מי אחראי להתאבדות?
בתכנית סיכום השבוע של יאיר לפיד בערוץ 2 שודרה כתבתם של עמנואל רוזן ויפעת גליק תחת הכותרת "הלומי קרב המאחזים". המוטו העיקרי שליווה את השידור הוא ש'אולי לא ידעתם אבל המתנחלים אחראים למותו של חייל שהתאבד לאחר שהשתתף בעקירת עמונה', או כפי שהחריפה זאת אמו הכואבת של החייל ואמרה "המתנחלים הרגו את נפשו, את נשמתו". אביו של החייל צולם ליד חורבות הבתים בעמונה כשהוא מקריא מכתב לבנו שכאמור התאבד, ובו הוא מאשים את המתנחלים במות בנו. כך המשיך האב והאשים שוב ושוב במהלך הכתבה כולה.
מכיוון שלא דנים אדם בכאבו ובצערו לא נדון בכאבם של ההורים השכולים, אבל בהחלט דנים בתקשורת על שידוריה ולכן באות השורות הבאות.
הכתבה, שאותה ניתן למצוא באתר חדשות ערוץ 2, שבה על הטענה שהשנאה שניבטה מעיניהם של המתנחלים היא שהובילה להתאבדותו של החייל. משום מה לא עלתה שם ההשערה שאולי מי שאילץ אותו לבצע את המשימה הזו הוא שהוביל למשבר הנפשי הקשה. זאת למרות שבמכתב של חייל אחר, שגם הוא הובא בשידור ויועד לאחת ממפונות גוש קטיף, נכתב: "רציתי שתדעי שאני וחברי נמצאים במצב נפשי קשה מאוד ונקרעים במציאות הזו. בכיתי כמו ילד קטן. אני מתבייש להסתכל לאנשים האלה בעיניים", או במכתב אחר שגם ממנו צוטט משפט: "הרגשתי שפילגתי עם שלם. בית הכנסת נראה כמו אחרי פוגרום". מכתבים שלכאורה מובילים למסקנה אחרת לחלוטין מזו של עמנואל רוזן.
הדברים הללו אמנם הופיעו בכתבה אבל איש לא העז לומר בקול רם שאולי מי שנתן את המשימה לחיילי צה"ל הוא האחראי לשבר, ואולי האחריות להתאבדות הזו מוטלת על כתפיו. בין מסקנות הכתבה עלה בבירור שהמתנחלים והשנאה המבעבעת מהם הם שהובילו להתאבדות.
חשוב להזכיר שבתום שידור הכתבה כאשר הבהיר יאיר לפיד שהקורבנות, כלומר החיילים, נפגעים למרות שהם אינם מייצגים עמדה פוליטית כלשהי, העיר עמנואל רוזן הערה חשובה ביותר להבנת התמונה השלמה. רוזן קבע באוזני לפיד שבעצם "לא רק שאיתי (החייל שהתאבד) לא היה איש שמאל, אלא שהוא היה איש ימין. התנגד לפינוי עמונה, התנגד להתנתקות". אז אולי באמת מי שאשם הוא מי שהפיל את התיק הזה על חיילינו ולאו דווקא המתנחלים?
אגב, לרוזן עצמו זה לא הפריע להישאר עם מטרת הכתבה כמתוכנן מראש, כלומר להפחיד את יושבי הארץ הזו מאימת המתנחלים, והוא מציין בדברי הסיכום שלו שהשב"כ חושש מעשרת אלפים מהמתנחלים ותומכיהם שיעשו הכול כדי לבלום את הצבא, כלשונו.
מוזר, איכשהו תיאורי הבלהות הללו מזכירים לי דיווחים מימי טרום העקירה, אז דיווחו בלהט על ריכוז כלי נשק בגבעות השומרון, על חוליות חמושות של מתנחלים שמסתתרות במערות השומרון, על מאגרי נשק בישובים ועוד כשכולם מכוונים לעבר חיילי צה"ל. איכשהו הכול התגלה כבלון ענק שאפילו הליום לא היה בו.
ותודה לעידו כהן על הפניית תשומת הלב.
הסאטירה של ערוץ 2 ממשיכה בדרכה
בתכנית ה"בידור" וה"סאטירה" של ערוץ 2 'שבוע סוף' ממשיכים לראות ביו"ר האיחוד הלאומי, חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, רוצח ראשי ממשלה סדרתי, ומוסיפים לכך את השר אלי ישי כתומך אחמדיניג'אד ועוזי לנדאו כמתפעל מכישוריו האלימים של ולאדימיר פוטין. כל זה כמובן באצטלת הומור וסאטירה.
לאחר שלפני שבועיים החליטו למתג את כצל'ה כמי שמשלח בנתניהו רמזי איום על חייו ממשיכים שם באותה דרך ושוב באולפן התכנית מזכיר כצל'ה לנתניהו "שאם תעשה אפילו ויתורל'ה אתה תגמור כמו ביגל'ה". וכשנתניהו שואל "מה ז'תומרת ביגל'ה?", אומר לו כצל'ה: "יהיה בך חור..."
בהמשך המערכון יוצאים כצל'ה ואלי ישי לחיפוש אחר מדינה שתחליף את ארה"ב בפטרונותה הכלכלית על ישראל ומוצאים את איראן כראויה לתפקיד, מסתחבקים עם אחמדיניג'אד ומוצאים קרבה אידיאולוגית רבה לצורר מטהראן.
כשאחמדינג'אד מתאר את תכניותיו ואומר "אני אקח חייל של צה"ל, אני אטבול אותו בחומצת מלח", כצל'ה מחייך בשביעות רצון ואומר "מצוין, תתחיל מאלוף הפיקוד". כשהמנהיג האיראני אומר "אני אעשה ג'יהאד, אני אוציא להורג את כל החילוניים", מרוצה אלי ישי ואומר "מצוין".
אגב, כאמור, המערכון לא עוצר בכצל'ה ואלי ישי. יש לו מה לומר גם על עוזי לנדאו וסופה לנדבר שרואים ברוסיה מועמדת ראויה לפטרונות על ישראל וכשהם מציגים את פוטין צד צ'צ'נים להנאתו ומכין מעיל מצ'צ'ני חי שואל אותם אורי גוטליב מהאולפן: "זה מי שאתם רוצים בתור הידיד הכי גדול שלנו? דיקטטור תמהוני שמזלזל בזכויות אדם ופותר הכל בכח??", אומר לו לנדאו: "נו, אני מחכה שתגיע לדברים השליליים..."
כך נראית הסאטירה של ערוץ 2.
משום מה מתחזקת אצלי התחושה שתכנים כאלה מוצאים מקום שידור דווקא בליל שבת, בשעה שהדתיים ורוב הימין משאירים את המכשיר סגור. יכול להיות שמישהו בערוץ 2 מעדיף את השעה הזו שמבטיחה לו פחות תלונות ומכתבים נזעמים למערכת?
זכות התגובה
הנה לכם סיפור מעט ישן והקלטות שהגיעה לידינו בימים אלה באדיבות 'תדמי"ת'. הסיפור נתון לפרשנות אישית של כל אחד ואחד מכם, ונביא אותו כהווייתו:
לפני כשישה חודשים כתב חנוך דאום (כזכור) מאמר חריף ובו קבע שהציונות הדתית מנפיקה טיפוסים חביבים ומועילים, אלא שכל מיני מרזלים מכתימים את שמה. "אנחנו קהילה קטנה, הקהילה הדתית לאומית, ובזמן האחרון אנחנו מקבלים תשומת לב שלילית בגלל מיעוט קיצוני שנמצא בתוכנו, כל מיני מרזלים קטנים שמרביצים לחיילים בבית המריבה בחברון", כתב אז דאום.
בעקבות המאמר העלה רזי ברקאי את דאום לשידור ודן עמו על כל אותם מרזלים שמפדחים לו את הציונות הדתית.
תוך כדי שיחה סיפר ברקאי לדאום שיש שרוצים להגיב. דאום ניחש שמדובר במרזל ובן גביר, אבל ברקאי אמר שדווקא לא, מרזל ובן גביר לא מתייחסים ולא מוצאים לנכון להגיב. "לא. מרזל לא מתקשר", הפטיר ברקאי. הוא התכוון דווקא לדובר ש"ס, שגם אנשיה הותקפו על ידי דאום.
מההקלטה המצורפת כאן, הקלטה של שיחת טלפון שבוצעה במהלך הראיון, מתבררת תמונה שונה לחלוטין. המשוחחים בשיחה הם מפיקת התכנית והצמד מרזל ובן גביר שבניגוד לדברי ברקאי דווקא כן מבקשים לעלות לשידור ולהגיב לדאום. הם אפילו מתחננים לעלות לשידור אבל המפיקה, כפי שתוכלו לשמוע, מנסה לשכנע אותם להסתפק בתגובה בכתב. הם טוענים בלהט שמי שאומרים עליו שהוא מרביץ לחיילים חובה לאפשר לו להגיב בשידור ולהציג את התמונה אחרת לחלוטין (מרזל נוהג לארח בביתו חיילים, לבקר חיילים במוצבים וכו'). המפיקה סירבה ומנגד השניים סרבו לשגר תגובה כתובה.
פרט חשוב נוסף: דובר ש"ס זכה לא רק להקראת תגובתו בכתבה אלא עבורו אפילו נפתח מיקרופון והאיש, יהודי יקר בשם רועי לחמנוביץ', הגיב באריכות. אם כן מסתבר שיש מי שעבורו ניתן לשנות את סדר התכנית ויש מי שלא.
ההקלטות להאזנתכם ושימו לב לעשר השניות הראשונות של הדקה הרביעית:
ושיחותיהם של בן גביר ומרזל:
אז מה אתם אומרים? ביקשו או לא ביקשו?
אגב, ביקשנו את תגובת גלי צה"ל לדברים ונאמר לנו ששיקולי עריכת התכנית לא איפשרו ככל הנראה פתיחת מיקרופון למרזל וניתנה להם האפשרות להגיב בכתב, אפשרות שבחרו שלא להשתמש בה, ואם היו משתמשים בה הייתה תגובתם מוקראת במלואה בשידור.
כאמור, לא מדובר בסיפור חד צדדי לחלוטין. ניתן לקבל את ההסבר של גלי צה"ל, אם כי ניתן בהחלט להבין את דרישת מרזל שאם פוגעים בשמו הטוב יש מקום להעניק לו במה שוות ערך לזו של דאום ולא לדרוש ממנו להסתפק בתגובה כתובה שלא פעם מובאת כדי לצאת ידי חובה. כל זאת בעיקר לאחר שמתברר שעבור דובר ש"ס שונו סדרי הבראשית המקודשים של התכנית.
בכל אופן, קיבלתם כאן הצצה לעולם שמאחורי תכנית הרדיו מהמשפיעות ביותר בתקשורת.
מה טוב ומה רע?
אין צורך להאריך יתר על המידה בנושא תגובות התקשורת לנאום נתניהו. לא צריך להיות גאון בתקשורת כדי לחוש כיצד השחילו עיתונאינו את עמדותיהם האישיות לסיקור. הגדיל לעשות רביב דרוקר בערוץ 10 שסיכם את עמדתו במשפט מופלא אחד קטן שניות לאחר תום הנאום ואמר: "זה היה נאום טוב מאוד של בנימין נתניהו. אין בו מילה אחת שציפי לבני לא הייתה אומרת".
עכשיו הבנו סופית מה טוב ומה רע בעיני הפרשן(!) הפוליטי של ערוץ 10.
לחיי האיזון הקדוש
נאום נתניהו תפס כצפוי את העמודים הראשיים בכל העיתונים. בידיעות אחרונות, לצד תמונת הענק של נתניהו, מיקמו ארבעה פובליציסטים שיפרסו את עמדותיהם ופרשנותם לנאום. ומי מצאנו שם כפרשנים? את יאיר לפיד, נחום ברנע, סימה קדמון ואיתן הבר.
לאיש במערכת 'ידיעות אחרונות' לא הפריע שמדובר בארבעה שמדברים באותה שפה ואומרים את אותם דברים. איש מהמערכת שם לא חש צורך לשרבב לעמוד השער בין ארבעת אנשי השמאל הללו איזה מישהו מהימין (המתון, המתון, כמובן. לא התכוונתי למדלג גבעות ויושב מאחזים. אפשר אפילו ימני עם משקפיים עגולים. אין בעיה. אפילו ימני לייט...). אם לא למעט האיזון, לפחות למען הגיוון.
איך הפכה חוטובלי לסמן הימני של הקואליציה?
במסגרת אינספור כתבות ומאמרים אודות נאום נתניהו, ההיערכות אליו והפרשנות שאחריו, מוצבת חברת הכנסת ציפי חוטובלי כסמן הימני של הקואליציה. לדוגמא בן כספית כותב ב'מעריב' שמימינו של נתניהו "נמצאים שם מורדי הליכוד דור 3.5, להלן החוטובלים, המתנחלים, ואולי גם בקטנה, אלי ישי". נחום ברנע כותב ב'ידיעות אחרונות' ש"נתניהו תלוי באמצע בין חוטובלי לאובמה", וכן הלאה שוב ושוב צץ ועולה שמה של חברת הכנסת הנמרצת ציפי חוטובלי כאידיאולוגית הגדולה של הימין.
אז איך בדיוק זכתה חוטובלי למעמד הזה?
חשוב לומר לפני המשך הדברים: אין בכוונתי למזער ולו במילימטר את מפעלותיה של חוטובלי שעשתה בשבועות הבודדים שהיא בכנסת את מה שלא עשו אחרים במשך קדנציות שלמות, וככל הנראה עתידה עוד טומן לה גדולות ונצורות במסדרונות המשכן. כוונתי בשורות הבאות מתמקדת אך ורק במגמות הניסתרות של התקשורת ולא בהתנהלותה של חברת הכנסת הנמרצת.
מכיוון שלנוכח ניסיוננו הכואב עם התקשורת אימצנו לליבנו את הכלל החשוב 'חשדהו וחשדהו' מותר לנו לנחש שלא סתם בוחרים פרשנים ומומחים בעיני עצמם להתמקד בציפי חוטובלי. אני מרשה לעצמי לשער שהמגמה גם במקרה זה אינה כה תמימה.
יכולים היו כל אותם מומחים להציב במאמריהם מול אובמה את השר בגין, את השר יעלון או אחרים, אבל הם מעדיפים למחוק מרשימת מתנגדי אובמה את מי שנושא על שכמו צ'ימידן גדוש בהיסטוריה, מי שעלול להצטייר בציבור כבר סמכא, מעין מבוגר אחראי. עדיף לתמצת את מתנגדי המדינה הפלשתינית בדמותה של בחורה צעירה, נמרצת וכשרונית ככל שתהיה אבל עדיין חסרת ניסיון, "החוטובלים" כלשונם, ולא למצב מול אובמה אדם ששמו מעורר זיכרונות היסטוריים ערכיים כבגין או עבר צבאי ואידיאולוגי עשיר כיעלון.
יודע ברנע ויודעים דומיו שכדי לשכנע את ציבור המרכז כדאי להעמיד מול אובמה נורא ההוד דמות חסרת ניסיון (ובעיקר כזו שתכניות הסאטירה הטלוויזיוניות דאגו לרמוס, בשל שם משפחתה המעט לא מוכר, ובכך הכשירו את דעת הקהל לזלזל בה). כך יידע נתניהו ויידע העם שלא מדובר בעמדה המקובלת על רוב העם אלא בדעתה של מורדת צעירה למול דעתו של מלך העולם המערבי, וכשזו הבחירה אין צורך להפליג במילים ויודע כל אחד במה לבחור.
זו לעניות דעתי הסיבה המרכזית שחברת הכנסת חוטובלי הפכה למטבע הלשון הבולט אצל כתבי הכנסת, הפרשנים והפובליציסטים. למגמות הנסתרות הללו מצטרפות כמובן פעילותיותיה הנמרצות של חוטובלי. אל תטעו - איש מהם אינו תמים בבחירת מילותיו.
וכאמור לעיל: אין בדברי כדי להביע ולו שביב זלזול בפעילותה הפרלמנטארית של חברת הכנסת חוטובלי, ואם כך יתפרש חלילה, הרשו לי להתנצל מראש.
מי שצועק
כתב פעם חגי סגל ב'מונכון' שהוציא לאור (והצליח לעורר תשומת לב כוללת בתקשורת ובאקדמיה) שעבור התקשורת אין מתנחל שמדבר סתם כך. מתנחל תמיד זועם, כועס ועצבני.
זו הסיבה, ככל הנראה שבמהלך שיחה על ביקור קרטר בישראל אמר בתכניתו בגלי צה"ל רזי ברקאי לחבר הכנסת צחי הנגבי שקיימות לא מעט ביקורות על הביקור ולדוגמא "חבר הכנסת אלדד צעק שאת כספי פעילותו מקבל קרטר מגורמים ערביים".
שמתם לב? עבור ברקאי אלדד לא אמר, לא קבע, לא טען. הוא צעק.
אפילו חבר הכנסת הנגבי חש בניסוח הבעייתי ותיקן את ברקאי: "הוא לא צעק. הוא אמר את טענותיו בצורה מנומסת, וגם קרטר השיב לדברים בצורה מנומסת", אמר לברקאי.
כותרת תמימה
הנה כותרת מעמודו הראשי של 'ידיעות אחרונות' בערב השבת הקודמת:
מבלי להיכנס לויכוח החניונים הירושלמי - שאלה קטנה: האם לא ניתן היה לעטר את הידיעה בכותרת "מסתמן: ברקת חוזר לסטטוס קוו", או "מסתמן: ברקת מקפיא מצב עד לבירור"?
תשובה: לא. לא ניתן היה לתת כותרת כזו. לא בגלל שהיא לא נכונה. בגלל שככה לא מייצרים מהומות וככה לא מחממים גיזרה נגד החרדים...
למי זה היה דחוף כל כך?
מישהו בערוץ 2 יוכל להסביר לי בשם איזה עקרון נעלה נפתחה מהדורת החדשות המרכזית של יום רביעי בדיווח על כך שלמרות דברי נתניהו על בניה בהתנחלויות רק במסגרת ה"גידול הטבעי", הם בערוץ 2 מצאו בנייה של עשרות יחידות דיור בשילה, ולא סתם בנייה אלא בנייה עבור עולים חדשים, רחמנא ליצלן. מה שמוכיח לאובמה שביבי עבד עליו. כל הכבוד לכם ערוץ 2.
עכשיו תגידו לי, ברצינות - למי היה דחוף לדעת את הדיווח הזה? לאיזה צורך? בשם איזה ערך נעלה? חופש המידע? חופש הדיווח? האחריות הלאומית? חופש ההפקרות? חופש האפשרות לסכסך בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב? בשם מה?
או שזה היה סתם בשם חופש השמאלנות? כי אם זה כך אז זה ממש ברור.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: