ציטוטים - טור שבועי, גיליון מס' 42

ואחרי ההבלגה על ארץ נהדרת

ושוב תחת הכותרת 'פרודיה', 'הומור' ו'סאטירה' מציגים את המתנחלים ומנהיגיהם כרוצחי ראשי ממשלה ומחרחרי מלחמות, והפעם מדובר בתכנית 'שבוע סוף' של ערוץ 2.

המנחה, אורי גוטליב, מארח באולפנו את ראש הממשלה בנימין יאצפן נתניהו ושחקן נוסף המגלם את דמותו של יו"ר האיחוד הלאומי, כצל'ה, שבמהלך השיחה מבהיר לנתניהו שאם לא יתנהג כראוי כדאי לו לזכור את יצחק רבין... והמבין יבין. נתניהו-יצפאן אכן מבין מיד את המסר ומבהיר לכצל'ה שהכול בסדר והוא ימשיך לא לעשות כלום. הקהל באולפן צוחק והשיחה ממשיכה. כצל'ה מאיים במלחמת אחים קטנה אם לא יענו כל דרישותיו, וכשאובמה נכנס לאולפן ומבהיר לנתניהו שכדאי שישמע בקולו כי הוא זה שמממן אותו, כצל'ה אומר לאותו נתניהו שכדאי שיזכור מי ירצח אותו...

אז מה אתם אומרים? הסתה או לא הסתה? מסתבר שבערוץ 2 קיימת תחרות סמויה גם בין תכניות הסאטירה של הערוץ עצמו – מי יילך יותר רחוק עם ההסתה נגד המתנחלים. אחרי 'ארץ נהדרת' והמערכון ההוא מגיעים עכשיו אנשי 'שבוע סוף' ומוכיחים ששערי הסתה לא ננעלו וגם הם יודעים את העבודה.

ובימין – שתיקה...

האשם האוטומאטי

הנה לכם קטע מתוך 'הארץ', כמעט הייתי אומר קטע לאספנים. הקטע המדובר נכתב תוך כדי כתבה כוללת שריכזה דיווחים מבהילים על פעילות מתנחלים נגד הרס המאחזים תחת הכותרת " מגיני המאחזים מציגים: "תג מחיר" ", וכך נכתב בכתבה:

"...ליד יצהר, קדומים וקרני שומרון, התפרעויות של מתנחלים רעולי פנים, שחסמו את הכביש ויידו אבנים אל עבר מכוניות של פלסטינים. כתוצאה מיידוי האבנים נפצעו ארבעה אזרחים פלסטינים, אך מכיוון שהם נסעו במכונית בעלת לוחית רישוי ישראלית, ייתכן שהם נפגעו דווקא מאבנים שפלסטינים יידו על מתנחלים".

הבנתם את זה רבותי? קודם כל עובדה: "כתוצאה מיידוי האבנים נפצעו ארבעה אזרחים פלסטינים", אחר כך מעלים השערה שבעצם יכול להיות שבכלל ערבים זרקו אבנים על ערבים. קודם כל המתנחלים אשמים ואחר כך נדבר על השאר.

ותודה לעידו כהן שמתוך מבול ההאשמות התקשורתיות כלפי המתנחלים סביב אירועי המאחזים השבוע, דלה מספר קטעים, בהם גם הקטע הזה.

מסרים סמויים על מסרים ברורים

בתכנית האקטואליה 'ערב חדש' של הטלוויזיה החינוכית ראיינו מיה בנגל ורונן ברגמן את השר לענייני מודיעין, דן מרידור, בסוגיית המאחזים. היה זה ביום בו סער השומרון סביב ההרס הסדרתי של מאחזים בדחפורי אהוד ברק.

הציגו המראיינים סרטון קצר על המתרחש באחד המאחזים ואז אמרה הגברת בנגל לשר המודיעין את המשפט הבא: "מסתבר שהמתנחלים מעבירים לממשלה מסר ברור שבהידברות זה לא ילך".

אז כך, שתי הערות לגבי המשפט הלכאורה תמים הזה: ראשית, נוסח האמירה הזו נועד להוות פתיח רעיוני לתשובתו של הנשאל, בנוסח שכזה המגמה היא שיהיה ברור למרואיין שהבעיה היא המתנחלים הסוררים הללו שלא מוכנים להידבר. מכאן לא נותר לנשאל, כלומר לשר מרידור, אלא רק להמשיך ברוח השואלת ולהטיח האשמות ביושבי המאחזים ואכן הוא עשה זאת כמצופה ממנו.

את ההערה השניה אפנה ישירות למיה בנגל - הרשי לי גברת בנגל לשאול שאלה קטנה: על איזו הידברות את בדיוק מדברת? מי ניסה להידבר? איך בדיוק בוצעה ההידברות הזו? בדחפורים? ביס"מ? במג"ב? לאיזו הידברות סירבו המתנחלים כלשונך? הרי מי שהחליט שלא להידבר היה שר הביטחון, אבל אצלך המוסכמה הראשונית היא שהמתנחלים הם האשמים במהומות ואת התפיסה הזו שלך את משחילה כמעט בלי שנרגיש לתוך שאלתך כעובדה מוגמרת.

כדי שיהיה ברור שלא סתם כך נטפלתי לנוסח הזה של בנגל אציין מעט רקע על הגברת בנגל – העיתונאית הזו שמגישה תכנית אקטואליה הייתה עוזרתה הפרלמנטארית של חברת הכנסת זהבה גלאון ולאחר מכן דוברת מפלגת העבודה. עם רזומה "אובייקטיבי" שכזה ניתן להבין את המעיין ממנו נובעת השאלה המגמתית הזו. (למען ההשוואה והדמיון הפרוע: תארו לכם שהיו נותנים לאיתמר בן גביר תכנית אקטואליה חדשותית בערוץ הראשון...)

התלמיד והמורה

ועוד הערה קטנה לגבי אותה תכנית 'ערב חדש'. דקה או שתיים לאחר דבריה של בנגל הזכיר שותפה לתכנית, רונן ברגמן, את דו"ח המאחזים של טליה ששון, וציין כגילוי נאות שששון הייתה מנחת הדוקטורט שלו.

אכן גילוי נאות במקומו. ראוי ומחוייב בהחלט שהציבור יידע מי היא המורה של התלמיד ברגמן ויפה עשה כשמסר את הגילוי הנאות הזה לצופיו. אותי קצת הטרידה שוב השאלה איך ייתכן ששוב אנחנו מגלים שהתרוקן מאגר העיתונאים מהימין, וברשות השידור לא חשים שום חוסר נוחות מהשילוב "המאוזן" הזה של העוזרת של גלאון והתלמיד של ששון.

תוספת מאוחרת לטור - משמעון כהן: באופן חריג ולמען ההגינות אני מוסף לטקסט הראשוני של הטור את תגובתו של רונן ברגמן לדברים ואת תגובתי לתגובתו:

ותגובתי לדברי ברגמן: התנצלותי הכנה. ככל הנראה הטעות נובעת מהקשבה לקויה שלי לדברים. אין מקום לריבוי הסברים ותירוצים אלא להתנצלות וכך אני עושה כאן.

'ידיעות אחרונות' התגייס

לא ברורה לי הסיבה אבל ל'ידיעות אחרונות' מאוד דחוף להעניק בימים אלה שירותי הסברה ויחסי ציבור לנשיא סוריה, בשאר אסאד.

בזה אחר זה מפרסם העיתון בשבועות האחרונים כתבות ענק שכל תכליתן היא לכרסם באחיזה הישראלית ברמת הגולן. בכתבה הראשונה ביקשו אנשי העיתון לפרק את הטיעון של "הסורים נלחמו, הפסידו, זה המחיר". על כמה עמודים סיפרו לנו שם שלא הסורים הם שפתחו במלחמה, אלא אנחנו בעורמה שיגרנו טרקטוריסטים כדי לגרות את צלפי סוריה לירות בהם ובכך לדרדר את הצפון למלחמה. בכתבה השניה עסקו אנשי 'ידיעות' בטיעון "הצורך האסטרטגי", והוכיחו לנו באותות ובמופתים עד כמה ניתן לחיות בביטחון ללא הרמה, ועד כמה איש בעבר לא חשב ברצינות על היאחזות ישראלית במקום.

מכיוון שאלו שתי הכתבות הראשונות ניתן רק לנחש מה יהיה בכתבות הבאות – את הצורך במי הכינרת יפרכו לנו ביכולת לשתות קוקה קולה, את הקשר ההיסטורי יהודי לגולן יפרכו לנו במציאת גרפיטי עם המילה 'סוריה' בבית הכנסת העתיק בקצרין או אולי איזה קליפת בננה של חייל סורי בבית הכנסת העתיק בחמת גדר וכן הלאה.

אגב, שיהיה ברור – כתבה מקבילה על חשיבות הגולן, או לפחות תגובה של היסטוריון או מומחה, לא מצאנו בעיתון "של המדינה"...

לא היסטוריון אני ולכן לא אבקש להתווכח כאן עם התיאוריות שהעלו ב'ידיעות'. (אלה גם תיזות לא מי יודע מה חדשות... רק שעכשיו היה דחוף ל'ידיעות' לפרסם אותן במרוכז) אני רק תוהה אם זה מה שזקוקה לו כעת למדינת ישראל? שהעיתון הנפוץ ביותר בישראל יעניק לנשיא הסורי חומר הסברה שכל שנותר מבחינתו הוא רק לתרגם אותו לאנגלית ולשגר בפקס ללשכת ראש ממשלת ישראל בצירוף הכיתוב "מר נתניהו. אלו עמדותי. מה עמדותיך?"

להקל את החיים עם אובמה

קצת קשה להם לעיתונאי ארצנו לגלות שברק אובמה, התקווה הלבנה (טוב, בעצם לא כל כך לבנה...) שלהם מתגלה כבעייתית קצת. פתאום התסריטים המבהילים מימי טרום הבחירות בארה"ב מתגשמים. פתאום הוא קורץ לאיראן, מזמין איראנים לחגוג את יום העצמאות האמריקאי, פתאום הוא מאיים עלינו בהסרת התמיכה באו"ם, פתאום הוא מזרים אמצעי לחימה לשכנותיה של ישראל ובמקביל מצמצם את היקפי הסיוע לישראל, פתאום הוא מטיל אולטימטום מדיני על ראש ממשלת ישראל, פתאום הוא לא חושב שנורא כל כך שיהיה לאיראן תכנית גרעינית, פתאום הקצין שהוא שלח לאמן את כוחות הרש"פ אומר שאם נסרב לקבל את תכתיביו המדיניים של אובמה כנראה שלא יהיה מנוס והכוחות שהוא מאמן יופנו כלפינו (בעברית קוראים לזה איום במלחמה...), פתאום מתגלה שהאובמה ההוא, שכל כך ייחלו לו בתקשורת הישראלית, הוא לא בדיוק נשיא מחמד. לנשיא הזה יש כוונות ויעדים בעייתיים מאוד גם בעיני תומכי שלוש מדינות לשני עמים.

אז מה עושים כתבינו ועיתונאינו כשהם רואים שאהוב נפשם לוחץ קצת יותר מהמתוכנן? פשוט מאוד – הם כותבים אינספור מאמרים, כתבות, דיווחים, פרשנויות ושאר ירקות שכל תכליתם להוכיח שהאשם האמיתי בכך שאובמה מתנהג כך הוא נתניהו. הוא שמעצבן את האמריקאים שוחרי טובתנו, הוא שמכעיס את אובמה יקירנו, הוא שמתנהג בזחיחות ומוביל למשבר (כדברי בן כספית ב'מעריב'). זה הוא שמדבר לא יפה בבית הלבן.

כך הופכים החיים לקלים הרבה יותר. אומרים העיתונאים לעצמם: זה לא ההוא שקידמנו ואהבנו שלא בסדר. זה ההוא שאנחנו שונאים ממילא, הוא לא בסדר. ושלום עלייך נפשי.

אסתי מתלהבת

וכיון שהזכרנו את אובמה -

לאחר נאומו בקהיר מנה צוות פרשנים באולפן 'קול ישראל' בניצוחה של אסתי פרז את סעיפיו הבעייתיים של הנאום. הם הזכירו שהוא הגדיר לפחות פעמיים את הקוראן כקדוש, הזכירו את הדגש ששם האיש על שאיפתו לראות בהרס ההתנחלויות, דיסקסו על הנימה המאיימת שלו כלפי ישראל הסרבנית ועוד ועוד.

לכאורה ניתוח מעניין. הבעיה היא שפתאום אמרה פרז את המשפט הבא: "בעוד אנו נלהבים מהנאום אנחנו שומעים שבין-לאדן משמיע איומים". הבנתם את זה רבותי? עוד לא עיכלנו את הנאום וכבר פרז מספרת לנו שהיא נלהבת ממנו. טוב לדעת.

שלטים ברכבת התחתית

תחת הכותרת הצינית 'כך מושכים את הבריטים לישראל' שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה שלמה שעסקה בטרגדיה הסברתית נוראה, מעשה שלפי רמת ההיסטריה בערוץ 2 נראה שלא נותר אלא להקים ועדת חקירה ממלכתית לבירור הפשע.

ומהו הפשע אתם שואלים? ובכן, תנשמו עמוק – מדובר באירוע קשה, אין ספק – מדינת ישראל משווקת את עצמה בשלטי חוצות שנתלו ברחבי בריטניה ועליהם מפת ישראל מבלי שדאגנו למחוק ממנה את יהודה ושומרון. אכן מעשה חמור ונורא מאין כמוהו.

בדיווח עצמו מתרפקת הכתבת, תמר איש שלום, על הימים בהם בר רפאלי היא שקידמה את יחסי הציבור של מדינת ישראל בעולם. לאחר מכן היא קובעת בנימה נוזפת שהמפה החדשה, שממנה לא נמחקו יהודה שומרון ואף לא עזה, מעוררת מחלוקת. הקשבנו טוב טוב בניסיון לאיתור המחלוקת ומה שמצאנו זה נציג של ארגון פלשתיני שכתב מכתב מחאה נגד השלטים ופרסומאי שקובע שבדיוק בגלל הבעיה האידיאולוגית התיירות לישראל תקועה. זוהי המחלוקת הנוראה שסביב השלטים הישראלים, מחלוקת שמצדיקה כתבה מיוחדת בחדשות ערוץ 2.

(המפה הבעייתית מתוך השידורים המבוהלים של חדשות ערוץ 2)

ותודה לאור קהתי שהפנה את תשומת ליבנו לדיווח המזועזע הזה.

דרושה עזרה בהבנת הנקרא

וגם הפעם אני נזקק לעזרתכם להבנת סיפור מעט תמוה. הפעם מאתר NRG של 'מעריב':

האתר דיווח על מצפונו הנפלא של תייר אמריקאי שהחליט להחזיר לישראל אבן שלקח מהכותל, ולהלן כמה ציטטות מהסיפור כפי שהופיע באתר:

"מצפונו של התייר העיק עליו, והוא התוודה בפני הכומר שלו. בעצה אחת עם הכומר, הוא החליט לשלוח את האבן, במשקל 21 ק"ג, בחזרה אל בעליה החוקיים". בהמשך הידיעה נכתב קטע מתוך מכתבו של הנוצרי המתייסר והמתחרט לאנשי רשות העתיקות: "הגעתי לישראל בטיול מאורגן, והתלהבתי מאד מהביקור שערכנו בחפירה למרגלות הר הבית. שאלתי איך אוכל לרכוש אבן מהחפירה, משום שרציתי תזכורת לתפילה עבור ירושלים. הבהירו שלי שהדבר בלתי אפשרי. ביום האחרון של הטיול, ניגש אלי מדריך הטיולים הישראלי, והוציא מתוך מעילו את שבר האבן. 'קח', הוא אמר לי. 'מתנה ממני'. שאלתי איך השיג את האבן, והוא ענה: 'זה בסדר, אל תדאג'. שמחתי מאד, וטסתי עם האבן בחזרה לניו יורק. רק מאוחר יותר הבנתי שכנראה היא נלקחה מהמקום ללא רשות. מאז, מזה 12 שנה, האבן מזכירה לי לא את התפילה לירושלים, אלא את הטעות שעשיתי כשניתקתי אותה ממקומה בארץ ישראל. אני מבקש מחילה".

לכאורה סיפור מרגש ואכן עינינו הוצפו דמעות גיל על שובה של האבן לכור מחצבתה. מה שלא כל כך הבנו הוא כיצד זה מתוך מעיל של אדם (בגודל סביר, יש להניח) ניתן לשלוף אבן במשקל 21 קילוגרם? אחרי שישיבו לי על השאלה הזו אסתדר כבר עם שאלות אחרות כמו איך מבריחים במטוס אבן בגודל שכזה.

למען הסדר הטוב

במסגרת המדורון 'מראה מקום' ב'ידיעות אחרונות' הציג אילן ספירא את התמונה הבאה:

למטה ניתן היה לקרוא משפט שמתחיל במילים 'חיי כלב' ובהמשך הסבר ולפיו מדובר ב"כף רגלו של כלב השמירה מונחת בביטחון על האסיר האומלל שניסה לברוח".

אז אחרי שניסיתם, רבותי ב'ידיעות' לפתח בליבנו רגשות חמלה ורחמים כלפי אותו "אסיר אומלל", כלשונכם, רצוי להזכיר שמדובר במחבל שניסה להמלט מכלאו. איך אני יודע? כי נכתב שמדובר בכלא מגידו, וכלא מגידו מאכלס מחבלים, כידוע.

בקיצור יש לנו כאן ידיעה חדשותית על מחבל שניסה להימלט ולא איזו תמונה מעוררת מחשבות נוגות על חיי כלב של אסירים חפצי חופש ונקיי לבב.

להשלים חוב לחברה ולחוק:

וכדי למלא את ליטרת הדודו טופז המחוייבת ככל הנראה בחוק:

דודו טופז אמר, דודו טופז דיבר, דודו טופז הלך, דודו טופז הצטלם, דודו טופז נשך, דודו טופז מיצמץ, דודו טופז קרץ, דודו טופז חייך, דודו טופז ענה, דודו טופז סירב, דודו טופז כעס, דודו טופז נרגע, דודו טופז מילמל, דודו טופז שכח, דודו טופז שלח, דודו טופז שילם, דודו טופז מעך, דודו טופז לגלג, דודו טופז בלבל, דודו טופז זעם, דודו טופז גרד, דודו טופז קפץ, דודו טופז דילג, דודו טופז ירק, דודו טופז נשם, דודו טופז גמגם, דודו טופז אכל, דודו טופז שתה, דודו טופז נסע, דודו טופז הלך, דודו טופז זימזם, דודו טופז הסתיר, דודו טופז גילה, דודו טופז בלם, דודו טופז שחרר, דודו טופז הגיע, דודו טופז הפתיע, דודו טופז החזיק, דודו טופז שחרר, דודו טופז עלה, דודו טופז ירד, דודו טופז הודה.

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים: