תמר ניזרי אם ל 7- ילדים. מאמנת אישית וזוגית
"אמא, הוא שוב לקח לי את החלילית!", "אוף, אמא, תגידי לה. היא מפריעה לנו לשחק!", "תכף תראה מה
זה... זוזי מפה. תפסיקי לגעת לי בדברים... איי!", "ילדים, להפסיק מיד. לא, אני לא מרשה! מי התחיל? תגידו לי
מיד, מי התחיל?"
בעצם זה ממש לא משנה מי התחיל. מריבות בין אחים יכולות לשגע, להוציא אותי מדעתי, או ליתר דיוק להוציא את דעתי ממני. כמה קשה לראות איך ילדייך, עצמך ובשרך, מעצבנים זה את זה, רבים, מעליבים, מכים, בועטים, שורטים משפילים - כל משפחה והנוסחה שלה. ואנחנו, האימהות, מתכווצות, כואבות בתוכנו, כועסות, מתפרצות, מתערבות, שופטות ודנות: את זה מזהירות ומאיימות, ואת זה מלטפות ומנחמות. את זה לחיים ולשלום ואת זה
לדין ולשבט. לפעמים אנחנו רוצות נוסחאות קסם, אקסיומות שיתוו לנו דרך ברורה מה לעשות, מה לא ומתי, אך לצערנו הן לא בנמצא. החיים מורכבים, כל משפחה והנפשות המיוחדות לה והסיטואציות המורכבות שלה.
אם נתבונן בספר בראשית, ספר הישר, נראה כי מעולם לא הציגה לנו התורה מודל של משפחה אידיאלית ויחסי אחים אידיאליים. האח הראשון, הבל, נרצח בידי אחיו הגדול, ישמעאל מצחק מול יצחק, עשיו שונא ליעקב והאחים מוכרים את יוסף. אין זאת אלא שיחסים טובים בין אחים הם לא דבר טבעי. טבעי שהאחים יריבו זה עם זה, יקנאו זה בזה ויכעסו זה על זה.
בניית יחסי אחים טובים בתוך המשפחה דורשת עבודה ותשומת לב, זה לא יקרה מעצמו. את העבודה יש לבצע בשני רבדים מקבילים: מול עצמי וכאמא לילדיי. כל סיטואציה בין הילדים מזמנת לי פתח להתקדמות. זו הזדמנות ללמוד משהו על עצמי, לשנות משהו בתוכי וללמד את ילדיי דבר או שניים על החיים. השאלה הגדולה היא מה קושי הגדול שלי מול המריבות שלהם. מה יש כאן שלא מאפשר לי לפעול בשיקול דעת ולהיות האמא שאני רוצה להיות? ומה זה קשור אלי המריבות שלהם? אז ככה, שזה מאוד קשור אלי. זה כל כך קשור אלי עד שאני פשוט נפעלת
מהמריבות של הילדים ומתערבבת איתם בסבך הרגשות המורכב.
כל אחת מאיתנו יש משפטים שהולכים איתה, תפיסות עולם (פרדיגמות) שהם אלה המעוררים את הרגש ובכך מונעים התקדמות. לדוגמה: האשמה עצמית - נכשלתי בחינוך. אם הם ככה אז אני כישלון, זה בגללי, אני אמא לא טובה; פרשנות, כלומר הדרך שלי להסביר את המציאות - היא מרגישה מותקפת, הוא מרגיש אפס, היא לא
התכוונה; פחדים - זה יוריד את הביטחון העצמי שלה, הוא יסבול מזה לכל החיים, היא תמיד תהיה
הכבשה השחורה. ללמוד לזהות את המשפטים שמניעים אותי או שמונעים אותי מלפעול, זו עבודה שדורשת הרבה
אומץ, כנות ומוכנות לחוות כאב. יש לזהות את המשפטים, לבדוק את אמיתותם, לברר מה הרווחים והמחירים שלהם בחיי ולהחליפם באחרים שיחזקו ולא יחלישו, ושיקדמו אותי ואת משפחתי לעבר החזון שלי.
זוהי עבודת חיים שמזמנת לנו אין ספור פתחים להתקדמות, ומומלץ לעשותה עם ליווי של בעל, חברה
או גורם מקצועי. בד בבד עם ההתפתחות האישית ישנה עבודה מול הילדים, שהרי עלינו מוטלת חובת חינוכם. להלן מספר נקודות שניתן להאריך בהן הרבה יותר. נתחיל ב"סור מרע". ראשית, אין לאפשר אלימות בבית. בצורה חד משמעית. לא בין הילדים וכמובן לא כשיטת חינוך. יש להבין ש"אלימות" אותיות "אילמות". ילד שבאופן קבוע מכה הוא ילד שצריך לשכלל את יכולת הדיבור שלו, ואנו כהורים צריכים לעזור לו וללמד אותו איך מדברים, איך מבקשים ואיך כועסים בלי מכות. אלימות מילולית או רגשית קשה - כמוה כאלימות פיסית. לא בבית ספרנו.
שנית, שימי לב מה הם משחקי התפקידים הקבועים של הילדים. מי המכה, מי נכנס תמיד למקום הנפגע והחלש ומי רץ לאמא להלשין על כל דבר קטן. תני להם אפשרות להחליף תפקיד והאירי בהם את הדרוש הארה. לבריון השכונתי שקפי את הרגישות, העדינות וטוב הלב, לקורבן המוכה האירי את יכולת הגבורה וכוחות הנפש הגדולים החבויים בו ואת המלשין הסדרתי למדי לדבר אך ורק על עצמו.
שלישית, נסי עד כמה שאפשר להימנע מהתערבות במריבות הילדים. "אשת חיל" היא זו אשר "צופייה
הליכות ביתה". אם יש צורך - חתכי, ובגדול, אך לעתים יציאה לדקות ארוכות לתלות כביסה במרפסת תתרום רבות לאחר הצהריים שלך. בואי ניתן להם הזדמנות להסתדר, למצוא בעצמם יכולות ולהתחזק. הבית הוא בית הספר לחיים.
רביעית, אם וכאשר צריך להעניש - העונש יהיה תוצאה טבעית של המעשה. לדוגמה, ילד מרביץ או מתנהג בצורה לא ראויה מוציא את עצמו בעצם המעשה הזה מחברת אנשים - ויישלח לחדרו. דוגמה לעונש שאינו קשור למעשה היא לא לשחק במחשב למחרת. מה הקשר?
ונמשיך ב"עשה טוב". ראשית, נחזק בדרך חיובית את היחסים בין האחים על ידי שיחה על ערך האחווה. נחשוב יחד מה זה בעצם להיות אח, ניזום פעולות משותפות של האחים, בילויים משותפים ומשחקים.
שנית, נאיר את המקומות הטובים: "ראיתי שהתחשבת באחותך והשארת לה סלט. כל הכבוד, איזו אחות מקסימה".
וטיפ אחרון: חזקי את קשרייך עם אחייך ואחיותייך, ובכך תהווי דוגמה חיה לקשר טוב וחם בין אחים.
בהצלחה!
שושנה הימן, יועצת הורים ומורים, מנכ"ל לייף סנטר
יש אומרים שהורים אינם צריכים להתערב כשאחים רבים, ומוטב להניח להם לפתור את הדברים בעצמם.
לפעמים הילדים אכן פותרים את בעיותיהם ללא עזרה, אבל לעתים קרובות יותר הם רעים ופוגעים זה בזה. אחים הם מקור לתסכול רב. כל אחד מהם הוא תזכורת תמידית לכך שצריך לחלוק הורים, מזון, בגדים, צעצועים ומרחב.
אחים מבוגרים שונאים את הצעירים יותר בסוברם שהצעירים זוכים לתשומת לב רבה יותר, ואילו הצעירים שונאים את אחיהם המבוגרים מפני שהם מוכשרים יותר ומקבלים טובות הנאה. כמעט כל דבר עלול להצית תבערה.
הורים אכן צריכים להתערב ולהגן על הילדים מפני העלבונות, האלימות וההצקות שהם גורמים זה לזה,
שכן ילדים סומכים על הוריהם שיגנו עליהם מפני פגיעה. חלק מהאחריות ההורית הוא להעניק לילדים
את תחושת הביטחון שההורים אחראים ולא יניחו לאלה שהם אוהבים יותר מכל לפגוע זה בזה.
מה שבאמת חשוב להורים הוא שהאחים יכבדו זה את זה וידאגו זה לזה. כדי שזה יקרה, הילד צריך לקבל
מהוריו שלושה דברים.
ראשית, הורים צריכים להיות תמיד המנהיגים המובילים. יחסי הורה-ילד צריכים להיות היררכיים, כשהילד במצב התלותי. הילד צריך להרגיש שדואגים לו, שמטפחים אותו ושהוא משמעותי בעיני ההורה. כשמטפלים בילד ברוחב לב, מתפתחת בו היכולת לדאוג לאחרים. כשההורה עסוק בטיפול בילדים הצערים יותר, לעתים קרובות מצפים מהילד המבוגר יותר להיות אחראי ולבצע בעצמו את הדברים שהוא יודע לעשותם.
חשוב לזכור, שעל אף שהוא מבוגר יותר, הוא עדיין זקוק לחיבה ולהרגשה שדואגים לו, שמטפחים אותו,
שהוא חשוב ומשמש מקור הנאה להוריו. גם אם הוא מסוגל להתלבש בעצמו או לדאוג לעצמו בדרכים אחרות, הוא עדיין זקוק לתחושה המעודדת שאמא או אבא עושים לפעמים את הדברים האלה למענו. כשהוא מתמלא יומיום בביטויי האהבה האלה, הוא יכול לבטא באופן טבעי יותר את אהבתו לאחיו הצעיר.כדי לעודד יחסים היררכיים ואכפתיים בין האחים, הורים יכולים לחבב את הילדים אלה על אלה בכך שיבהירו לילד המבוגר יותר כמה אחיו הצעיר רוצה לחקות אותו, ובכך שיבהירו לאח הצעיר שהתמזל מזלו ויש לו אח גדול שאוהב אותו.
הדבר השני שילדים זקוקים לו הוא מישהו שילמד אותם כיצד להתמודד עם התסכולים היומיומיים.
כשילד כועס ותוקפני, הוא זקוק לכך שאמא או אבא יחבקו אותו וינחוהו אל רגשי האכזבה והצער על כך
שהדברים אינם פועלים כפי שהיה רוצה. חבריו לא רצו לשחק איתו בבית הספר, הוא איבד את העיפרון
שאהב, העוגייה שלו נפלה לתוך לכלוך ואין אפשרות שאחיו הקטן יעבור לגור בביתה של סבתא. אמא או
אבא צריכים לאסוף אותו אל קרבם ולאפשר לו לחוש עצבות ולבכות על הדברים האלה, וזה מה שיעזור לו
להסתגל לדברים שהוא אינו יכול לשנות. זה גם מה שיעזור לו להתייחס יפה אל אחיו הקטן.
ולבסוף, הילד זקוק למישהו שיכול לעזור לו לגלות את הרגשות המעורבים שלו. מצד אחד הוא כועס על
אחיו הקטן ורוצה לפגוע בו, ומצד שני הוא אוהב אותו. הרגשות המעורבים האלה קיימים יחדיו, ועל ידי כך
שנעזור לו לבטא את רגשות התסכול והכעס שלו, יגיחו לאוויר העולם גם רגשות האכפתיות והחיבה
שלו וימתנו את תגובותיו לאחיו.
הכתבה מגיליון פנימה להצטרפות ולקבלת מנוי במבצע לחצו כאן