יש יותר קיצוני מ'בצלם'?
ארגון בצלם הנפיק דו"ח על מצב השפכים והזיהום ביהודה ושומרון. איכשהו כדרכם של דו"חות של הארגון הזה, גם הדו"ח הזה הפך לכותרת בכלי התקשורת. מה לעשות. זכותם.
העניין הוא הכותרת שאותה בחרו ב- YNET מכל ערמת החומר והנתונים שהופיעה בדו"ח, חומרים ונתונים שאגב נמסרו ל'בצלם' מהמשרד לאיכות הסביבה. באתר הזה החליטו שהכותרת היא "בצלם: שפכים מהתנחלויות מזהמים את השטחים".
מוזר, כי עיון בנתונים שבכתבה פנימה הראה תמונה אחרת לחלוטין. מסתבר שרוב השפכים הזורמים לנחלי האזור הם בכלל שפכים של כפרים ערביים, ומסתבר ש-90 עד 95 אחוזים משפכי הכפרים והישובים הערבים אינם מטופלים על ידי הרשויות, עוד מסתבר שישנם לא מעט שפכים של הפלשתינים שמוזרמים אל שטחים מחוץ ליו"ש ומטופלים על ידי ממשלת ישראל, וחמור מכל זה מסתבר שהמשרד לאיכות הסביבה מתחנן שוב ושוב בפני הפלשתינים לתאם שיתוף פעולה למציאת פתרון אבל אלה מסרבים.
אז כשזו התמונה שעולה מדו"ח בצלם עצמו, אני לא מצליח להבין למה בחרו ב-YNET דווקא את הכותרת מכפישת המתנחלים הזו ולא בחרו בכותרת שאומרת משהו כמו: '95% משפכי הכפרים ברש"פ זורמים לנחלים', או משהו כמו 'הרש"פ מסרבת להצעות ישראל לפתרון זיהום הנחלים'. יש הסבר לתופעה?
הערה קטנה בשוליהדברים: בכתבה נכתב ש" אנשי הארגון טוענים כי במשך יותר מ-40 שנות כיבוש, ישראל לא הקימה בהתנחלויות מתקני טיהור שפכים אזוריים ומתקדמים בדומה לאלה שבנתה בשטחה הריבוני". לא אתפלא אם ישראל לא הקימה את אותם מתקנים משוכללים בשל התנגדות של ארגוני השמאל לבנות גם מתקני טיהור ביו"ש, אבל את זה צריך לבדוק.
ועוד הערה בשולי השוליים: בכתבה טוענים אנשי 'בצלם' ש"ישראל מנצלת לצרכיה את השפכים הפלסטיניים החוצים את הקו הירוק ומטפלת בהם בארבעה מתקני טיהור שהקימה בתחומה, להשקייה חקלאית ושיקום נחלים". המשמעות המעניינת היא שמה שלא יהיה, גם אם ישראל תתעלם מהסרבנות הפלשתינית לשיתוף פעולה, ותטהר בעצמה את השופכין של הפלשתינים, גם אז היא תהיה כובשת ושודדת, הפעם שודדת ביוב, בושה שכזו.... לשדוד ביוב... ככה זה אצל 'בצלם'.
ותודה לעידו כהן שהפנה את תשומת ליבנו לכתבה, לכותרת ולדו"ח.
לא כל הנוצץ זהב הוא
שני פסטיבלים מרכזיים ליוו את השבוע האחרון – פסטיבל חיים רמון ופסטיבל מייקל ג'קסון. במסגרת פסטיבל רמון תוארו ארוכות בכלי התקשורת מפעלותיו הייחודיים של האיש שיש לא מעט שחושבים שהרס את ההסתדרות, את מפלגת העבודה ואת גוש קטיף (אבל אותם שחושבים כך משתדלים לחשוב זאת בשקט פן יבולע להם מקובעי הטעם הטוב).
במסגרת התיאורים רוויי הרגש הללו על מעשיו של רמון אמרה רינה מצליח בחדשות ערוץ 2 ש"הוא היה מנהיג השמינייה שהייתה הפורום הפוליטי הכי נוצץ". וכאן צפה ועלתה במוחי שאלה קטנה: מה הופך את החבורה הזו ל'פורום נוצץ' כל כך? ולא רק סתם נוצץ אלא הפורום הכי נוצץ? ובעצם, מה בכלל הופך פורום לנוצץ ופורום אחר לעכור?
קשה לי להניח שהגברת מצליח תכנה את פורום נאמני ארץ ישראל פורום נוצץ, גם אם יכלול חברי כנסת בעלי עבר ומניות בבנייה וההתיישבות בארץ ישראל. משום מה נראה לי שכדי להפוך פורום לנוצץ צריך לוודא שחבריו חושבים את המחשבות הנכונות ומקדמים את הרעיונות הנכונים, כלומר עמדות מר"צ, ואם שמאלה מכך - מוטב. הרי אלו העמדות שהנפיקה לנו אותה שמינייה מופלאה שכללה את ביילין, יעל דן, עמיר פרץ, נואף מסאלחה, אברום בורג ואחרים.
מלאכת קודש
לתכנית השיחות עם מאזינים של גלי צה"ל עלתה לשידור אחת מנשות מחסום ווטש, אותה קבוצה שדואגת לעמוד במחסומים ולמרר לחיילי צה"ל את היום תוך כדי עימותים, הפגנות, מחאות, עידוד הפלשתינים שמגיעים למקום, צילום ותיעוד המתרחש וכיוצא באלה.
הווטשניקית שוחחה עם דליק ווליניץ בעקבות כתבת טלוויזיה שעסקה במתרחש במחסומים. היא קבלה על כך שמערכת הביטחון מונעת מעבר מפלשתינים מסוימים על בסיס מידע ביטחוני מהעבר שלעיתים אינו אלא התעמתות בעבר של בני משפחה עם חיילי צה"ל. בשלב הזה נתן ווליניץ, יהודי סימפטי בדרך כלל, את עמדותיו ואמר: "זה נורא בעיניי, זה מתועב בעיניי..." ובהמשך התייחס באופן כללי יותר לפעילות נשות ווטש במחסומים, והגדיר אותה כ"מלאכת קודש שיש מי שאומר שהיא מפריעה לחיילים". עוד הוסיף כהנה וכהנה ואמר לבת שיחו ש"אתן כוח מסייע לשמירה על אנושיות נדרשת".
ראוי להזכיר ולציין – הדברים הללו – השבח לווטש כארגון שומר מוסר ואנושיות העושה עבודת קודש, והביקורת על מערכת הביטחון כמבצעת מעשה נורא ומתועב – נאמרו בתחנה הצבאית שלנו, הלא היא גלי צה"ל...
אחרית הימים בגלי צה"ל
בגלי צה"ל מקדימים את זמנם. הנה לכם דיווח באתר התחנה. שימו לב כמה שנים חוגגים שם לישוב טנא עומרים.
יש לו מנדט מ'הארץ'
תארו לכם שבלי התייעצות מוקדמת, בלי הצבעה בממשלה או בכנסת היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מחליט על הקמת ארבע ערים יהודיות ביהודה ושומרון... אני משער שלא צריך להיות חוזה בכוכבים או קורא בקלפים כדי לנחש איך היו נראות הכותרות במצב שכזה. כלי התקשורת לא היו משאירים מנתניהו שריד ופליט. היו תוקפים אותו על עיוות פוליטי, על דורסנות, על התעלמות מחוקי הדמוקרטיה, על רמיסת הכנסת ומוסדותיה ועוד. מלומדי משפט וחוקה היו קוטלים את כוונתו לנהל מדיניות עצמאית מבלי לשתף את הממשלה, היו מזכירים לו את אירועי המנהרה וקובעים בכותרות אדומות שנתניהו חומס את החוק ברגל גסה ומדרדר את ישראל לעימות עקוב מדם נוסף מבלי לבחון את חוקיות ההחלטות שלו. היו דואגים לשלוף בכוח ממשלת נתניהו את חבריהם. מן הסתם היו גם משוגרים אל בין כותלי בית המשפט העליון טובי המשפטנים ובידיהם ספרי ענק של עתירות לבג"ץ וכן הלאה וכן הלאה. לא קשה לשער את התגובה המיידית שלא הייתה מאפשרת לחזון הערים היהודיות להתקדם ולו מילימטר לקראת ביצוע. כי ככה זה כשראש ממשלה מעז לנהל לבדו מדיניות עצמאית.
אז איך קורה שכשראש ממשלה אחר החליט החלטות דרמטיות הרבה יותר, ובאופן עצמאי, מבלי לשתף את חברי ממשלתו, ובוודאי שלא את הכנסת, הדברים זוכים למחיאות כפיים, לשירות ולתשבחות?
וכוונתי לדבריו ב'הארץ' של אלוף בן שהתייחס להצעותיו המפליגות של אהוד אולמרט לפלשתינים, כפי שנחשפו בראיון אחרון שהעניק לניוזוויק. אלוף בן מציין שבראיון חשף אולמרט שהציע לאבו מאזן ויתור ישראלי על הריבונות בהר הבית, בהר הזיתים ואולי גם בעיר דוד ולהעביר את הריבונות שם, בערש תרבותו של העם היהודי, לידיים בינלאומיות. זאת כמובן לאחר ויתור כולל על יהודה ושומרון. "שום מנהיג ישראלי לפני אולמרט לא תמך בבינאום ירושלים או חלק ממנה, אפילו בהסכם ז'נבה של יוסי ביילין דובר על חלוקת הריבונות בעיר העתיקה בין ישראל ופלשתין ולא על מסירתה לוועדה בינלאומית", כותב בן.
בן מציין גם שככל הנראה החליט אולמרט על כך לבדו מבלי להיוועץ בשריו וההצעה "לא נדונה בממשלה או בקבינט", והיא נמסרה לאבו מאזן בארבע עיניים. הוא מזכיר שגם לבני כשרת החוץ בממשלתו לא ידעה על כך וקידמה יוזמות אחרות קיצוניות פחות. מנכ"ל משרדה קבע ש"לא התנהל מו"מ על ירושלים", אבל גם הוא, כמובן לא ידע את האמת שמישהו מתחמן אותו.
מוסיף בן ומזכיר שבהצעה הזו הפר אולמרט את הבטחתו לש"ס, ולפיה כלל לא יעלה את ירושלים לדיון מול הפלשתינים.
בקיצור, אולמרט הונה ותחמן לא רק את אזרחי המדינה הזו שבחרו בו על בסיס מצע מרכזי וקיבלו מדיניות קיצונית יותר מזו של ביילין, אלא שהוא עשה זאת גם לשרי ממשלתו הבכירים ביותר. לכאורה המשפט הבא של אלוף בן אמור היה להיות מתקפה על רמיסת הדמוקרטיה הדורסנית שביצע אולמרט, אבל משום מה הסיכום שלו את האירוע נראה אחרת לחלוטין. שימו לב, כך כותב בן כמסקנה העולה מהאירוע: "כמה לקחים עולים מהסיפור הזה. ראשית, שלראש ממשלה בישראל יש מנדט מרחיק לכת לניהול מדיניות חוץ באופן עצמאי ובלי לשתף את ממשלתו – אפילו בנושא הכי שנוי במחלוקת...." המסקנות הנוספות עוסקות בעקשנות הפלשתינית ולא בהם רציתי להתמקד.
אז אולי תסבירו לי אתם איך הונאה וקידום מדיניות עצמאית לחלוקת הארץ הופכת ל"יש לו מנדט", ולא למהלכים הראויים לכל גינוי? או שיש מהלכים שמבחינת התקשורת ראוי, מותר ורצוי לעשות, גם בדורסנות.
מה הקשר?
עכשיו אני ממש זקוק לעזרתכם באיתור הקשר בין הכותרת לתוכן.
הנה כתבה במקומון הירושלמי 'זמן ירושלים' של מעריב. הכתבה עוסקת בהוראת בית המשפט לפנות שתי משפחות ערביות ממתחם שמעון הצדיק. בית המשפט קבע "באופן נחרץ כי המתחם שייך ליהודים לאחר שהשתכנע כי מסמך מהתקופה העותומאנית שמנו עולה שהקרקע שייכת לערבים אינו אותנטי".
הכותרת לידיעה הזו, כפי שניתן לראות היא 'אובמה יכול להמשיך לדבר' ומתחת לתמונה נכתב 'הטרנספר התחיל'.
עכשיו אני מבקש להבין מה הקשר לאובמה? חוץ מהמצווה הקדושה "סכסך תסכסך מנהיגים אהובים", מה קשור אובמה להחלטת בית משפט שקובעת שערבים השתמשו במסמך מזויף ושאדמות שכונה בירושלים שייכות בעצם ליהודים? מה הקשר? ומתי בדיוק כשפינו מאחז כתבו במקומון הזה שמדובר בתחילתו של טרנספר?
מות המלך
וכך היו נראים עיתוני ארצנו ביום ראשון שלאחר מותו של "המלך מייקל הראשון":
ב'ידיעות אחרונות': לאחר מחצית עמוד שער שהוקדשה לדמות דיוקנו של האיש, בבחינת והיו עיניך רואות את מייקלך, דילגנו לכפולת העמודים 10-11 שם יכולנו לקבל את תפריט התרופות של האיש, תפריט ארוך ומפורט לצד הכותרת המרגשת על הדמעות שניגרות בעולם כולו. הפכנו את כפולת העמודים והנה עוד כפולה ובה התצלום בו האיש מנופף בילדו התינוק מעל המרפסת והכותרת "המלך מת", אכן נשבר ליבנו.
אגב, כדי לקרוא על כך שג'ו עמר נפטר היינו צריכים לדלג לעמוד 23, שם המתינה לנו כתבה צנועה תחת הכותרת "ג'ו עמר: שיר פרידה".
אבל ב'מעריב' הצליחו להתעלות על 'ידיעות' ופיסטבלו את מותו של ג'קסון אף יותר, וכך זה נראה:
לאחר ששילמו את חובם לעמוד השער בדיוקניו של המנוח על חצי עמוד לצד הכיתוב "המלך מת" נתנו לנו הפוגה בדמותם של שני עמודים שעסקו במהומות החניונים ובמפלגת העבודה, אבל מיד לאחר שני העמודים הללו שבו לעסוק במה שחשוב באמת – מות המלך: העמודים 4 ו-5 הוקדשו לאיש כשהכותרת היא "פרידה מאגדה", לצד תמונות מעריציו הבוכים. לאחר פרסומת בעמוד 6 נמשכה הסאגה בעמוד 7 שם תיארו לנו את בדיקותיו הרפואיות בתקופה האחרונה "קוקטייל של שמונה תרופות", נכתב באחת הכותרות. עמוד 8 גם הוא הוקדש ל"מותו של מלך הפופ" כשהכותרת היא "עולים לרגל", ולאחר מכן כפולת עמודים עם תצלום ענק של האיש רוקד לכל אורכם והכיתוב "גדול מהחיים", כדי שנבין במה מדובר. ובעמוד הבא, עמוד 12 זה נמשך. שם מתארים את אחוזת הענק שלו בנברלנד.
רק לאחר כל אלה נמצא מקום לדווח לנו על אי אלו עניינים שוליים ופעוטים כמו עסקה לשחרור גלעד שליט, תעלת הימים, עדות טלנסקי, ביקור פרס באזרביג'אן ועוד.
אה, וג'ו עמר, ב'מעריב' קיבל כתבה קטנה בעמוד 16.
מה אנחנו, ומה לא
ולסיום, עוד אחד מסרטוני 'תדמי"ת'. איילה חסון מספרת לכם בחצי קריצה ואולי בחצי רמז עד כמה הטלוויזיה הישראלית באמת ישראלית:
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: