1. נהוג להתייחס בקלילות רבה ליצירות מתוסרטות. כביכול, הבדיון הטמון בהן אינו באמת 'משפיע' כמו 'החדשות הרציניות'. מדובר בטעות נפוצה מאוד: יצירות מתוסרטות משפיעות באופן עמוק הרבה יותר מעוד 'ניוז' שוקע.
יצירה מתוסרטת; סדרה, סרט או מערכון - נכנסים לנו ללב בזמן שאנחנו מתרווחים על הספה ומבקשים להרפות. השליטה המלאה באופן הסיפור, בניואנסים ובדימויים - מאפשרת ליוצרים להטמיע תפישות עולם, מסרים ופרשנויות לגבי המציאות - בצורה אסתטית, משכנעת ואיטית - בלי להביא את 'הצד השני'. או באופן מתוחכם יותר: להביא אותו בצורה לא משכנעת.
התוצאה: גן עדן למעבירי מסרים. בעידן בו קהל רחב מדי לא מעוניין להקשיב למשהו ומתנגד אוטומטית לכל מי שמנסה לשכנע אותו שהוא טועה - קשה למצוא דרך אחרת.
2. גם מספר סיפורים שאינו בעל אג'נדה מתוייקת - הינו בן אדם עם תפישות עולם המובאות בסיפורו, בלי משים. לפעמים, עצם העיסוק בעולם מסויים מציג אותו באור שוליים שלילי - החוטא למציאות בשטח. כי ככה זה בסיפור, צריך שיהיה מעניין ו"כולם יודעים שזה בדיוני" או "בצחוק".
הטענה הזאת דוחפת מתחת לשטיח את התחושה הקולקטיבית של צופי טלוויזיה רבים שתפישתם לגבי עולמות שאינם מוכרים להם - מתעצבת לפי הסיפורים שהם צורכים. דוגמה: צעירים רבים לא חיו באמריקה, אבל התחושה היא שברור להם - פלוס מינוס - מה זה 'להיות אמריקאי'.
רבים מאיתנו לא ביקרו בבני ברק לעומק - אך חשים שברור לנו מה זה 'חרדים'. בעולם שטחי, לתפישות המוטעות האלה לגבי 'היכרות' עם 'צד מסויים' - עשויה להיות גם השפעה פוליטית.
זה לא מסובך. תשאלו את עצמכם כיצד אתם מרגישים אחרי 10 פרקים של סדרה שהציגה ציבור מסויים באופן שלילי (כחלק מסיפור בדיוני!) והאם אתם מסמפטים יותר את מושאי הסיפור שרק 'מזכירים אותו', בעולם האמיתי.
נטולי נאיביות לגבי השפעת המדיה, מבינים את עצמת ההשפעה של יצירה מתוסרטת; מסדרה המגחיכה בני אדם בתפקיד - ועד מערכון לעגני בוטה. קשה לאמוד את עצמת ההשפעה, אך צריך לעצום עיניים חזק כדי להתעלם מקיומה.
3. כמדומני, שאין זה מקרה שהרפורמה המשפטית הנוכחית זוכה למחאה של קבוצה אחת - ובאותה נשימה - לתמיכה מופלאה ורחבה מאוד בצד אחר.
אחרי מספר סדרות שהעזו לעסוק בפוליטיקה ישראלית ועוד כמה מערכונים שלא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין את רמת הנזק שהם עושות לפוליטיקאים מסויימים - התמלא המסך עשן סדרות דרמה וקומדיה שעסקו במערכת המשפט ובמשטרה.
האם זה מקרי, שבדיוק עכשיו, אחרי שאצל ציבור רחב הוטמע "באופן בדיוני" תדמית לא חיובית במיוחד לגופים הנ"ל - אותו ציבור חש כמיהה לרפורמות שבעבר לא היו מתקבלות אצלו על הדעת?
4. למרבה האבסורד, הדיבורים על סגירת התאגיד המלווים אותו מימי הקמתו נסובו סביב שמאל, ימין וניוז בלבד.
רעשי הרקע האלה היו חשובים כי הם הסיחו את הדעת כליל מהעניין החשוב יותר הנוגע לכוח הגדול יותר בעיצוב תודעה ציבורית - הקיים ביצירות מתוסרטות.
כך יצא, שבלי משים, הפיק התאגיד (וגופים נוספים) יצירות מתוסרטות מקצועיות שהכשירו את הקרקע בציבור - לשינויים הרבה יותר מהותיים מניוז הנוטה ימינה או שמאלה. מביני מדיה לעומק מבינים שיצירות כאלה שוות הרבה יותר (בלשון המעטה) - מעוד פרשן משלך בפריים טיים.
אפשר לומר, שהטמעת הצורך ברפורמה משפטית בציבור רחב שאינו מבין בתחום - נעשתה מאליה, ע"י כמה עשרות פרקים שהסבירו היטב, באופן בדיוני, עד כמה השינוי הזה נצרך. צחוק הגורל.
5. כעת, אחרי שהבנו את גודל השפעתן של סיפורים מתוסרטים על המסך של כולנו, הגיע הזמן לדבר על התאגיד ולשאול: האם הסיפורים המתוסרטים בו מייצגים את הציבור הישראלי כולו? איני חושב שצריך כלי מחקר מתקדמים מדי כדי לגלות באיזה סיפורים עוסקים היצירות המתוסרטות ב'תאגיד'.
התאגיד גאה בפופולאריות, איכות ויוצרים שתומכים בו - אך 'תאגיד של כולנו' - תפקידו להיות של כולנו.
עזבו את רעשי ימין-שמאל-ימין. הגיע הזמן, שציבורים רחבים מאוד; מחרדים ועד דתיים, עבור דרך מסורתיים ומאמינים - פשוט יקבלו את זמן המסך המתוסרט בו יספרו את הסיפור שלהם, ע"פ תפישתם, באופן מתוסרט - שאשכרה יעביר את העולם שבו הם חיים.
לא מספיק לתת להם תחנת רדיו 'כאן מורשת' וסדרות תיעודיות שלרוב, מחיר הפקתן - לא נעים לומר - זול משמעותית מיצירות מתוסרטות יוקרתיות.
הכותב הוא עיתונאי, מגיש, יוצר הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' ומיזם 'מסדרונות לתעשייה'