השאלה שכולם שואלים היא: "אתה אומר הלל ביום העצמאות?"
הבעיה היא בהבנה הלא נכונה בדעתם של הרבנים ( ואני מדגיש רבנים ולא כל מיני "רעבאלך, כהגדרתו של הרב שפירא). גם לפי דעתם של הרבנים שאומרים שצריך להגיד הלל אין ספק שהמצב כיום וגם בקום המדינה הוא אינו המצב שאנו שואפים אליו- מצב של מלכות ה' בעולם, אלא מצב של בדיעבד. לצערנו הרב השכינה הקדושה עדיין בגלות, הר הבית לא בידינו, השלטון מתנהל בידי אנשים שאינם יראי שמים, הפריצות הסמים והאלכהול שולטים בבתי הספר וכו'.
לא באתי להגיד האם צריך להגיד הלל או לא, כי זאת לא הנקודה לפי ענ"ד. הנקודה שצריכה להפריע לכולם (כולל מי שאומר הלל וגם מי שלא) היא השאלה האם אני מסתפק במה שקיים או מתייאש ממה שקיים וממילא אני מקדש את הבדיעבד או שאני חושב שצריך להתקדם ולפעול כדי להגיע למצב של לכתחילה-מלכות ה'.
הבעיה היא שמרוב התעסקות בשאלה האם אנחנו צריכים להגיד הלל או לא, שלם או חצי, עם ברכה או בלי שכחנו שעלינו לא להסתפק במה שקיים היום בדיעבד אלא עלינו לשאוף למצב של לכתחילה-מלכות ה'.
אם באמת אנחנו רוצים להגיע למצב של מלכות ה' עלינו לייחל לזה, לדבר על זה, להתפלל על זה, ולהתחיל לעשות מעשים.
מצטער על האיחור בכתיבת המאמר פשוט לקח לי הרבה זמן ללבן את העניין. שבוע טוב צדיקים
