הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהן צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

על האמירה המרתקת הזו חתום חסיד גור שסיפר כי הוא ואשתו הכירו שעה אחת בלבד לפני האירוסין, ומאז לא התראו עד החתונה. לא, איני חושב שזה נכון לנהוג כך, אך באמירה הזו חבוי רעיון עמוק והוא רעיון ההחלטה.

אני מחליט לאהוב ולעבוד לשם כך, ולכן אני אוהב. אהבה איננה רק רגש, שאם היא ניצתה - היא ניצתה, ואם לאו – אסון ושבר. אהבה היא רגש שאפשר לפתח ולבנות. זו משמעותו של הכתוב: "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ". היהדות מדריכה אותנו כי האהבה אמורה לצמוח לאחר החתונה. כמובן, ההחלטה לאהוב היא רק תחילת הדרך. מכאן נדרשת עבודה של ממש. אפרט.

יסוד ראשוני בעבודה זו הוא חינוך עצמי שאני איני המרכז. באקלים התרבותי של היום, חוצה המגזרים (כי במכשירים החכמים הפתוחים לכל – אין באמת מגזרים), אדם מתחנך ומתרגל שהוא המרכז, והסביבה נועדה לשרת אותו. בכל מקום שהוא מגיע הוא תובע. מגיע לו. הדבר משתקף בחקיקה בישראל ובודאי גם מתעצב על ידה: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות התלמיד, חוק זכויות הסטודנט, הצעת חוק זכויות הורים וילדים, שיאפשר לילד לתבוע את הוריו, ועוד. השיח החברתי הוא שיח של זכויות ולא שיח של חובות.

ואז האדם מגיע לנישואיו, והנה הוא פוגש את בן זוגו שגדל באותו אקלים, ושניהם מבקשים לעמוד במרכז. אך הם מגלים פתאום שכאן יש רק מרכז אחד. או אני או אתה, או הקריירה שלך או הקריירה שלי (למשל, כשאחד הילדים חולה בבוקר – מי יישאר). לראשונה בחייו הוא מתבקש לוותר, לזוז לאחור, לתת מקום לאחר, אך השריר הזה התנוון אצלו עם השנים. הוא פיתח שרירים אחרים ומנוגדים.

יסוד שני הוא אפוא החינוך שלנו את עצמנו ואת ילדינו לעולם של חובות. זה מתחיל מגיל קטן: כשילדינו רבים מי ישחק במחשב למשל, אנו נוהגים להפרידם, ושולחים כל אחד למחשב משלו. אנו מחנכים אותם להיפרד ולא למצוא סידור משותף שיש בו חובות, נתינה וויתור. בסיטואציה זו אפשר לייצר שני מרכזים ואין לכאורה צורך להתאמץ. אך ילדנו יגיע לסיטואציות שאי אפשר יהיה לייצר שני מרכזים, ויהיה רק מרכז אחד. ואם הוא לא יצמצם את עצמו לא יישאר מקום לאחר או לאחרת. לא בכדי מחקרים מלמדים כי מי שגדל במשפחה מרובת ילדים ומעוטת אמצעים מתנהל טוב יותר בזוגיות שלו.

יסוד שלישי, קראתי פעם כי בני זוג שאין להם מטרה משותפת מעבר להם עצמם, יגיעו במוקדם או במאוחר לדינמיקה של תחרות סמויה מי מהם יותר קרבן במערכת היחסים שלהם. אמירה זו מתחברת לטעמי לאמירה רחבה יותר המובאת בשם ניטשה בספרו של ויקטור פרנקל, 'האדם מחפש משמעות', לפיה "אם יש לך למה למענו תחיה, תוכל לשאת כל איך". אמירה זו נלמדה מתוך ייסורי מחנות ההשמדה. מי שהיתה לו תכלית ומטרה שרד את התנאים הקשים של המחנה. ביום שהבין כי התכלית התפוגגה, קרסו כל מערכות גופו. אמירה זו נכונה גם לזוגיות: אם יש לזוגיות שלנו 'למה' למענו תחיה, היא תוכל לשאת כל 'איך'.

הכותב הוא מנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים, ומומחה לדיני משפחה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו