הבלוף המסוכן של אי ביטחון תזונתי

אני רעב! מכריז הפרסר הקטן לאחר שפתח וסגר בפעם העשירית את המקרר. אז תאכל, יש לחם ואפילו גבינה וירקות , אומר אחד מההורים שזכה היום להיות האחראי להזנת דור העתיד.

לא אין מה לאכול בבית הזה, זה לא אוכל.....

כאשר שמשתי כיועץ שר הרווחה משה כחלון לענייני כלכלת המשפחה, סיפרתי לו שכמעט כל אחד מילדי רצה לקחת לבית הספר, סנדוויץ' עם שוקולד. וכאשר סירבנו והתעקשנו על כריך עם דברים קצת יותר בריאים, הלכו הילדים יומיים שלשה בלי כריך, עד שנשברו. אולם אחד הילדים הפתיע אותנו ביכולת העמידה שלו וכאשר עבר שבוע והילד עומד במרדו, התקשרנו למורה לברר מה קורה? המורה סיפרה שבכל יום מביאים לבית הספר לחם ושוקולד לטובת הילדים שלא הביאו אוכל מהבית ..... וכך שכנעתי את השר שכדאי לבדוק את הסקר של הביטוח הלאומי על אי ביטחון תזונתי. אלא שכאן נכונה לנו הפתעה התברר שנתוני הסקר הם סוד מדינה.

מחברי הדו"ח סרבו בתוקף להעביר את החומר הגולמי (כמובן בלי פרטים מזהים) ועד שהשר לא הבהיר למנכ"ל הביטוח הלאומי באופן שאינו משתמע לשני פנים שעליהם להעביר את הנתונים זה לא קרה. בחינת הנתונים הראתה שמדובר בבלוף אחד גדול, שנועד ליצור לחץ על הממשלה להוציא עוד תקציבים לנושאי רווחה. זאת אעפ"י שעצם ההתעסקות באי בטחון תזונתי עלולה להחמיר את תחושת אי הביטחון כפי שהודה לי בשיחה סמנכ"ל הביטוח הלאומי דאז ומי שהיה אחראי על הדו"ח פר' דניאל גוטליב.

לא צריך להיכנס לפרטים בשביל להבין שמדובר בבלוף. צריך רק לבחון כמה ילדים מתו מחוסר מזון בשנים האחרונות במדינת ישראל? אפס! לו היה ילד אחד שמאושפז בגלל חוסר מזון אני מניח שהתקשורת הייתה מלווה את תהליך גסיסתו בשידור חי , והיו מגייסים מיליונים כדי לתת למסכן פרוסת לחם. סליחה על הציניות אבל צריך לזכור עובדות יסוד פשוטות כאשר יש כותרות מגוחכות כמו 20% מילדי ישראל רעבים. צריך לזכור שהסקר בוחן תחושת רעב סובייקטיבית ולא מחסור אובייקטיבי.

במדינת ישראל ברוך ה' אין מחסור. כמויות עצומות של אוכל נזרקות יום יום. האוכל שנזרק היה יכול לגאול מיליוני אנשים בעולם שסובלים באמת ממחסור ומתים מתת תזונה, אבל כאן בארץ אין אנשים כאלו. בעשרות השנים האחרונות אף אחד לא מת מתת תזונה, להיפך מדינת ישראל היא בין המדינות המובילות בהשמנת יתר.

הקושי שיש לחלק מהאוכלוסייה בהשגת מזון מתחלק לכמה קשיים:

1. חוסר כסף לקניית מצרכים.

2. חוסר יכולת להכין מזון , גם אם יש את המצרכים.

3. מוגבלות בתנועה המחייבת סיפוק מזון עד לבית.

המענה לכל אחד מהצרכים הוא שונה, ומענה לא נכון יכול להזיק.

לדוגמא משפחה שחסר לה כסף לקנות מצרכים אבל מסוגלת להכין את האוכל בעצמה, שתקבל מענה של מזון מוכן לבית תינזק בכך שהיא תפסיד את אחריותה ומעורבותה בהכנת האוכל. לעומת זאת משפחה שאינה מסוגלת מסיבות שונות להכין את האוכל, ותקבל מוצרים ולא מזון לא תוכל להפיק תועלת ממוצרים אלו.

המדינה לא יכולה ולא צריכה לעסוק בכך. אין לה את היכולת לתפור חליפה מתאימה ומועילה לכל נזקק, לצורך כך יש לפעול במישור הציבורי חברתי. במדינת ישראל יש הרבה ארגוני חסד שזו מטרתם, ומהנכון ומהראוי שכל אחד ייקח את האחריות הזו על עצמו להיות שותף במימון ובעשייה. המענה הניתן על ידי ארוגני החסד הוא מגוון ומתאים עצמו למצבים השונים.

יש ארגונים המחלקים מוצרי מזון או שוברי קנייה ובכך עונים על הקושי של מחסור בכסף. יש ארגונים המקיימים בתי תמחוי בהם אנשים באים לסעוד. ובכך נותנים מענה לחוסר היכולת להכין מזון. פתרון זה עונה גם על הצורך החברתי, שפעמים הוא יותר משמעותי מהמזון עצמו. יש ארגונים המשנעים מזון מוכן או מוצרים עד לבית הלקוח ובכך פותרים את בעיית המוגבלות בתנועה שלא מאפשרת הכנת אוכל בבית. ארגונים רבים מספקים מזון לקראת ימים מיוחדים כמו שבתות וחגים מתוך מטרה לשתף את החלשים בחברה בשמחת היום. ויש כמובן ארגונים שעוסקים בהדרכה להתארגנות כלכלית נכונה שהיא בדרך כלל הסיבה המרכזית לתחושת החוסר ולאי יציבות כלכלית.

אני פונה לממשלת ישראל בכלל ולשר הרווחה יעקב מרגי בפרט, אל תיבהלו מהכותרות שנועדו ליצור תחושת אי ביטחון ואי צדק בחברה. אל תפנו תקציבי ענק לארגונים גדולים שהפכו את הצדקה למקור הכנסה. אל תיקחו אחריות על עולם החסד, להיפך עודדו את הציבור להיות שותף בארגוני חסד ובמעורבות חברתית. תנו לאנשים כלים לניהול משק בית באופן אחראי, אפשרו דיור במחיר סביר. את התקציב שמבוזבז על סקר אי ביטחון תזונתי הקצו למטרות טובות יותר.