת - זו סברא עמוקה. הייתי צריך לחשוב איך להתמודד איתה..

אבל בכל זאת, זה לא לגמרי נכון. נניח, אדם שיש לו לב טוב. אז נכון שאפשר לומר, שאם היה לו גם הרבה שכל - היה משתמש בו באופן מיטבי. אבל לא תמיד זה הולך ביחד - ומכל מקום, יש לו בחירה להשתמש בליבו הטוב לדברים טובים. זה יותר ענין של אינטואיציה והרגשה, מאשר של שכל.

יש לו את ה"כלי" הזה. יבחר להשתמש בו כמיטב יכולתו, במקום להתלונן שאם היה לו יותר חוכמה, היה משתמש בו יותר טוב..  הבחירה תלויה בעיקר ברצון הטוב. בבחירה. גם עם כלי של לא הרבה שכל, ורגש טוב/רצון טוב - אפשר לבחור להשתמש. לנצל אותו. לעלות בו.

ואתה שוב אומר "יחסית לאחרים"... זה בדיוק מה שאמרתי לך: עזוב את ה"אחרים". תתמקד בך. אתה תבחר להשתמש בכל כלי שיש בך, לטובה, בצורה מיטבית. זהו. זה מה שה' רוצה ממך. 

ואתה תראה שאם תעשה את זה, אז תוציא מעצמך דברים שאחרים לא. 

הנה, על דרך המשל: מה שאתה כותב כאן - זה כל מיני דברים שאנשים אחרים, שלא חושבים על עצמם מה שאתה חושב, כלל לא חשבו עליהם. אתה "פיתחת רעיונות" בגלל חסרון שהרגשת בך...

אז אפשר לעשות את זה באופן הרבה יותר חיובי.

הכלל: תתמקד במה שיש בך. תשמח שבכלל יש לך רצון טוב לדברים טובים. אתה כ"כ רגיל בזה, שאתה לא חש שזו מתנה. ואל תגיד, גם לאחרים יש... עזוב אחרים. מלבד שכָּל אחד כאן מכיר לא מעטים שצריכים לעבוד הרבה בשביל רצון שאתה קורא לו, רגיל ובינוני...

תתקדם בהדרגה, לפי מה שמתאים לך, בהתמדה. תודה לה' על כל טיפה של טוב - ותראה שאם תלך כך, אתה תרגיש בעצמך שיש הרבה על מה להודות.. וגם תראה שפיתחת כלים שלא היית מגיע אליהם בלי זה.

תתחיל כבר עכשיו, חבל על הזמן.....

תיקח "שלש כדורים ביום"...  אבל קבוע, לפחות שלושה שבועות. תראה שיפור - ואז זה יתן לך מרץ להמשיך, ותוכל להפחית מינון לשניים....

איזה כדורים?

[כעת אני רואה שכבר כתבתי בעבר בכיוון...אז נשפר]

תשב כמה דקות, בנחת. ממש בנחת.

קודם כל, תסתכל משהו טוב שיש בעולם. שתרגיש טוב. שמיים, פרחים, ים, משפחה, אנשים טובים, עם ישראל....

תיתן חיוך קטן. אם תגיד תודה לקב"ה, מעולה..

אח"כ, תראה משהו טוב שיש בך. אפילו קטן. אפילו חלום טוב, רצון טוב... אל תעסוק ב"השוואות". אתה יודע כמה אנשים שיש בעולם, שאין להם שמץ מזה?

חיוך קטן, אם תוכל לומר תודה, מעולה..

וסור מרע - אל תחשוב מה לא בסדר, מה יש לאחרים, מה יהיה איתי.... את התכנון לגבי ההמשך, תשאיר לאחרי החגים של שנה הבאה....

בין לבין - תמשיך בעיסוקיך. תשמח על כל מילה שלמדת. על כל דף שהתקדמת. על כל בקשה מהלב בתפילה. אלו האוצרות האמיתיים, תשמח בהם. אל תהיה כמו מי שמסתכל על צמח ומודד כל רגע כמה הוא גדל. תגדל בנחת.

תתרגל לא לחשוב דברים לא טובים, פשוט להתעלם בשניה שהם עולים ("היאוש חזר"... תתעלם ממנו) - ולעסוק במנות של חשיבה חיובית, אז המח שלך יתרגל לכיוון אחר, וישתחרר מהרעלים האלו.

אז גם יהיה לך - אחרי פרק זמן - יותר ישוב הדעת להחלט מה הלאה. כי אתה לא תחליט מתוך תיסכולים וחוסר אמון עצמי.

הצלחה רבה.

ולא להתייאש אם חוזר קצת יאוש. אתה בכיוון לשנות הרגל ממושך. טבעי שיהיו קצת גלים. תעשה כמו רבי עקיבא - מגיע גל, תרכין את הראש, חכה שיעבור - ותמשיך הלאה..

ה' נותן לאדם כלים למה שהוא צריך.

ואתה מכיר יותר ממני מאמרי חז"ל על כך.

אבל יש שם חוסר צניעות בקהל

הבעיה העיקרית שלך - זה שהתרגלת לחשוב על עצמך ככה.

ליצר הרע יש כל מיני דרכים "להתחיל" עם האדם. לפעמים  הוא מנסה להחטיא אותו. אם הוא רואה שהוא טוב מידי - מנסה לייאש אותו. רואה שלא הולך - הוא ממש עם רצון טוב, אומר לו שהוא "סתם אפס"...

חס ושלום.

לפי הכתיבה שלך את בחור מוכשר. אדם עם רמה נמוכה לא יכול להתבטא כך.

הרב קוק אומר שהרצון הטוב, זה הדבר העיקרי. הכי גדול (ולא פלא ש"דתל"ש" אומר לך מה שאמר.. הלך לתרבות שבה הרצון זה לא מי יודע מה..)

אל תשווה לאחרים. גם לא למפרע. תתמקד במה שאתה מבפנים. תשמח ברצון הטוב. תבטא אותו בנחת בתפילה מהלב. תלמד לפי מיטב יכולתך - ותחזור על הלימוד. כך תרגיש שאתה "צובר" דברים. תלמד בכמה תחומים: גמרא, הלכה, אמונה, מוסר.  ותחזור על כל דבר כמה פעמים. לא לרוץ על "כמויות". 

אתה לא יודע מה יש בתוך אחרים. יש כאלה שנראים מאד מוכשרים, והיו שמחים לרצון טוב חזק כמו שלך.

תלך בקצב שלך. אתה מדבר עם אנשים - אז בנחת. תחשוב מה אתה רוצה לומר, תבטא בבהירות. כשרונות מתפתחים.

אולי תכתוב מידי פעם מה שאתה חושב - ולא רק דברים "פסימיים".. - לפי ההודעה שלך, נראה שיש לך כישרון לזה.

הקיצור, תהיה אתה. אל תהיה מתוסכל מזה, אל תעסוק בכך. תתקדם בהדרגה ובשמחה. לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. 

אתה תמצא אשה תאהב אותך דווקא בגלל מה שאתה - וגם זה יעזור לך לגדול עוד.

בעז"ה, בעתיד, אתה תעזור לחבר'ה צעירים שיחשבו על עצמם כמו שאתה חושב היום....

הצלחה רבה-רבה.

וגם מראה על אנטלגנציה...

לפעמים דווקא מהמקום של החיפוש העצמי, והתבוננות, והגעה לתובנות,

אתה מפתח חוכמת חיים והבנה בנפש..

שבעיניי זה כישרון גדול לחיים! 

לגבי הלא נורמלי, אני לא יודעת למה אתה מתכוון. האם זה משהו מאובחן? פיזי? נפשי?

קודם כל שווה להבדק כדי לצאת מהספק, וגם אם זה באמת נכון, אז לפחות תוכל לטפל בזה ולא רק להתבאס כל יום מחדש.

ובאמת לגבי הכתיבה: סימני פיסוק, חלוקה של הדברים שאתה אומר, כתיבה ברורה וללא שגיאות כתיב. זה באמת מראה על רמה אינטליגנטית טובה.. 

ועוד שאלה , אתה מדבר לאט? כי זה לדוג' משהו שאולי אנשים יכולים להרתע ממנו..

חוץ מזה, אם אתה קולט דברים לאט, זה בסדר גמור.. בסוף קלטת אותם , נכון?

יכול להיות שיש דרך ויכול להיות שאין, אבל שווה לבדוק.

(אתה נשמע אדם אינטליגנטי וחכם, חבל להרוס לעצמך עם מחשבות שליליות.)

לנסות לשפר אותו , וגם להשלים עם המצב (לא בקטע של ייאוש, השלמה בקטע טוב) 

ולמה התכוונת "לקבור סופית את הסיכוי שאולי יש לי ?"

סיכוי למה?

להיות מאושר?

להתחתן?

להעריך את עצמך?

להצליח?

ולגבי "למצוא את המקום" - כדאי שתגדיר לעצמך את השאלה.

האם אתה מתכווין שאתה רוצה לדעת בהיר יותר את הכיוון לגבי העתיד?

או במה ראוי לך לעסוק?

או יותר "כללית"?

כי אם זה משהו מהדברים הראשונים, אתה יכול לקבוע לעצמך פז"מ שאתה ממשיך בישיבה כדי לבסס את הצד התורני; ושאחריו תעשה חושבים מחדש, האם הכיוון הוא הלאה שם - או בשילוב לימוד אחר, או קורס מקצועי וכד'.

תוכל להתייעץ אז עם רבותיך - וגם אם יהיה צורך, חעשות סוג של איבחון על עיסוק שמתאים לך, אם תרצה לשלב (יש מכונים שעוסקים בכך).

לא סתם אנחנו משקיעים פה בתגובות, אנחנו רוצים לראות גם תוצאות 

בשביל זה נמצאים כאן..

אם עלה שוב, כנראה שהפעם הקודמת לא היתה מספיקה.

"הסוד" של הרב קנוהל

אם תקרא מה שכתבו עליו, תראה שזה אמת לאמיתה. לא צניעת ולא ענווה.

וכל פעם שאתה בקטנות, תכנס לכאן או לכאן ותקרא קצת,

כדי לראות לאן אפשר להגיע.

(שתי הערות לא חשובות:

א. ראיתי שכבר כתבו לך שאתה כותב בלי שגיאות ובבהירות. בכנות, זה לא טריוויאלי בכלל

ב. יכול להיות שמחוץ לישיבה תפרח יותר.

זה לחלוטין לא סיבה לעזוב, אבל איכשהו בחוץ מרגישים פחות קטנות )

ולא רוצה להגיד מה אני חושבת על פסימיות גם אם היא מוצדקת.. 

הייתי שמחה לנסות להבין את הנקודה הזאת, 

אבל אולי כדאי שתדבר פה עם הבחורים לעומק יותר,

וגם אולי באמת טיפול, 

או לקחת איזה ספר טוב שיכול לשנות כיוון חשיבה,

כי מה שאתה כותב נשמע לי מוזר ממש,

אלא אם כן אתה ננס, שמן, קירח ומכוער (ואני בטוחה שלא ולכן אני מגזימה)

באמת שבחיים לא קראתי או שמעתי על מישהו שחושב כזה רע על עצמו, זה מזעזע בעיניי..

אתה חושב שזה "להיות שלם עם עצמך לגמרי",

אבל זה פשוט יצר הרע נטו.

עד לפני כמה חודשים, היית "האדם הכי שמח שמשמח את  כולם ושמח בעצמו";

אז היתה לך מעלה מאד גדולה.

פתאום התלבש עליך כזה סוג של יצר הרע, שאתה צריך לדעת בדיוק מה המעלות ומה החסרונות שלך..

זה עצמו גורם לחיסרון. כי בענייננים הללו, ההסתכלות עצמה היא חלק ממה שמייצר את המציאות.

אם אתה "שמח ומשמח" - אז באותו רגע אתה נמצא במקום גבוה, טוב. וכל מיני פרטים של "כשרונות" אינם משנים לכך. אתה מעלה את עצמך, מוציא מעצמך טוב, עושה טוב עם מה שיש לך.

אבל אם אתה "מסתכל על חסרונות" פתאום - זה עצמו מוריד אותך. באותו זמן, אתה נמצא במקום לא טוב. זה יצר הרע.

תפסיק "לנתח את עצמך" יותר מידי. תחזור לאיך שהתנהלת מקודם, וזה עצמו ירומם אותך. שמחה זה לא משהו פסיבי בלבד. שמחה זה דבר אקטיבי. בשם האר"י הקדוש אומרים שזכה לכל מה שזכה בגלל שמחה של מצוה שהיתה לו. לא כל מיני "כשרונות". שמחה של מצוה.

האשליה היא שה"ניתוח" הזה טוב ועוזר משהו.

אדם אינו "סך של נתונים".

היכן שהוא נמצא, שם הוא.

אם אתה היית רגיל להיות שמח ומשמח - אז שם החוזק שלך.

כן. תתעלם מכל ה"חסרונות" שלך. כל זמן שלא מדובר על דברים שצריך לעבוד עליהם.

בדיוק כמו שצריך להסתכל על הזולת בעין טובה ולהתעלם מחסרונותיו.

תתעלם לגמרי. תשתדל להוסיף טוב והתקדמות במה שאתה יכול - ותהיה שמח.

זה גם ירים אותך למקומות טובים מאד.

דברים שלא שייכים לנושא של עבודה עצמית, צריך "להתעלם" מהם. זה סתם מחליש. יצר הרע. מקזז לאדם מהכחות הטובים שיש בו.

תוסיף טוב ושמחה. כך גם תגיע גבוה יותר

פעם היית מודע לעצמך מאד. הרגשת את עצמך. את השמחה שלך. את כחות החיים שלך.

התלבש עליך איזה יצר הרע כזה בשטריימל, ואמר לך שאתה צריך להיות "אמיתי", "מודע לחסרונות".. עצר אותך באמצע העליה. אל תשמע לו. 

"להכיר במגבלות" - זה אם מדובר בהתנהגויות לא בסדר. להכיר מה לא בסדר - ולתקן.

אבל להכיר בתכונות מסויימות/כשרונות, זה לא שייך לענין. אפשר "טכנית", מהצד, לראות שאדם הוא יותר טוב בזה, ופחות מוכשר בזה.  וגם זה - רק אם יש לכך תועלת כלשהי; ובזמן שזה לא בא על חשבון העיקר, שהוא השמחה של האדם בחלקו, והעליה מתוך שמחת חיים.

אם ה"להכיר במגבלות", כביכול, זה משהו שגורם להפחתה השמחה הטבעית - אז אכן, צריך להתעלם מזה. לא לעסוק בכך. להוסיף טוב עם הכחות שיש - ולא להקדיש מילימטר של מחשבה למה שלא. חוץ מכאשר שומעים על איזה "קורס" או משהו דומה, שיכול לעזור לפתח איזשהו כח/כישרון שרוצים.

איפה שהמחשבה של האדם נמצאת, שם הוא נמצא.. אם המחשבה שלך היא ב"ניתוחים" כאלה, אז אתה שם.. אתה עוסק ב"חלקים-חלקים", מנתח את עצמך, מפסיד את העיקר, שהוא האישיות. ואישיות - אינה נמדדת לפי כל מיני "פרמטרים" ומרכיבים של חלקיקים. אישיות זה משהו כולל.

אתה רוצה להיות מודע לעצמך? אז תראה איך לפני כן היית שמח ושימחת, מלא כחות חיים, וכעת אתה "מתייאש" בגלל ניתוחים כאלה. סימן שמה? סימן הדרך הנכונה שלך אינה כך. זו נקראת מודעות אמיתית. מודדים לפי התוצאה.

בן אדם, זה לא סך של כל מיני פרטים שהוא משווה את עצמו לאחרים. בן אדם זה הוא.

תתעלם מכל השטויות האלה. תעסוק במה שאתה יכול בלב שקט ושמח, תשמח שאתה זה אתה, זה המכלול שאתה עובד איתו - ותראה שגם כחות פרטיים, יעלו מתוך זה.

שמח בחלקך.

אתה נשמע לי נשמה טובה, באמת!

אם אתה הרבה שנים בישיבה גבוהה,

אתה לא צריך להיות עילוי או למדן גדול.

אישה תרצה אותך, כי אתה צדיק ובעל מידות.

אם היא מחפשת כל מיני דברים נוצצים וחיצוניים - היא לא שלך.

בע"ה תזכה בקרוב למישהי עם עין טובה,

שתסתכל פנימה ותראה את העומק שבך,

שזה מה שחשוב באמת.

בהצלחה רבה אחי!

מסכים איתך בעיקרון.

אחי, תאהב את עצמך!

תפתח עין טובה כלפי עצמך (רפ"ב וזה)!

אתם תמצאו אחד את השניה בסוף,

גם אם יש לכם חוש כיוון לא משהו

המון טוב!

כי לפי איך שאתה כותב זה נראה שאתה מכניס את עצמך לרחמים עצמיים או ענווה מדומה (ואפילו קצת מעצבנת),

כאילו, זה לא שעכשיו יש לך בעיה נפשית שאתה צריך טכנית להתמודד איתה בחיים ואנחנו יכולים לתת לך 1,2,3 דברים שכדאי לך לעשות.

זה פשוט שאתה בעצמך, בידיים שלך,בונה לעצמך את הבעיה:  חושב שאתה אפס וכלום ולא יוצלח וחבל שנולדת בכלל , ומי תרצה אותך בכלל..

 אז אנחנו סתם אומרים לך את התחושות שלנו שקוראים את זה: זה מעצבן .. זה מעצבן שאדם חושב שהוא גרוע יותר מכל דבר עלי אדמות.. וזה מעצבן שאדם לא מסוגל למצוא בעצמו משהו טוב.. וזה מעצבן שאדם חושב שכולם בטח יותר טובים ממנו ושהוא סתם אפס וכלום...

לי אישית יש חברה כזו , ושהיא מדברת על עצמה ככה, אני מסתכלת עליה וחושבת שהיא נפלה מהירח שהיא לא רואה בעצמה כמה היא יפה וחיננית, וכשרונית ויש בה דברים שאין בי בכלל וכו' וכו'.. 

זה רק מרחיק אנשים, אפילו בלי קשר לזוגיות ומציאת בעל/אישה.. 

מקווה שלא ייאשתי יותר.. פשוט הפי פתחה לי פתח לתחושות שלי 

@הפי

לא כתבתי את זה ממקום שזה כאילו מעצבן אותנו, אז בבקשה אל תספר לנו כמה רע לך..

ההפך, זה חשוב שאתה משתף, והלוואי ונוכל לעזור איכשהו.. 

רק הערתי שבד"כ אדם מטבעו צריך לאהוב את עצמו מאוד.. 

אבל אוקי, בסדר, זאת עבודה שלך עכשיו עם עצמך.. ואל תהסס לקחת טיפול על זה.. אני מכירה אפילו שיטה שמאוד עוזרת לעניין הזה.. 

אני לא מחפשת את התלמיד חכם

קודם מידות חשוב לי לפני הכל

ואחר כך יראת שמיים

אחר כך רבותי אומרים לחפש מישהו עם התמדה

ומישהו כזה יהיה מוערך בעיני

מישהו שבנתונים שהוא קיבל משמים, אותם מנסה למצות

אולי במקום לחשוב כל הזמן מי תרצה אותי תברר לעצמך מה אתה מחפש? 

תחשוב אם אתה רוצה מישהי חכמה וחברותית מאוד או שלא אכפת לך

(זה לא אומר שאתה מתפשר על משהו, פשוט מה שנראה לך הכי מתאים וטוב לך)

מישהי יותר בצד של החברה לא הכי חכמה, לא הכי מקובלת.

כמובן בחורה טובה וצדיקה אבל לא מושלמת והכי מוצלחת מכולם.

ואולי לפני החיפוש והמחשבה על הזוגיות ועל אדם נוסף:

שוב, תעצור. 

תתחיל לחשוב מה יקדם אותך לאן שאתה רוצה להגיע.

תקבע לך מטרה (אפשר וכדאי שלא תהיה מטרה גדולה ורחוקה מידי)

חשוב שיהיה נקודה אחת שבה ורק בה אתה מתמקד ומתקדם (אותם אותיות

זה קשה להחליט רק על משהו אחד אבל המיקוד ממש עוזר להתקדם!

תקבע לך זמן ביום/ בשבוע שבו אתה עובד על הנקודה הזאת.

תחשוב מה יכול לעזור לך לעשות את זה. 

תרשום כל פעם מה עשית, מה אתה מרגיש איך היה לך הפעם. האם התקדמתי טיפה?

תשמח מכל התקדמות פצפונת!

אתה יכול לנסות לכתוב לך כמה דברים שאתה רוצה להתקדם בהם

ולבחור אחד חשוב אבל לא משהו שכואב לך מאוד.

אני אנסה לתת דוגמא:

נגיד שאתה חושב שאתה צריך להיות יותר שמח.

אתה בוחר להתקדם בנושא.

תחשוב מה יכול לעזור לך להיות יותר שמח?

לשמוע בדיחות, לרקוד עם שירים קפיצים, ללכת לטייל עם חברים וכו'..

תחליט על זמן ביום או בשבוע נגיד חמש דקות אחרי שחרית כל יום.

ונגיד שהחלטת שמה שמשמך אותך זה לרקוד ולהשתולל קצת לבד,

אז אתה רוצה להיות בחדר לבד ולרקוד. אתה יכול גם לבקש שלא ייכנסו ולנעול.

מה יכול לעזור לך לעשות את זה? ולזכור? 

לשים שעון מעורר בפלא' בסוף התפילה, לשים מדבקה על האף ;) וכו'...

אחרי כל פעם שאתה עושה את זה אתה רושם לך איך זה הרגיש לך,

אם אתה מרגיש שהתקדמת לעבר המטרה שהצבת לעצמך? זה גרם לך להיות יותר שמח במשך היום?

נראה לי שכרגע אתה צריך את ההפסקה הזאת וכשתרגיש שאתה יותר בטוח בעצמך תוכל להתחיל להפגש.

אף אחד לא רוצה להתחתן אם אדם בלי בטחון והערכה עצמית.

בהצלחה!

אני חושבת שחכמה וחברותיות לא קריטית לחיי הנישואין 

אני לא רואה שום בעיה בזוג כזה

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה