השמאל המבהיל והימין הפראייר - הערות

דברים מוזרים בבנקים, בבתי המשפט ובבית העלמין של התקשורת. דברים נשכחו בשמאל ובלונדון. וגם הפראיירים של הימין. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ב בתמוז תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

דם ברחובות

בניצוחם של אמנים כמו ליאור אשכנזי ודב נבון מבהילים אותנו ארגוני השמאל ממהלכי הריבונות. דם יישפך ברחובות, המתנה הזו תתפוצץ לנו בפנים, הם מתריעים בסרטונים מעוצבים היטב.

אין מה לומר, אמנים והפקת סרטונים זה השטח של השמאל. בזה הם מעולים. במה שהם פחות מעולים זה כל תחום הזיכרון. יכול להיות שבגלל זה בטוחים שם שגם לנו יש בעיות בזיכרון ואפשר למכור לנו הכול.

אז ככה, למען אלה ששכחו או לא רוצים לזכור המתנה שהתפוצצה לנו בפנים עם הרבה דם שנשפך ברחובות הייתה מתנת השלום שקיבלנו באוסלו, ואגב, מאחר והשמאל מתהדר ביחס שוויוני לאדם באשר הוא אדם, אז כדאי שיזכרו שלא רק 1500 יהודים נרצחו בעקבות שלום הבלהות ההוא, אלא גם אלפי ערבים במלחמות מיותרות שגייסות הרש"פ הכניסו אותם אליהן ובמשימות טרור שפגעו בראש ובראשונה בהם, והכול בניצוחם של הראיסים ערפאת את עבאס ושות'

אז כמו שאומרים היום, בואו...

חרון אף וזעם קדוש

מעצרו של אמיר השכל עורר חמת זעם קדושה בקרב חובבי חופש הביטוי, חופש ההפגנה ושאר חופשים חשובים ונעלים ממסדר אבירי זכויות האדם, וגם כאן, כך מתברר, מתגלים ליקויי זיכרון בקרב חברי המסדר הזועמים והקוצפים.

הרשו לי כאן לצטט כמה שורות מתוך פוסט ממצא ומדוייק של שוש שילה מקדומים. הפוסט הוא למעשה פנייה ישירה לרב בני לאו שזעם על מעצר חברו הטוב, תא"ל השכל, אך נדמה לי שאפשר ורצוי לראות בשורות שכתבה שוש שילה תזכורת רלוונטית לעוד תומכים רבים בהשכל וחבורת מפגיני בלפור:

"לפני 15 שנים בדיוק, ב-14.6.05 כתבת לאתר nrg ותקפת אותנו, חוסמי הכבישים, ואני האמא והסבתא עם הנוער התיישבתי על הכבישים וחסמתי אותם. נגררתי, נחבלתי ונעצרתי ע"י שוטרים. כינית אותי ואת חברותיי וחבריי "קומץ שחצנים שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, שמאיים להבעיר עלינו את הבית. אם אנחנו, בני הציונות הדתית, לא נעצור את המגמה הזו, נשלם על כך מחיר נורא....הנוער אינו רע. הנוער קולט את העולם דרך עיני ההורים, המדריכים, המחנכים והסביבה הקרובה. כבר כמה חדשים שהנוער הזה שומע בשיחות ליל שבת דברי נאצה על ראש-הממשלה והסובבים אותו... חוסר האונים והייאוש מחלחל הביתה. נוער הרואה את הוריו ומוריו מיואשים, מבקש לעשות מעשה גבורה של הצלה. כך היה מאז ומעולם. המעשה של חסימת הצמתים הוא איוולת שבאה מתוך רצון לעשות מעשה".

שוש חותמת את הפוסט שלה בבקשה מהרב: "בקש סליחה גם הפעם מחוסמי הכבישים שעשו "מעשה של איוולת" לפני 15 שנה וזכור את דברי הלל הזקן "אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ". בקש סליחה ומחילה כי הגעת למקומם".

דאגה בדאונינג 10

קראתם את דברי הדאגה מכמירת הלב של בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, מרעיון החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון? ג'ונסון מוטרד מכך שהסיפוח, כהגדרתו, יהיה למעשה הפרה של החוק הבינלאומי.

מאוד מעניין לקרוא את הדברים האלה ממי שהצהרת בלפור שממשלתו הנפיקה מתבססת על החוק הבינלאומי שנקבע בוועידת סאן רמו, ולפיו רק לעם היהודי זכויות ריבוניות ממערב לירדן. מר ג'ונסון אולי לא הבין את העניין, אבל זה בדיוק החוק הבינלאומי, כך שמי שחרד לקיומו של החוק הזה אמור היה לצאת בתופים ובמחולות עם החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון ולזעום לנוכח הכוונה לפעולה בניגוד לחוק הבינלאומי ולא להחיל את החוק הישראלי על השטח כולו.

משונה גם לשמוע את הטפת המוסר הזו ממנהיגה של אותה בריטניה שהייתה כמעט היחידה שהכירה בסיפוח הבלתי חוקי של שטחי יהודה ושומרון בידי ירדן לאורך 19 שנים. רק בריטניה ופקיסטאן הכירו אז בכיבוש הירדני בעוד כל העולם, כולל זה הערבי, ראו בו את מה שהוא, עבירה על החוק הבינלאומי.

אז הוא זה שילמד אותנו מה זו שמירה על החוק?

היה מנוע?

שוב לוקח אותנו קלמן ליבסקינד לביקור בבית הקברות של התקשורת שלנו. זהו בית הקברות שגם לי, ככהן, מותר לבקר בו ואפילו לפשפש בין הטמונים בין רגביו.

כזה הוא גם הסיפור המדהים שסיפר קלמן על רשימת המניעויות של שופטי בית המשפט שלנו, סיפור שלמעט ראיון ב-103FM לא זכה להתעניינות על ידי עיתונאינו\קברנינו שאין להם זמן לעסוק בזוטות. הם הרי עסוקים עד מעל לראש בסיקור עניינים חשובים כמו ביטול מסיבות הסיום של כיתות י"ב או רמת ניקיון החדרים במלונות העולם.

כדי להכיר את מלוא הסיפור חפשו אותו ב'מעריב'. כאן אזכיר רק כמה נקודות מרתקות מתוכו:

השבוע התבשרנו שסוף סוף, בהנחיית נשיאת העליון ובעקבות חשיפותיו של קלמן תשזוף עינו של העם היושב בציון את הרשימה הכוללת את כל אותם חברות, אישים ועורכי דין שבענייניהם לא יוכל שופט פלוני או אלמוני לעסוק. כך לא ייווצר מצב בו עורך דין מתייצב מול שופט מבלי לדעת שהשופט שלפניו היה אמור לפסול את עצמו בגלל קשרים כאלה ואחרים עם הצד שמנגד.

אלא שבתשובה שקיבל קלמן התברר שהכניסה והיציאה מאותה רשימת מניעויות תלויות בלעדית ברצונו הטוב של השופט עצמו. במילים אחרות, השופט הוא השופט של עצמו. הוא יקבע בעניינו של מי ידון ובעניינו של מי אסור לו לדון, או בלשון דוברות בית המשפט: "הסרת שם מרשימת המניעויות נתונה לשיקול דעתו של השופט, כאשר הוא סבור שאין עוד עילה למניעות. הדבר תלוי בשיקולים שונים, כמו סמיכות זמנים, קרבת הקשר בין הצדדים וכדומה".

אלמלא היה מדובר בשופטים הייתי כותב שהדברים מגיעים לכדי טרלול של ממש, לדוגמא במקרה של השופט עוזי פוגלמן שהוציא מרשימת המנועים שלו עורך דין מסוים מהטען ההגיוני שרעייתו של אותו עורך דין הייתה עד לא מכבר העוזרת של כבוד השופט. למרות זאת החליט השופט לדון בכל זאת בעניינו של אותו עורך דין, אבל כדי שיוכל לעשות זאת מחק מהרשימה את שמו של אותו עורך דין, ומיד לאחר הדיון וההכרעה החזיר את הרשימה לקדמותה עם שמו של אותו עורך דין ומעתה הוא שוב מנוע.

הבנתם את זה? יכול השופט להחליט שכל עוד עורך הדין המסוים יושב בביתו וכלל אינו מגיע אליו לדיון הוא יהיה מנוע, אבל בו ברגע שרגלו תדרוך על מפתן אולם המשפט ידאג השופט להפוך אותו לבלתי מנוע בעליל. רגע אחרי שהוא ייצא מהדיון הוא שוב יהיה מנוע, ובא לציון גואל. למה? כי ככה זה.

ולמה אף אחד לא מדבר על זה? כי קברני בית העלמין של התקשורת עושים את עבודתם נאמנה, מהדקים את האדמה על כל אייטם שאינם חפצים ביקרו, נוטלים את כלי עבודתם ומסתלקים בחשכת הליל.

ברקים ורעמים

הנה לשון הודעה שנחתה השבוע על שולחננו: "הסכם היסטורי: התעשייה האווירית חתמה על הסכם שיתוף פעולה היסטורי עם חברת Group 42 מאבו דאבי, עיר הבירה של איחוד האמירויות הערביות. החברות ישתפו פעולה בתחומי המחקר ופיתוח למציאת פתרונות שיסייעו במאבק במחלת הקורונה".

ואני עדיין שאל מה לעשות עם כל המצופים שרכשתי לקראת הצונאמי המדיני שהבטיח לנו אהוד ברק אם רק לא ניסוג לא נוותר ולא נתקפל.

פראיירים שימושיים

היה משהו מטריד מאוד בראיון שהעניק השר צחי הנגבי לקלמן ליבסקינד ולמואב ורדי (כאן). מעבר לכך שהתברר שהשר המיועד להיות שר ההתיישבות החל מעוד שבועות בודדים לא מוצא בעייתיות עקרונית בהצבעה על הקפאת התיישבות, כל עוד מדובר בחבילה מדינית שלטעמו תניב לישראל רווחים מופלאים אחרים. היה שם עוד משהו מטריד:

השר הנגבי נשאל על חברותו הזכורה ב'קדימה' המנוחה, והוא הסביר את הרציונל שמאחורי הצבעה בממשלה נגד העקירה מגוש קטיף ובכנסת בעד.

הנגבי הזכיר את גורלם של מי שהצביעו נגד, אביגדור ליברמן והרב בני אלון ז"ל, כאשר שרון החליט לפטר אותם. התובנה שהופנמה מיידית אצל הנגבי הייתה שכדי לא להיות פראייר (כלשונו) וכדי שלא למחוק לעצמו את הקריירה הפוליטית אין טעם בהצבעה נגד ולכן האצבע הורמה בעד.

כזכור, הנגבי היה אחד מסמלי המאבק נגד העקירה מימית וחצי האי סיני. התבצרותו על האנדרטה עם מערכת כריזה קולנית זכורה בדברי ימי ישראל. אמנם לימים הגדיר הנגבי את אותה התבצרות כ"נאיביות ותמימות של חבר'ה צעירים בגילאי 25-24 שעוד לא ממש מבינים את המורכבות המדינית של הסכם השלום", ובכל זאת האיש נחשב תקופת מה כסמן אידיאולוגי, ועם זאת גם הוא ראה את איומי שרון מתגשמים על גבם של שני שרים והבין מתי ואיך כדאי להרים את האצבע.

מטריד לחשוב כמה עוד בכירי ליכוד הצביעו אז רק מתוך תבהלת איומי שרון על הקריירה שלהם. מפחיד לחשוב איך הושג בכנסת ישראל רוב למהלך דורסני והרסני שהרס את עולמם של אלפי מתיישבים, פילג את העם, הקים בפועל מדינת טרור ברצועת עזה וקירב את איום הטילים ללב הארץ.

נימוסים והליכות

יו"ר מרצ, חבר הכנסת ניצן הורביץ, יודע לנצל היטב את כל כישורי הרטוריקה שלו מימיו בכנסת על מנת להוכיח לעולם כולו את נועם הליכותיו, סבר פניו ורכות דיבורו המהוקצע והבלתי מתלהם.

ממש משום כך הופתעתי לגלות שבמכתב עדכון ששלח לתומכיו כינה למעשה נעים ההליכות את ראש ממשלת ישראל 'חזיר', לא פחות: "חוק החזיר היה החוק שאסר לגדל ולשווק בשר חזיר באזורים מסויימים בארץ. מעכשיו, חוק החזיר הוא החוק שמעניק לנאשם מבלפור מימון מלא גם על חווילתו הפרטית בקיסריה ושלל הוצאות אחרות". וכך נראה דיבור נקי מהוגן מעודן בלתי מתלהם ובלתי מפלג.

זכויות וסכנות

בימים דיגיטאליים שכאלה מדובר באירוע נדיר, ובכל זאת, הזדמנתי לסניף הבנק שלי, שם כמקובל ניצב בפתח שומר חביב ומעט משועמם ולצידו טבלה בה מתבקש כל נכנס בשערי הבנק לציין את השעה בה נכנס. ככה זה בגלל הקורונה, אומר השומר ומבקש שאשרבט גם אני את שעת הכניסה. שירבטתי כבקשתו, אבל משהו היה חסר לי בטבלה הזו. איפה אני כותב את השם שלי, שאלתי אותו. לא, את זה אתה לא צריך לכתוב, הוא עונה לי. רק את השעה. זה מה שצריך. אתה בטוח? אני מבקש לוודא, והוא בשלו: הכול בסדר, כנס לבנק המפתחות בפנים...

היה ברור לי שאני ניצב בפני משהו לא הגיוני. מה זה יעזור לבנק שארשום באיזו שעה נכנסתי? אם מחר מישהו יידבק יסתכלו ברשימה הזו ומרשימת השעות הזו ידעו מי נכנס, מתי יצא, ליד מי עמד ומי הדביק את מי? שאלתי. השומר ספק ידיו ביאוש. אתה צודק, הוא אומר. אין בזה שום היגיון. בהתחלה היו צריכים לכתוב גם את השם של הלקוח, אבל אחד הלקוחות התלונן, אמר שזה פוגע לו בצנעת הפרט. הבנק פחד מתביעה והחליט לשנות את הטבלה ועכשיו זה מה שיש.

מסתבר ששוחרי הפרטיות מטילים את אימתם גם על בנקים ומרוב זכויות אדם אין להם שום בעיה לסכן חיי אדם. תענוג צרוף.

לחיי הדמוקרטיה

שאלה למבחן הבגרות באזרחות: האם העובדה שעד היום טרם קיבלנו, לא אנחנו, אזרחי ישראל, ואף לא שרי ממשלת ישראל, מראש הממשלה את פרטיה של התכנית המדינית שהוא מקדם מול נשיא ארה"ב, עומדת בדרישות השקיפות והדמוקרטיה?

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

מבר אילן ועד טהרן

השרים שותקים והשיירה עוברת

סודות מושתקים מבית העלמין

הורסים אותנו מבפנים

נאום בר אילן יוצא לדרך