תנועת רגבים עתרה לבג"צ נגד שר הביטחון בתביעה להרוס מאחז פלסטיני, סמוך לכפר מזרעת אל קבליה, ליד חרשה שבבנימין. העתירה הוגשה במקור בשנת 2006 ונדחתה בטענה שהמדינה פועלת לאכיפת החוק על פי סדרי העדיפויות שלה. כעת, הוגשה שוב, לאחר הלכה שהתחדשה בבג"צ ע"י הנשיאה בינייש, לפיה המדינה חייבת לקבוע לוחות זמנים להריסה.
העתירה הוגשה ב- 07/03/06 (בג"צ 2115/06) בשל ארבעת מבני הקבע המצויים בכפר מזרעת אל קבליה ואשר נבנו שלא כחוק ובלא שהוצאו להם היתרי בניה כדין.
עו"ד דורון ניר צבי ב"כ רגבים כתב בעתירה כי המבנים שבגינם העתירה הם חלק מתמונה כללית עגומה של אי-אכיפה מודעת ומכוונת כנגד בניה בלתי חוקית של פלשתינים בכלל בשטחי C באיו"ש. "מדובר בהתנערות מוחלטת של המשיבים מחובתם לאכוף את החוק וכן כדי הימנעות המדינה בתגובתה לבג"צ ב- 30/04/06 הציגה את מכלול פעולות האכיפה שננקטו ביחס למבנים נשואי העתירה וטענו כי די בכך בכדי להראות כי הם אינם מתנערים מחובתם לאכוף את החוק באזור ואינם נמנעים מלמלאה באופן בלתי סביר".
המשיבים אישרו בתגובתם את טענות העותרת המקורית לפיהן המבנים כנגדם הוגשה העתירה הינם מבנים בלתי חוקיים אשר הוצאו להם צווי הריסה סופיים ואשר עומדים מתוקף כך להריסה.
הטענה המרכזית עליה נשענו המשיבים להסבר אי מימוש צווי ההריסה כנגד המבנים הספציפיים נשואי העתירה היא טענת 'סדרי העדיפויות', ולפיה המשאבים המוגבלים העומדים לרשות גורמי האכיפה מחייבים יצירת סדרי עדיפויות לטיפול בעבירות בניה ולמימוש צווי ההריסה. סדרי עדיפויות אלו, כך נטען בתגובת המשיבים לעתירה המקורית, הינם סבירים ומשקפים את מדרג האינטרס הציבורי לאור מגבלות המשאבים.
עוד טענו המשיבים כי סדרי עדיפויות אלו אושרו על ידי שר הביטחון וכי בהתאם לסדרי עדיפויות אלו, אשר פורטו במסגרת התגובה, הבניה הבלתי חוקית אשר כנגדה הוגשה העתירה המקורית אינה מצויה בראש סולם העדיפויות וכי רק בשל כך צווי ההריסה שהוצאו אינם ממומשים בשלב זה.
בתגובתם טענו המשיבים כי די בכך בכדי להדוף את הביקורת השיפוטית של בית המשפט הנכבד ולמנוע את התערבותו בשיקול דעתן של רשויות האכיפה, ומשכך דין העתירה להידחות.
העותרים מציינים כי בפסק דין ארוך ומנומק, מפי השופטת איילה פרוקציה, החליט בג"צ כי משהוצגו בפניו סדרי עדיפויות סבירים על פיהם פועלים המשיבים לאכיפת חוקי התכנון והבניה הרי שדי בכך בכדי להורות שהרף אותו קבעה הפסיקה להתערבותו של בית המשפט בשיקול דעתן של רשויות האכיפה לא נעבר ומשכך דין העתירה להידחות.
"רק עתירות אלו של העותרת דנן נדחו בהסתמך על פסק דין זה, בו בעת שבעתירות פוליטיות רבות שהוגשו מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית וכוונו כנגד בניה בלתי חוקית של ישראלים ביהודה ושומרון משום מה לא מצא בית המשפט הנכבד לנכון להסתמך על פסק דינה האמור של כב' השופטת פרוקצ'יה ומרביתן תלויות ועומדות עד עצם היום הזה", אומרים העותרים.
ברגבים טענו כי לפי במקום בו רשויות האכיפה ברחבי יהודה ושומרון אינן חולקות על כך שמתבצעת בנייה בניגוד לחוק וללא היתרים כדין, הרי שכחלק מחובתן היסודית לאכוף את החוק במרחב עליו הן אמונות, עליהן לפעול להריסת המבנים הבלתי חוקיים ולכל הפחות לקצוב לוח זמנים למימוש ההריסה, זאת גם ביחס לבניה בלתי חוקי שאינה עומדת בראש סדרי העדיפויות של המשיבים.
עו"ד בן צבי טוען כי לאחר פסיקתה של הנשיאה ביניש בבג"צ חרשה כי על המדינה לקצוב לוח זמנים למימושם של צוי ההריסה. בבנייה הבלתי חוקית בשכונת 'חרשה', המרוחקת אך כ- 200 מטרים בודדים מהמאחז הבלתי חוקי שבעתירה זה וכי המדינה צריכה לנהוג בהתאם גם בענין זה.