אנו נמצאים בארבעה ימים מופלאים: ראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, סוכות לפנינו. על פי חז"ל ארבעת הימים הללו הם נקיים מעוונות, ו"ספירת העבירות" מתחילה מסוכות: "'ולקחתכם לכם ביום הראשון' – וכי ראשון? והלא יום חמישה עשר הוא, אל מאי ראשון? ראשון לחשבון עבירות".
באופן טבעי ההשפעה של השהות בבית כנסת בעשרת ימי תשובה מהדהדת בנפש ואינה מאפשרת לחטוא.
הבעיה היא שהתחושה הזו תיגמר עוד מעט, וחג סוכות – בו יש מפגש דחוס עם החיים, הטבע והמשפחה – עלול לגרום ליצר הרע שוב להרים ראש. אחרי החגים יחזרו גם ימי החול (והבחירות) ואז בכלל הלך עלינו.
לכן התורה מבקשת מאיתנו להאזין לשירה של פרשת האזינו: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" – אחרי שנגענו בשמים אנו מתכוננים לגעת בארץ. איך עושים זאת? על ידי שירה! פרשת האזינו היא שירה אחת גדולה" יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" - ישנם שני צדדים בהם אנו נפגשים עם בורא עולם: שמים וארץ; מטר וטל. ישנו צד עליון של שפע שמימי וגשם שמגיע מלמעלה, וישנו צד שהוא תוצר העבודה האנושית שלנו, אמת מארץ תצמח. כדוגמת הטל שמרווה את פני הקרקע גם ללא גשם.
שני הצדדים מובילים ל'שם ה' אקרא הבו גדול לאלוהינו'. את שני הצדדים הללו אנו פוגשים גם בחג הסוכות. כל עניינה של הסוכה היא יצירה אנושית שנשארת פתוחה לטבע האלוהי. מצד אחד במניין העשוי מקרשים ומסכך, יחד עם זה בנוי באופן ארעי שמותיר מקום לראות את כוכבי השמים.
גם ארבעת המינים הם מעגלי טבע אלוהי שמאוגדים בדי עם שמניף אותם לארבע רוחות השמים. עם אנושי-אלוהי. עם פלא שיכול להאזין לשירת האזינו. 'סוכה ולולב לעם סגולה'.