השבוע פרסם הרב מיכי אברהם 'מניפסט' הקורא באריכות להגדיר המחלוקת, ולהגביה גדרות בציונות הדתית. וכבר התייחס הנצי"ב מוולוז'ין לשכמותו.
"הורה והגה עצה להפרד זה מזה לגמרי, כמו שנפרד אברהם מלוט". ושלל זאת בחריפות "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה". תיאורו ב'משיב דבר' כאילו נכתב בימים אלו על המחנה הדתי והחרדי "ע"פ ראות עיני אחד ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג ע"פ דרכו בעבודת ה'... ויתרחק ממנו, ויהיו רודפים זה את זה בהיתר בדמיון כוזב חס ושלום, ושחת כל עם ה' חלילה."
מו"ר הרב שג"ר ז"ל דיבר רבות על אידיאלוגיזציית היתר במחנה הדתי. ואף הרב מיכי אברהם, אחר החוברת המתייגת קבוצות ואנשים במחנה הדתי, סיים בדברים נכוחים והפוכים. "אני מאמין שיש לדון בטיעונים לגופם ולבחון אותם עניינית, בלי קשר לזהותו של הטוען. 'התיוג הוא כלי של חלשים'". ברוח זו אבקש לבחון את רפורמת הכשרות של הרב מתן כהנא. לא צריך להיות שמרני או ליברלי כדי לכבד את סמכותם של הרבנים המקומיים, ואת חשיבות הקשר בינם לציבור הרחב. הלכה איננה פקודה צבאית, ולא תקן מנהלי, והיא נובעת מתוך עיונו של הרב בתורה הנצחית, והיכרותו את הזמן והמקום בו נמצא ציבור שומעי לקחו.
חשוב לעיין היטב בדברים אשר כתב שר הדתות לשעבר, ובהם השתבח בנושא רפורמת הכשרות: "אחת מהבעיות שחוק הכשרות אמור לפתור: כיום "איש הישר בעיניו יעשה". כל רב מקומי יכול להחליט להקל או להחמיר בהתאם לשיקול דעתו". מתן כהנא טועה בתיאור המצב הקיים, אך צודק בתיאורו את רפורמת הכשרות העלולה לבוא עלינו בראשית 2023.
הוא טועה בתיאורו את הכשרות בישראל כ'איש כל הישר בעיניו יעשה'. לא ולא! ע"פ החוק רק רב מקומי מוסמך לתת תעודת כשרות ע"פ דין תורה. הוא צודק בתיאור השלב הבא ברפורמת הכשרות. החוק ישלול מהרבנים המקומיים, מסד הכשרות הרבנית בעם ישראל מאז ומעולם, את סמכותם לפסוק בהתאם לשיקול דעתם.
ועוד קלקול נוראי בחוק – 'דין תורה' נמחק ובמקומו עלול לקום עלינו 'תקן כשרות'. הדין עמוק ומורכב, לא רק השולחן ערוך ונושאי כליו, אלא מקורותיהם העשירים מהתלמודים והפוסקים, ולאחריהם בספרות השו"ת הענפה ובמסורת הפסיקה המורכבת.
דין תורה מקל ומחמיר יחד עם 'השכל והזמן' כפי שכתב הרב משאש. 'תקן כשרות' יהפוך לנוקשה ודוגמטי, ככל התקנים המנהליים והפקודות עליהם היה אמון מתן כהנא בשרותו הצבאי המפואר.
כאשר משתחררים מתיוגים ומתבוננים ברפורמת הכשרות של כהנא לגופה רואים תמונה מדאיגה ביותר. אין בה מקום למחלוקת אידיאלוגית. פוליטיזציה של מערך הכשרות, מחיקת דין תורה והפיכתו לתקן מנהלי, ומחיקת הרבנים המקומיים אינם צריכים להיות במחלוקת בין שמרניים לליברליים.
לקראת הבחירות עלינו להשתחרר מתיוגים וסיסמאות, ולמצוא את המאחד במחנה הדתי. הציונות הדתית צריכה לעצור את ההידרדרות לרפורמת הכשרות של מתן כהנא, ולהגן על כבודם ומעמדם של רבני ישראל בכלל, והרבנים המקומיים בפרט.