נדב גדליה
נדב גדליהצילום: באדיבות המצולם

1. בתקופה האחרונה, התקשורת עוסקת בהתלהבות רבה בבינה מלאכותית. מטבע התקשורת, אלמנט הפחד מותך עלינו בכמויות אדירות. במקרה הזה, שאלת השאלות: האם עבודתם של יוצרים - מכל סוג שהוא - תהפוך למיותרת לחלוטין?

הפחד קמאי ועובד: עוני, חוסר תעסוקה, שיעמום, אדם מיותר בעולם. אוהו, כמה מפחיד. ככל שעוברים הימים ואנחנו נחשפים לעוד מודל בינה מלאכותי ועוד יצירה מרהיבה שמישהו הצליח לייצר עם המכונה - נדמה שהמודלים סוגרים עלינו מכל הכיוונים ואין לנו אלא לפחד יותר.

2. האופטימיים ביותר בתקשורת, טוענים שהאדם יהיה משמעותי בעולם (אנחת רווחה). התפקיד שלו יהיה מעט שונה: במקום ליצור בעצמו, הוא יצטרך לגבש מומחיות הנוגעת לשימוש מושכל במודלים. כמו שלא כל אחד יודע לחפש נכון בגוגל, ככה לא כל אחד יידע להשתמש בבינה מלאכותית. מדובר, לדעתי, בנחמה הכרוכה בעצב מר. חדוות היצירה והעשייה - גדולה הרבה יותר מתחושת הסיפוק הננסכת בך כשאתה מצליח להפיק את אותו תוצר ממכונה.

3. לכאורה, בנוגע לעניינים פיזיים - נדמה שאין הבדל אם יצרת משהו בעצמך או אמרת למכונה ליצור אותו. אבל האמת היא אחרת לגמרי, לדעתי; ככל שהעניין נוגע בך יותר - יש משמעות תחושתית חזקה יותר למימד ההכנה שלו. בדיוק כמו באוכל; הוא יכול להיות מאוד טעים, אבל אין כמו אוכל ביתי וטעים המתווסף אליו אלמנט נשמה שאי אפשר לשכפל. בדומה לכך, אין כמו אנקודטה טבעית ומרגשת שאתה קולט ברחוב, אין תחליף לחבר שמספר לך בכנות על חייו ואין כמו מיץ תפוזים 100 אחוז טבעי.

4. כולנו באותה סירה: מרגישים שיש דברים פשוטים וטבעיים שנוגעים בנו הרבה יותר מרגש סינטטי מפוצץ המועבר אלינו דרך שיר להמונים, טקסט אסתטי או סדרה פופולארית. אנחנו בכל זאת אוכלים את הרגש הסינטטי על בסיס יום יום כי הוא זמין ולא דורש סבלנות והתבוננות. אבל אסור לנו לשכוח שאנחנו אוכלים צבעי מאכל וטעמי טעם וריח ולא את התפוז עצמו. כן, גם אם הוא מרגיש כמו תפוז - מדובר בצבע מאכל כתום וחומרי טעם וריח בנוסח תפוז. אם נשתמש באנלוגיית התפוז; מבחינת תוכן, רבים מאיתנו אוכלים תפוזים מלאכותיים - ואת זה הבינה המלאכותית עשויה לסדר.

5. רבות מהיצירות מבוססות על טכניקות ומניפולציות שעובדות על קהל רחב שאוכל בהנאה את צבעי המאכל וחומרי הטעם בעזרת תבניות שעובדות; 'אירוע מחולל' בסיפורת, 'הוק' במוזיקה, פאנץ' בקומדיה, שחקנים וכוכבים בטלוויזיה. זה לא סוד שרבות מהיצירות אינן כוללות את המושג המופשט 'נשמה'.

היצירות עובדות, מוכרות ונדמה שהן 'מרגשות' קהל רב, אך כמובן שלא מדובר ב'ריגוש אותנטי' שעבר מיוצר פלאי שחווה רגע עילאי והצליח להעביר אותו הלאה דרך צינורות היצירה אל בן אנוש אחר - אלא בנוסחה נטולת כנות המכוונת לקהל רחב וכסף רב. כעת, קשה לדעת מי ומי היוצרים מנשמתם ומי לא. העגלה נוסעת והנוסחאות עובדות עם נשמה או בלעדיה.

אך כאן, מגיעה הבשורה המרכזית והלא מדוברת של הבינה המלאכותית. היא מציגה בפנינו את התרחיש הבא:
יצירות נטולות נשמה, יוחלפו בעתיד, ככל הנראה, בעבודות פרי יצירתה של בינה מלאכותית משוכללת שתלמד את שלל טכניקות היצירה - ותגבש נוסחאות שעובדות.

כל יתר היצירות, המביאות לעולם משהו חדש, מבפנים, מהנשמה, שאי אפשר לזייף - ימשיכו הלאה לעשות את שלהן; לרגש, לחזק, להביע רגש לא אוניברסלי שיצליח לגעת במי שיבין היכן מרוח חיוך הנשמה. הכי רחוק מנוסחה של מכונה.

הכותב הוא איש קראייטיב, תסריטאי ומגיש, יוצר הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' ומיזם 'מסדרונות לתעשייה'