הדיו כבר יבשה מעל המאמר שפרסמת בסוף השבוע שעבר, ובמילים עכשוויות: הוא כבר לא מופיע בדף הראשי של ערוץ 7.
אבל הזעזוע שחשתי כשקראתי אותו – עוד לא חלף. אז החלטתי להשיב, פשוט כי אסור לשתוק.
"הכעס השתלט על השיח" – כך כינית את המאמר שלך, שכולו הטפת מוסר לחבריך מהימין על שהם מעזים לכעוס, להתרגש ולהיות מודאגים עד אימה, לא משלימים עם המציאות ונאבקים עד כלות כדי לשנות אותה. לא רק הטפת מוסר יש במאמר שלך, אלא גם טונות של היתממות, כאילו: מה כבר קרה? על מה חורי האף הגדול הזה? בסה"כ הקמנו ממשלה עם השמאל, ועם הערבים אויבי ישראל, אז מה? ביג דיל. הרי "כולם צודקים", כך כתוב בפירוש בשירו של יהודה עמיחי (עיין שם,שם).
יהודה עמיחי? זה המקור שלך, עידית? ממנו את שואבת את השקפת עולמך? משורר מוכשר, אין ספק, אבל איש שמאל במלוא רמ"ח איבריו. הוא מקור העקרונות והערכים שלך מעכשיו?
"נכנסתי לחיים הפוליטיים כדי לייצר מציאות טובה יותר עבור כולנו – שמאלנים וימנים, יהודים וערבים" – את מעידה על עצמך. באמת? זה מה שהסברת לבוחרים שלך בבחירות? זה מה שנפתלי ואיילת הבטיחו? לקדם את הערכים והמטרות של כולם? של הימין ושל השמאל גם יחד, כי כולם צודקים וכולם טועים בו בזמן? על זה קיבלתם אמון מהבוחר? הרי אם הייתם אומרים זאת בגלוי, לא רק שאת לא היית נכנסת לכנסת, הייתם יושבים כולכם לספור פתקים בניסיון לעבור את אחוז החסימה. איזו הצדקה מוסרית יכולה להיות לגניבת הקולות הזו?
האמנם, עידית, האמנם את מצליחה לחיות את חייך החדשים בלי להרגיש שום תחושת אשמה? ושום תחושת סכנה למדינה? האמנם קהו חושייך עד כדי כך שבאמת אינך רואה שום הבדל בין השקפת העולם של הימין, לזו של השמאל, או התנועה האיסלאמית, כי "כולם צודקים" ולכן לא משנה בכלל מה תעשה הממשלה: בכל צומת בו פעולותיה יוגדרו כמהלך מסוכן, או כעוול לפי הערכים עליהם גדלת וחונכת – תמיד יעמדו מירב מיכאלי, ניצן הורוביץ, או אחמד טיבי ויגדירו את אותם מעשים הרי-אסון כמעשים רצויים, ולכן אין ממה להתרגש?
האמנם עברת באמת לחיות בעולם שבו אין אמת ושקר, אין טוב ורע, אין מצוות ועבירות, אין סולם ערכים ברור, וכל מה שנותר זה "להתנהג באופן מכובד וראוי", לא חשוב מה האמת? אני תוהה לעצמי: האם את עצמך מאמינה למה שאת כותבת? האם באמת כבר עברת שינוי ערכי של מאה ושמונים מעלות?
"בואו נחזור לשפיות" – כתבת, ואני תוהה: האמנם הפכת למלך, או למלכה, מ"בגדי המלך החדשים", המלך שמאיים להגדיר כבלתי-שפוי ולהשליך לכלא כל מי שיאמר שהמלך הוא עירום?
ואם מדברים על שפיות, עידית, אחד האירועים הכי לא-שפויים התרחש בשבוע שלפני תשעה באב, כשבאישון לילה התחלת לגייס באופן בהול את חברי הקואליציה הישנים, להאיץ בהם להגיע למליאת הכנסת, כדי לסכל את מה שנראה בעיניך כסכנה נוראה: שהכנסת תצביע, חלילה, בעד קיום דיון על "הקשר בל-ינותק של עם ישראל לירושלים ולבית המקדש. כל מי שהיה או צפה במליאה באותה שעת לילה מאוחרת, לא האמין למראה עיניו. מה יש לך לפחד מדיון ערכי על נושא כזה, עידית? שמא גם ירושלים הפכה להיות נושא שבו "כולם צודקים" ולכן אסור להצביע על הקשר של עם ישראל אליה?
אנחנו, עידית, לא נרפה. נמשיך להיות לא-מנומסים עד כאב, ונזעק שוב ושוב שהמלך הוא עירום. שהמדינה נמסרה לשמאל הקיצוני ביותר, ולערבים תומכי מחבלים, שאתם מדרדרים אותה במדרון של "מדינת שני לאומיה וכל אזרחיה". לא נסכים לחיות בהכחשה, ולא ניתן לכם להכניס את הציבור לתרדמת. המציאות היא איומה, ומסוכנת מאין כמוה.
התנועה האיסלאמית, שבמדינות אחרות יושבת בכלא, יושבת על הגה השלטון בזכותך, מחזיקה חזק בהגה הזה, ומתנהגת כמי שיודעת אל-נכון עד כמה את וחבריך תלויים בה. מנסור עבאס מבין מצוין שהכסא של נפתלי בנט יושב על כתפיו, ויודע היטב איך להניע את הכתפיים בחוסר נוחות כדי לקבל את מבוקשו. כולם רואים את זה, עידית, כולם – ורק את לא? כולם שומעים את קולה של חה"כ זועבי ממרצ – ורק את לא? אולי דווקא משום שאת משקיעה את כל מרצך וכשרונותיך בתחזוקה הקואליציה הנוראה הזו, אינך מוצאת רגע לחשוב מה בעצם את עושה?
"אני לא רוצה לקחת קרדיט על אף הישג" – כתבת במאמר בערוץ 7. אבל באתרי תקשורת אחרים דוקא לקחת קרדיט, ובגדול, על תיפקוד מצוין שלך כיו"ר הקואליציה. לכן חשוב להתעכב גם על הקרדיט הזה. להבין איזה ערכים ומטרות הצלחת להשיג בזכות התיפקוד המצוין הזה. כי בעולם שלי, עידית, מה שחשוב זה לא התיפקוד המושלם, אלא המטרות שאותן הוא משרת. אז ניגע בקצה המזלג רק בכמה מ"הצלחותיך":
הצלחת להכניס את איבתיסאם מרענא כחברה בועדת החוץ והבטחון. כל מי שיודע כיצד פועלת הועדה החשובה הזו, לא יכול לישון בלילה בשקט בעקבות ההישג הזה שלך. הצלחת להציב אותה גם בראשות הועדה לעובדים זרים, ולמסור בידיה את מפתחות ההגירה לארץ, נושא שולי שכזה.
הצלחת למסור את ראשות ועדת הפנים לסעיד אלחרומי, ועשית זאת לאחר שמעלליו מול הרשות להסדרת הבדואים כבר התפרסמו בראש חוצות. האיש הזה, שלפי המסמכים האחרונים שנחשפו הוא שודד קרקעות ברמה האישית והלאומנית גם יחד, ינהל מעתה מהכנסת את אדמות הנגב, ובאחת מכתבות סוף-המושב שארגנת את מספרת כמה את מוקסמת מאישיותו ומיכולותיו.
כמעט-הצלחת להעביר במליאת הכנסת את החוק להפקרת חיילי צה"ל, שמאפשר העמדה לדין מהירה של חיילינו, ללא מסננת-מגן כפי שנהוג היום. רק תחת לחץ שלנו הורדת את החוק הזה מסדר היום. איך, עידית, איך קרה שהחוק המופקר הזה עבר אותך והוכנס לסדר היום? איזה טעם יש להשתתפות שלך באירועי חץ-שחור למען חללי צה"ל שבידי האויב, כשאת נערכת להעביר במליאה חוק נגד החיילים?
בסוף אלול תחזרי, עידית, לנהל ביד רמה את הקואליציה ולהעביר תקציב, שיגזור על הציבור הרחב גזירות כלכליות קשות – כולן לטובת "מס עבאס" של התנועה האיסלאמית. שר האוצר ליברמן כבר הבהיר לכולנו, אז בטח גם לך, שאת התקציב את תעבירי תוך מתן הטבות שונות למפלגה הערבית המשותפת, השותפה החצי-סמויה של הקואליציה שלך. האם גם אז תשתבחי בתיפקוד המצוין שלך בהעברת תקציב טיבי-עבאס? או אולי אולי יתעוררו בך הרהורי תשובה של חודש אלול? שערי תשובה לא ננעלו, אז אולי?