שבוע טוב
שבוע טוב ערוץ 7

עצוב בימין

בלי להיכנס לשאלות של ביצה ותרנגולת, מי גרם למה ומה גרם למי. עצוב לדעת שמחנה הימין הגיע למציאות שבה יש בתוכו לא מעט אנשים שהיו רוצים לראות באביתר פינוי אלים נוסח עמונה, רק משום שזה קורה במשמרת של בנט.

זהירות מוקש

אנשי אמונה ועמל עומדים מאחורי ההסכם באביתר, ובדיוק משום כך כדאי להפנות את תשומת ליבם למוקש קטן שהושחל לתוך ההסכם שנחתם איתם, שתי מילים שהן מוקש קטן שיכול להתברר כענק.

כאשר אני מוצא בתוך ההסכם את המילים "מערכת הביטחון תבצע סקר קרקע במהירות האפשרית ובמקביל תוכן הצעה עקרונית לתוכנית מתאר ליישוב אביתר", אני מתחיל להיות מודאג. מה זה בדיוק 'במהירות האפשרית'? שבועיים? חודשיים? שנתיים? קדנציה ורבע? אולי יותר? מה יקרה אם בעוד שנה וחצי יקומו המתיישבים הנפלאים של אביתר וישאלו מה קורה, ומישהו יגיד להם 'חכו, אנחנו עדיין פועלים במהירות האפשרית', מישהו יוכל להתווכח עם המישהו הזה?

כשבג"ץ מורה על פינוי הריסה ועקירה הוא נותן תאריך ויורד עד לרזולוציית השעה. המקום יפונה עד תאריך פלוני בשעה 24:00. כשזו עקירה אף אחד לא מדבר על מהירות אפשרית. שם הכול ברור.

שאלתי את אחד ממובילי ההסכם אם יש מקום סודי כלשהו שצמד המילים הזה מקבל סד זמנים מוגדר. לדאבוני התשובה הייתה ש'לא'. כעת גם הם יודעים שיש מוקש שצריך לפרק בזהירות ובנחישות.

מנסור ביילין

כשמנסור עבאס אומר ל'אלקודס אל ערבי' שהוא מקדם מגעים למו"מ עם הפלשתינים אבל הוא לא רוצה להרחיב על כך בגלל רגישות פוליטית, אפשר כבר לנחש במה מדובר, לא?

הרי אם היה מדובר במשהו שמקובל על הצד הימני של הממשלה הוא לא היה חושש לדבר בגלוי, נכון? נראה לי שזו בדיוק השעה להציב בפניו את גבולות הגזרה של התמרון המותר לו במסגרת ממשלת ה'לא קורונה לא מעניין' הזו. היו לנו כבר מקדמי מהלכים מאחורי גבו של ראש ממשלה וקיבלנו את אוסלו למינהו.

קול דממה דקה

אני ממש מתנצל על שאני מנג'ז, אבל מאחר והתופעה חוזרת על עצמה אין מנוס מלנקוט בדרכו של קאטו הזקן ולנג'ז:

בכירי הרשות הפלשתינית כבר מודים שאותו מתנגד משטר, נזאר בנאת, שמת בכלא הפלשתיני לא מת משתייה מרובה של קפה, לא מהלם לנוכח הפסדה של קבוצתו האהודה ביורו וגם לא מעקיצת עקרב שהתנחל לו בגרב. האיש מת מאלימות שאותה ספג בכלא. בעברית פשוטה קוראים לזה הומת בעינויים.

האירוע הזה זוכה לסימני שאלה, תהיות וניצני ביקורת מהעולם, אבל אצלנו, עסקים כרגיל. אבירי זכויות האדם לא ממהרים לקפוץ על סוסיהם האימתניים ולדהור חמושים להפגנת מחאה מול המוקטעה. הם עסוקים בג'קוזי שיש או אין לנתניהו בבית. ורק אל תגידו לי שמסוכן להגיע למוקטעה. כשהיה בוער להם לעלות לרגל למסע חנפנות והתרפסות בפני הראיס, הם לא חששו מכלום.

וחמור מכך, לא רק שהם שותקים לנוכח המתה בעינויים של בני אדם, הם גם רוצים בשם הצדק הנאורות והמוסר להציב את החבורה האלימה והרצחנית הזו בהנהגת מדינה של ממש. ועכשיו תגידו לי שהם גם עובדים עם היגיון.

הכיבוש משחית

לא הצלחתי להבין באיזו נקודה בדיוק הפכו תחרויות מוסיקה תמימות לנחלתם הבלעדית בטאבו של קהילת הלהט"ב.

האירוויזיון, כולם כבר יודעים, הפך ליום חגם המקודש בשנה, מה שלא היה פעם. הרי בתקופת עפרה חזה ו'חי', אבי טולדנו ו'הורה', שלמה ארצי ו'את ואני' ואפילו יזהר כהן ו'אבניבי' זה לא היה ככה, אבל התרגלנו, העלמנו עין והתקדמנו הלאה.

אבל מה קורה עם תכניות הריאליטי המוסיקאליות? ממתי הן הפכו לחלק בלתי נפרד מהמיסיון הלהט"בי? יושב לו אדם בערבו של יום ומבקש לנקות את הראש עם איזה הבל מוסיקאלי מרצד ובעל כורחו מוצא את עצמו בעיצומו של הקמפיין הלהט"בי שנכנס לביתו בלי שביקש רשות. כל מתמודד שמספר על נטייתו זוכה לחיבוקים ותשואות לצד נעימה מרגשת שמלווה את תיאור סיפור חייו הנוגה, וכשאחד המתמודדים סיפר על קשייו כלהט"בניק עט עליו אסי עזר, לקח אותו הצידה והבטיח לו שהוא, הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, ממש הוא במו עצמו, יעזור לו בכל אשר יפנה ויחזק את ידיו לעומת כל הנחשולים שבדרך.

מופע המיסיון הזה השתלט וכבש לעצמו עוד נתח ועוד פסע בעולם תכניות הטלוויזיה, בעיקר אלה המוסיקאליות. כוהני דת הלהט"ב תקעו את דגלם הצבעוני בעוד מעוז ועוד מוצב, התקדמו הלאה והכריעו את המערכה ללא קרב, כי משום מה הצופים שמרגישים חוסר נחת לנוכח הכיבוש הזוחל הזה לא מבינים שבידם כלי נשק אימתני ומשפיע, הכפתור שבשלט.

אפשר גם אחרת

אדמה סדוקה במדבר מצהיב ושיירת גמלים פוסעת ברקע. ילדים קטנים עם משקפי שמש גדולים. חרדון שמחפש פינה מוצלת בין הסלעים. שמש יוקדת מעל שדה שיבולים מצהיב. רחוב הומה אדם ושמשיות ססגוניות מבצבצות מתוכו. מזגנים מופעלים לצד מאווררי תקרה מסתובבים. משפחת קיפודים מהדסת את דרכה מצל לצל. שני נערים צוהלים משפריצים זה על זה מבקבוקי מים. שדה פרחים בשמש הקופחת.

והאמינו לי, זו רק תחילתה של רשימה ארוכה של לוקיישנים שיכולים להוכיח לכל מפיקי מהדורות החדשות שאפשר לדווח על החום הכבד בלי למקד את המצלמות בבגדי ים זעירים על קולבים וקולביות אנושיים. תתעשתו, אתם חדשות.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

שריפות, אחים שריפות

מסכות יורדות בארץ הנהדרת

סובלנות חד סטרית ועולם מוזר

איכות, שלטון ומה שביניהם

כשהתותחים רועמים היגיון השמאל שותק

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו