אל תזלזלו במצוקה שנכנסה אליה מערכת עולם קטן סביב פרשיית גלי בת חורין. לא מדובר במכה קלה בכנף, אלא בסימן שאלה רציני על צדקת הדרך.
מזה כמה שנים שהאגף האולטרא-שמרני בציונות הדתית משווק דימוי של זהות בין דתיות עמוקה לשמרנות וסגירות. כמה עלבונות ספג מורי ורבי הרב ליכטנשטיין זצ"ל ממי שזיהו את ההומניזם שלו עם יניקה מתרבות המערב. באיזו קלות מוצגים שם גופים פלורליסטים כמי שחותרים "אל עבר מחיקת הזהות היהודית והתרחקות מהקודש".
ופרשיית גלי בת חורין מאיימת לפרק את הסדר המדומיין הזה ולחשוף את שורשיו העקומים. אינני מכיר את משנתה של בת חורין. כבר הרבה מאד שנים לא קראתי 'עולם קטן'. אך הנישואין שלה לגוי נוצרי הם רק קצה הקרחון. כל משנתה של בת חורין, על פי עדותה, יונקת מהגותו של הוגה-דעות נוצרי, ג'ורדן פיטרסון. ואין לה שום זיקה לאמונת ישראל באשר היא.
כאן המקום להבהיר שהגיוני מאד שבת חורין כותבת דברי טעם. גם אותו פיטרסון כתב לעניות דעתי כמה רעיונות לא רעים בכלל. אך פתאום מתברר שהמישור שבו מתרחש הדיון הוא מישור רעיוני-פוליטי, שבו גויים אמריקאים משני הצדדים טוענים טיעונים שיש לתת עליהם את הדעת. וההצגה המדומינת של יהדות מול תרבות המערב קורסת אל תוך עצמה. פתאום אפשר לראות איך התמכרות לשמרנות כערך עליון מייצרת ברית גורל וייעוד עם יסודות חילוניים לחלוטין, על חשבון עובדי ה' שנטייתם הפוליטית והאידיאולוגית היא מעט ליברלית.
עורך 'עולם קטן', יוסף רוסו, הבין היטב את גודל המשבר, ובצר לו החליט במאמרו האחרון למצוא קרבן נוח לצאת מולו למתקפת נגד ולהאשים אותו בצביעות. איתרע מזלי, ואני הקטן עליתי בגורל. רוסו משווה בין שני פוסטים שפרסמתי, הראשון מתייחס לסערת לוסי אהריש ו-929, והשני לפרשיית גלי בת חורין ועולם קטן. הוא מציע לקוראים להחליף את השמות בטקסטים, ולראות איך בכל אחד אני טוען כביכול את ההיפך, מתוך מה שמתאים לי באותו רגע לפוזיציה.
אני מזמין אתכם לקרוא אפוא את אותם פוסטים, ולראות בשניהם את אותו טיעון בדיוק. בדבריי על פרשיית 929 כתבתי את לבטיי באשר ללגיטימציה של הזמנתה כמנחה:
"אני יכול לראות את ההיגיון שבהימנעות משיתוף פעולה פומבי עם מי שבמעשיו מפגין ערכים המנוגדים לערכי התורה והמוסר. אך זו דילמה לא פשוטה, שקשה מאד להחליט עד לאן למתוח אותה".
וכך כתבתי בסעיף ט' של הפוסט שלי ביחס לגלי בת חורין:
"אני יכול להבין את הבחירה המעשית של רוסו. הכי לגיטימי בעולם לתת במה לניתוחים וטורי דעה פוליטיים גם למי שאורח חייהם מנוגד באופן חריף ליהדות. אפשר שאדם לא יאמין בא-לוהי ישראל ועדיין יהיו לו דברים חכמים לומר".
בשני המקרים אני נתון בדילמה, עד כמה עלינו לבדוק בציציותיהם של מי שלוקחים חלק בעשייה שלנו. למעשה, אפילו הייתי קצת סובלני יותר עם החבר'ה של עולם קטן.
הביקורת שלי על עולם קטן היא לא על עצם הבחירה, אלא על הגישה העקרונית שבמקום להצניע אותה רוסו רק שב ומנופף בה, וכך כתבתי שם בסעיף י':
"הבעיה היא המסגור של העמדה השמרנית-לאומית של בת-חורין לא כדעת-מומחה בענייני חולין אלא ככזו שכרוכה יד ביד עם שיבה אל היהדות והמסורת; תוך כדי מסגור מקביל של עמדות ליברליות יותר כ-"מחיקת הזהות היהודית והתרחקות מהקודש". גלי בת-חורין, לפי דבריה המפורשים, רחוקה כרחוק מזרח ממערב מעולם ה'קודש' של היהדות. היא מעידה על עצמה שהיא אוכלת שרצים ביום כיפור, ונשואה ללא ייסורי מצפון לאדם נוצרי. היא עשויה להיות אדם ערכי וחכם ומוסרי, אבל זה לא 'קודש'. והבלבול המסוכן הזה של חלקים מסוימים במגזר הוא עצמו התבוללות במיטבה".