הרמב"ם בספרו משנה תורה קורא לפרקים העוסקים בברכות, בתפילות, בקריאת שמע, בתפילין, ציצית, ספר תורה וכד' ספר אהבה.
על ידי תפילות וברכות וקיום המצוות ששייכות לתחום הזה של התפילה אנו בעצם ממחישים את אהבתנו את הקב"ה.
למעשה מסכת ברכות של התלמוד היא המסכת שעוסקת באהבת הקב"ה.
מענין הדבר שהרמב"ם עצמו בספר המדע (הלכות יסודי התורה פרק ב, הלכה א) מתייחס לנושא אהבת הבורא כאשר הוא מדריך אותנו שהתבוננות בבריאה וראיית כל נפלאותיה היא זאת שמביאה אותנו לאהבת הבורא.
בשבוע שעבר סיימנו בסבב של הדף היומי הירושלמי את מסכת ברכות.
אם העלינו שמסכת ברכות היא מסכת שמעלה על נס את נושא אהבת הבורא, מעניין לראות מה יש לתלמוד הירושלמי לחדש בנושא זה.
כדי לבחון את הדבר נתייחס למעטפת של הירושלמי - לתחילת המסכת ולסוף המסכת.
התלמוד הירושלמי (ברכות א, א) מתחיל את המסכת בנושא אהבת השם. אחת הסוגיות הראשונות שבמסכת עוסקת בדוד המלך שהיה קם קודם עלות השחר. דוד המלך שרצה להדגיש את כבוד הבורא אמר שהוא צריך לקום לפני כבוד בוראו, כיוון שכבודו אינו שווה כלום ביחס לכבוד בוראו.
על כל פנים בסוגייה זאת עולה שכבודו של הקב"ה בא לידי ביטוי בעלות השחר. כאשר מפציע היום, כאשר הבריאה מתגלית במלוא הדרה אין לך גילוי כבוד השם גדול מזה, כבוד השם שמביא בעקבותיו את אהבת השם.
ונעבור לסוגיות שסוגרות את מסכת ברכות. הירושלמי מעלה על נס (ברכות ט, ה) את אברהם אבינו שהוא בעצם ממחיש את יסוד האהבה וטוען שמידת האהבה של אברהם אבינו היא בעצם פסגת עבודת השם. וממשיך הירושלמי ואומר שבניגוד לדוד המלך שביטל את יצר הרע, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב. התלמוד הירושלמי רוצה ללמד אותנו שאמנם הרגש שמחבר בין האדם לבוראו רגש האהבה שגורם לו לאדם לברך יותר בכוונה, להתפלל יותר בכוונה ובכלל לקיים מצוות מתוך הבנה שנעשים פה דברים שמעשירים את הנשמה, רגש זה הוא דבר בריא, אולם נושא אהבת השם מכוון לדגה גבוהה יותר באהבת השם. אהבת הקב"ה אין פירושה התבודדות סביב עבודת הבורא והתרחקות מן החיים, הדרגה הגבוהה באהבת השם היא להאהיב את הקב"ה על העולם – לעשות את יצר הרע, טוב. במילים אחרות לקחת את כל הכוחות שקיימים באדם אל מקומות חיוביים שבמציאות, לקדש את החיים.
הדברים מודגמים מיד לאחר מכן בסיפור המפורסם על רבי עקיבא שעונה קשות על ידי הרומאים. התלמוד הבבלי מעלה על נס את העובדה שרבי עקיבא נפטר מן העולם תוך כדי כך שהוא קורא קריאת שמע. הרעיון של הבבלי הוא הדרגה החשובה של קידוש השם במיתה. הרעיון של הירושלמי הוא קידוש השם בחיים. הסיפור בירושלמי היא שתוך כדי העינויים הגיע זמן קריאת שמע ואז רבי עקיבא קורא את קריאת שמע מתוך שמחה. אהבת השם כל עניינה הוא לא הסתגרות של עבודה רוחנית מול הקב"ה. אהבת השם היא מושג שכולו חיים, וממילא השפעת שפע של טובה וברכה לעולם. אהבת השם היא המגמה להפוך את העולם לטוב יותר.
אברהם אבינו הוא אבי האומה הוא מסמל את מטרת האומה שהיא הבאת שפע וברכה לעולם. לא בכדי אברהם אבינו נחשב עמוד החסד, שזאת בעצם מגמת העולם. הבסיס להשפיע טובה וברכה לעולם הוא אהבה אין סופית לקב"ה, לא רק להתברך ממנו, אלא להאיר את אורו בעולם.
המגמה הזאת של טובה וברכה לעולם יכולה להיות מגמה עקרה אם משפיע הטובה נתפש כישות חלשה שאין לקבל ממנה. המגמה האלוקית יכולה לבוא לידי ביטוי רק אחרי שיש כאן עוצמה מדינית שאז מבינים טוב יותר את בשורת החסד של היהדות. מסתבר שבגלל הדבר הזה מתבטא הירושלמי שדוד המלך ביטל את יצר הרע. דוד המלך בעצם מייצג את מלכות ישראל, את המסגרת. כדי ליצור מסגרת חזקה צריך לחתוך דברים. ברגע שאכן מקבלים מסגרת יציבה, הרי שמגמת החסד של העולם, המגמה שבאה לידי ביטוי מרבי אצל אברהם אבינו, עתידה להשפיע שפע של טובה וברכה בעולם.