יעקב. אני נמצא כאן בנמל התעופה בן גוריון. אני רואה את דלת המטוס נפתחת וממנה נגלים פניו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. קהל האח"מים שהגיעו למקום ניצב מתוח בהמתנה לטקס לחיצות הידיים.
כן, כן, זה קורה. אני רואה את האפיפיור מנופף ידו אל הקהל. אצבעות כף היד פשוטות והיא זזה מימין לשמאל ובשנייה זו היא פותחת במסע חזרה לכיוון ימין. והנה התהליך הזה חוזר על עצמו. הוא שוב מנופף בידיו ימינה ושמאלה. שימו לב - הוא אפילו מזיז את ראשו לעבר הקהל. לא בטוח אבל יתכן שהוא ממש מסתכל אל השרים וחיילי הטקס. כעת מעלתו שולח רגל ראשונה אל המדרגה הראשונה היורדת מהמטוס. הוא מניח רגל אחת על המדרגה ומציב לידה את רגלו השנייה וכעת ההתרגשות ממש בשיאה. והעדכון האחרון: הוא ממש יורד מדרגה אחר מדרגה בגרם המדרגות של המטוס.
ובכן יעקב, בעבר סיקרתי לא מעט אירועים. אירוע כזה עדיין לא ראיתי. ההתרגשות בשיאה. לא יאומן אבל הוא ממש יורד במדרגות. יד שמאלו מחזיקה במפתיע את מעקה המדרגות ומבטו ממש זז לצדדים. אני מבקש לקטוע את הדיווח. האירוע הזה לא מפסיק להנפיק לנו כותרות. הכותרת המרעישה כעת היא - האפיפיור הגיע לקצה גרם המדרגות. הוא שב ומניף את ידיו ומנופף לימין וכעת לשמאל. עכשיו שוב לימין והנה... שוב לשמאל. רק רגע... משהו מתרחש.... כן, הוא חוזר על התנועה ומפנה את ידיו לימין והנה שוב לשמאל. והנה הכותרת הבאה של הבוקר הזה - אני חייב להודות שלא תיארתי לעצמי שאזכה לדווח על כך, אבל הנה עוד כותרת שאין ספק, תרעיד את אמות הסיפין – האפיפיור ממש מוריד את ידו.
אני יכול לראות מעמדת העיתונאים שלנו כאן את אצבעותיו נסגרות לאיטן לצד גלימתו הלבנה. והנה מהעבר השני של גופו אפשר לראות אותו מוריד גם את ידו השנייה, אבל במקרה הזה הוא מותיר את אצבעותיו פתוחות... רק רגע. אני חייב לדווח... משהו קורה כאן... כן, זה קורה. הוא סוגר גם את אצבעות ידו השנייה... רק רגע, חייבים לדייק – כאן כל פרט חשוב ודרמטי - נראה לי שאצבע אחת נותרה פתוחה, והיא מכוונת לקרקע.
כעת יעקב, האפיפיור מרים את מבטו וממש מתבונן בפניו של נשיא המדינה, שמעון פרס, והנשיא משיב לו מבט מצועף. כעת האפיפיור עושה עוד צעד אחד. כאן ממש חייבים לדייק - הוא מתחיל את הצעד הזה ברגל ימין וממשיך ברגל שמאל, הוא מרים את ידיו לעבר ידיו של הנשיא פרס. בשלב הזה אני חייב להוסיף עדכון בהול – רוח החלה נושבת והיא מנופפת את קצה גלימתו השמאלי. כן, כן, רוח בגלימת האפיפיור – גם זו כותרת הבוקר. הטקס נמשך.
האפיפיור מסתובב ברגע זה רבע סיבוב לכיוון ימין הוא מסיר ידיו משמעון פרס והם מתחילים לצעוד. הוא מזיז רגל ימין. כעת מצטרפת רגל שמאל, ושוב ימין. אני חייב להודות - הגלימה מעט מסתירה לי את כפות הרגליים ולכן לא אוכל לבצע את משימתי העיתונאית ולעדכן במהלך כל הצעידה איזו רגל מקודמת בכל רגע נתון, זו הסיבה שאני נאלץ לעבור לדיווח מגזרה אחרת, גזרת הראש – ובכן, הרוח ממשיכה לנשוב כאן, ואם אני מתבונן היטב אני מצליח לזהות קצה חיוך בזווית של 15 מעלות. האפיפיור מאט את הליכתו ומפנה ראש לעבר שורת השרים... בשלב זה אני מציע שנעביר את השידור לעמדת הכתבים הסמוכה יותר אני משוכנע שמשם נוכל לקבל עדכון טוב יותר לגבי זוויות נפנוף הגלימה. משם יוכל כתבנו גם ממש לספור אחד לאחד את צעדיו המדודים של האפיפיור ולדווח און ליין...
וכך זה נמשך רגע ועוד רגע, שעה ועוד שעה, יום ועוד יום...
(צילום: פלאש 90)
הנביא נחום
ושוב מציבים עיתונאים את עצמם בגדר נביאים וחוזי עתיד, ובעיקר בגדר מכתיבי עמדותיו של ראש הממשלה. לפני שבועות ספורים היה זה בן כספית במעריב שקבע בכותרת ענק שלנתניהו לא תהיה ברירה ובחדר הסגלגל הוא יקבל את תכתיב עקרון ששתי המדינות לשני עמים, והנה הפעם זה נחום ברנע שנוקט באותה דרך ממש.
הנביא נחום קובע בכתבה ארוכה ב'ידיעות אחרונות' מה יאמר נתניהו לאובמה ביושבו על הכורסא הצהובה מול האח שבחדר הסגלגל. תחת הכותרת 'כה יאמר ביבי' הוא כותב שנתניהו יבהיר לנשיא האמריקאי שהוא נכון וערוך להורדת מאחזים וישובים ברחבי יהודה ושומרון ובלבד שאובמה יטפל באיראנים.
הכתבה מלווה בכאילו ציטטות מתוך הדברים הדמיוניים ששם ברנע בפיו של נתניהו, כמעט ניתן לשמוע את הדיאלוג בין שני האישים ומי שבמקרה דילג על משפט הפתיחה עלול לחשוב שמדובר בדיווח על מה שהיה ולא בספקולציה על מה שיהיה. כי ככה זה עם ברנע ודומיו – כשהם רוצים שמשהו יקרה הם יתארו אותו שוב ושוב כמציאות עד שאולי זה יתפוס ויקרה באמת.
היעד האמיתי של ברנע, כספית ואחרים בסגנון כזה של כתבות הוא ליצור עוד זווית חדשה של לחץ על ראש הממשלה שיקבל את עמדותיהם. הלחץ מכתבות שכאלה פועל הן על ראש הממשלה הקורא כיצד ראוי לו לנהוג והן על דעת הקהל שמבין איך צריכה להישמע עמדתו של ראש הממשלה אם רק יפעיל את ההיגיון.
כך יוצרים דעת קהל.
בנוסף לכל זה מטרידה אותי שאלה קטנה: אם ברנע יודע לתאר מציאות מדומיינת בצבעים כל כך חיים, מה מבטיח לנו שכאשר הוא מתאר אירועים מהעבר באותם צבעים חיים זו אכן אמת? מי אמר שאין גם כאן פיקציה עיתונאית ופיברוקי סרק פרי דמיונו של אותו ברנע?
אנטישמיות לייט...
וכך נראה ל"ג בעומר בדיווחי 'ידיעות אחרונות':
בעבר העלנו כאן את סוגיית התיאורים השליליים של חגי ישראל בתקשורת הישראלית – חנוכה משמין, פסח מכאיב בטן, פורים קיצוני מדי וכו' וכו'. מי שעיין השבוע בעיתון 'ידיעות אחרונות' או לפחות בכותרת הדיווח על אירועי ל"ג בעומר במירון, הבחין בתופעה הזו מבצבצת ועולה שוב, והפעם ביתר עוז, יהיה מי שיגיד – כמעט אנטישמיות של ממש.
הכותרת האדומה בישרה לנו על "לילה של יידיש ועשן" וכך הובהר לנו שמדובר באירוע גלותי המחבל באיכות הסביבה. בכותרת המשנה קראנו כך: "ההילולה במירון: צפיפות חונקת, שבאבניקים רוקדים ברייקדנס וים של מקבצי נדבות", בכך הבנו מה יש שם בהילולה הזו – צפיפות, מחנק, עבריינים צעירים ומקבצי נדבות – למי שזה מזכיר תיאורים בעיתונות זרה באמצע המאה הקודמת צפוי המשך שלא עושה יותר טוב לאיש:
"1:30 קבר הרשב"י. האוויר סמיך כל כך שאפשר ללעוס אותו. טעם של יידיש, אפר וזיעה. אלפי אנשים, רובם במלבושים שחורים, רוחשים, מתפללים, כמו כוורת..." וכך נמשך הטקסט הזה ומתאר את השבאבניקים הרוקדים כשריח של מריחואנה באוויר. הדימויים לבעלי חיים לא נעצרו בכוורת הרוחשת. בהמשך הופיע גם תיאור כזה של החוגגים: "בחצר הקבר דחוסים כמו לקרדות..."
אני לא יודע מה איתכם, ואולי אני רגיש במיוחד (ואני לא) – לי הטקסט הזה הזכיר את אותן השוואות מעיתונות אכזרית לפני כשבעים ושמונים שנה, עיתונות שהכשירה לבבות לשנאה שתורגמה מאוחר יותר ל... אין צורך להאריך.
אגב, לצורך ההשוואה – פחות או יותר באותו יום הופיעה באיצטדיון רמת גן להקת 'דפאש מוד' הבריטית. ההמונים שנדחקו ורקדו שם לא היו פחות מזיעים, פחות רוקדים או פחות שבאבניקיים, אבל שם זה לא היה לא כוורת ולא לקרדות, שם זו הייתה תרבות, שם זו הייתה מוסיקה מחשמלת.... תענוג של ממש.
הדרך היחידה האפשרית
במסגרת סיכום הסיקור הבלתי נגמר של טקס קבלת הפנים לאפיפיור בנתב"ג אמר ניב גלבוע, ששידר מהאולפן, ש"האפיפיור אמר 'שתי מדינות לשני עמים', עקרון שהממשלה לא אמרה אותו אבל כנראה שהיא מקבלת אותו". אמר ולא יסף – יעני קבע עובדה.
מי אמר לך מר גלבוע? אולי הממשלה דווקא לא מקבלת את העיקרון הזה והיא גם לא מתכוונת לקבל אותו בעתיד? אולי היא דווקא מתכוונת לקיים את הבטחותיה לבוחר? אולי? חשבת על האפשרות הזו? או שאתם ממשיכים להיות כל כך משוכנעים בצדקת דרככם המסוכנת עד שמבחינתכם אין דרך אחרת חוץ מלקבל את חלום הבלהות של שתי המדינות?
ומי לא בא? אביגדור
חיי התקשורת קשים עם האביגדור ליברמן הזה. קודם הם הבטיחו לנו שעומר סולימאן, שליחו של מובארק עלי אדמות לא ייפגש עם ליברמן, ולמרות ההבטחות הם נפגשו. לא די בכך שנפגשו אלא שליברמן הזה גם קיבל, חוצפה שכזו, הזמנה לבקר במצרים.
אז מה עושים איתו. הבטחנו מפלצת קיבלנו דיפלומט. בעיה. כדי להמשיך באותה דרך השחילו לנו לדיווחי נסיעתו השבוע של נתניהו למצרים את העובדה שליברמן לא נסע איתו. גולן יוכפז, איש גלי צה"ל, אמר את המשפט הבא: "נתניהו יוצא למצרים כשהוא משאיר את שר החוץ שלו ליברמן במשרד שלו בירושלים". ב'מעריב' כתבה מרב דוד ש"מי שלא יבוא עם ראש הממשלה למצרים הוא שר החוץ אביגדור ליברמן".
שתי הדוגמאות הללו מאפיינות את הדיווחים סביב הנסיעה הזו למצרים. כמעט לכל כלי התקשורת המרכזיים היה דחוף לדווח לנו שליברמן לא יצטרף לנתניהו. אבל תרשו לי לשאול שאלה קטנה וכופרנית: מי אמר לכם בכלל שליברמן אמור היה להגיע עם נתניהו למצרים? ממתי שר חוץ הוא נושא הכלים של ראש הממשלה ומצטרף לכל נסיעותיו? לא זכור לי שכשאולמרט נסע למצרים בדקתם לו בתרמיל אם מבצבץ משם ראשה של ציפי לבני שרת חוצו. גם לא זכור לי שרבין הגיע לקהיר כשהוא נתמך באופן קבוע על ידי שמעון פרס. כך גם לא שרון. גם הוא לא הגיע כשסילבנו כרוך אחריו.
אז למה אצל ליברמן זה אחרת? למה לו מנג'זים בלי הפסקה בנושא הנסיעה למצרים? התשובה בגוף השאלה – כי הוא ליברמן, ותפקידה של התקשורת היא להוכיח שליברמן אינו ראוי לתפקיד. אף אחד לא רוצה בו, הנה עובדה – הוא אפילו לא נוסע עם ביבי.
הדילמה של נתניהו
אני לא כלכלן גדול ואפילו לא כלכלן קטן ולכן לא ממש הבנתי את כל נפתולי התקציב ונפלאות הגזירות שעלו וירדו במהלך השבוע האחרון, ובכל זאת יש לי הערה קטנה:
לא הצלחתי להבין מה אמור נתניהו לעשות כדי לרצות את התקשורת – הרי כאשר התפרסמו הגזירות אכלו אותו חי וכשהוא מבטל חלקים ניכרים מהם טורפים אותו חי. אז מה הוא צריך לעשות בדיוק כדי שבן כספית לא יכתוב עליו בכותרת שיש אצלו "אווירת סוף קדנציה", ושרפי רוזנפלד, גם הוא ב'מעריב' לא יכתוב שהוא צריך סטירה, ושהכותרת המרוחה על עמוד השער של 'מעריב' תהיה "אובדן שליטה"? מה הוא צריך לעשות? הרי כולנו יודעים שאם הוא היה מותיר את הגזירות במקומן היו אומרים לו שהוא דורסן, חסר חמלה, עושק עניים וגוזל אביונים.
אז מה עדיף לו לנתניהו להיות – עושק עניים או מאבד שליטה? לא ברור. מה שברור הוא שעדיף לו לא להיות בנימין נתניהו.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: