במסגרת המחקר של מכון רבדים וערוץ 7 על זהות דתית בבגרות, אשר ממצאים ממנו הובאו בכתבות קודמות, ביקשנו לענות גם על השאלה: האם יש הבדל בין אנשים שגדלו בבית דתי אך הם בעלי זהות דתית שונה בבגרות, בכל הנוגע למאפייני בית ההורים בו גדלו? נזכיר כי המחקר כלל מדגם מייצג של אנשים בני 18-40 שגדלו בבית דתי והתחנכו במוסדות חינוך דתיים בגיל התיכון.

לצורך מענה על שאלת המחקר הנוכחית, המשיבים חולקו ל6 קבוצות מבחינת זהותם הדתית בהווה: חילונים, מסורתיים לא דתיים, מסורתיים דתיים, וכן דתיים בשלש רמות הזדהות עם דרך התורה והמצוות: רמת הזדהות גבוהה, בינונית או נמוכה (רמת ההזדהות נקבעה לפי מידת ההסכמה של המשיבים עם ששה היגדים המתייחסים לדרך התורה והמצוות, ניתן לקרוא על כך בהרחבה כאן).

כמו כן, ביקשנו מהמשיבים לאפיין את בית הוריהם בסדרת מאפיינים, כדוגמת קשר עם ההורים, קיומם או העדרם של גבולות ברורים ועוד. בהתאם לתשובות, נקבע "ציון" ממוצע ביחס לכל אחד מהמאפיינים שנבדקו וזאת בכל אחת משש קבוצות הזהות הדתית שפורטו למעלה. הציונים נעים בין 0 ל4, כאשר המספר 4 מבטא רמה גבוהה, 2 מבטא רמה בינונית ו0 מבטא רמה נמוכה.

עוד באותו נושא:

אז מה הממצאים?

במחקר נמצא קשר חזק בין הזהות הדתית בבגרות, לבין אווירת השמחה בבית ההורים כפי שזו נחוותה על ידי הילדים. בהקשר לכך, הציון 4 מבטא אווירת שמחה וזרימה ברמה מקסימלית, הציון 0 מבטא אווירת מתח וכבדות ברמה מקסימלית, והציון 2 מבטא אווירה בינונית.

מהממצאים עולה כי אלו שמגדירים את עצמם כיום דתיים ברמת הזדהות גבוהה עם דרך התורה והמצוות מתארים את בית הוריהם עם האווירה החיובית הגבוהה ביותר (3.72) מבין כל הקבוצות, כלומר קרוב מאוד לרמה המקסימלית. גם דתיים ברמת הזדהות בינונית גדלו בבית עם אווירה חיובית בממוצע, אך בפער ניכר אחרי הקבוצה הקודמת (2.58). אחריהם המסורתיים-דתיים שמתארים את האווירה הממוצעת בבית הוריהם כבינונית (2.14), כלומר ככזו שלא נוטה לשמחה או למתח. בשלש קבוצות האווירה הממוצעת מתוארת כנוטה למתח וכבדות, והן דתיים ברמת הזדהות נמוכה או מסורתיים לא-דתיים (כ1.6), ולבסוף החילונים (1.32). נזכיר כי ממצאים אלו מתייחסים אך ורק לבוגרים שגדלו בבית דתי והתחנכו בדרך החיים הדתית, ולא לאלו שמלכתחילה גדלו בבית לא דתי.

מגמה דומה של הבדלים בין הקבוצות נרשמה גם בתיאור אווירת השמחה בקיום המצוות בבית ההורים, ובתיאור טיב הקשר עם ההורים בילדות, אם כי במאפיינים אלו של בית ההורים הפערים בין הקבוצות היו פחות גדולים לעומת מדד האווירה הכללית בבית שתואר בסעיף הקודם.

במאפיין אחד של האווירה בבית ההורים, טיב הקשר בין ההורים כפי שזה נחווה על ידי הילדים, לא נמצא קשר לזהות הדתית בבגרות ובכל הקבוצות תוארה רמה דומה (זאת מלבד קבוצת הדתיים ברמת ההזדהות הנמוכה עם דרך התורה והמצוות, שתיארו את הקשר בין הוריהם ברמה גבוהה מעט יותר ביחס לקבוצות האחרות).

ניתן לסכם חלק זה ולומר שאווירה החיובית בבית ההורים ולקשר חיובי עם ההורים קיימת ככל הנראה תרומה משמעותית לזהות הדתית של הבוגרים.

בנוסף לכך, נמצא במחקר קשר ברור בין הזהות הדתית בבגרות לבין קיומם של גבולות ברורים בבית ההורים מצד אחד, ויחס חיובי לשאלות אמוניות (שאלות בענייני אמונה בה', תורה ומצוות) מצד שני. אלו שהיום הם דתיים ברמת הזדהות גבוהה עם דרך התורה והמצוות, גדלו בבית עם גבולות ברורים ברמה הגבוהה ביותר מבין הקבוצות (3.25), וכן בבית עם יחס חיובי לשאלות אמוניות במידה הגבוהה ביותר (2.79). אחריהם נמצאים דתיים ברמת הזדהות בינונית (רמת גבולות ברורים של 2.86 ויחס חיובי לשאלות של 2.64). בקצה השני, המידה הנמוכה ביותר של שני המאפיינים הללו היא בקבוצת המסורתיים-לא דתיים (רמת גבולות של 2.29 ויחס לשאלות אמוניות ברמה של 1.73, כלומר יחס הנוטה לכיוון השלילי ובו שאלות אמוניות נחוות כלא רצויות). רמות אלו נמוכות אף מהרמות של הקבוצה החילונית (רמת גבולות של 2.56 ויחס לשאלות אמוניות של 2.08, כלומר יחס הממוקם באמצע ואינו נוטה לחיוב או לשלילה).

באמצע, בין דתיים ברמת הזדהות גבוהה או בינונית לבין חילונים או מסורתיים לא-דתיים, נמצאים הדתיים ברמת ההזדהות הנמוכה וכן המסורתיים הדתיים. הדתיים ברמת ההזדהות הנמוכה גדלו בבית עם רמת גבולות גבוהה יותר (2.78) מהמסורתיים הדתיים (2.56), אך המסורתיים-דתיים גדלו בבית עם יחס חיובי יותר לשאלות אמוניות (2.45) לעומת הדתיים ברמת ההזדהות הנמוכה (2.09).

ממצא מעניין נוסף הוא קשר בין הזהות הדתית בבגרות לבין הסגנון החינוכי בבית. המשיבים התבקשו לאפיין את סגנון החינוך בבית ההורים – האם הוא נוטה לכפייה, נוטה לבחירה או נמצא באמצע, כלומר אינו נוטה לבחירה או לכפייה. בטבלה הבאה ניתן לראות ביחס לכל סגנון חינוכי, מהו אחוז המשיבים שאפיינו בו את בית הוריהם, בכל קבוצת זהות דתית בבגרות.

הסגנון החינוכי
ערוץ 7 ומכון רבדים

ניתן לראות כי ההבדל בסגנון החינוכי בבית ההורים בין שלש הקבוצות הדתיות בבגרות אינו גדול, והוא שונה משמעותית מפרופיל הקבוצות הלא דתיות. הקבוצות הדתיות מתאפיינות בשיעור רב יותר של סגנון חינוכי "ממוצע" שאינו נוטה לבחירה או לכפייה, וכן לשיעור נמוך יותר של סגנון הנוטה לכפייה, ביחס לקבוצות הלא דתיות. לעומת זאת, בנטייה לבחירה אין כמעט הבדל בין הקבוצות ובכולן כמחצית מהבתים מתאפיינים בנטייה לבחירה (למעט קבוצת המסורתיים-לא דתיים בה שיעור הבחירה נמוך יותר). ניתן להבין זאת בכך שבחירה כשמה כן היא, מעודדת מרחב של אפשרויות ולכן הזהות הדתית בבגרות פחות תלויה בה.

בחלוקה פנימית בתוך הקבוצות הדתיות, אשר באופן כללי הן דומות כאמור זו לזו, ניתן לראות שאצל בעלי ההזדהות גבוהה בבגרות קיים שיעור מעט גבוה יותר של "דרך האמצע" ושיעור מעט נמוך יותר של נטייה לכפייה לעומת הקבוצות הדתיות האחרות. גם הקבוצות הלא דתיות דומות זו לזו, למעט הקבוצה המסורתית-לא דתית שגדלה בבית עם המידה הנמוכה ביותר של בחירה ושל "דרך האמצע", והמידה הרבה ביותר של כפייה. למעשה זו הקבוצה היחידה שבה יש שיעור גדול יותר של בתים הנוטים לכפייה, לעומת בתים הנוטים לבחירה.

על מסרים וסגנון חינוכי: באופן לא מפתיע, נמצא קשר ברור בין דומיננטיות של מסרים תורניים בבית ההורים (כדוגמת "חשוב לקבוע עתים לתורה" או "חשוב להיות ברמה תורנית גבוהה") לבין הזהות הדתית בבגרות: ככל שהמסרים התורניים דומיננטיים יותר כך הנטייה לחיי תורה ומצוות בבגרות והנטייה להזדהות עם חיים אלו חזקות יותר.

הדבר המעניין הוא שקשר זה בין מסרים לבין הזהות הדתית בבגרות הינו חזק במיוחד כשהסגנון החינוכי בבית הוא בדרך האמצע, שאינו נוטה לבחירה או לכפייה. גם בסגנון חינוכי הנוטה לבחירה קשר זה קיים, אך בעוצמה פחותה. לעומת זאת, בסגנון חינוכי הנוטה לכפייה קשר זה קיים במידה נמוכה מאוד. כלומר, כאשר הסגנון החינוכי בבית נוטה לכפייה – אין כל כך חשיבות למסרים שיהיו בבית. למספרים מפורטים בעניין ניתן לצפות בסרטון המצורף לכתבה.

לסיכום, מאפיינים בבית ההורים הקשורים במיוחד לדתיות בבגרות ולהזדהות עם דרך התורה והמצוות הם אווירת שמחה וזרימה בבית, קשר טוב עם ההורים, גבולות ברורים, עידוד לשאלות אמוניות, סגנון חינוכי שאינו נוטה לבחירה או לכפייה, ובנוסף לכך הדומיננטיות של המסרים התורניים בבית. סגנון חינוכי הנוטה לבחירה אינו קשור למידת הדתיות בבגרות, אך סגנון הנוטה לכפייה קשור להפחתה משמעותית במידת הדתיות בבגרות. גם "האפקטיביות" של מסרים תורניים קיימת במידה הגבוהה ביותר בסגנון חינוכי של "דרך האמצע", בעוד שבסגנון חינוכי הנוטה לכפיה השפעת המסרים היא נמוכה מאוד.

יש לכם שאלה או הצעת שיפור הנוגעת לכתבה הנוכחית? רוצים להזמין מחקר ממכון רבדים? מוזמנים לפנות למכון רבדים: revadim12@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו