שוב מסתבר, כמה מפתיע, שחלומות גדולים מתגשמים לאט, לפעמים לאט מידי, שלא כל דבר מתרחש בדיוק כפי רצינו. הנה מתברר שגם ממשלה שכל כולה ימין לא יכולה לעשות הכל מהכל ומיד, שממשלה היא לא קוסם, שהדיפ סטייט עדיין כאן ולמציאות חוקים וקצב משלה.
הערבים עדיין כאן, האמריקאים עדיין כאן, האירופאים עדיין כאן, הירדנים עדיין כאן. וכן, להבדיל, גם התקשורת שעורכת מסע צלב שלא היה כמותו מעולם נגד ממשלה נבחרת, מסע בו כל האמצעים כשרים – גם היא עדיין כאן, אוהו, כמה שהיא כאן. עשו לעצמכם טובה – פשוט אל תצפו.
אל תצפו ואל תאמינו – אל תאמינו למספרים, אל תאמינו לתדרוכים, אל תאמינו ליוזמי המכתבים, אל תאמינו לפרצופיהם החמוצים של הכתבים והמגישים. התקשורת בישראל לא מדווחת, היא עורכת קמפיין שלא נראה כמותו, קמפיין מוקפד בכל כותרת, בכל צבע, בכל אייטם. צפו פחות בחדשות, הפחיתו מינון בYNET או ברשת החברתית, ותראו ישועות: העולם שבחוץ הרבה פחות קודר, שמח, נורמלי ומאוזן הרבה יותר.
ימניים, הרימו ראשכם בגאווה. גם אני רוצה בית משפט ימני יותר, ובעיקר יהודי ולאומי הרבה יותר. גם אני רוצה בית משפט שלא חוסם את צה"ל, בית משפט שמכיר בכך שארץ ישראל היא נחלתו של עם ישראל, שמאמין שתורת ישראל היא תורת ה' מן השמים. זה לא יקרה מחר, ובינתיים אני שמח שמה שלפני שנה היה הזוי – הופך ממש מחר לאמיתי, והקואליציה הימנית בתולדות ישראל תמנה שני שופטים בעוד שנה, שני שופטים או שופטות ימניים במקום שתי שופטות שמאל קיצוני שעוזבות, בהן הנשיאה חיות שפורשת בקרוב מתפקידה.
גם אני רוצה ריבונות, גם אני רוצה בנייה רחבה בכל יהודה ושומרון. אבל האמריקאים ומכבש לחציהם עדיין פה, ובנתיים אני שמח בתשעת אלפים יחידות שכבר אושרו, למעלה מפי שלש ממה שאישר בנט בכל שנת כהונתו, ובעיקר אני שמח, מי היה מאמין, במחיקת חרפת ההתנתקות מצפון השומרון. אין לי אשליות - חומש לא תבנה מחר, גנים וכדים יישארו ככל הנראה עוד זמן מה בחורבנם. אבל זה צעד ראשון שהוא צעד גדול ששום ממשלת מרכז, לא כל שכן ממשלת שמאל הייתה מקדמת.
הרי לא באמת חשבתם שברגע שתעלה ממשלת ימין לא תיזרק שום אבן, המחבלים ייעלמו כולם כלא היו? אז כן, אני רוצה ותובע מהממשלה הזו הרבה יותר – הרבה יותר אומץ מול המחבלים, הרבה יותר הרתעה, הרבה יותר אגרסיביות. אבל אני שמח בהחרמת כספי הרשות בשל משכורות המחבלים – מהלך שלא נעשה כבר שנים ארוכות, בהפסקת ההצקות למתיישבי חומש היקרים ומהסרת חרב הפינויים מעל הגבעות שהפעיל נגדם שר הביטחון גנץ מדי יום ביומו.
הייתי רוצה יותר, אבל אני שמח. אני שמח בממשלה יהודית שלא נשענת על מפלגות ערביות אנטי ציוניות או מפלגות שמאל קיצוני שרואות במדינת היהודים מדינת כל אזרחיה. הייתי רוצה יותר משילות אבל אני מבין שזה לוקח זמן, ובינתיים אני שמח שבראשות המשרד לביטחון לאומי עומד אדם המאמין בזכותנו על הארץ, חלף השר שקדמו שעסק בעיקר בתליית כל סירחון שהוא בראשי המתנחלים, שיש לנו שר אוצר אמוני ולאומי חלף השר הקודם שרצה לשלח חרדים במריצות.
חברים, הרפו. נהגו בנבחרינו כמו שהייתם רוצים שינהגו בכם: אנשים שעשויים לטעות ואפילו להיכשל ובכל זאת לא לחטוף בתמורה קיטון בלתי פוסק של רותחין מערמות של צייצני מקלדת, אנשים שעשויים לגמגם באנגלית, אנשים שמחליקים מידי פעם בלשונם. מותר לבקר, אסור להטיל אך ורק מנות של ארס.
צריך לתבוע שינוי, אסור לזרוע ייאוש. חובה לדרוש צעדים אמיתיים בשטח, מדיניות ימין אמיתית במשילות, בבניין הארץ, במשפט ובמרחב הציבורי היהודי, אבל מותר גם לפרגן, מותר לתת מילה טובה, מותר לנהוג כאנשים בוגרים בעלי ראש על הכתפיים, חמושים בעצבי ברזל ובעיקר בסבלנות, באורך רוח ובאמונה שבעזרת ה', עוד יהיה הרבה יותר בסדר.