"זהו? זה מה שיש לך לומר לי? באת לספר לי רק מה לא טוב בבן שלי?"
אני לא זוכרת עוד פעם בה התפרצתי בתוקפנות כזאת מול מורה של ילדי. אסיפות הורים ושיחות עם המחנכים הינם מסוג היציאות המועדפות עלי. אני באה לשמוע דברים טובים על ילדי, ולחזק את העוסקים במלאכת הקודש, המורים. הם מאירים לי את ילדי בצורה שלא ידעתי שקיימת. כמה כוחות חיוביים יוצאים מחוץ לבית!
למפגש הנ"ל עם המורה היה טעם אחר. ברגע שהוא התחיל לדבר, אני התחלתי להתכווץ. איזו יד נעלמת מעכה לי את הלב, סחטה וסחטה. הרגשתי אשמה ולא בסדר, ואיך הילד מתנהג לא בסדר ו....זה לא נכון! התקוממתי. כאשר בוחרים להציג בפני רק את מה שלא עובד, מה שלא טוב, בי, בילדי, יש לי התנגדות, גם רגשית, גם עקרונית.
אנחנו זקוקים שמישהו יאמין בנו. ביכולות שלנו, ברצון הטוב שבנו. כאשר אני נמצאת בנוכחות אדם כזה, אני פורחת. האדם שמאמין בי ובגדולה שלי, מספק לי מרחב לצמיחה. ולהיפך, חלילה. נוכחות של ביקורת תמידית, של זלזול והשפלה, של חוסר אמון והסתכלות שלילית, מחלישה, מנוונת, מכבה.
לעיתים קשה שלא להתערב. בעלי תיאר לי סיטואציה בה נתקל בדרכו לעבודה. "אתה ילד רע!", צעקה האם על ילדה הקטן, בן הארבע. "לא נכון!" מחה בבכי הקטן. "כן, אתה רע. רע מאוד." כעסה האם. כאן המרוקאי שלי לא יכל כבר לשתוק: "מה פתאום, הוא טוב, ילד טוב מאוד" אמר בביטחון מלא תוך זריקת מבט מוכיח ומאמין באם. פנה אל הקטן בחיוך:" נכון שאתה טוב?" .
לאיש שלי יש את זה. את היכולת הזו של ההתבוננות מעבר. לא להאמין לחיצוניות. שנים הוא עבד ב"זולה של חצרוני", וחיפש בבני העשרה שפגש את הטוב, את נקודת האמת המסתתרת תחת מעטה הניכור, הזלזול וההפקרות. מבעד לבגדים השחורים, לעיניים האדומות ולפירסינג הוא ראה את החיפוש האמיתי, את הרצון הטוב, את הנשמה.
משה רבינו בפרשת חוקת פונה אל בני ישראל בכעס :"שמעו נא המורים..". בכך, מסביר ה"נתיבות שלום", חטא, ועל כך נענש. חטאו של משה רבנו היה בכך שייחס פגם מהותי לבני ישראל. לא חטא חיצוני, אלא פגם מהותי, בעצם. ומתוך שכך, לא יכל להמשיך ולהצמיח אותם, ולהכניסם לארץ ישראל.
אם אני לא מאמינה בילד שלי, בתלמיד שלי, אם אני לא מסתכלת עליו בעין טובה, לא אוכל להצמיח אותו. גם כאשר אני רואה חטא, קלקול, עלי להאמין כי הקלקול הוא חיצוני, ולא פנימי. לא במהות, ולהתייחס בהתאם. וכמובן, בד בבד לשכלל את יכולת האמונה בטוב שבי. אמא שמסוגלת לראות בעצמה נקודות טוב גם בכישלון, גם בחטא, שמצליחה למצוא ערך גם שם ולהתחזק באמונה בטוב שבה, תצליח בעזרת השם להסתכל בעיניים טובות גם על בעלה, גם על ילדיה.