סיכה קטנה בבלון
יום רביעי בבוקר. ערוץ 10. כותרת נרעשת נמרחת בכחול על תחתית המסך: 'ערבי טוען: סולקתי עם ילדיי מפארק בנצרת עילית'. קראתי את הכותרת והבנתי שזו השעה להיכנס לכוננות ספיגת קיתונות של הלקאה לאומית-עצמית.
על המרקע נראו פניו של האב הערבי הטוען לסילוק ילדיו ומהעבר השני צמד המראיינים, דני רופ וסיוון קלינגבייל. הנה, אמרתי לעצמי, זה מתחיל שוב, עוד סיפור שיקפיץ מרצם זועמים על הגזענות הישראלית, על האפרטהייד הישראלי ועל פרצופה המכוער של החברה שלנו שמסלקת ילדים מפארק ציבורי רק בשל זהותם הערבית.
ואכן, כצפוי, האב סיפר על האירוע הקשה והמעליב שעבר עליו ועל ילדיו, אלא שמהר מאוד, מהר מהצפוי, חלה תפנית בעלילה. ושוב היה זה דני רופ שקלט במה מדובר לפני כולם, גם במחיר הרס האייטם של הערוץ שבו הוא משדר.
רגע לפני שנעטפנו קלון על שבני עמנו בחרו בגזענות ולפני שעולם ומלואו נזעקו להכפישנו בגרון ניחר ומלא זעם ועברה, נזכר רופ שבעצם גם לו קרה מקרה דומה. היה זה כאשר הגיע לפארק בעיר סמוכה לעיר מגוריו ושם נאמר לו שהפארק מיוחד לתושבי המקום ולא לתושבי עיר אחרת, יהודים, ערבים, צ'רקסים או אינדונזים, כולם יישארו בחוץ. דני פנה אל האב הערבי הממורמר ושאל אם בעצם בזה העניין ולא באפליה על רק מוצאו הערבי. תשובתו המדהימה של האב הייתה "אתה יכול לתאר את זה גם כך"...
ואז הבנתי שהכותרת שמרחה בתחתית המסך ונפתחה במילים 'ערבי טוען' נועדה רק להכפשה עצמית. הרי מישהו בהפקת התכנית בערוץ 10 ערך בירור מינימאלי לפני השידור והבין שלא מדובר בגזענות או אפרטהייד חשוך, ובכל זאת בחר לנסח את הכותרת כך שתעורר מדנים ומהומה.
אגב, יש בהחלט מקום לקיים דיון על הגדרת פארקים וגנים כמיועדים לתושבי עיר או שכונה מסוימת ולא לאחרים, אבל זה ממש לא קשור לזהות ערבית או יהודית. מישהו ניסה לנפח שוב את בלון השנאה וההלקאה העצמית, אבל אז הגיע דני ותקע סיכה בבלון.
מבחנו של ליברמן
שר הביטחון יצטרך לגייס הרבה שאר רוח כדי לנטרל בהכרעת הרמטכ"ל הבא את השיח ששדרג את מעמדו של האלוף יאיר גולן מהמועמד בעל הסיכויים הנמוכים ביותר למועמד המדובר ביותר.
במקרה הטוב, ההשפעה על עמדת השר תגיע מדבריהם של כל המתגייסים להגנת האלוף שנחרדו ממכתב ההורים השכולים ושלפו את כל הסופרלטיבים האפשריים כדי לתאר את אישיותו המיוחדת ואת כל ההיסטוריה הצבאית עתירת הקרבות והגבורות של המועמד המותקף. במקרה הגרוע עלול לצוץ על שולחנו של השר, בין שאר השיקולים, גם השיקול האנושי של ה'אני אראה להם שעליי לא משפיעים במכתבי מחאה' או הגרוע יותר, שיקול ה'אני אוכיח לשמאל שאני לא מתרגש מלחצי הימין'.
כך או כך או כך שודרג מעמדו של האלוף גולן לצמרת רשימת המועמדים. האם תוכל החלטת ליברמן להיות נקייה משיקולים זרים? נותר רק לקוות.
לא רגועים ולא מרגיעים
ממש לא משנה אם בוויכוח על עתיד יחסינו עם הטרוריסטים מעזה צודק בנט או ליברמן, ההתכסחויות המילוליות בנוסח "שיטפל קודם באלימות בבתי הספר" או "הוא נותן פרס למחבלים", התכסחויות שנשמעות כמו של שני מתאבקים טרם עלותם לזירה ולא של שני שרי קבינט שאמורים יחד לדאוג לשלומנו, מערערת את תחושת הביטחון והרוגע ברחוב הישראלי ולא ממש מתאימה לשני שרים בכירים שכל אחד מהם רואה את עצמו ראש ממשלה בפוטנציה.
(אגב, מי שבטוח מרוויח מההתנצחויות הללו הוא מי שיודע לשווק את עצמו כמבוגר האחראי, או כגננת מרגיעת הרוחות. קוראים לו בנימין נתניהו שממתין בצד בשקט ומחייך. הוא יודע שבקרוב יוכל לשלוף מחדש מהכיס הפנימי של החליפה את אותה קשית מנדטים ידועה ומוכרת וישאב עוד כמה עשרות אלפי קולות מקופתם של צמד ניצי הקבינט המתקוטטים)
שיטת מצליח
במסגרת הסערה סביב דרישת מספר משפחות שכולות משר הביטחון שלא למנות את האלוף יאיר גולן לרמטכ"ל, מצאה לנכון העיתונאית רינה מצליח לומר בגלי צה"ל את ההיגד המופלא הבא בפתח תכנית האקטואליה בהגשתה, יחד עם ליאור שליין:
"מי אתה ה'אם תרצו' הזה? משתמש בהורים שכולים בשביל המניפולציה שלך. זה אחד האנשים שהשחיתו את השיח בחברה הישראלית באמצעות יועצו קלוגהפט עם הקמפיינים האיומים של 'השתולים'. זה אנשים שמתעבים את החברה הישראלית כי הם עסוקים רק בלטנף אותה ולפצל אותה ולקלקל אותה וצריך להדיר אותם מהשיח. מי שהמציא אותם זה בנט ושקד לצערי. הם חזרו בתשובה מאז, אבל צריך לזכור להם גם את זה".
הלו, רינה, מה קורה? להזכירך, בתכנית בה אמרת את המשפט המופלא הזה את לא פובליציסטית, לא הוגת דעות ולא מבקרת חברתית ובעיקר לא מגדפת סדרתית. לא זה תפקידך. בתכנית הזו את אמורה לראיין ולהביא מידע לעם היושב בציון. לא יותר מזה. אם דחוף לך להשמיע עמדות בוטות כל כך יש שיטות מעודנות יותר לעשות זאת, כמו לזמן אל קו הטלפון מרואיין שיגיד זאת (ורצוי, למען ההגינות, גם לתת במה למושמץ להגיב), אבל שאת עצמך תתני לעצמך את הבמה למתקפה כזו?
מה הוא עושה שם?
במסגרת שיטוטיי בניסיון למצוא אי מי מח"כי ועדת חוק הלאום על מנת לבקשו לראיון בו יחווה את דעתו אם אכן החוק הוא שיקצר את ימיה של הממשלה, עברתי על רשימת חברי הוועדה והופתעתי לגלות פרט מעניין שלגודל בורותי לא הכרתי.
ובכן, שימו לב לשמה המלא של הוועדה, המלמד גם על מהותה של הוועדה: "הוועדה המיוחדת להסדרת מעמדם של תלמידי ישיבות, ולשילובם של בוגרי ישיבות, בשירות צבאי, בשירות לאומי-אזרחי ובתעסוקה". להפתעתי גיליתי שבין החברים בוועדה, בין דוד ביטל לבצלאל סמוטריץ' למיקי זוהר, בין אורי מקלה למיכל רוזין, עודד פורר, יואב בן צור ועוד כמה ישנו גם... אחמד טיבי.
קראו שוב את שמה של הוועדה. היא לא עוסקת בשילובם של החרדים והערבים בשירות הלאומי או האזרחי. מדובר רק בהסדרת מעמדם ושילובם תלמידי הישיבות, וביני לביני תהיתי מה דחוף לו לאחמד טיבי להיות חבר בוועדה כזו (ותעשו לי טובה, דלגו מעל הטענות לגזענותי. אני יודע, גם לערבים מותר להתבטא בכל נושא וכו' וכו', מכיר את זה), האם באמת מטרידה את אחמד טיבי שאלת שילובם של בני הישיבות בצה"ל או בשירות לאומי? האם כשהוא מגבש עמדה על השאלה הזו טובת צה"ל עומדת לנגד עיניו? או אולי טובת החברה הישראלית וגיבושה? והאם יתכן ונגיע למצב שבגלל רוב של קול אחד, קולו של טיבי, בסוגיה הנפיצה הזו, יוחלט על מתווה שיכריע את גורל הממשלה? ומה חושבים על זה ברחוב הערבי? הם מרוצים מנוכחותו של טיבי בוועדה כזו או שהיו מעדיפים שידאג לרווחתם בישוביהם ובכפריהם?
במרתפי העינויים
רשות האכיפה הורתה לעקל מיליון שקלים מכספי הרש"פ לתשלום ראשוני למשת"פים שעונו ונכלאו על ידה בניגוד לחוק הבינלאומי או לכל דין אחר. מיליונים רבים עוד צפויים ללכת בעקבות המיליון הזה. הדברים והסכומים נידונים בתקופה זו בבית המשפט.
שמעתי ונזכרתי באחד הראיונות הקשים והמרגשים ביותר שקיימתי. היה זה עם מספר פלשתינים שעברו את מדורי הגיהנום של המוחאבראת, כוחות הביטחון של הרש"פ. אנשים מבוגרים בגילאי 40-50 מראים לי בדמעות את סימני ההלקאה האדומים שעדיין נותרו על ידיהם ממכות צינורות הגומי, מספרים על הפלסטיק המותך שהותיר בהם סימנים, על התלייה בידיים מתוחות לצדדים, על הארון הזעיר שבו שוכנו, זה שמקירותיו יוצאים להבי הסכין החותכים בבשר החי של הכלוא בפנים ושאר זוועות שחוו תחת שבט שליחיהם של בכירי הרשות שהייתה לנו לשותפה ולפרטנר לשלום.
שמעתי נזכרתי גם בסיפור שסיפר לי חבר שלחם ב'חומת מגן'. בפאתי אחד הכפרים באזור רמאללה הגיע הכוח שלו למבנה גדול ומרוחק. בקומת המרתף פתחו דלת ברזל גדולה ומאחוריה נחרדו לגלות מכשירי עינויים תואמי אינקוויזיציה, על כל המשתמע מכך, ובכדי שלא אדיר את שנתכם אחסוך מכם את התיאורים.
ועכשיו אני שואל אתכם, אחיי שמאלניי היקרים: אתם רציניים? עזבו עכשיו שאלות משעממות ומשמימות של ויכוחי ימין ושמאל, תענו לי ברצינות, אתם הרי מגדירים את עצמכם כאבירי זכויות האדם, אז לאנשים האלה אתם רוצים לתת לנהל מדינה? לנהל אזרחים? לנהל משטרה וצבא? אין לכם רחמים?
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
להערות קודמות: