בתנ"ך מכונה חודש אייר "ירח זיו" (מלכים א ו, א), ובו התחיל שלמה המלך לבנות את בית המקדש. "זיו" משמעו אור (גם בשפה האכדית שממנה התגלגלו שמות החודשים המילה "אִירו" משמעה אור).
חודש אייר הוא המעבר בין האביב לקיץ שבו השמש מתחילה להאיר ולהזריח את קווי אורה לעולם.
קווי האור מביאים לנו את התקווה; את היכולת לראות את המציאות בקווים ארוכים. בספר יהושע (ב, יח) מסופר על "תקוות חוט השני", חבל ארוך שבו שלשלה רחב את המרגלים שהסתתרו בביתה.
בימים אלו יתחיל מן הסתם קמפיין מתוקשר שינסה להרוס את שמחת יום העצמאות ולשכנע שמדינת ישראל היא אכזבה אחת גדולה; שהכל מתפרק ואין תקווה. כל אחד רשאי כמובן לייאש את עצמו אולם מי שמביט נכוחה על המציאות רואה אור ותקווה; רואה את הקו הארוך.
הקו הארוך הוא שבית המקדש מתחיל להיבנות בדורות שלנו. למרות כל נביאי החורבן מטעם עצמם – העם היהודי שב לארצו; המדינה פורחת כלכלית, ביטחונית ורוחנית; הדמוגרפיה הולכת לכיוון הלאומי והמסורתי.
הטוב ימשך בכל מקרה אולם ככל שנחשוב טוב – יהיה יותר טוב.