קמפיין שנאה
תסלחו לי על שאצלי לא קראתם פרשנות מוקסמת ומצועפת מהסרט 'אגדת חורבן'. לאושרי לא נכללתי באליטת הכותבים, המלהגים והמפרשנים שפונקו בהזמנות להקרנות המיוחדות של הסרט. רגע לפני שאתם ממלמלים בינכם לבין עצמכם 'הנה הממורמר הזה, לא הזמינו אותו לסרט אז הוא נוקם', אסביר:
אז אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל נראה שגם בלי זה אני יכול לקבוע שמדובר באסופת יצירות אמנות נדירות של ציירים מדהימים בכישרונם, ובליהוק של שחקנים מהמוכשרים שמסתובבים בינינו לטובת דיבוב העלילה, אבל יש משהו אחד שאני לא מוכן לקבוע.
אני לא מוכן להצטרף להילולת ההלקאה העצמית של כל אותם עיתונאים ופובליציסטים שהוזמנו להקרנות הבכורה, ובתמורה משלמים מס שפתיים למפיקים וליוצרים בדמות פרשנויות התואמות בדיוק את המסר שרצו יוצרי הסרט להעביר לעם היושב בציון.
הם מספרים לנו כיצד הם יצאו מההקרנה מהורהרים נוגות על מצבו של עם ישראל כיום. גם אנחנו שורפים אסמים, הם מקוננים. גם אנחנו שונאים ומקוטבים, הם ממרמרים את עצמם לדעת. גם אנחנו מביאים לחורבן הבית, הם מנבאים בזעף קדוש.
אז זהו, שגם בלי לראות את הסרט, ועוד מבלי שהתייחסתי לביקורת הכל כך נכונה של ד"ר מיכאל בן ארי, אני מסרב להשתתף בקמפיין ההשנאה העצמית הזו. הלו, תרגיעו, גם אם אתם מאוד רוצים לשווק את הסרט שלכם, גם אם השקעתם בו סכומי עתק ושנים ארוכות של עבודה, זו לא סיבה להפוך את כולנו לרוצחים, שונאים, רודפים ומחרחרי מלחמת אחים.
תרגיעו, תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב, תראו קצת אנשים טובים שיש סביבכם, תראו כמה אנשים שחושבים אחרת מכם הם חלק בלתי נפרד משגרת יומכם ובכל זאת אתם לא דוקרים זה את זה ברומחים ובחרבות, תראו את כל עמותות החסד שמשגשגות כאן ללא הבדלי מגזר ואל תשכחו את התורמים שמאפשרים להם לפעול וגם הם פועלים ללא הבדלי מגזר. תראו את הנכונות לעצור בצד הדרך המהירה ולעזור לנהג תקוע להחליף גלגל או למלא מצבר, את ההתנדבות לחיפושים אחרי ילד נעדר, את המסירות שפשטה בכולנו בעידן הקורונה, את התמיכה בבעלי עסקים קורסים ועוד ועוד.
ככותבים, כיוצרים, כתסריטאים וכאנשי במה כשרונכם הוא בעיצוב דעת קהל. אין סיבה שתנתבו את כל הכישרון הזה רק כדי לדכא אותנו. תראו את הטוב ויהיה עוד יותר טוב. לא חורבן, לא שריפת אסמים ולא מלחמת אחים. בסך הכול אוהבים כאן קצת להתווכח ולהתנצח, ועושים את זה רק בגלל שאוהבים את המדינה הזו ואת הארץ הזו, ובגלל שכל אחד משוכנע שבידו המתכון להצלחתה ושגשוגה. כאלה אנחנו ואל תשוו אותנו לשום דבר אחר. לשיווק הסרטים והמחזות תמצאו דרכים אחרות חוץ מהשנאה עצמית.
נקודת אור מחאן אל אחמר
אפשר להגיד הרבה דברים על מתווה העתקת חאן אל אחמר אל סביבות מצדה. אפשר לא לאהוב את המתווה, אפשר לראות בו סכנה לשיבה זוחלת, אפשר לדבר על כניעה של ממשלות ישראל לעובדות הפלשתיניות בשטח, אפשר לומר שמנהיגי ישראל מוכיחים שהם לחיצים ופריכים ועוד ועוד אמירות שאולי הן גם נכונות, אבל יש דבר אחד שכדאי לקחת בחשבון:
גם ההסכם הזה מוכיח שכאשר יורדים לרמת השטח של הפלשתיני הפשוט, מתברר שגם הוא יודע שריבונות ישראלית היא הדבר הטוב ביותר עבורו, גם בלי להצביע לכנסת.
תושבי חאן אל אחמר נתונים ללחצים כבירים של הרש"פ, שלא יעזו לעזוב את האדמה שעליה השתלטו. הם גם נתונים למסע הסתה של מאות מתנדבים אירופים שרוצים לראות אותם יוצאים ראש בראש נגד ממשלת ישראל, ועם כל זאת כאשר מגיעה הצעה שכוללת בתוכה מעמד תושבות ישראלית הם מחפשים את העט הקרוב למקום מגוריהם כדי לחתום.
הם מוכנים להסתכן במעצרי הרש"פ ואיומיה כי ברמה האנושית הפשוטה גם הם יודעים מה טוב להם, ובשק בשקט אני משער שגם הם יגידו לכם שהדבר המבעית ביותר שהם יכולים לחשוב עליו הוא חיית במדינה פלשתינית תחת כנפיהם של קלגסי המוקטעה.
קורס תמים ומזורז בתקשורת
שוב הופכת תכניתם של קלמן וליברמן (כאן רשת ב') לבית ספר לתקשורת, והפעם היה זה במהלך ראיון עם השר לשיתוף פעולה אזורי, עיסאוו'י פרג'.
השר קבע שדברי בנט (לפני שחזר בו) על זכות היהודים לפולחן בהר הבית היא אמירה לא במקום הפוגעת ביציבות ובשלום. ליברמן שאל אותו אם הוא תומך עקרונית בחופש פולחן לכולם והשר ענה בישירות "לא. יש סטטוס קוו שהיהודים מתפללים בכותל והמוסלמים מתפללים בחארם אשריף וצריך לכבד את הסטטוס קוו". ליברמן המשיך לתהות אם יתכן והסטטוס קוו מפלה ואינו קדוש. פרג' השיב שאכן "יכול להיות שהסטטוס קוו מפלה, אבל זה מה שמוסכם". מסתבר שיש אפליות שנשמעות הגיוניות באוזני השר שמפלגתו דווקא חרטה על דגלה את ערכי השוויון.
הלאה בראיון. קלמן הצטרף לתהיות הטריוויאליות כל כך: "תסביר לי מה הבעיה בכך שיהודים יתפללו בהר", שאל ופרג' השיב בקביעה ששקלי וחבריו לא עוסקים בתפילה אלא בהתגרות. קלמן תהה אם שיקלי הוא זה שנוקט באלימות כשיש התנגשויות בהר הבית ופרג' קבע ש"ברגע ששני אנשים מתעמתים ונוקטים באלימות..." אבל קלמן לא נתן למשפט הזה להסתיים וביקש בתום ובתמימות מכבוד השר תזכורת כלשהי לפעם האחרונה שבה יהודים נקטו באלימות בהר הבית, לעומת אלף מקרים אחרים של אלימות ערבית. פרג' השיב: "תלוי איך אתה מגדיר אלימות". קלמן הרים את הכפפה והסביר את מה שברור לכולנו, שאלימות היא זריקת אבן או בקת"ב, הרמת יד וכו'. אסף ליברמן הצטרף ותהה אם בעיני כבוד השר תפילה היא אלימות, וכשהשר, שהבין שיש דברים שלא מתקבלים על הדעת, הודה שאכן תפילה היא לא אלימות, בעוד זריקת אבן או בקבוק הן אלימות. בנקודה זו שאל קלמן למה אם כן צריכים יהודים להיענש על זה שהערבים אלימים.
וכך נמשכה השיחה שבה קלמן לא הסכים לקבל את ההגדרה 'התגרות' כתיאור לתפילה והבהיר שאם הנוכחות שלו נחשבת התגרות בעיני השר הרי שהבעיה אצל השר. "ממתי תפילה זה התגרות? לי אין בעיה שמוסלמים מתפללים לידי", אמר קלמן והשר קבע שתפילה שכזו ושירת התקווה משמען רצון לסלק את האחר. באותה תמימות המשיך קלמן ולא הבין איך קורה שההמנון של כולנו, גם של השר, מעביר בעיני שר בממשלת ישראל מסר שכזה.
כשההיגיון קפוא
מדהים לחשוב שבחברת בן אנד ג'ריז יושבים אמריקאים שמחזיקים מעצמם אינטלגנטים (בכל זאת, הקימו מפעל ענק) ונראה להם סביר לחשוב שכדי לייצר את הגלידה שלהם משתמש הזכיין הישראלי במים שנגנבים מפלשתינים.
אז מילא שבחברה לא יודעים שאת המוצר שלהם עצמם לא מייצרים ממים, ומילא שהם לא יודעים שביבנה, שם נמצא המפעל שלהם, לא מתגוררים פלשתינים, מילא כל זה, אבל דחילקום, איפה הראש? מישהו צריך להחליט שם, או שאנחנו מרעילים את הבארות של הפלשתינים, או שאנחנו גונבים מהבארות הללו מים. זה לא הולך ביחד.
לא שוקלים מילים עם שיקלי
מעניינת ההשוואה המצולמת שערך גיא זוהר בין היחס לו זכתה מירב מיכאלי בתקשורת כאשר בחרה להצביע על פי מצפונה ולא להצטרף לממשלת נתניהו יחד עם ראש מפלגתה דאז, עמיר פרץ, ואיציק שמולי, לבין החס לו זוכה עמיחי שיקלי באותה תקשורת לאחר שהוא בוחר להצביע על פי צו מצפונו ולא להצטרף לממשלת בנט-לפיד.
השניים מתבטאים כמעט באותה לשון, אבל בעוד מיכאלי מוגדרת בפי אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' (דוגמא בלבד לכלל התקשורת) כ"חברה" וכ"יחידה שעמדה במילה", כזו שמסרבת לשקר לבוחריה, כ"הצדיקה היחידה בסדום", כ"לא צבועה ולא שקרנית", ולעומת זאת ממש אותם אופירה וברקוביץ' מגדירים את שיקלי כ"עריק, בוגד, תוקע סכין", והצמד הזה הם ממש רק דוגמית.
משהו חיובי
אפשר וכנראה צריך להתווכח על הרפורמות של השר מתן כהנא, אבל על משהו חיובי אחד שיצא מכל הסיפור הזה נראה שאי אפשר להתווכח. פתאום גם שליחי הציבור החרדי נאבקים ברצינות על דמותה של הרבנות הראשית.
סיפור עצוב בלי פואנטה
בעמל, ביזע, בדמעות, בכספים שנאספו שקל לשקל ובאינספור שעות של השקעה הקימו הבן שלי וחבריו זולה בשולי הישוב בו אנחנו מתגוררים. שם הם התכנסו בשעות הפנאי, התאווררו, החליפו חוויות ונחו מעמל(?) שגרת יומם של תיכוניסטים שגלשו והפכו לתלמידי ישיבות ומכינות והלאה לחיילים.
קשה לתאר כמה השקעה ומחשבה הקדישה החבורה למבנה שבנו במו ידיהם, סללו אליו שביל ועיצבו בו כל פרט, אפילו חניה מוסדרת לרכבים מאובקים הכשירו שם. לעיתים היה הבן נעלם לשעות ארוכות. כששאלנו איפה אתה, ענה בפשטות 'עבדנו בזולה' ואנחנו לא הבנו מה כבר יש שם שמצדיק שעות רבות כל כך של עבודה, והוא אמר 'תגיעו ותבינו', אז הגענו והבנו.
ראינו את המבנה שכל כולו יצירת אמנות אחת גדולה, את יצירות העץ והאבן שגולפו לקישוט המקום, את פרטי הנוי שליקט כל אחד מהחבורה במסעותיו ובטיוליו, את הציוד והריהוט הכפרי שנרכשו בכספים רבים וניצבו מול נוף הטרשים המוכתם בירוק שיחים ועצים.
מקוצר הפורמט לא נאריך בתיאור המקום שהיה להם לפינת המפגש בחופשות הצבאיות, לשיחות נפש, להחלפת חוויות ותכניות לעתיד. אפילו רב הישוב מצא את עצמו מוסר שם שיעור ושיחה לחבורה.
אבל יום אחד הגיעה התראת הרס מהמינהל האזרחי בנוסח דומה ל'עוד שלושים יום ונינווה נהפכת'. זה לא יכול להיות, הם היו משוכנעים, הורים, פחות תמימים וקצת יותר מנוסים באירועים מעין אלה, התגייסו כדי לבקש מקציני המינהל רחמים על המבנה. תשובה לא זכור לי שמישהו קיבל.
בשבועיים האחרונים נערכה החבורה לקראת חתונתו של הבן שלי. כל אחד דאג להצטייד בשחרור מהמפקדים ומהיחידות. התרגשות גדולה. כמעט הראשון בחבורה שמתחתן... אבל יומיים קודם להצבת החופה הגיעה ההקפצה לטלפונים הסלולאריים של כולם. המינהל האזרחי הורס את הזולה.
מכל קצות הארץ הם הגיעו בכל דרך אפשרית, אבל זה היה מאוחר מדי. כל שנותר להם היה לראות גל של הריסות. יצירת הפאר של חייהם הצעירים ניצבה קרוסה ודוממת והם, חיילים על מדים ועל אזרחי, בלי שמלה אדומה ובלי שתי צמות, עמדו ושאלו 'למה'. שוב הרס וחורבן דווקא בשבוע שבו צמים על החורבן. ביניהם חלפה גם המחשבה אם רק היינו שמים כאן שלט בערבית עם חותמת של האיחוד האירופי...
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: