תיאום מופלא בין האתרים
לפני כמה ימים הוצפו אתרי החדשות באינטרנט בכותרות אימתניות מהם עלה בבירור שמתנחלים ירו ופצעו שני פלשתינים.
תנו מבט בשלושה אתרי חדשות מרכזיים – YNET, מעריב ו'הארץ'. תגידו לי אתם אם מבט בכותרת בלבד יכול להתפרש אחרת? האם מישהו שמרפרף על הכותרות יכול לחשוב שלא מתנחלים הם שפצעו את הפלשתינים?
וב'הארץ':
ולמען הסר ספק, בכל האתרים הללו היה ידוע שלא מתנחלים הם שפצעו את הפלשתינים אלא ירי מבוקר של חיילי צה"ל פגע בהם ופצע אותם קל, אבל כדי לדעת את זה צריך היה להיכנס אל תוככי הכתבה. מי שלא צלל לעומקה של כתבה נותר עם התחושה הברורה: המתנחלים ירו ופצעו.
חשוב לשים לב שב'הארץ' הכותרת חמורה יותר מאצל האחרים. שם ממש כתוב ש"מתנחלים התפרעו ופצעו". הם לא מסתפקים בסמיכות עניינים מפלילה. לדבר הזה קוראים עלילת דם של ממש. אגב, ב'הארץ' היה צריך לצלול קצת יותר עמוק לתוך הכתבה כדי לגלות שגם הם יודעים מי באמת פצע את שני הפלשתינים המתפרעים. למענכם צללנו ודלינו את משפט ההבהרה:
באמת מוזר. אם יודעים שם ב'הארץ' ש"אנשי מילואים השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות ושני תושבים פלסטינים נפצעו קל עד בינוני" אז למה בכותרת אתם כותבים שמתנחלים התפרעו ופצעו? מה בדיוק עבר לכם בראש? איזה חומר לקחתם לפני שכתבתם את זה?
ולסיכום: אתם באתרי החדשות המובילים – מה הסיפור שלכם? איך זה שכולכם מכרתם את אותה סחורה עבשה של הכפשת מתנחלים והוצאת לעז עליהם כמעט באותה צורה? בכל הזדמנות אתם תוקפים את מי שמעז לכנות אתכם שמאלנים ואומרים בזלזול 'מה פתאום שמאלנים? אנחנו? טענה הזויה. הרי אין ישיבת מערכת של כל העיתונאים כדי לתאם עמדות...', מין תשובה מתחכמת שכזו. אז באמת, אם אין כזו ישיבת מערכת, איך הגעתם לאותה כותרת? קחו את צילום הכתבות הללו ותעשו חושבים קטן – השנאה שלכם למתיישבי יו"ש היהודים כל כך גורפת וכל כך אחידה עד שגם אופן ההכפשה זהה...
פרידמן לא צריך את האולם
האפיפיור, בנדיקטוס השישה עשר, אורז רק כעת את גלימתו ופקלאותיו בדרכו לארץ הקודש, אבל כאן הסערה סביב הביקור כבר בעיצומה. לא מעט סוגיות התסיסו השבוע את הציבוריות הישראלית. אחת מהן נסובה סביב הדיווח על לחץ שמפעיל נשיא המדינה שמעון פרס על שר הפנים אלי ישי כדי שזה יאות לחתום על הסכמה להעברת בעלות מישראל לוותיקן על מתחם קבר דוד, המכונה בפי הכנסייה הקתולית 'אולם הסעודה האחרונה'.
כדי לנמק את הסרבנות הישראלית למסירת הבעלות על המקום לוותיקן הוזמן לראיון בגלי צה"ל שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, השר האחראי על הביקור מטעם ממשלת ישראל. המראיין היה מיכה פרידמן הידוע בקולו השקט ובנעימתו המנומסת והפחות ידוע בעמדותיו המדיניות. לכאורה עיתונאי למופת. כמעט המבוגר האחראי של גלי צה"ל. אבל בשיחה הזו עם שר התיירות השתחרר לו הפרידמן ונחשפו כמה מתפישותיו של האיש. הנה לכם:
לאחר שהשר הבהיר שהוא לא מבין למה רוצים שישראל תוותר על ריבונותה במקומות כאלה ואחרים ואין לו שום כוונה לתמוך במהלך כזה, פנה אליו פרידמן ותהה: "מה אתם צריכים את אולם הסעודה האחרונה? מה תעשו שם, אולם חתונות? מי צריך את זה? להם זה חשוב כל כך. למה הקטנוניות הזו?"
הבנתם את זה? מבחינתו קבר דוד המלך זה איזה אתר שולי וזניח שרק אנשים קטנוניים יכולים להתעקש עליו. פרידמן עצמו לא שייך לקבוצה התימהונית הזו שמתעקשת על המקום. הוא מקפיד לשאול את השר "מה אתם צריכים". 'אתם'. לא 'אנחנו'. הוא לא קשור לסיפור הזה של הטרחנים הללו שמבקשים להתקוטט עם הכס ההוא.
אגב, מוזר. מיכה פרידמן לא חושב שהוותיקן הוא הקטנוני כשמזה למעלה מעשור שנים הוא שב ודורש את המקום בנודניקיות מפליגה. הוותיקן אף פעם לא קטנוני. אנחנו כן קטנוניים. מעניין.
כך הופכים אדם להזוי
ונישאר באותו נושא – ביקור האפיפיור, ובאותה תחנה – גלי צה"ל:
בתכנית השיחות עם מאזינים שלו שוחח דליק ווליניץ עם מאזין שהתקומם נגד מאמציו של הנשיא פרס למען העברת הבעלות על האתרים ברחבי הארץ לידי הוותיקן.
ווליניץ אמר לו שהוא לא מבין מה איכפת לו שיהיה כתוב באיזה מסמך שהאדמה שמתחת כנסייה כזו או אחרת שייכת פורמאלית לוותיקן. הדובר, אדם מבוגר שמקולו נשמע שעבר דבר או שניים בחייו, שאל את ווליניץ אם הוא היה מסכים להעברת חיפה לשליטה פורמאלית של מדינה ריבונית אחרת. ווליניץ, במקום לענות, פלט משפט מתחכם ומזלזל: "טוב. על פרס אין מה להתפלא. הוא הרי בן לאם ערבייה ויש לו מניות בתדיראן...", אמר ורמז לאותן שמועות שרחשה בארצנו אי שם בשנות השישים.
זכותו של ווליניץ לחשוב שצריך למכור את המדינה לוותיקן תמורת חתימה במסמך כזה או אחר. מה שאין לו זכות לעשות היא לזרוק משפט לאוויר ובכך להפוך את בר שיחו לאדם הזוי ומופרע שמאמין בהבלים משנות השישים.
אגב, הדובר העמיד את ווליניץ על מקומו וקבע: זו שיטה קבועה אצל אנשי השמאל. כל פעם שאין להם מה לענות הם מסיטים את הנושא לדברים הזויים...
גם כן סאטירה
אנחנו נשארים בגלי צה"ל. השבוע עלתה לאוויר תכנית סאטירה בניצוחם של גורי אלפי ועינב גלילי. בראיון טרם עליית התכנית לאוויר אמר אלפי שהתכנית לא תעסוק בפוליטיקה כי מזה קצת נמאס. ההכרזה הזו לא החזיקה מים אפילו לא חצי שעה.
כמה דקות לאחר פתיחת התכנית שמעו מאזיני התכנית, שהרהיבו עוז ונתנו לה צ'אנס, את השיח הבא:
גלילי ואלפי דיברו על ביקורו של שר החוץ ליברמן בארצות אירופה, ואז אומרת גלילי שאולי הפתרון הוא במתורגמנית. מה שצריך הוא "מישהי מכוחותינו כמתורגמנית", אמרה והבהירה שבעוד ליברמן יגיד נפציץ ונכבוש המתורגמנית תדבר על שתי מדינות לשני עמים, שלום וכו'. גורי אלפי התלהב כל כך מהרעיון ומיד כשעמיתתו אמרה את המילים "מישהי מכוחותינו" זרק לאוויר את המילים "שציפי לבני תהיה המתורגמנית".
בכך בעצם הבהירו הצמד בדיוק מה עובר להם בראש. מבחינתם ברור מי לנו ומי לצרנו. מי מכוחותינו – או לבני או חובבי שתי מדינות לשני עמים, ומי מכוחות האופל – אנשים כמו ליברמן.
מישהו חש בבעייתיות כלשהי שבתכנית סאטירה כזו?
אתיקה
פרשה עגומה חשפה בפנינו פרשנות חדשה למונח אתיקה עיתונאית, ובשל כבוד גולשי ערוץ 7 אתנסח בעדינות המתבקשת והמתחייבת.
לעיתונאית והסופרת נעמי לויצקי הייתה תכנית טלוויזיה שעסקה באתיקה עיתונאית. הבעיה היא שכדי לזכות בתכנית הזו היא קיימה קשר אישי עם יו"ר רשות השידור. כך לפחות עולה מכתב תלונה שהגישה השבוע לבית המשפט לאחר שהופסקה תכניתה.
בכתב התלונה היא דורשת פיצוי על כל התכניות שלא ישודרו בעתיד, בתקופה בה הייתה אמורה להיות התכנית משודרת מלכתחילה. היא מספרת שהסיכום איתה היה שהתכנית תשודר לפחות תשעה חודשים, וכשהיא מספרת על המהלכים שקדמו לעליית התכנית לשידור היא מספרת על הקשרים האישיים מדי עם יו"ר הרשות, קשרים שהובילו אותה להסכמה לקבל את התכנית.
לא נעסוק יותר מדי בצהוב הצהוב הזה אלא רק נתהה כאן בקול רם: אם לויצקי דוברת אמת ואכן קשר כזה בין השניים הוביל העלאת התכנית - איך ייתכן שאישה כזו מקבלת תכנית העוסקת באתיקה? ואם היא משקרת ולא היה ולא נברא – איך ייתכן שאישה כזו מקבלת תכנית העוסקת באתיקה? בקיצור, נשארנו עם אותה שאלה. אבל נוסיף עוד שאלה קטנה – האם באמת זו הפרשנות שנותנים ברשות השידור למונח אתיקה עיתונאית??? מוזר...
עזרתכם דרושה
ולסיום: עזרת הציבור מתבקשת להבהרת הכותרת הבאה שפורסמה באתר 'מעריב'. אנחנו לא הבנו מה קרה לאישה הזו, ומה בדיוק קורה פה?
בדד
(כמעט) בדד, בין כל תכניות השיחות עם מאזינים, התכניות בהן המראיין נושא דגל שלוש מדינות לשני עמים, בין כל אלה ניצב לו עורך הדין יורם שפטל, וברדיו 103FM העז לומר בתכניתו 'שפטל עצבני' את מה שאסור באיסור מוחלט לומר, את מה שספק אם יש זכות קיום לרגע אחד נוסף ברדיו למי שאומר אותו. הוא אמר את המשפט הבא: "העקירה מגוש קטיף היא הפשע החמור ביותר נגד העם היהודי מאז השואה, למעט הסכם אוסלו". אמר ונותר בחיים. פלא.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
עוד בנושא: