בפרשת תזריע אנו קוראים על דיני היולדת זכר. ראשית האישה טמאה שבוע ימים וזאת גם אם היא אינה רואה דם. לאחר מכן היא טהורה במשך 33 ימים גם אם היא רואה דם.
דם זה נקרא דם טוהר. אולם למרות שהיא טהורה אל המקדש היא אינה רשאית לבוא, אלא רק מיום ה40 והילך.
בתורה פרשת ויצא מוסברים שמות שבטי ישראל. לפי המדרש (תנחומא שמות סימן ג) ישנה משמעות נוספת לשמות השבטים שכן כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו. בפירוט הדברים כאשר אנו לוקחים לדוגמה את שבט לוי מביא המדרש את הפסוק: 'ונלוו גויים רבים אל ה' (זכריה ב, טו). ברור הדבר שמציאות בה יצטרפו גוים רבים אל עם ישראל זאת מציאות של גאולה. אולם ביחס לראובן ושמעון מביא המדרש שני פסוקים תמוהים מאוד. לגבי ראובן מובא הפסוק: 'וירא אלוקים את בני ישראל' (שמות ב, כה) ולגבי שמעון מובא הפסוק: 'וישמע אלוקים את נאקתם' (שמות ב, כד). לכאורה לא מובן, הרי פסוקים אלו ביחס לראובן ושמעון מדברים על שיא גלות מצרים. כיצד הדברים מסתדרים עם הקביעה הנחרצת שכל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו. חייבים להסביר ששיא הגלות גם היא חלק מהגאולה.
לידה מסמלת גאולה. בגאולה ישנם שני שלבים. שלב אחד, שכפי שנראה בהמשך יכול להתחלף בשלב יותר ידידותי, הוא המציאות בה עם ישראל נמצא בגלות, אפילו שמדובר בשיא הגלות. תקופה זאת – 7 ימים ראשונים היא תקופה של טומאה. תקופה זאת היא תקופה של טומאה גם אם מדובר בגלות שבה לא רואים דם, בגלות מתוקה שבה כלל אין צרות.
לאחר מכן בא שלב התחייה הלאומית שלב בו עם ישראל מקים את המדינה היהודית. שלב זה בהכרח כולל הרבה מלחמות, בהם נהרגים יהודים. בתהליך התקומה דם היהודים שנשפך הוא דם טהור.
נשים לב לדבר מעניין המספרים שמוזכרים כאן זהים למספרים של שנות מלכותו של דוד המלך: שבע ושלושים ושלוש (שמואל ב, ה, ה). שבע שנים מלך דוד בחברון ו33 שנים הוא מלך בירושלים.
אם המסלול שהצענו כולל תקופת הכנה שעתים היא תקופה של שיא הגלות, הרי תיתכן באופן עקרוני תקופת הכנה נוחה יותר כמו שבע השנים שדוד מלך בחברון.
מדוע דוד המלך לא בנה את בית המקדש. בשאלה זאת עסקו רבים וכמובן שהתשובה נעוצה בדברי הקב"ה לדוד (דברי הימים א, כב, כח): דמים רבים שפכת ולכן אינך רשאי לבנות לי בית מקדש.
לכאורה נשאלת השאלה, הרי דוד עסק במלחמת מצווה, אז מדוע דמים אלו מונעים ממנו את הקמת המקדש. התשובה לדברים היא שדוד המלך חתום על המדינה או במילים אחרות חתום על יום הזיכרון ויום העצמאות.
אומר הקב"ה לדוד המלך אם אתן לך לבנות את בית המקדש יאמרו כולם שהמדינה מושג שכולל את מלחמות ישראל ואת ביסוס המלכות היא רק אמצעי לבניין המקדש. ברגע שאתה דוד המלך חתום על המדינה – על יום הזיכרון ויום העצמאות, כולם מבינים שמדינה היא ערך, ועל גבי ערך זה נוכל לבנות את הקומה השנייה, את בית המקדש. המלך שימלוך אחריך הוא זה שיבנה את בית המקדש.
אין לנו המחשה טובה יותר לכך שדוד חתום על המדינה מדברי הירושלמי (ירושלמי ברכות ב, א) לפיו אמר הקב"ה לדוד, אחרי שנתן הנביא אמר לו שהוא לא יבנה את בית המקדש, שחביב צדקה ומשפט שדוד עושה יותר מכל הקורבנות. אין הגדרה טובה יותר מכינון מדינה מאשר משפט וצדקה שאתה עושה.
כמו שאמרנו מלחמות ישראל הן מלחמות שלמרות שנשפך דם של יהודים טובים, הרי מדובר בדם טוהר, אולם אנו בשלב של איסור לבוא אל המקדש. האישה היולדת מותרת לבוא אל המקדש רק לאחר 40 יום. לאחר תקופת המלכות של דוד שנמשכה 40 שנה, רק אז יבוא המלך שיבנה את בית המקדש.
לפי הסבר זה נשכיל להבין את דברי הירושלמי (סוטה א, ח) ביחס למרד אבשלום. מובא בספר שמואל ב שמרד אבשלום החל בשנת ה40. שואל הירושלמי איך זה יכול להיות, הרי דוד המלך מלך 40 שנה ופה מדובר כמה שנים קודם. ומסביר הירושלמי שמדובר על 40 שנה משעה שהתמנה שאול למלך. רואים מכאן ש40 שנות מלכות הם הכנה לשלב הבא שלב המקדש. אבשלום חשב שאחרי 40 שנה של ביסוס המדינה על ידי דוד מגיע שלב חדש של מלך שיבנה על קומת המלכות את המקדש. רק כך ניתן להבין מדוע ספר שמואל ב מציין את שנת ה40.
הטעות של אבשלום הייתה שהוא חשב שה40 שנה מתחילים בשאול המלך, ולא הבין שמלכות שאול היא מלכות שאולה ומלכות ישראל האמיתית, שעליה חתום דוד המלך
מתחילה רק עם מלוכתו של דוד המלך.