תמיד קשוב, תמיד אוהב, תמיד מחבר. הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
תמיד קשוב, תמיד אוהב, תמיד מחבר. הרב אלישע וישליצקי זצ"לצילום: מאור דוד רביבו.

פעמים רבות היה אומר לנו מו"ר הרב אלישע זצ"ל שאילו הרב יוסף דב סולובייצ'יק (להלן הגרי"ד) היה חי בארץ, לא היה כותב את מאמרו "איש האמונה הבודד", "כי בארץ ישראל – אף אחד לא בודד"...

שלוש שנים חלפו להן והגעגוע לרבנו ולתורת האמת שהיתה בפיו, איננו מתקהה עם הזמן אלא רק הולך ומתעצם. כמעט כל אירוע חינוכי, בטחוני או פוליטי מציף מחדש את השאלה: "מה היה רבנו אומר על זה? כיצד היה מתייחס? מה היה אומר לנו, וכיצד היה מבקש מאיתנו לפעול?" שאלות שאנו נאלצים לנסות להשיב עליהן כעת בכוחות עצמנו.

הגרי"ד היה מרבה להשתמש במונחים טיפולוגיים; 'איש האמונה', 'איש ההלכה', 'איש ההדר' וכדו'. בדבריו היה מברר מהו המאפיין של כל סוג וסוג ('טיפוס') מהדמויות הללו וכיצד אנו מזהים אותם בתוכנו ובחיינו.

חשבתי לעצמי: אם היה עליי להגדיר מהו ה'טיפוס' אותו ביקש רבנו הרב אלישע זצ"ל לחנך לאורו, כיצד היה קורא לו? נדמה לי, שהשם המתאים ביותר הוא 'איש השמיטה'. בדברים הבאים ננסה לעמוד על מספר נקודות שיוכלו להעניק לנו טעימה קטנה מאותה דמות טיפוסית של רבנו - 'איש השמיטה'.

להיות חופשי

רבנו היה קודם כל ולפני הכל – אדם חופשי. חופשי ממשעבדים חיצוניים למיניהם; לא הזמן שיעבד אותו, לא בעלי תפקידים ודרגות; לא מסגרות חיצוניות, לא טכנולוגיה ובוודאי שלא כסף על שלל ביטויו. "עבד ה' הוא לבדו חופשי". ובכל צעד ושעל מצעדיו יכולנו להרגיש את רוח החירות האמיתית והחופשית שאפפה אותו. וכאשר נמצאים בקרבת אדם חופשי ובן חורין, גם אתה הופך להיות כזה.

סיפור אחד קטן יכול להמחיש את העקרון הזה ומאפיין מאוד את ההדרכות שהיה מעניק למתגייסים לפני שירותם, וכך סיפר אחד התלמידים: "לפני שהתגייסתי לצבא, ישבתי עם הרב. הרב כהרגלו סירב לברך, אבל נתן לי עצה שנחרטה בי: "הצבא ייקח לך הכל. את הזמן, את הלבוש, את האוכל. אבל דבר אחד הוא לא ייקח לך – את המחשבה".

וכך כתב באחד ממאמריו לשנת השמיטה: "מי ששמעה אוזנו, שהקשיב כראוי ליציאת מצרים ולמעמד הר סיני, היה אמור להסיק שעבדות לבשר ודם, כמוה כעבירה על "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שמות כ ג; ירושלמי קידושין א ב). זו עבדות הסותרת את המגמה האלקית להוציאנו לחירות (בבלי קידושין כא). שורשה של  סתירה זו, נלמד מהפסוק בפרק המחבר את ויקרא לשמות, את שמיטה להר סיני, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כה נה), ומ"עבדי הם" לימדונו חז"ל "ולא עבדים לעבדים" (ירושלמי ובבלי כנ"ל).

"איש השמיטה" איננו משועבד לבשר ודם אלא לריבונו של עולם. וממנו, ומחיי העולם שנטע בתוכנו, נובעת ובוקעת חירותו. "ואותה חירות אלקית הנטועה בפנימיותנו, אינה נותנת מקום כלל לשעבוד לבשר ודם, לגאווה לכוחניות, לאדנות".

ניפוץ אלילי הכסף

מאפיין נוסף של רבנו, 'איש השמיטה', הוא ניפוץ אלילי הכסף המייצרים פערי מעמדות ומצבי אדנות ושיעבוד מודרניים. וכך סיפר באחד משיעוריו לשמיטה, על נושא שהיה קרוב במיוחד לליבו – שמיטת כספים:

"מכון התורה והארץ של גוש קטיף, בשנת השמיטה הקודמת, התחיל ליזום הקמת קרן גדולה של הלוואות בלי ריבית, בשנת שמיטת כספים. בין היתר הלכה המשלחת לרב אביגדר נבנצל לבקש את הסכמתו לקרן הזאת. אנשים שמכירים אותו, שלמדו אצלו שנים רבות, אומרים שלא ראו אותו מתרגש כל כך.

בהתחלה הוא בקושי דיבר. אחרי שנרגע הוא אמר "סוף סוף מאז חורבן הבית הולכים לשנות את היצר שנקרא כסף!" זה היה המשפט שלו. וזה ברור לפי הפסוקים, לפי הלל, שזה בעצם הרעיון של פרוזבול. מי יותר משוחרר? מי יותר עבד? זה שעושה את החשבון קרבה שנת השמיטה ורעה עינו באחיו, ולכן הוא לא מלווה, הוא המשוחרר? או שהוא העבד? עבד לכסף, עבד לרכוש, עבד לרווחים.

כשמסתכלים בפסוקים, אומרת התורה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". 

מה משמעות הביטוי 'מאחד אחיך'? אומר ה'אור החיים' הקדוש, המיוחד באחיך. אל תשפוט אדם לפי מצבו הכלכלי! לא שאם יש לו הרבה הוא נחשב, המכונה בפי חלק מהחברה הישראלית 'עשירון עליון', ולא שאם אין לו הוא לא נחשב, המכונה בפי החברה הישראלית 'עשירון תחתון'. אולי זה ההיפך..."

'איש השמיטה' איננו רואה עצמו כמי שנמצא מעל מישהו, בשום תחום. כולנו עומדים מול ריבונו של עולם ומבקשים לשרת אותו, 'איש על מחנהו ואיש על דגלו'. אנו, כולנו, עבדיו של הקב"ה.

מן המיצר האגואיסטי   

לסיום, אחד המקורות שרבנו הרבה להזכיר מדברי הגרי"ד היה על תפילתו של איוב: "הנני מנסה את איוב עוד הפעם. ייבחן נא בפומבי; היודע הוא להתפלל עתה על הזולת ולהשתתף בסבלו? הלמד דבר-מה בשעת פורעניות וחרון אף? האם סיגל לעצמו מטבע חדשה של תפילה הכוללת והמקיפה את הרבים?

אם יתחנן בעדכם, אז תבוא גאולתו וגם גאולתכם – "כי אם פניו אשא". אז תדעו, כי איוב נפדה מן המיצר האגואיסטי ונכנס למרחב הסימפטיה עם הציבור וההצטרפות לזולת, וכי ההתבדלות הופקעה, ובמקומה הופיעה ההתחברות" (קול דודי דופק, "בסוד היחיד והיחד" עמ' 346-347).  

'איש השמיטה' איננו נועל עצמו בד' אמותיו. תפילתו ועבודתו הן עם הכלל ולמען הכלל. רואה הוא את עצמו כאיבר מאיבריו, כפרט השייך לכלל הגדול ממנו, ובלשונו של רבנו: "המישור הלאומי של החירות האמתית משיק ונבנה ובונה את המישור הנפשי של היציאה מה'מיצר האגואיסטי'".

אלה קווים בודדים לדמותו של רבנו זצ"ל, 'איש השמיטה'.