"כאן רשת ב' – יצחק נוי... וברשת ב' השעה שמונה וארבע דקות... בעוד שבוע, נציין עשר שנים לכהונתה קצרת הימים של אחת הממשלות המוזרות בתולדות ישראל, הממשלה בראשות נפתלי בנט, עם ראש ממשלה חליפי, יאיר לפיד.
לממשלה זו, למי שהקימו אותה, נקדיש הבוקר שידור בהשתתפות שלושה אנשים, שהיו מעורבים מאוד בפוליטיקה הישראלית בשנת 2022. 'איזו מין ממשלה?' – אנו קוראים למשדר. מביאים לאוזניכם מיודעינו יגאל בוטון וחדוה אלמוג, ניתוב השידור והפקתו בידי דבורה סויסה. אני יצחק נוי, נצא לדרך"...
כך אולי יכלה להיפתח בשנת 2032 עוד תכנית בסדרת התוכניות המרתקות ברשת ב' "שבת עולמית", שהוביל בהתמדה שנים רבות ד"ר יצחק נוי, מוותיקי השידור הציבורי, קול ישראל, וכן תאגיד השידור, שבו היה צריך להיאבק מול הבוסים על משבצת השידורים המיוחדת שלו. נלחם והצליח, בעזרת ידידים רבים, אך כוחו לא עמד לו בסרטן האלים, שנתגלה בראשו מיד בתום השידור האחרון שלו, ב2 באפריל.
זכיתי להיות אחד משלושת המשתתפים באותו משדר – יחד עם דן מרידור ושלמה נקדימון – שהוקדש למלאת שלושים שנה לפטירתו של ראש הממשלה הששי מנחם בגין ז"ל. מאות-אלפי המאזינים הנאמנים, בארץ ובעולם, היו מורגלים כבר לסגנון הסיפורי, ובמיוחד לדקות הסיום, שהוקדשו לשאלה המוכרת: "מה היית מבקש שהמאזינים ילמדו ממשדר זה?" כאחרון המשיבים ציינתי שלושה דברים שאפשר ללמוד מבגין: חשיבות האופוזיציה במשטר דמוקרטי, הדבקות בעקרונות (הדגשתי את האמונה בחזון ארץ ישראל השלמה וההתנגדות למדינה פלסטינית) והידיעה מתי לפרוש. יצחק נוי ציין מיד: "אלה ללא ספק דברים חשובים" - וחתם את השעה. כך הייתי למרואיין האחרון שלו.
הוא יחסר מאוד. למשפחתו, לחבריו, למאזיניו, לכל שוחרי מורשת לאומית והיסטוריה ציונית, שהוא הביא בהתמדה במשדר הקבוע שלו מדי שבת בבוקר. בטיפולו בפרשיות השונות יש שהרחיק להתרחשויות מלפני מאה ומאה ועשרים שנה, ויש שטיפל במבצעים מהם ידועים ומהם עלומים שאירעו בשנות המדינה. לא היה אצלו משוא פנים. כולם היו שווים, ה"הגנה", האצ"ל, לח"י, מנהיגי ימין ומנהיגי שמאל, מפקדים כאלה ואחרים, חוקרים, מומחים ועדים מכל הגוונים, מאפשר להם חופש דיבור. נערך עימם לשיחה מקדימה מבעוד מועד, בששי בבוקר, ורשם לעצמו את הנושאים שכל אחד מהם ירצה להתמקד בדבריו.
"שבת עולמית" הביאה לא רק את קולו הייחודי של יצחק, אלא גם קולות של אישים שמתקרבים לשנת ה90 ואפילו ה100 לחייהם. המראיין הידען הציל מפיהם עדויות רבות חשיבות. היקף הנושאים היה בלתי נדלה. מגוון עשיר של נושאים היסטוריים, ויש נושאים שלצער המאזינים הנאמנים כבר לא יטופלו. כי ליצחק נוי אין תחליף. שדרן ועיתונאי מלא וגדוש, בעל קול רדיופוני כה מזוהה, היסטוריון וסופר, שתשוקתו לפרשיות העבר, למורשת ולציונות, בערה בתוכו. רצה לחושפם, להקנותם לרבים. אנחנו נשמע בשבתות הבאים הקלטות מתוכניות אלה. הם יהוו תמיד לא רק חלק מעונג שבת, אלא גם מקור לידע ולמחקר עתידי. כמה הוא יחסר בשידורים החיים על הנושאים המרתקים שהוא הביא אל המיקרופון.
אני משתעשע במחשבה, שאם לא היה נתקף בסרטן הקטלני, והיה מתמיד בתוכניתו לפחות עוד עשר שנים, אולי יצחק נוי היה מקדיש אותה בבוא העת לקוריוז הפוליטי ששמו ממשלת בנט-לפיד. ואם היה עושה כן, לא היה נוקט בעצמו עמדה פוליטית, דואג שיהיה איזון בין המשתתפים ובדבריהם. את נוי עיניין רק הסיפור עצמו, שיהיה מרתק ככל האפשר, מפי אישים שהיו קשורים עימו, או חוקריו. לו הייתי מוזמן להשתתף גם בתוכנית היפוטטית זו, כמובן הייתי מביע דעתי והשקפתי, מנסה להסביר איך זה קרה שעלה לשלטון ראש ממשלה העומד בראש מפלגונת בת ששה חברי-כנסת, מוותר על עקרונות והתחייבויות לבוחריו, מתחבר כאיש "עשר מעלות ימינה" למפלגות "עשרים מעלות שמאלה", ועושה אקרובטיקה פוליטית חסר תקדים כדי לשמר את קיומה, עד לנפילתו. הייתי מציע שלאחר בחירות, תפקיד הרכבת הממשלה יוטל תמיד על ראש המפלגה הגדולה, אשר ינסה לצרף אליו מפלגות קרובות מבחינה אידאולוגית וימלא בכך את רצון הרוב בעם.
אני בטוח שיצחק נוי – בין עם היה מסכים עמי ובין אם לא, ואין זה משנה – היה מאפשר לי ולשכמותי לומר את דברינו בחופשיות. הדבר היחיד שהביא אותו לקטוע מרואיין, זה השעון. "מה לעשות והשעון בעוכרנו – נהג לומר – עליכם לקצר ובואו נתקדם"... ובסוף התכנית, אם אכן היתה זו מוקדשת לממשלת בנט, הוא היה אומר: "עד כאן להפעם - 'איזו מין ממשלה?', עשר שנים לאחר שנת קיומה, אני יצחק נוי".
פורסם לראשונה ב"מעריב", 23.5.2022