הרב דוד גורן, נכדו של הרב שלמה גורן זצ"ל, פרסם מאמר בגיליון העיתון "בשבע" האחרון, ובו טען כי דעתו והנהגתו של סבו זצ"ל הייתה לגייר רק כאשר הייתה קבלת מצוות מלאה של הגר.
הקורא את דברי הרב דוד עשוי להבין בטעות כאילו הרב אליעזר מלמד סבור שניתן לגייר גם כאשר קבלת המצוות של הגר היא חלקית. למרבה הצער, דברים אלה אינם נכונים. בראש ובראשונה נבהיר אותם.
עמדתו של הרב אליעזר מלמד זמינה לכל קורא במאמרים הרבים שפרסם. כזו היא: קיימת עמדה רבנית ותיקה ומבוססת לפיה בשעת דחק, במקרה של חשש להתבוללות, ניתן לגייר גם כאשר בהליך הגיור ברור שהמתגייר ישמור בעתיד רק מעט מן המצוות ("מסורתי"). מוסכם שבמעשה הגיור הגר חייב להיות מודע לעובדה שמעת שיהיה יהודי חובתו לשמור את כל המצוות, יש לו עליהן שכר ועונש, והוא מקבל על עצמו עול מצוות זה במלואו. עליו להבין ולהפנים זאת – שהוא יהודי על כל הכרוך בכך. זוהי קבלת מצוות שנצרכת לפי כל הדעות, וזאת צריך לוודא בית הדין.
שנית, טענת הרב מלמד היא שבשעת הדחק ניתן ואף מקובל להסתמך על הדעה המקלה. הסברה המציאותית היא שכיום אנו בשעת דחק בארץ ישראל, בשל נישואי תערובת ר"ל, ולפיכך על הדיינים להכיר את הדעות המקלות. ניתן להסתמך עליהן בשעה של חשש התבוללות. בפועל, שעת דחק זו אינה רק מול בית דין פרטני, אלא יש גם מושג של שעת דחק לאומית. ריבוי נישואי התערובת בארץ ר"ל אכן דוחק בנו – כ-10 ביום לפי מחקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בידי ד"ר נתנאל פישר, וכ-3,500 בשנה. המעטת היטמעות זו היא חובה תורנית ולאומית ראשונה במעלה.
כדברים הללו כתב הרב מלמד במאמריו הזמינים לכל קורא. ראו: ראשון,[1] שני,[2] שלישי,[3] רביעי,[4] חמישי,[5] שישי.[6] ראו גם מאמריהם של רבני מכון הר ברכה המבססים עמדה זו מתוך מקורות נוספים: ראשון,[7] שני,[8] שלישי,[9] רביעי,[10] חמישי,[11] שישי.[12] מאמר נרחב על מסורת הגיורים בארצות הברית יתפרסם בע"ה בקרוב. ציטוטים משם לכאן הם אך למותר.
ולגוף דבריו של הרב דוד. ראשית, אין לומדים הלכה ממעשה אחד, אבל מאלף מעשים לומדים, ורק בקיבוצים גוירו בתקופת הרב גורן זצ"ל אולי אלף מתגיירים. לפי הערכות הרבנות עצמה בוועדה שפעלה סמוך לאחר סיום כהונת הרב גורן, כ-80% מכלל המתגיירים – וכפי הנראה זו השערה מקלה – לא קיימו כלל אורח חיים דתי. כפי שמוכח מדבריו בישיבת סיכום של אולפני הגיור בקיבוצים, אשר פורסמו אף הם בידי ד"ר נתנאל פישר, הרב גורן עצמו הכיר היטב את המציאות. הוא היה חצוי ביחס למדיניות שהוביל ("ידי רועדות כשאני חותם על תעודת גיור ביודעי שהמתגייר חוזר לקיבוץ חילוני"), אולם המשיך בה מתוך תחושת שליחות ואחריות כלל לאומית עמוקה. בנוסף, בתי הדין שתחתיו המשיכו בדרכם, חרף מחאות ישירות ונוקבות מצד הציבור החרדי.
חשוב אגב לציין כי בניגוד לדברי הרב דוד, הקורא את מאמרו של הרב מלמד – לא כל שכן מי שנחשף לשורת מאמריו בנושא – יודע כי מעולם לא כתב וגם לא עלה על דעתו להסיק הלכה משני סיפורים. דבר זה הוא בגדר "דבר שאין צריך לומר", ואף על פי כן מסתבר שיש לאומרו: באמצעות מעשים ברורים מאוד אלה, ניתן להדגים את ההלכה הרווחת בשעת הדחק, בין השאר תחת מנהיגותו של הרב גורן.
בוודאי שגברת הלן זיידמן לא תכננה לשמור את כל המצוות, לא רק בשל העובדה שתכננה להמשיך בנישואיה לכהן לאחר הגיור (דבר האסור כמובן על פי ההלכה), אלא גם מפני שחיה בקיבוץ חילוני ולא בקהילה שומרת מצוות. עירוב שבת, לדוגמה, בוודאי לא היה שם. תקיעת שופר בראש השנה – מאן דכר שמיה? הרב גורן ציין שבשל היותה צמחונית, "לא קשה" לזיידמן לשמור כשרות בקיבוץ. אולם לא טען שכך עשתה בפועל. יתרה מכך, הוא השתבח בעובדה שגם לאחר הגיור זיידמן "מקפידה להדליק נרות שבת". במילים אחרות: היא מדליקה נרות אבל אינה שומרת שבת, כדרכן של נשות ישראל המסורתיות. כך גם בגיור שערך הרב יהושע קניאל זצ"ל לכלתו ונכדתו של דוד בן גוריון, שבוודאי לא תכננו לשמור מצוות. הרב גורן תמך בגיור וערך את חופת בני הזוג לבית בן גוריון.
אכן, היו רבנים חרדים שחלקו בפומבי על מדיניות בתי הדין של הרבנות הראשית בכלל, ועל עמדתו של הרב גורן בפרט, ותקפו אותם בעקביות ובזמן אמת על קבלת גרים שלא שומרים מצוות כראוי. מתקפות אלה הלכו והוחרפו במשך השנים. הרב גורן היה מודע להן, ואף על פי כן המשיך במדיניות הקיימת ואף חיזק והגביר אותה, תוך מטרה למעט בנישואי תערובת בארץ ישראל, וכן על פי היסודות התורניים שהציג במאמריו (חלקם הובאו במאמרו של הרב דוד), על כך שארץ ישראל מכשרת את הגרים – הגרים מתעלים בה במשך הזמן בשמירת המצוות.
וזאת יש לדעת: הרב גורן זצ"ל החל לכהן כרב ראשי בתחילת ה'תשל"ג, עמד מול קצב עלייה מוגבר ובהתאם הגביר את קצב הגיורים. מסמכי ארכיון המדינה מלמדים שאם בסך הכול בין השנים 1964–1970 גוירו בכל ישראל כ-700 איש, הרי שבשלהי כהונתו ב-1982 גויירו 430 בשנה אחת. מלבד עולי ברית המועצות מדובר גם על גיורים בקיבוצים וגם על גיורי עולי אתיופיה. בשנת ה'תשל"ז הוא אף ייסד את בתי דין הניידים, פיקח עליהם ואישר בעצמו את כל תעודות הגיור.
בראיון לעיתון "על המשמר", שפורסם בערב ראש השנה ה'תשל"ג (1972) לפני בחירתו לתפקיד, התבטא הרב גורן ברורות: "הגר... חייב להכריז שהוא מקבל עליו עול תורה ומצוות. יש רבנים המסתפקים בהכרזה פורמאלית, ובזה יוצאים ידי חובת ההלכה, ויש שטוענים שאם הנסיבות מראות והדעת נותנת כי המועמד-לגיור לא ישמור מצוות – אי אפשר לקבלו. זהו הציר שעליו סובבת בעיית הגירות בארצנו ובזמננו. חושבני שבזמן האחרון חל שינוי רב, בכיוון של נטיה לקולא: חלק מהדיינים אינם נכנסים בדרך-כלל לחקירות מדוקדקות – אם הגר יקיים מצוות בסופו של דבר או לאו; הם מסתפקים בהכרזתו כנ"ל ובעצם הידיעה שהוא לומד דינים, ואומנם יש ויש גרים שלאחר התגיירותם שומרים מצוות".
דברים ברורים: יש עמדה של רבנים ודיינים ש"יוצאים ידי חובת ההלכה" בהצהרה כללית של הגר על קבלת עול המצוות, הצהרה כללית ולא מפורטת. הרב גורן מציג את המדיניות הרבנית הזו כלגיטימית ואף מתרחבת. אגב, לא ניתן לטעון שמדובר בציטטה לא מדויקת, כיוון שהרב גורן עבר על הריאיון כולו לפני פרסומו, ואף הוסיף עליו הערות ותיקונים ששולבו בפרסום. כלומר, הניסוחים הללו משקפים את העמדה המבוררת של הרב גורן. הדברים הללו נאמרו בתחילת שנות ה'תש"ל, והם מאירים באור ברור את המדיניות אותה החזיק בשנותיו כרב ראשי.
זהו העיקר: חוזרים אל העובדות הקשיחות. בהתאם למדיניות שנהגו בה קודמיו ואף ממשיכיו, הרב גורן גייר בעצמו והוביל מדיניות של בתי דין רבים לגיור, שהיו מגיירים גם כאשר הייתה ודאות, או לכל הפחות סבירות גבוהה מאוד, שלאחר הגיור הגר ישמור רק מעט מצוות. הצהרתו של הגר בבית הדין הייתה כללית, על העובדה שהוא מקבל עליו את המצוות, שהוא מודע להן. מדיניות זו הונהגה כאמור לאורך שנים רבות בבתי הדין של הרבנות הראשית, נמשכה ואף הורחבה.
אגב לא ניתן לטעון שהמגיירים לא יכלו לדעת את המציאות, כיוון שהמחאות מצד רבנים חרדים כנגדה היו נגד השמש, בעוצמה שהלכה וגברה, וכאמור הרב גורן עצמו דיבר על המתגיירים שאינם שומרים מצוות בגילוי לב בישיבה של אולפני הגיור בקיבוצים אותם הוביל. הוא ראה בכך מציאות הלכתית של שעת דחק, מציאות שניתן להגדירה בלשונו של הרצי"ה זצ"ל: "בדיעבד שהוא לכתחילה". את המדיניות ההלכתית הזו חובה להכיר וחובה להסביר.
[1] /news/543362[2] /news/544735
[3] /news/545455[4] /news/546133
[5] /news/548678[6] /news/549498
[7] https://did.li/0Z3YH[8] https://did.li/qbvCN[9] https://did.li/HmXfT[10] https://did.li/fJRw5[11] https://did.li/N6LNf [12] /news/548870