אחדות המחנה היהודי-לאומי מול הפיצול במפלגות הערביות (שאולי יתברר כגיים צ'ינג'ר בבחירות הקרובות) - משמעותי הרבה יותר מאשר סתם פוליטיקה.
השכם והערב מסבירים לנו שסחרחורת הבחירות היא מפני שהציבור בישראל מפולג ללא תקנה, ולכן הדרך היחידה לצאת מהפלונטר היא באמצעות וותרנות על ערכי היסוד של מדינת היהודים (מכבסים זאת במילים "ממלכתיות ואחריות").
האמת היא הרבה יותר פשוטה: בציבור היהודי יש רוב ברור וחד לטובת זהות לאומית ומסורתית, המערבולת היא בגלל הכנסת הציבור הערבי למשוואה. כעת מתחדד שזהו אינו ציבור מגובש אלא אוסף של חמולות אתניות שונות המסוכסכות בתוך עצמן (אגב, הפילוג בשקר המכונה "עם פלסטיני" הוא רחב הרבה יותר).
הפסוקים בפרשת ניצבים די ברורים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם... כל איש ישראל.. לעוברך בברית ה'". על מנת לכרות ברית עם ה' יש צורך ש"כל איש ישראל" יהיו כאן. מה ההגדרה של "כל איש ישראל"?
ממשיך הפסוקים: "את אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' אלוהינו ואת אשר איננו פה עימנו היום". במילים אחרות, ההגדרה של "אחדות ישראלית" אינה דווקא הסכמה של כל אזרחי המדינה בדור מסוים אלא בחיבור לתרבות היהודית הנצחית. לזה, ברוך ה', יש רוב ברור שרק הולך וגדל.
בברית הזו הולכים להתייצב לפני ה' בפתח השנה החדשה.